חייהם של האסירים נחשבים

בימים האחרונים אנו עדים לפולמוס ציבורי סביב החלטתו של השר לביטחון הפנים למנוע את מתן החיסון מפני נגיף הקורונה לכלואים בבתי הסוהר. כ-14,000 כלואים מוחזקים כיום בבתי הסוהר בישראל, רובם בתנאי צפיפות ותברואה ירודים המגבירים את סכנת התחלואה והתפשטות הנגיף במתקני הכליאה. בכלואים ישנם גם כמה מאות אסירים מבוגרים או כאלה הסובלים ממחלות רקע. לגביהם הסיכון הטמון במחלה גבוה אף יותר.

אל מול סכנת המגפה והאפשרות למנוע אותה על ידי מתן חיסון לכלואים, ניצב השר לביטחון הפנים שסבור כי אין להעדיף את מתן החיסון לכלואים על פני האוכלוסייה הכללית במדינה, כאילו מדובר בבחינת "עניי עירך קודמים". השר מתנגד אף למתן החיסון, בינתיים, רק לאותו שיעור קטן של כלואים הכלולים באוכלוסיית הסיכון כפי שהוגדרה על ידי גורמי הבריאות המוסמכים.

לעת הזו עומד השר על התנגדותו, ולשיטתו אין מקום להעניק את החיסונים לעבריינים שפשעו כל עוד שלא הושלם מתן החיסון לכלל האזרחים ההגונים. אלא, שגישה זו נראית שגויה מיסודה וחוטאת לחובה המושרשת היטב במשפט העברי מקדמת דנא, לשמור ולהגן על שלומם ובריאותם של הכלואים.

מלכתחילה, דומה כי המשפט העברי מיעט עד מאוד להשתמש בעונש הכליאה, ואף כאשר הדבר נעשה במשורה שבו מקורותינו והדגישו את החובה המוגברת לדאוג לבריאותו ולכבודו של הכלוא. "חביב אדם שנברא בצלם" הוא אחד מהעקרונות החשובים שלימדונו חז"ל.

כוחם של דברים אלה יפה גם כיום, במיוחד כאשר השימוש בעונש המאסר הפך לנפוץ הרבה יותר. כליאתו של אדם על ידי רשויות המדינה מטילה על המדינה את החובה לדאוג, בין היתר, גם לשלומו ולבריאותו, ודאי שכך כאשר הסכנה לבריאותו במקרה זה של מגפת הקורונה נובעת בין היתר מתנאי הכליאה עצמם.

בשל החשש הרב מפני התפשטות התחלואה במתקני הכליאה, והתוצאות החמורות שעלולות להיגרם מהתפשטות שכזו, הונהגו בבתי הסוהר מגבלות שונות המקשות מאוד על חייהם של הכלואים. כך, למשל, הוגבלו ביקורי המשפחות אצל הכלואים, נשללה מכלואים הזכאים לכך האפשרות לצאת לחופשות קצרות מהכלא, והופסקו או הוגבלו פעילויות חשובות כמו פעילויות חינוך, טיפול ושיקום. שבועות ארוכים אף נמנעה כניסתם לבתי הסוהר של עורכי דין המייצגים את הכלואים, ונמנעה גם הבאתם של הכלואים לדיונים משפטיים בעניינם, כך שהתאפשר להם להשתתף בדיונים באמצעים טכנולוגיים בלבד ולא באופן אישי.

על רקע כל אלה, פנה לאחרונה הסנגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר למנכ"ל המשרד לביטחון הפנים ולמנכ"ל משרד הבריאות וביקש מהם לפעול בדחיפות רבה לחיסון הכלואים המוחזקים במתקני המאסר מפני מגפת הקורונה. בפנייתו עמד הסנגור הציבורי הארצי על הסכנה המיוחדת והמוגברת הנשקפת מהמגפה דווקא לאוכלוסייה זו בשל תנאי המחיה הייחודיים שהכלואים מצויים בהם, ועל החובה החוקית והמוסרית למנוע זאת ככל שניתן באמצעות מתן החיסון לכלואים.

עוד הדגיש בפנייתו זו, כי מתן החיסון לכלואים הוא חיוני גם כדי שניתן יהיה להקל את המגבלות השונות על תנאי המחיה של הכלואים בחודשים האחרונים. פנייה זו של הסנגוריה הציבורית עוררה הדים רבים: ח"כ משה ארבל, הפועל רבות לשמירה על כבודם וחייהם של האסורים, פעל גם הוא בפניות מטעמו לגורמים השונים. ארגונים חשובים כמו לשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות האזרח וארגון רופאים למען זכויות אדם הגישו עתירה דחופה לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה שיחייב את השר לביטחון הפנים לשנות את הוראתו. אף נשיא המדינה נדרש לנושא, ובפנייה נרגשת לשר הבריאות ביקש ממנו לפעול במהירות למתן החיסון מציל החיים לכלואים, והטעים כי הדבר מתחייב מעקרון השמירה על חיי האדם הטבוע במורשתנו מימים ימימה.

ביום ראשון השבוע נודע, כי שירות בתי הסוהר החל לחסן את הכלואים בסופו של דבר, ובימים הקרובים יושלם מתן החיסון לכ-8,000 אסירים העונים על הקריטריונים שקבע משרד הבריאות. לפיכך, בדיון שהתקיים בבג"ץ, ביקש השר לביטחון הפנים שלא לדון בנושא מאחר שהפך למעשה לתאורטי עם מתן החיסונים לאסירים.

עדיין לא התקבלה ההכרעה השיפוטית בעתירות, אולם בינתיים התברר כי כ-170 כלואים כבר אובחנו בינתיים כחולי קורונה, ואין אלא לקוות שהעיכוב הרב במתן החיסונים לכלואים לא יגבה מחיר בחיי אדם. במיוחד יש להצר על כך שמתן החיסון נתפס בעיני גורמים מסוימים כהטבה או פריבילגיה, ולא כציווי שאנו מחויבים בו מכוחה של החובה לשמור על צלם האנוש.

הכותב הוא מנהל המחלקה לייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית