די להצתה

זה היה תצהיר ידוע מראש של ראש ארגון שהתככנות – אומנותו. נתניהו באמצעות היועמ"ש בפועל, מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, עוד ניסה לתמרן ולהגיע להבנות שימנעו את ההגשה, אך בשלב הזה, התצהיר היה חרוט על הקיר.

עם יוסי פוקס שוחחתי רגע אחרי הדיון בבג"ץ שאליו הגיע כדי ללחוש לאוזנו של הסנגור הפלילי ברוך הכישורים ציון אמיר. הדיון בשידור חי, הקפיץ מלשכת ראש הממשלה ברחוב הסמוך את יוסי פוקס, שהמשפט המנהלי – הוא עולמו.

באותם רגעים שבהם שכשכו כולם במים הרדודים ושופטי הבג"ץ הפצירו בצדדים להגיע להבנות עד אחרי הפסח, אפשר היה לבצע נסיגה מלהקת הכרישים. "ביקשתי מהשופטים לקצוב זמן למשא ומתן עד הפסח ולא עד לאחר הפסח כפי שהם רצו", אמר לי פוקס, שבשם שולחו לא הביע נכונות לפשרה שאין בה קבלת הדין מצידו של בר. בשלב המאוחר שבו נוהלו המגעים בראשית השבוע, האיברים כבר נלכדו והחילוץ מבין המלתעות הפך לבלתי אפשרי.

"בסיירת לימדו אותנו לא לצאת למבצע מבלי שיש שני תרחישי סיום", חזר לאחרונה נתניהו באחד הדיונים הביטחוניים על הלקח שהוא נוהג להרביץ בשומעיו, מימיו כמפקד בסיירת מטכ"ל.

בקריירה פוליטית ארוכה – יש שיאמר ארוכה מדי – הוכיח נתניהו שהוא יודע לתת פייט גם מול יריבים שעשויים מחומרים קשיחים של לוחמי סיירת. מפקדו אהוד ברק אומנם הביס אותו בקרב הפוליטי הראשון ביניהם ב-99' וגם לנפתלי בנט הוא נאלץ להעביר את לשכת רה"מ לתקופה קצרה, אך מאז ועד היום, בכל שאר קרבותיו מול האלופים לשעבר, נתניהו יצא כמעט תמיד כשידו על העליונה.

מול ראשי השב"כ מדובר בליגה אחרת של מאבק. רוני אלשיך שנתניהו שלף מתפקיד סגן ראש השב"כ כדי למנות למפכ"ל, היה הראשון אך לא האחרון – שהבהיר לנתניהו מאבק מול שב"כניק מהו.

את אלשיך כזכור, ייעד ביבי לתפקיד ראש השב"כ אחרי שימלא את ימיו כמפכ"ל המשטרה. רק שבדרך, אלשיך זיהה אצבע מאשימה ברורה מכיוונה של לשכת רה"מ, וניסיונות חוזרים ונשנים לגלגל לפתחו כל אירוע של דרדור ביטחוני.

אחד מסגניו של אלשיך אמר לי אז שלנתניהו אין מושג עם מי הוא התחיל. "השב"כ זה לא מרכז הליכוד. בארגון הזה, לא נשארים חייבים", אמר כמי שמכיר את הנפש הרחבה והאגו המנופח של ראשי ארגון הביון.

אמת לשעתה

לשקר אין רגליים, אך דווקא ראשי הארגון שהשקר והתחמון הם לחם חוקו, מציגים עצמם פעם אחר פעם כאנשי האמת והטוהר. אלשיך שנתפס גם כן באמירת אמת לשעתה, התפאר כזכור בכך שהוא מריח מרחוק כוסברה ושקרנים, וכך גם רונן בר שננעל על פוזיציית השדר החסוד ברדיו קול האמת.

