דיבור של אמת

1. לפעמים נדמה שיאיר לפיד לוקה בשקרנות פתולוגית (לכאורה, כמובן). אבל השבוע הוא אמר דיבור של אמת: "אני לא יודע מי המציא את המשפט הזה: זכות ההצבעה היא זכות מקודשת. היא לא זכות מקודשת. במדינה דמוקרטית יש זכויות וחובות ואחד תלוי בשני. אי אפשר לבודד אותם. אנשים לא הבינו; אני לא התכוונתי לציבור הערבי. הציבור הערבי במדינת ישראל לא מזמינים אותו להתגייס, אז זה לא חל עליהם. זה חל רק על אנשים שקיבלו צו גיוס, הם בריאים והם יכולים להגיע לבקו"ם".

יפה. האמת אומנם כואבת, אבל היא עדיין עדיפה על השקר. לפיד הצליח לשבת באולפן (של תאגיד השידור הציבורי הממומן מכיסנו) ולומר אמת בנוגע לזכות ההצבעה במדינת היהודים: חרדים – לא, ערבים – כן.

הדיבור של אמת הזה הזכיר לי ויכוח לא כל כך ישן שהתקיים בתוך מחנה הימין: בשלהי חודש תמוז האחרון ניסתה הכנסת להניע מהלך פרלמנטרי שיאפשר להדיח את ח"כ איימן עודה. מה הסיבה, אתם שואלים. לא, אתם לא שואלים (תודה).

ובכל זאת, חרף העובדה שעודה תומך טרור מובהק (לכאורה, כמובן), היו ח"כים חרדים שסירבו לתמוך בהצעה. בנימוקים עלה החשש שמהלך כזה – שגם ככה ייפסל בבג"ץ – עלול ליצור תקדים שיאפשר להדיח ח"כים חרדים (ואז בג"ץ דווקא לא יתערב).

עיתונאי הימין יותם זמרי הגיב לחשש בציניות כואבת, כדרכו: "אני לא מצליח להבין מדוע התנגדות להצעה הזאת מבטלת את החשש של החרדים. ואם הם לא יתמכו בהדחת עודה, מישהו מבטיח להם שלא ידיחו אותם? מה הבעיה להמציא איזשהו מונח משפטי מקושקש שישבור את הסימטריה בין חרדים לערבים ויאפשר להדיח רק חרדים?"

חמישה חודשים חלפו מהוויכוח ההוא ולפיד הכריע: זמרי צדק.

 2. יש לי חיבה גלויה לנצל את הבמה כאן כדי לכתוב על משפחת מיטלמן המיוחדת ממודיעין עילית, הוריו של דוד הי"ד שנפל תוך כדי לחימה במוצב כיסופים בטבח שמחת תורה. בגיליון סוכות האחרון הבאתי בהרחבה את הסיפור על מכירת עליית 'כל הנערים' בשמחת תורה, שיזם הרב אברהם מיטלמן שליט"א ביום היארצייט של בנו דוד, תמורת אלפי דפי גמרא לעילוי נשמת בנו.

הכרת הטוב מיוחדת לח"כ גלעד קריב, שמזכה אותי לכתוב על משפחת מיטלמן בסתם גיליון שבשגרה: בוועדת הקליטה והעלייה בראשותו של קריב, התקיים דיון מיוחד בנושא הסדרי קבורה לחללים חסרי עורף משפחתי. המשתתפים בדיון דנו בשאלה מי יקבל סמכות לקבוע איך נכון לקבור חיילים ללא משפחה, בדגש על יוצאי הציבור החרדי. כמקרה דגל לדיון נבחר סיפורו של דוד מיטלמן הי"ד, חייל, בן למשפחה חרדית, שלא נקבר בחלקה צבאית. מומחים מטעם עצמם ו'יזמים חברתיים' למיניהם שהגיעו לחדר הוועדה נאמו בזה אחר זה על 'חומרת' המקרה.

