דוד דמן | מבצע קרעסטיר

כותרות עיתונים לעומת מציאות עולמית מזויפת ומתריסה. אירופה האכולה לעומת הונגריה השמרנית. וגם: על תמונה מזוויעה שמזכירה נשכחות

1 . זהו דוכן העיתונים של המרכול של רשת 'ג'מבו' ההולנדית. לאחרונה היא פתחה סניף באזורנו, ומשהבעלים היהודי הסכים לסגור בשבת, הוא התמלא בקונים משלנו שלא מחפשים עיתונים אלא בעיקר מציאות ומבצעים וכיוצא באלו. על כל גוי שקונה עיתון אחד, מלפפון אחד, מאתיים גרם בשר, ושתי עגבניות לכל השבוע פלוס, משפחה יהודית רוכשת את כל הסוכר והקמח שנשאר בחנות, ומדפים שלמים של ארגזי שתייה, וחוזרת מחר כאילו כלום לא קרה.

התמונה הזאת מהשבוע, ואתם לא צריכים לקרוא פלמית (הולנדית) כדי להבין לבד שכל שערי העיתונים, כולם, עסקו בנושא הבוער ביותר בעולם שנקרא עזה. יש לה לבלגיה אלף ואחת בעיות משלה, אבל העיתונים עסוקים בעזה, ברעב, וכמובן בישראלים חסרי הרחמים שפשוט נטפלו יום אחד לריוויירה המדהימה הזאת, ולאנשים הנפלאים חפצי החיים שבה, והורגת בהם ללא רחם.

סוגיית עזה מסעירה כאן את דעת הקהל מאחר שראש הממשלה החדש, ראש עיריית אנטוורפן לשעבר וידיד היהודים וישראל, סטה באורח אנוש מהמסורת הבלגית האנטישמית ולא ממהר לשתף פעולה עם פסטיבל ההסתה האירופי נגד ישראל. הדבר מוציא מכליהם את הפוליטיקאים המקומיים, גם ממפלגתו, עד כדי ערעור הממשלה החדשה שבראש הוא עומד.

ואם לא די לנו בכך, השבוע בלגיה השתתפה בתחרות ההצנחות הבין לאומית בעזה. אני לא יודע מה בדיוק הם השליכו לעבר העזתים, שמא ופלים בלגיים, צ'יפס או שוקולד שבטח פג התאריך שלהם, אבל השבוע הם בהחלט נכנסו למשפחת העמים. סוף סוף בעולם מתחילים להבין מפני מה הישות המלאכותית הזאת שנקראת בלגיה בכלל קיימת.

וזה רק כשבועיים לאחר שהמלך הדגול, שלא רק רוב העולם לא מכיר אותו אלא גם חלק גדול מהבלגים לועג לו, תקף את ישראל בנאום השנתי שלו לאומה. לדברי המלך הזה, שרוב חייו לא קרא ולא שנה והציונים שלו בבית הספר לא היו משהו, המצב בעזה בלתי נסבל. כלומר, הוא יושב בארמון המלוכה שלו, מתרווח על כיסא המלוכה באפס מעש, ופשוט נאנק מרוב סבל.

2. אבל עד שאנחנו מאשימים את הבלגים ואת האירופים, יש לנו להאשים רק עצמנו. כלומר את המחריבים ואת המהרסים שיוצאים מתוכנו. זה כבר ישן, זה היה בכל הדורות, אבל זה תמיד מרגיז מחדש לראות את ערוצי התקשורת הישראליים, פוליטיקאים רבים ואנשי רוח ישראלים מובילי דעת קהל, מוכנים להוציא את דיבת ארצם רעה, להאשים אותה בגרועות שבהאשמות החל מרצח ילדים ועד הרעבה מכוונת ובהוצאה להורג שיטתית של חפים מפשע, רק כדי לטפח את האידאולוגיה היחידה שעומדת בראש מעיינם: רק לא ביבי!

דיברתי השבוע עם כמה חברים שאינם בני ברית. כולם ציטטו את האסיר לשעבר אהוד אולמרט, שמנסה להציל את שיירי הרלוונטיות הבאושה שלו בעזרת הוצאת דיבת ישראל בעולם. הם מצטטים ישראלים, יהודים שופעי מזוכיזם, שמאשימים את בני עמם ומפגינים חיבה בלתי נשלטת כלפי העם שרצח את מיטב בנינו במיתות משונות ואכזריות כשמכל עבר מריעים להם.