בתצהיר הסודי, גדוש הנספחים, בר ניסה לכסות כל טיעון בראיה, אך השמיכה הזאת התבררה מהר מאוד כקצרה מדי. נתניהו בתגובה, מיהר להציג הוכחות לכך שמעולם לא ביקש מבר לדרוש את ביטול התייצבותו למשפט מנימוקים ביטחוניים, וסתירה משמעותית יותר, נשלפה מנגד אל מול טענת ראש השב"כ, כביכול שלח התרעה כלשהי בליל שמחת תורה.

איתמר בן גביר, מגדלור של אמת בפני עצמו, שבמקרה הזה היה הראשון שזיהה, סיפר לי איך רונן בר "פשוט שיקר לי בפנים. ישבתי מולו בממשלה, והוא טען בתוקף שאין שום חקירה שמתנהלת נגד הכהניזם בתוך המשטרה. מאז, אני לא מאמין לו למילה".

אם יש מכנה משותף אחד שנותר בין ראש הממשלה לראש השב"כ, זהו הקפדתם הידועה על אמירת אמת. ואולי גם ברמת ההכנה הלקויה, מסתמן דמיון. כמו רונן בר בליל השבעה באוקטובר, כך ביבי הכין עצמו לעימות ממוקד עם משאבים שהוא נוהג להקצות לחיסול יריבים פוליטיים או צבאיים. כך לא נערכים לקרב ציבורי ומשפטי מול ארגון חשאי רב יכולות שהעומדים בראשו לעולם לא יישארו חייבים.

אחד מאנשי השטח שרונן בר עצמו שכנע להישאר בארגון במסגרת גל בקשות הפרישה שהגיעו לשולחנו אחרי השבעה באוקטובר ורונן בר עצר בגופו, דיבר איתי השבוע בכאב על העוול שגורם רונן בר לאנשי הארגון שגם כך מתקשים להתאושש בשנה וחצי האחרונות.

"עברנו שבר נורא, ולזכותו של רונן בר אני אומר שהאיש ידע להרים אותנו ולהחזיר אותנו לעבודה, אבל מה שקורה כעת זה מבחינתנו בלתי אפשרי. הרי על מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר אפשר לומר שהפכנו ממגן ולא יראה כסיסמת הארגון, ליראה ולא יגן.

"את הכל ראינו והמוח סירב להאמין, כדי לעבד את המידע בזמן אמת ולהסיק את המסקנות. זו הייתה טעות קשה, הנוראית בתולדות הארגון והמדינה, אבל איש לא פקפק ביושרה האישית של כל אחד מאיתנו. כיום, אנחנו אנשי המבצעים של הארגון נצבעים פוליטית בגלל מאבק אגו של הקודקוד. לביבי יש יד בדבר, אבל ממנו כפוליטיקאי כבר אין לי ציפיות. ברונן כראש הארגון אני רואה אדם שהאגו האישי שלו העביר אותו על דעתו. בכל רגע נוסף שהאיש נשאר בארגון, הוא מכתים את כולנו פוליטית".

עונת הנבצר

זהו תצהיר של תורת הנגלה והנסתר. ששת עמודי התצהיר הגלויים וידועים לנו, מכסים על שלושים ואחד עמודי המסמכים הסודיים, שחלק גדול מהם הם נספחים התומכים בגרסת ראש השב"כ רונן בר. גם אם נתניהו ושלוחיו הצליחו לקעקע פה ושם את הגרסה, יש בה ליבה של אמת שאינה ניתנת להכחשה גורפת.

כל משפטן בן יומו שקורא את התצהיר של בר, מבין שמאחוריו עומדת מלאכת מחשבת של עבודה משפטית. מי שניסחו את בקשת מתן הארכה להגשה היו הפרקליטים מטעם המדינה, שעל פניו, אמורים היו לשמש כבלדרים המעבירים את התצהיר, שנחתם כהצהרה, בפרקטיקה משפטית שמתאימה לדרכי הפעולה המשובשות והמשבשות של השב"כ.

התצהיר של רונן בר אומת על ידי עורך דין בשם הגנרי "ניצן", אך מקורות יודעי דבר בפרקליטות מדברים על כמה וכמה ידיים שבחשו בתצהיר, בחנו כל מילה ובדקו כל נספח. לו רק היו נבדקות כך מראש ההתרעות ששיגרו התצפיתניות.

