בריאות הציבור: אי מודעות או ברירת מחדל?

הציבור שלנו סובל משכיחות גבוהה יחסית של בעיות בריאותיות – אבל הבעיה היא לא בהכרח מודעות, ולכן גם הפתרון צריך להיות בהתאם

בשבועות האחרונים התפרסמו מעל גבי עיתון זה דבריו של ד"ר מיכאל פקטרוביץ' (שהובאו בטורו השבועי של הרב נח פלאי), המבקרים את הגישה הרווחת בחלקים נרחבים מהציבור בנוגע לשמירה על הבריאות. ואכן, מחקרים מצביעים על כך שלא מעט חרדים סובלים מהשמנת יתר ומבעיות בריאותיות שונות הקשורות לצריכת מזון לא בריא.

לעיתים קרובות נטען שהתופעה נובעת מחוסר מודעות בנוגע לחשיבות השמירה על בריאות הגופנית, או תפיסה הרואה את הדאגה לבריאות כ'עודף השתדלות'. על פי אותו מבט, פתרון אפשרי לעניין זה הוא בהעלאת המודעת לחובת ההשתדלות בשמירה על בריאות הגוף, כמו ההתייחסות למצוות 'ונשמרתם' וכדומה.

אלא שניתן להציע הסברים נוספים ואלטרנטיביים בפערים בשמירה על בריאות גופנית אצל הנמנים על האוכלוסייה החרדית, המתבססים על תאוריית הבחירה הרציונלית; על פי תאוריה זו אנשים בוחרים בפעולות המשתלמות להם – לעיתים כאלה המשתלמות בטווח הקצר בלבד – כך שאם נשנה את מאזן עלות-התועלת של אותן פעולות – ניתן לשנות את הבחירות של האנשים.

אחד היתרונות הגדולים של ההסברים הללו הוא שבכוחם להסביר תופעה זו גם אצל אוכלוסיות מיעוט נוספות שסובלות מבעיות בריאותיות דומות – כמו האתיופים והערבים.

על משקל זה ניתן לטעון שאם אכן ישנה תופעה של העדפת של מאכלים לא בריאים בחברה שלנו, כמו גם באוכלוסיות מיעוט נוספות, היא לא נובעת מחוסר מודעות או מזלזול – אלא היא פשוט תוצאה הגיונית הנובעת מהתועלת המיידית המתקבלת באכילת מאכלים אלה, שאותה ניתן להסביר באמצעות מספר הסברים הקשורים למאפיינים כלכליים ומאפיינים הקשורים בניהול זמן.

ההסבר הראשון הוא העלות הנמוכה של מאכלים לא בריאים; האוכלוסייה החרדית ממוקמת באשכולות הכלכליים הנמוכים, משכך יש לה צורך בצמצום ההוצאה על מזון; צמצום המושג לעיתים על ידי ירידה באיכות המזון הנצרכת.

לכך יש להוסיף שלעיתים קרובות אנשים שאינם משופעים במשאבים כלכליים עסוקים בהישרדות היום יומית ומתקשים לקבל החלטות אסטרטגיות שאינן משתלמות לטווח הקצר, אף על פי שהם משלמים על כך את המחיר בטווח הארוך.

על משקל זה, החברה החרדית – הצורכת אוכל בכשרות מהודרת – תתקשה לצרוך באופן קבוע מוצרי מזון איכותיים, בפרט אם מדובר במוצרים שהכשרות המהודרת עלולה לייקר אותם בצורה משמעותית. במקום זה היא תעדיף לצרוך מזון פשוט יותר שאינו מתייקר בעקבות הכשרות המהודרת.

בנוסף, החברה החרדית סובלת ממחסור גם במשאב הזמן: לחרדי הממוצע יש פחות זמן פנוי מאשר לחילוני הממוצע, מכמה סיבות הקשורות לאורח החיים השונה. ההנחה היא שמשפחה חרדית שמבקשת לחסוך בזמן תעדיף לעיתים לצרוך מאכלים קלים להכנה ותתקשה לצרוך מאכלים איכותיים שנדרש זמן רב להכינם.

בהתאם לאמור, לצד העלאת המודעות בדבר צורך בשמירה על הבריאות, הדרך לשנות את ההרגלים בדבר צריכת מזון לא בריא היא באמצעות שינוי העלות והתועלת של הרגלים אלה – דבר שניתן לעשות באמצעות העלאת שיעור המס על מזון לא בריא.

אלא ששיטה כזו תהיה יעילה אך ורק אם היא תספק אלטרנטיבה סבירה לצרכן, כלומר, הצרכן יוכל לשפר את מצבו הבריאותי בלי לשלם מחיר כלכלי או אחר גדול. לפיכך, אין תועלת מובהקת במיסוי מוצרים לא בריאים אם מאידך המדינה אינה פועלת לצמצום שיעור המס על מזון בריא.

מבדיקה אחרי התנהלות משרדי ממשלה בשנים האחרונות, נראה שלא ננקטו צעדים משמעותיים מדי במטרה לשנות את העלות והתועלת של צריכת מזון לא בריא. כך בזמן שהועלה המס על משקאות לא ממותקים, דווקא המחיר של משקאות אלכוהוליים נשאר נמוך. כמו כן, מבין 21 מוצרי מזון בפיקוח משרד הכלכלה, רובם הם מוצרי מזון לא בריאים; שמנת מתוקה, שמנת חמוצה, מלח שולחן דק, מלח שולחן גס, 5 סוגי לחמים לבנים, ושני סוגי גבינה צהובה עתירת קלוריות ושומן. כאשר בנוגע למוצרים הנותרים (ביצים ומוצרי חלב) קיים ויכוח רב על רמת הבריאות שלהם.

במטרה לשנות את הרגלי צריכת מזון לא בריא אצל אוכלוסיות מיעוט בכלל והאוכלוסייה החרדית בפרט, אין די בהעלאת המודעות בקשר לחשיבות לשמירה על בריאות הגוף או במיסוי משקאות קלים. יש צורך לשנות את המשוואה מיסודה ולפעול לזמינותם ומחירם של מאכלים בריאים בכשרות מהודרת, לצד אימוץ אורח חיים בריא.

הכותב הוא קרימינולוג ופעיל חברתי

בזמן שהועלה המס על משקאות לא ממותקים, דווקא המחיר של משקאות אלכוהוליים נשאר נמוך