כל רף שכל מבין שכאשר בישראל מפגינים בעד שחרור חטופים, ובערוצי התקשורת המרכזיים מטיפים בגלוי להיכנע לדרישות חמאס, חמאס מתחזק ורק מגביר את דרישותיו. כל ילד מבין שבלי הפגנות השנאה בקפלן ובלי הצהרות הרהב של השמאל ובלי שחמאס היה מבין שיש בארץ מי שמתנהל לפי חלילי הפרופגנדה שלו, חילופי השבויים שלנו היו נראים בדיוק כמו בין האוקראינים והרוסים: שבוי תמורת שבוי. אוקראיני תמורת רוסי. חי תמורת חי. חלל תמורת חלל.

אלו אותם 'ביטחונטיסטים'שהבטיחו לנו, ואני זוכר זאת היטב בתור נער, שאם רק נביא הנה את כנופיית אוסלו יהיה לנו שלום והעולם ישתגע עלינו, ושאם רק ניסוג מלבנון חיזבללה לא יעז לשבת לנו על הגדר כי העולם לא ירשה לו כי הוא יאהב אותנו נורא, ושאם רק ניסוג מעזה היא תהפוך לסינגפור, והעולם המכיל והסימפתי ייתן לנו להשתולל בלי הגבלה אם רק טיל אחד יעוף משם. את התוצאות לא צריך לספר. המקסימום שהעולם נאלץ לאהוב אותנו תוך כדי שהוא מקיא מרוב מאמץ, היה חודש אחד, וגם זה לאחר שחמאס ביצע בנו את הטבח המזוויע מאז השואה.

3. בינתיים אני נותן להם, לאירופים האנטישמים, להתבשל בחום שלהם, שהוא מין חום מוזר ומיוזע. גם חם, גם לח וגם משולב בזרזיפים טורדניים של גשם שנוחתים תמיד במיומנות של מחולל עצבים בדיוק על קצה חודו של האף. מחר אנחנו ניכנס לרכב שכבר עתה הוא מלא עד אפס מקום בחבילות וארגזים, וניסע לבית שלנו בקרעסטיר. שש עשרה שעות למדינה היחידה באירופה שהשכילה לברוח מבעוד מועד מהליברליזם המגונה שפשתה בה וכילתה כל חלקה טובה ממנה.

השמאלנים אוהבים לכעוס על אורבן, ראש ממשלת הונגריה מאז ולנצח נצחים. לא כי יש לו קול עבה ומאוד לא נעים לאוזן האירופאית הענוגה. אלא כי עצם קיומו הוא התרסה מאין כמוה על המדיניות הקלוקלת של האירופאים, שהפכה את היבשת היפהפייה הזאת לגיהינום ליברלי פרוגרסיבי. שהפכה רחובות שלמים מפוארים לקסבות מלאי פשע וחטאים. שבשם אהבת הזולת הפכה למקלט עבור כל צרוע וכל זב פוליטי, היישר מהמאורות האפלות ביותר בעולם. שבעיר הבירה שלה מאות אלפי מפגינים מניפים שלטים בעד הרוצחים הגרועים ביותר עלי אדמות.

השמאלנים אוהבים להתבכיין על הונגריה ומצב 'זכויות האדם'שלה. גם שם הם מקוננים מרות על 'המהפכה המשפטית'של אורבן. אבל כשהעם בוחר בו שוב ושוב, הם מציעים להחליף את העם. כל כך מוכר במחוזותינו. כשהשמאלנים הנאורים רוצים להדביק לאדם שהם לא חפצים ביקרו כינוי גנאי, הם משווים אותו לאורבן ואת המדינה שלו להונגריה. אבל מה לעשות, רוב הישראלים שחפצים בחופשה טובה ומסוננת מכל מרעין בישין בעלי חזות מאוד מסוימת, בוחרים בבודפשט. יותר מעשר טיסות ביום, ובעתיד, כשכל החברות יטוסו, יהיו עוד יותר, טסות מדי יום מתל אביב לבירה ההונגרית.

