אני אוהבת מאוד מאוד את יום כיפור, יותר מכל הימים בשנה", גילתה לי חברה בסוד. "כשהילדים שלי ישבו לדון איזה חג הם הכי אוהבים, אמרתי להם שאני אוהבת את סוכות. אבל זה רק כי הוא אחרי יום הכיפורים, וכמובן גם יום הכיפורים הוא בכלל לא חג".
למרות חרדת הדין, למרות הצום, למרות השעות הארוכות של התפילות, למרות העומס בהכנת הסעודות ובאירוח עַם רב מבני המשפחה וענפיהם בערב היום הקדוש, במהלכו ובמוצאו, היא מחכה ממוצאי יום כיפור לערב יום כיפור הבא עלינו לשלום.
אשריה. לא נשאר לי אלא לקנא. אבל אני בטוחה שיש עוד נשים שיזדהו איתה, אפילו חלקית. בגלל הזוך והטוהר, יחד עם הייחוד והיראה, ההוד וההדר, הקריאה והקדושה שחי עולמים נתן לנו את היום הזה.
בכל שנה מחדש אני נזכרת בתחושת הטוהר המתוקה שעטפה אותי, אי שם בשנות הילדות המוקדמות, כשהבנתי בהבנתי הדלה, ועד היום היא דלה, מה המשמעות של היום הזה.
כבר בבוקר ערב יום הכיפורים, כשאמא פרשה מפה לבנה על השולחן ואבא יצק שמן זית לכוסיות הזכוכית הבוהקות, לא הבנתי לפשר החגיגות. בשכל של ילדה בגן, סברתי שאנחנו אמורים לשבת כעת על הארץ ולקונן על העבירות שלנו, לבקש סליחה, מחילה וכפרה כשאנו עטופים בשחורים, כאובים לפחות כמו בתשעה באב.
אבל אז הסבירו לי הוריי האהובים על היום שכולו מתנת הסליחה ושי המחילה. יום שהקב"ה מזה על נשמותינו מים טהורים.
זו זכות שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, והעניק דווקא לבניו היקרים את האפשרות להיטהר ולהתחיל מחדש. לערוך חשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. להצטער על העוונות, לבקש מחילה וסליחה וכפרה בדמעות, אבל לא בדמעות שחורות של אבל, אלא בחרטה מכל הנשמה ובקבלה לעתיד. בלב נשבר הכמה לטהרה.
בכל שנה מחדש אחרי סעודה מפסקת, כשמגיעה ברכת הבנים, אני מתרגשת מזכות נוספת. בעל 'שער המלך' כותב שיש לנו רמז וסימן לברכות הבנים שיום זה מסוגל לכך, כי יעקב אבינו עליו השלום בירך את מנשה ואפרים בתשעה לחודש תשרי. דורות אחריו, אנו בניו, דבקים בברכה "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה…"
היום הגדוש הזה עובר מהר, גם אם קמתם בהנץ החמה. לעת ערב, בשעת נעילת שערי שמיים, פתאום חולפת התחושה שהלוואי שלא ייגמר לעולם, שנרגיש כך זכים וטהורים, קרובים ורצויים תמיד. ואז אני מתחילה להבין את החברה הצדיקה שלי שהכי אוהבת את היום הזה.
בעל 'יסוד ושורש העבודה' (שער יא, י) כותב על כך:
"ובודאי מי שתקוע בלבו אהבת הבורא יתברך שמו ויתעלה, וכל מגמתו לעבודתו וחשקו ורצונו שיתארך היום הצום הקדוש הזה כפלי כפליים בכדי שיקיים בכל רגע מצער העינוי מצות עשה מהתורה שציוה לו יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה… ובכל שעה שיתגדל ויתוסף אצלו העינוי, דהיינו בשעת תפילות מנחה ונעילה, תתגדל ותתוסף שמחה עצומה יותר בליבו, ולפי גודל העינוי כן גודל השכר מבוראנו יתברך שמו…"
שנזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים וארוכים ולשלום יחד עם כל בית ישראל
שנה טובה ומבורכת בשפע גדול