מי שקורא את ששת עמודי המסמך מבין מייד שלא מדובר רק בתצהיר הגנה של בר, אלא בכלי התקפתי שיש בו כדי לעורר מחדש את שאלת הנבצרות המשפטית של ראש הממשלה. למרות שינוי חוק היסוד, פסק בג"ץ כזכור כי ההגדרה בחוק שתאפשר להכריז על ראש ממשלה כ"נבצר" אך ורק מסיבה בריאותית, תחול רק מהכנסת הבאה ואילך. נותר רק לייחל בנסיבות, בשבילו ובשבילנו, שנפתלי בנט המוביל בסקרים, לא יהא ראש הממשלה הראשון שהחוק החדש ימומש במשמרתו…

טיעוני התצהיר והאופן שבו נוסחו, יכולים להיות פתיח מושלם לעתירה שיגיש הג'ינג'י מהתנועה לאיכות השלטון. התיאורים של ראש ממשלה המנסה להסתייע בראש השב"כ כדי למסמס את מתן עדותו במשפטו הפלילי, ושל מנהיג שמתבצר בלשכתו ודורש מראש השב"כ לעצור את המפגינים נגדו ולהתחייב מראש כי יציית אישית לראש הממשלה ולא לבג"ץ במקרה של משבר חוקתי, הם רקע עובדתי מושלם לעתירה שתדרוש: נבצרות עכשיו.

זהו אינו כתב הגנה על בר אלא מיצוי הליכים לקראת חידוש הדרישה להכריז על נתניהו כנבצר. בחלק מהמקרים אגב, מתאר בר כיצד ביקש נתניהו מהקלדנית שנמצאת דרך קבע בישיבות עם ראשי מערכת הביטחון, לצאת מהחדר ולהותיר את שני הראשים בגפם. תיאור מהסוג הזה, מעיד שאין מסמוך וגיבוי לכל טענה. נתניהו שאמור להגיש היום (חמישי) תצהיר בתגובה, שלף תכתובת שמוכיחה כי מתוך ארבעה עשר מפגשים ללא קלדנית, עשרה התקיימו כך לבקשת ראש השב"כ. אימות המקרה לגופו, ניתן לבדיקה ישירות מול קלדניות הלשכה, ואולי זה מה שייעשה ראשונה, בחקירת השב"כ הבאה…

למרות צהלת הנבצרות התקשורתית, קשה לראות איך שופטי בג"ץ – בעתירה שתידרש מן הסתם לדיון בפני הרכב מלא – מכריזים על ראש ממשלה מהימין כנבצר. אם כוחם לא עמד להם בעבר, הדעת נותנת שבעתיד יתקשו עוד יותר לקבל הכרעה שכזאת, לנוכח פרישת השופטים הליברליים והיווצרות רוב של שופטים שמרנים בעליון. הכל יחסי בהיכל הצדק, אך אילו בג"ץ היה מתכנס כיום בהרכב מלא כדי לפסוק בעתירות על עילת הסבירות, לשופטים שצידדו בהותרת החוק על כנו, היה רוב.

גם אם הוצאה לנבצרות לא תהיה, אין ספק שלהב החרב המשפטית המתהפכת מעל לראשו, התחדדה בתצהירו של ראש השב"כ. נתניהו שצועד עקב בצד אגודל, בשורה ארוכה של נושאים, כדי להימנע מלתת פתחון פה למי שדורשים להכריז עליו כ'נבצר' רק ייזהר שבעתיים מכאן ולהבא. הרבה אחרי שרונן בר יפרוש מתפקידו, התצהיר שנתניהו הביא על עצמו, ימשיך לרדוף אחריו מכאן ולהבא עד לסוף הכהונה.

הספירה לאחור

לא מחוץ, אלא מבית. העימות עם בג"ץ רק מלכד את הבייס הקואליציוני סביב ראש הממשלה. אין לך צלע קואליציונית שאינה מזדהה עם תחושת הנרדפות מול הדיפ-סטייט, באזורי החיכוך שלה.