אז אנחנו נהיה שם. עשורים שלמים טעמנו את הטעמים של כל אתרי החופש למיניהם. מהאלפים השווייצריים ועד אתריה הקסומים של אוסטריה. תמיד, מכל גוי שחשבת שהוא חביב ונחמד ושהוא מוקיר ומכבד את היהודים והמנהגים המוזרים שלהם, צצה לה ברגע מסוים, החיבה החבויה שלו להיטלר ושות'. החלטנו מזמן שעדיפים לנו יתושי קרעסטיר הנועזים שלא מבדילים בין גזע לגזע, מאשר חיוכו הרחב והמזויף של עובר אורח שווייצרי שרגע לאחר שהוא נתקל בך הוא מתחרט על הרגע שבו אבות אבותיו הנאצים דילגו על סבא שלך.

שבועיים תמימים בקרעסטיר יהיו מספיק זמן להתפלל עלינו וגם עליכם. אני מכריז בזאת על מבצע מיוחד לקוראי המדור הזה, מי שרק ירצה: כתובת המייל המופיעה בראש הדף פתוחה לבקשותיכם, הזכרותיכם ושמותיכם. כל מה שנותר לכם לעשות הוא לשלוח לנו את השמות, ואני וחיימ'ל וכל המשפחה נדליק בלי נדר נר עבורכם ונעתיר עליכם מעומק הלב אצל רבי ישעי'לה זי“ע. גם אם יש לכם סיפור טוב מתוך החופשה שלכם, אל תהססו לשתף.

זלמן ומוזלמן

התמונה שהייתה צריכה להופיע פה היא התמונה שזעזעה כל אדם שלב יהודי מפעפע בתוכו. היא מסוג התמונות שעד כה כדי לראות אותן היינו צריכים להרחיק עד למוזאון השואה ולהביט במוזלמנים של אושוויץ, בירקנאו ודכאו. אין לי יכולת נפשית להציג אותה כאן בפניכם. מי שראה כבר ממילא ראה. ומי שלא טוב לו וטוב לנפשו.

השמאלנים הבטיחו לנו שלום אם רק נקים מדינה פלסטינית; הציונים הבטיחו לנו 'לא עוד'אם רק נקים מדינה ישראלית גאה. אבל אף אחד מהם לא צדק עד הסוף. התמונה הנוראית הזאת, שלד העצמות שאפילו לצעוק אין לו כוח, היא ההוכחה האולטימטיבית שגאולה שלמה תהיה לנו רק כשהמשיח יבוא.

התמונה הזאת החזירה אותי לסיפורים מסמרי השיער שסיפר לי מדי פעם סבא הופמן ע“ה. הוא היה מתאר לי את הגוף המדולדל שעטף את נשמתו האיתנה, שהפיחה רוח חיים בעצמות היבשות שלו, שמיום ליום התייבשו והצטמקו עוד ועוד.

אבל אז אני גם נזכר בסיפור הנורא שהוא סיפר לי על עצמו בהקשר המזעזע הזה:

“לא היה לנו מה לאכול. לא היה לנו מה לשתות. כל מה שהיה ברשותנו היה מעט קפה שחור. לא קפה מלא על גדותיו, כמו הקפה שאנחנו עושים תמיד בבית ושופכים חלק ממנו בכיור. זו הייתה לחלוחית מסוימת ועלובה שהיה בה רק להרטיב קצת את השפתיים ולהחזיק בקושי רב את הנשמה המיוסרת שעמדה לנו על קצה האף.

“אבל אז נזכרתי במשפט האחרון שלחשה באוזניי אמא שלי, רגע לאחר שהפרידו בינינו לנצח נצחים: זכור שאתה יהודי. אני מבקשת ממך ילדי היקר לא לשכוח ליטול כל בוקר 'נעגל וואסער', כלומר, נטילת ידיים של שחרית. לא חשבתי פעמיים. השכם בבוקר, כשהרשעים העירו אותנו לעבודה, לקחתי את שארית הקפה שהיה חבוי אצלי, ו…נטלתי בו את ידיי…“

אלו היו המוזלמנים של פעם, וזה היה סבא שלי ששמו גם היה זלמן, והסיפור שלו מרעיד אותי בכל פעם מחדש, ומזכיר לי שיהודים אפשר אולי להרעיב, אבל את הנשמה שלהם אין יכולת לכבות.