כזכור, דוד הי"ד, שהיה בקשר מעולה עם הוריו ובני משפחתו, נפל בשבת בשמחת תורה. רק ביום שלישי קיבלו הוריו את הדפיקה בדלת שהחשש הנורא ביותר התממש. דוד נפל. התשובה היחידה שהם השיבו לשאלה איזו לוויה לערוך הייתה בשאלה חוזרת: איך אפשר הכי מהר? "לוויה רגילה", הייתה התשובה החד משמעית בשל העובדה שצה"ל מתמודד באותם ימים עם מאות חללים. בתוך שעות הובא דוד הי"ד לקבר ישראל בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.

שמועות הזויות על ניכור מצד הוריו ואפילו קשקוש על שיש נופל חרדי שאין מי שישב עליו שבעה, הצליחו לפלס את דרכם לשיח בשבוע הכואב הזה שאחרי הטבח, כולם בזמן שהוריו המסורים יושבים שבעה וחבריו ומפקדיו מגיעים לנחם אותם.

כל מי שמכיר מעט את משפחת מיטלמן, את המדרשה של האבא לאנשי קבע במכבים-רעות, את הקשר המיוחד שלהם עם משפחות חרדיות המתמודדות עם בן שעזב את הדרך, לא יודע אם לצחוק או לבכות למשמע השמועות האלו. מהר מאוד התברר לכל שאין כלום כי לא היה כלום. אבל גלעד קריב נהנה גם שנתיים אחרי להשתעשע עם השמועות האלו.

מה הקשר בין נושא הדיון לוועדה שבראשה הוא עומד? האמת, יש לי שאלות קשות יותר על ניהול הדיון. מישהו הזמין את הוריו לבוא ולספר על הקשר המיוחד שלהם עם דוד? לשמוע מהם על המאמצים להביאו לקבר ישראל כמה שיותר מהר? בדקתי. הם שמעו על השערורייה הזאת מהתקשורת בלבד.

אחרי שעה ארוכה של לשון הרע לתיאבון, סיכם קריב את הדיון המרושע: "אני מבקש שצה"ל יבחן את הסוגיה המשפטית לגבי הכנסת מספר קרובים לקבלת ההחלטה במקרה של סידור לוויה. בכוונתי להגיש גם הצעת חוק פרטית בנושא זה, אבל הדרך המועדפת והמהירה ביותר היא שינוי הנהלים בצה"ל, ללא צורך בשינוי חקיקה בכנסת".

בחזרה לגיליון סוכות: קיבלתי תגובות רבות על סיפור מכירת העלייה תמורת דפי גמרא. הודות לשערוריית קריב זכיתי לשיחה עם הוריו של דוד השבוע וביקשתי לנצל אותה כדי לבדוק כיצד נסגרה העסקה של 'כל הנערים' בשמחת תורה האחרון. ובכן, שני רוכשים שקדנים חברו יחד והציעו סכום שאי אפשר היה להתמודד נגדו: 8,500(!) דפי גמרא (תקראו שוב את המספר הזה).

מי שבירך את האבות הוא יברך את הבנים.

מבט:

פעיל השמאל עמוס דורון לא עשוי מחומר של עבריינים. סא"ל במיל', ישראל הראשונה, אזרח למופת. ככה זה, אתם חושבים שתקבעו מי נחשב עבריין – אנחנו נקבע מהו החומר.

נכון, דורון יזם את 'טבעת האש' סביב בית ראש הממשלה, מהלך שגרם לשרפת רכבים ולפינוי תושבים; נכון, הוא תועד נמלט מהמקום בתחפושת ובזקן מודבק;   ברזומה שלו גם תקיפה באלימות של פעיל ימין.

אבל אל תטעו. הוא לא עבריין. פשוט אין לו 'חומר'. אתם הרי לא מבינים בחומר.

דורון התארח בערוץ 13 וקיבל שטיפה חינמית. הנה דבריו:

"אני לא עבריין. אני לא עובר עבירות. מצאתי את עצמי בסיטואציה בעייתית עושה משהו בעייתי".

כן, קורה. הרי כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו לפעמים שורף מכוניות בתחפושת. אשמח לדעת באיזה חומר ניקוי משתמשים שם בערוץ 13.