מי שהכריז רשמית על סיומה של עונת החגים הישנונית, זהו יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, מול הנמסיס בצלאל סמוטריץ', שיחד עימו העביר תקציב מדינה, תוך הימנעות מכוונת לפרקים ארוכים מלהחליף מילה.

קצפו של גפני יצא על דברי סמוטריץ' שדירג את מטרות המלחמה, ולא הציב בראש את השבת החטופים. סמוטריץ' שמתמודד עם סקרים שמחמיאים לו כמו התצהיר של בר לנתניהו, נהנה מכך שדבריו הוצאו מהקשרם. את המשפט על כך שהחזרת החשובים חשובה אך מטרת הניצחון החמאס חשובה יותר, התקשורת ניפחה לממדים של התנכרות והתעלמות.

חז"ל כבר לימדונו "חכמים היזהרו בדבריכם", אך סמוטריץ' היה מאז ומתמיד אויבער-חוכעם שחכמתו הגדולה אינה דרה בצוותא עם זהירות יתרה. המענה של גפני ששמר במשך חורף שלם על חובת שתיקה, היה מיידי וקטלני.

"החזרת החטופים הוא הנושא החשוב ביותר", אמר גפני והלם. "האמירות של סמוטריץ' וחבריו משוות אותם לסיקריקים של רבן יוחנן בן זכאי שהנושא הלאומי היה חשוב להם יותר מחיי אדם. גדולי התורה לא נחשבו בעיניהם, תמיד הם ידעו להגיד – לנו יש רבנים משלנו".

מי שראה את גפני נואם מן הכתב ערב היציאה לפגרה, שלא כדרכו זה שלושה עשורים, יודע שבעת הזאת הוא שומר על לשונו, בהכירו את עצמו. הפעם, ירה גפני וידע מראש שסמוטריץ' כדרכו לא יישאר חייב.

"גפני מייצג כיום מיעוט שהולך וקטן בחברה החרדית", הגיב סמוטריץ'. "הגיעה העת שגפני יתחיל לכבד את גדולי התורה של הציונות הדתית, שלא נופלים בכי הוא זה מגדולי התורה החרדים ואף זוכים לקיים מצוות נוספות כשירות צבאי איכותי לעזרת ישראל מיד צר ולהצלת חיים במעשה". יהודה ולד, מנכ"ל 'הציונות הדתית', הגיב מטעם המפלגה במילים מכובסות פחות: "אם חיי החטופים היו חשובים לך, היית קורא ופועל לגיוס חרדים".

קואליציות, ובפרט בישורת האחרונה לכהונה, דועכות לתוך עצמן בספירה לאחור. למזלו של נתניהו, למרות החריקות, כוחה של הקואליציה – היה ונותר בחולשת מרכיביה נעדרי האלטרנטיבה, אך הסכסוכים התמידיים והאיומים המתחדשים כמו הודעת יהדות התורה על בחינת כל הצבעה לגופה, הם כזרדים שנזרקים למדורה במזג אוויר שרבי. נכון לעכשיו טרם נמצא הכבאי עם המטף שיאמר לחברים המתקוטטים: די להצתה.

חקיקה בפוקס

ממרומי תפקידו כשר האוצר ושר במשרד הביטחון, סמוטריץ' לכוד בצבת לוחצת במיוחד – בין בנט לבן גביר. בכל הסקרים שמתפרסמים ובהם בנט מתמודד בראשות רשימה, סמוטריץ' מתדרדר אל מתחת לאחוז החסימה, כשהוא מאבד כשני מנדטים של ציונות דתית, שבמדרג העדיפויות של סמוטריץ' אפרופו אמירתו בנוגע לחטופים, רואים בשוויון בנטל ערך עליון.

