ברוך: האמת שאני, בניגוד לאחרים, לא בא אליך כדי לנתח את המצב שלנו. אני חושב שהתמונה מאוד ברורה לנו.
מטפל: מודעות היא דבר טוב.
אני פשוט אספר לך בצורה ישירה וקונקרטית את העבר שלי, ואז תוכל להבין את כל הסיפור שלי ושל אשתי.
גדלתי בבית עם עשרה אחים ואחיות. אימי הייתה עקרת בית, אבי היה המפרנס היחיד.
אבא שלי עבד קשה ביותר בעבודות כפיים. הוא היה חוזר בשעות לא שעות, ויוצא תמיד מוקדם מאוד בבוקר. הוא כמעט לא היה בבית.
וכשהוא כן היה בבית, לא היה לו אף פעם זמן ומצב רוח מתאים לילדים. האח שמעלי היה עילוי, והוא קיבל תשומת לב מרובה. אני הייתי 'סתם' ילד. לא זוכר שום קשר עם אבא, שום חיבוק אבהי או איזו שהיא מחווה. הייתי ילד עזוב ונטוש.
כיום, כאדם בוגר, אני מושפע מכך מאוד. אני לא מאמין בעצמי, אני לא חושב שיש לי בכלל איזשהו כישרון. כל עבודה שאני מתחיל בחיי, לרוב אחרי כמה חודשים אני עוזב אותה בתחושת כישלון.
כל מערכת היחסים שלי עם אשתי נראית בהתאם. אני מאוד רגיש ופגיע. אני לא מאמין שאשתי אכן רוצה את הקשר איתי, ובוודאי שאיני מאמין שהיא מעריכה אותי. כל השנים אנחנו מתמודדים עם חוסר יציבות בקשר שלנו. עליות ומורדות.
חווית ילדות נטולת חום וקשר אבהי.
ממש כך.
אז מה מביא אותך הנה בעצם?
מה זאת אומרת? אני רוצה שתעזור לנו להתמודד.
נשמע שחוויית הילדות הלא פשוטה שעברת חזקה ממך ומשפיעה על חיי הנישואין שלך, בין אם תרצה ובין אם לאו.
לצערי הרב, מאוד.
אז תגיד לאשתך שתכיר בזה ותלמד לחיות לצד זה.
וזה הדבר שיביא את היציבות לחיינו?
לא.
אז למה אתה מציע לי את זה?
אני לא מציע לך פתרון, אני בסך הכול אומר שאם אתה בטוח שזו גזרת הגורל בחייך, אז תלמדו אתה ואשתך להכיר בכך.
נשמע שאתה רואה את זה אחרת ממני.
אכן.
אני לא מצליח להבין באיזה אופן חוויות הילדות שעברת יכולות לקבוע איך ייראה הקשר שלך עם רעייתך?
אני רואה מול עיניי זוג אנשים נורמטיביים ואינטליגנטיים, שבידם לבנות את חייהם ואת הקשר ביניהם בצורה מיטבית.
אתה כמטפל לא יכול לראות כמה החיים שלנו קשים בעקבות מה שעברתי? זה נראה לך דבר של מה בכך?
אני בהחלט יכול להבין שהחוויות שחווית בילדותך צרובות בך ומשפיעות על חייך. מאוד הגיוני שבעקבות כך כל נושא הקשר ומערכת היחסים עם רעייתך יהיה עבורך התמודדות, ולא דבר הבא בטבעיות, בוודאי לא כמו אצל בן אדם שגדל בבית עם קשר משפחתי והורי חם ואוהב.
אבל העובדה שזה לא דבר שבא לך בטבעיות לא אומרת שזו גזרת גורל. אני חושב שאתה יכול בהחלט לחיות בתוך מערכת יחסים טובה ויציבה.
אתה חושב שאני לא רוצה לחיות חיי נישואין טובים?
אני בטוח שאתה רוצה. אבל בעקבות הפחד והקושי שיש לך בכינון קשרים קרובים וחמים, אתה מעדיף להאמין שאתה לא מסוגל ושזו גזרת גורל.
עד עכשיו העדפת לשלם מחיר של חוסר יציבות בחיי הנישואין שלך, ובלבד שלא להתמודד עם הקושי של קרבה ויצירת קשר.
לא קל לך להאמין ולתת את עצמך בתוך קשר אחרי החוויות שחווית בילדותך בקשר עם האנשים הקרובים ביותר אליך. אולם יחד עם זאת, אין שום סיבה שבגללה לא תוכל לחיות בתוך מערכת יחסים שכזו.
השאלה היא האם תרצה להפסיק להתנהל בתוך הקשר בצורה שבה התנהלת כל השנים, בצורה של רגישות, של פגיעות, של חוסר יציבות מול אשתך, ותחליט לבחור לבסס קשר אמיתי, איכותי, קרוב ויציב, גם אם הוא מאוד מפחיד ומרתיע אותך?
אתה מציג את זה כאילו יש לי אפשרות לחיות בטוב ואני מעדיף, בגלל שקשה לי, שלא לחיות כך, בו בזמן שאני באמת לא מאמין שאני מסוגל. אני לא עובד על מישהו.
אני ממש לא חושב שאתה עובד על מישהו. אני בטוח שכך אתה רואה את פני הדברים. המטרה שלי כאן היא בעצם לשקף לך את זה, לפתוח את הדברים, להראות לך שזו כן בחירה שלך, למרות שברור לך שלא.
זה קשה.
נכון. הרבה זוגות מתמודדים עם הקושי שעליו אנחנו מדברים, ומתוך אותו קושי הולכת ונבנית אצלם התמונה הברורה, כאילו אין שום היתכנות שהם יוכלו לחיות אחרת.
אין שום סיבה בעולם לקבוע שהם או בני זוגם חסרי סיכוי לקשר. השאלה שעומדת למבחן היא: האם הם מוכנים להתמודד עם הקושי שלהם בקיום הקשר?
