נפגשנו באקראי באמצע הרחוב. חברה אהובה שכיף לראות ולא משנה כמה זמן זה לא קרה. פתאום, באמצע השיחה, היא זרקה: "רק רגע, אני צריכה להעביר משהו למנדי שלי" (בדוי).
"אה, מנדי", נזכרתי בילדון החמוד שלה. בפעם האחרונה ראיתי אותו לפני ארבע-חמש שנים בבר מצווה שלו, מסתובב כמו טווס עם המגבעת ושמונה בגדים. לכן לא הבנתי למה אין אחד כזה בסביבה, והיא צועדת לעבר בחור מגודל בחולצת טריקו שחורה. שום זכר למשהו על הראש. הגורמט העבה שלו שקשק כשהוא נופף "היי אמא, הבאת לי את הכסף? טוב, ביי".
"זה. מנדי. שלי". היא חזרה על המשפט לאט. לא היה צריך להוסיף עליו הברה. שתינו התעלמנו מהאוטובוסים שלנו שחלפו, ושקענו בשיחה על ילדים אהובים ואבודים של אבא ואמא.
"זוכרת את מנדי בבית החלמה? תינוק טהור וחלומי של אמא. מנדי המתוק, הנוח והנעים שאפילו המטפלת אמרה שכיף לגרגר מולו, ולטרוף את הפנים המחייכות שלו. מנדי החכם ששר סולו במסיבת חומש… מנדי שתמיד רץ לעזור לי…" היא כמעט בכתה. "אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה מנדי ההוא…
"היום בטח לא היית רוצה לפגוש אותו בסמטה חשוכה גם לא בסמטה מוארת באמצע היום… אבל זה. מנדי. שלי. ילד אהוב של אמא.
"תכתבי על זה", היא ביקשה. "אני יודעת שכתבתם כבר. קראתי את כל הכתבות המטלטלות על הורים מתמודדים לבנות מתמודדות, על ילדים מנותקים. קראתי הכל עוד כשמנדי שלנו לא היה ממש כזה, רק בדרך. אבל לצערנו הפצע הזה ממשיך ונודד בין בתים יהודיים ומחורר עוד לבבות של הורים מוטרפים מכאב".
כמה ימים אחר כך קיבלתי מייל מחברה שלא הייתי איתה בקשר יותר משנה. אישה מדהימה, שמגדלת בית לתפארת. הילדים הם בראש מעייניה והיא אמא משקיענית ומיוחדת. היא כתבה לי ברכות ואיחולים לשנה החדשה וצירפה למייל שיר שביקשה להכניס למדור 'קצב החיים'. כבר בשורות הראשונות של השיר קיבלתי בומבה בלב. הרגישו שהיא חצבה את המילים מלב קרוע ושורף, מתהומות נשמה מיוסרת של אמא חבולה. הבן שלה הביא אותה לנקודת השיא של ההתמודדות. הם גילו שהילד הטהור והמתוק שאמור היה להרוות אותם רק בנחת נפגע בילדותו באופן שטני, ומשם הכל התדרדר…
את השיר המטלטל שלה תוכלו לקרוא השבוע במדור ולקוות שהוא יהיה לתועלת. שכולנו נהיה מבינים יותר, קשובים יותר, רכים יותר, מכילים יותר ומחבקים יותר את האימהות הגדולות האלה שעוברות ניסיון אדיר בכאבו. לפעמים הן גם חוות ניכור מהסביבה ומבטי האשמה על לא עוול בכפן.
נוסיף עוד תפילה חמה על צאצאינו עד עולם ועל צאצאי עמך בית ישראל, לא פחות, שנהיה כולנו יודעי שמו יתברך ולומדי תורה לשמה.