מהאגף הימני נוגס בו בן גביר האטרקטיבי, מהצד השמאלי בנט שנתפס כבשורה החדשה, ולסמוטריץ' שלנו במציאות שכזאת לא נותר אלא להשמיע קול פרובוקטיבי על בסיס יום-יומי במגוון רחב של סוגיות. החטופים, גיוס החרדים, ראש השב"כ ואפילו הרמטכ"ל שבו הטיח השבוע בקבינט: "נביא מישהו אחר", אחרי שאייל זמיר הבהיר כי צה"ל לא יחלק סיוע הומניטרי בעזה.

מה ראה גפני שמצא לנכון להתגולל על בצלאל, תשאלו. ובכן, כאן מדובר בתסכול עמוק ששורשיו בזיהוי העצמי של יו"ר 'דגל התורה', שמעולם לא ראה עצמו חלק אינטגרלי מהימין המתנחלי.

אל הברית הלא קדושה של החרדים עם הימין גפני התייחס תמיד כשותפות בין הציבור המסורתי של הליכוד עם החרדים ברוח דברי מרן הרב שך ב'נאום השפנים'. אל הדתיים-לאומיים, בעיקר מהאגף המתנחלי ולא החרדלי, גפני התייחס תמיד בסוג של 'חשדהו וחשדהו'. מאורעות המלחמה הוכיחו לראייתו שהצדק היה עימו לאורך כל השנים.

ההקרבה של בני הציונות הדתית היא מסוג הדברים שעליהם ראוי לומר "וידום אהרן", אך גפני מתייחס בעיקר לטרמפיסטים שהתמכרו לחיבוק משמאל, ומסייעים למאבק נגד החרדים, כשהם אינם מבינים כי הם עצמם יהיו הבאים בתור.

הנקודה שהקפיצה את גפני היא זו: כל עוד ההתנגחות נגד החרדים היא על רקע חוק הגיוס, מן הראוי שהנציגים החרדים ישמרו על זכות השתיקה בהוראת הרבנים. אלא מה? שבעת הזאת, הנציגים החרדים הם המטרה הכי קלה לכל המתקפות נגד הימין. לא רק נגד נתניהו שלכל הפחות משמיע מילות תמיכה בילד החרדי, אלא גם נגד המשיחיות של 'שיבת עזה' ומחול האמירות של נציגי הציונות הדתית שגורר תגובות קשות ממשפחות החטופים. בנקודה הזאת אותת גפני לסמוטריץ', ברוח המדיניות שהאחרון מבקש להחיל, כי גם ליכולת ההכלה של הנציגות החרדית יש כושר קיבולת מוגבל.

האם במציאות שכזאת אפשר בכלל לחשוב על העברת חוק גיוס? כדי לקבל את התשובה הנכונה יכול כל אחד מהקוראים לעשות את החשבון. בשס אמרו לי השבוע שאיש המפתח היה ונותר יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין. אריאל אטיאס שמנווט את התהליך מטעם שס אמר השבוע לאחד מחברי הכנסת שהוא אינו יודע לאיזה יולי להאמין, ליואל שמנהל מולו מגעים רציניים, או ליולי שמיישר קו עם דרישות רבני ההר הסרוגים.

במזכיר הממשלה יוסי פוקס פתחנו ובו גם נסגור. כמי שממונה מטעם נתניהו על המו"מ, ונחשב ליחיד בלשכת רה"מ שבוחש בחומר המשפטי-חוקתי ולא רק בקדרה הפוליטית, פוקס הריאליסט נשמע אופטימי יחסית.

"רוב הפערים צומצמו", אמר לי עו"ד יוסי פוקס. "להערכתי אפשר יהיה להגיע לחוק שבו מי שתורתו אומנותו לא ייפגע, ביחד עם יעדי גיוס משמעותיים על ידי יצירת מוטיבציה, כשמי שאינו לומד יבין שהוא פוגע במי שלומד". אם תמומש התחזית, ודווקא בקיץ החם ירד לנו גשם משמיים, נוכל כולנו להסכים עם אמירה של עוד אחת מאבני הדרך והנגף של הציונות הדתית בממשלה, השרה אורית סטרוק, ולברך בשם ומלכות על הניסים – של ממשלת הימין.