הרב נח פלאי
א' ניסן התשפ"ה
באמצע הלילה, בבית מדרש חשוך, מול מאור פנים קמאי, אני לומד פירוש נועז ומסר חינוכי נוקב
זה נגמר. חורף שלם עבר ועכשיו הם חוזרים – המוני בחורי ישיבה שימלאו את השטיבלאך, את בתי המדרש ואתרי הנופש והטיולים. ניסן הוא 'בין הזמנים' הארוך ביותר שיש להם: חודש שלם של הפוגה ומנוחה. חייבים להיערך אליו בכמה טיפים ועצות חשובים להורים ולבחורים, כדי לעבור את החופשה הזו עם התועלת המקסימלית.
כבר אמר שלמה המלך: "מתוקה שנת העובד". ובאמת, לבחורים שעמלו ועבדו בחורף הזה יש טעם מיוחד ומשמעות לחופשה הזו. לאלו שכל ה'זמן' היה עבורם חופשה אחת גדולה, מדובר בסך הכל בהחלפת המיקום של המיטה. לכן, עצתי להם היא לקחת את החופשה הזו כזמן לחשבון נפש לא מייאש ומדכא אלא בוגר ורציני, כדי להבין מה אני עושה ב'זמן' הבא עם עצמי ואם אני מוכן לשרוף עוד זמן קיץ שלם בשעמום ובטלה. האם להישאר באותה מסגרת עם אפשרות להשתנות בתוכה לטוב או לחפש מקום אחר ומתאים יותר? כל פתרון יכול להיות מבורך, רק לא לקבל בהשלמה המשך מצב של בזבוז זמן וחוסר עשייה.
עולם הישיבות ועולם התורה נתונים כבר זמן ללעג ושיסוי. אפשר להסתפק באמירות כמו 'אנטישמיים' ו'שיקפצו לנו', ואפשר וגם צריך לגלות אחריות וערנות כדי למנוע חילול השם מיותר. בימים אלו הרחובות מתמלאים בבני תורה ועלינו להתנהג בהתאם. להיות גאים ומאושרים בזהות שלנו, אבל להימנע ממעשים חמורים כמו התנהגות רוחנית לא הולמת שיכולה לבוא לידי ביטוי בשהייה ובבהייה במקומות לא מתאימים, בדיבור וסגנון מתלהם למפעיל בקייאקים, שלא הסכים להכניס את החבר בלי נעליים מתאימות, ואם יורשה לי להביע את דעתי: גם בשירים ומילים שגורמים לכאב וצער למשפחות שילדיהן משרתים בצבא, או חלילה נהרגו או נפצעו שם כדי להגן על עם ישראל.
מטבע הדברים, בחור שחוזר הביתה מגיע בציפייה גבוהה שיפרשו לכבודו שטיח אדום, וכל האחים והאחיות כולל ההורים יעמדו דום לשרתו. האופציה הזו שיש כאן בית עם ריבוי צרכים והכנות לקראת החג, פחות מסתדרת לנסיך ששב. אז בחור יקר, חלק מרכזי בגדילה שלך בישיבה, הוא גם דרך ארץ ומידות טובות. שים לב אח יקר: אתה לא לבד! יש בבית עוד אנשים שגם להם יש רצונות וצרכים, ובמקום לחכות שישרתו אותך, תהיה אתה זה שדואג להם. קשה לך לעזור פיזית? יש דבר שכל אחד יכול לעשות: תחייך, תהיה נעים ונחמד. זה גם חסד עצום וגם הדרך הכי טובה לקבל יחס דומה בחזרה.
'בין הזמנים' הוא יציאה מהמסגרת והגבולות הרגילים ויש בזה תועלת עצומה, גם כדי לנוח ולהשתחרר ולאגור כוחות, וגם לבחון את הגבולות והברקסים שלך כשאתה לבד עם עצמך. הסכנות הרוחניות קיימות כל השנה, על אחת כמה וכמה בימים אלו. בחור גיבור יודע לשמור על עצמו גם בזמנים שהוא לבד בלי משגיח, כי אכפת לו העתיד של עצמו. החכם יודע שעל טעויות משלמים, וזוהמה שנגעתי בה תגרום לי צער ונזק עצום. נדמה לי שבסעיף הזה אין צורך לנקוט דוגמאות, וכל בחור בעל לב ידע לאן לקחת את זה.
ועוד משהו קטן בהקשר הזה: אני מבין שחברים בגיל הזה הם חזות הכל ולא בא לך לצאת ה'חנון' של החבורה. אז רק תזכור שלצאת 'חנון' או להפסיד חבר – זה הרבה פחות נורא מלהרוס ולהשחית את הנשמה והמחשבות. חברה וחברים הם דבר חולף, השפעה רעה היא לנצח.
נסה ככל שאפשר לייצר לעצמך סדר יום. סדר יום הוא לא רק עניין לזמן רגיל, אתה יכול לראות איך אנשים שיוצאים לחופשה מכינים לעצמם סדר יום כדי ליהנות מכל רגע בחופשה. גם אתה, אם תעביר את כל החודש הזה בלי לעשות כלום, תהיה מתוסכל. לכן כדאי לבנות לו"ז, אפילו חלקי, שמשלב בין 'חציו לכם' ו'חציו לשם-שמיים', כל אחד כפי יכולותיו.
להורים היקרים כדאי לשים לב: אין לכם מושג אילו התמודדויות עוברים ילדיכם בתוך הישיבה. את רובן הגדול הם שומרים לעצמם. מה שמחזיק אותם, בין היתר, הוא המחשבה על החופש שמחכה להם. הם באים מלאי ציפיות וחלומות ל'בין הזמנים' הזה, וכדאי מאוד לזכור את זה.
אם אנחנו ההורים הופכים להיות הממשיכים של הצוות החינוכי בישיבה במקום להיות אבא ואמא שמחבקים ומוקירים את בנם שעמל 'זמן' שלם, נהרוס להם בידיים את החמצן הזה של החופשה שנחוץ להם כל כך כדי לצלוח את ה'זמן' הבא.
דוגמה אחת מצויה היא נושא התפילות שגורר כל הרבה מאבקים ומריבות. כבר הורו לנו רבותינו שלא כדאי לעשות מזה עסק, ומה שלא הולך בדרכי נועם לא ילך בתקיפות וכפייה. בחורי ישיבה רבים לא מהדרים בנושא הזה בימי 'בין הזמנים', וזה לא אומר שעוד רגע הם בדרך לנשור, חלילה… אז בואו ננשום אוויר, נירגע ונלמד בימים אלו להעלים עין ולא להיכנס למאבקים מיותרים.
תבחרו אתם מה כדאי ומשתלם יותר: האם חופשה שלמה שתעבור ברוגז וכעסים בין אב לבנו שלא מגשים לי את החלומות ולא מתנהג כמו הבן של החבורתא שיושב כל היום ב'ישיבת בין הזמנים', או זמן איכות נדיר של ידידות וחברות שכולל לצאת יחד, לבלות, לשוחח, ולהיות פשוט אבא ובן בלי שום לחצים וחרדות.
ועוד עצה טובה: לפחות בחול המועד, לגנוז את הטלפון ולהיות בקשר רק עם הילדים.
חופש כולל מטבע הדברים גם לצאת לטייל ולקנות הרבה דברים. התנגשויות רבות קיימות סביב עניינים כלכליים. הילד רוצה כסף ולהורים אין. מה עושים? מתאמים ציפיות. מסבירים לילד בנחת וברוגע מה יש ביכולתנו לתת ומה לא. בהקשר הזה צריך להביא בחשבון, שלמרות הלחץ והדוחק, צריך להתייחס להוצאות טיולים וביגוד כהוצאה נחוצה ונצרכת ולא כסתם מותרות.
ולסיום, אני חסיד גדול של ארוחות והשקעה באוכל בימים אלו. איך אומרים המרוקאים? 'אוכל זה בית'. כשאזור המטבח פעיל ויש ארוחות טעימות, משביעות ומגוונות, מקבלים בית שמח ורגוע. נדמה לי שאין צורך להרחיב על הקשר בין הקיבה של הגבר המצוי לבין מערכת העצבים שלו.
מי שבירך את האבות הוא יברך את הבנים ואת כל עמו ישראל ל'בין הזמנים' שניכנס ונצא ממנו לחיים, לשמחה ולשלום.
