מי הזיז את היער שלנו?

באופן חריג עבור עיר חרדית, אלעד מוקפת חורש טבעי מרהיב עין המעניק לתושביה איכות חיים מיוחדת במינה. בחודשי החורף אפשר לרדת לנחלים הקולחים בעוז, בחודשי האביב אפשר לראות מרבדים מרהיבים של צמחייה פורחת. בכל עונות השנה ניתן למצוא רבים מתושבי העיר המתענגים על שלוות הנפש והרחבת הדעת שרק סביבה טבעית מסוגלת להעניק לאדם.

כל זה עשוי להפוך לנחלת העבר.

בימים אלה צריך שר הפנים הרב אריה דרעי לקבל החלטה סופית לגבי סיפוח יער קולה ויער נחשונים לעיריית אלעד. המטרה: כריתת היער לצורך בניית אלפי יחידות דיור בבנייה דחוסה. מי יודע על כך? משרד הפנים וגורמים בסביבת ראש העיר. מי לא יודע על כך? חמישים אלף תושבי אלעד.

הריסת יער אלעד היא החלטה דרסטית שתשפיע על איכות חייהם של תושבים רבים, אך היא עוברת מתחת לרדאר ללא דיון ציבורי ראוי לשמו. מעטים – אם בכלל – מקרב התושבים מודעים לתוכניות המתרקמות להקמת מגדלי מגורים בגובה 10-9 קומות על שטח היער. הדבר אינו נובע מאדישות או חוסר אכפתיות. אדרבה, תושבים רבים מביעים צער ותדהמה כשהם שומעים על כך לראשונה. זו הסיבה שהעירייה טרחה בהזדמנויות שונות להזים את "השמועות" על כך שהולכים להרוס את היער, ואף פרסמה מודעות בעיתונות המקומית שבהן הכחישה את הדברים.

ואף על פי כן – אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון – הבולדוזרים יעלו גם יעלו.

זאת משום שבעוד דוברים שונים מכחישים את הסיפור – בוועדות המקצועיות ובבקשה הרשמית של עיריית אלעד לוועדה הגאוגרפית מרכז ("ועדת הגבולות") העירייה מבקשת בפירוש לספח את יער קולה לאלעד למטרות בינוי.

ואכן, לפי תוכנית תמ"ל 1081 שכבר אושרה יוקמו על היער הקהילתי אלעד מגדלי מגורים צפופים ובהם 160 יחידות דיור, תוך הרס מוחלט של נוף היער והפקעת חניות מתושבי הרחובות הסמוכים. זה רק השלב הראשון. בשלב השני מתוכננת בנייתן של למעלה מ-1,000 יחידות דיור נוספות. ואילו חזון השלב השלישי מדבר על החרבת היער כולו עד הכביש המוביל למחסום רנטיס למטרות בינוי ומסחר. כדאי לציין שכבר שלב א' יגרום לאלעד להתחרות עם בני ברק על המקום הראשון ברמת הצפיפות העירונית.

תוכניות בנייה בסדר גודל כזה מעוררות שאלות ראויות של פיתוח מוניציפלי, תיעדוף משאבים ותכנון עירוני מאוזן. אלו הן סוגיות חשובות שתושבי העיר צריכים להכריע בהן. איכות החיים והרחבת הדעת שהיער מעניק לתושבים החרדים הן לא עניין תאורטי מופשט, אלא משהו שכולם חווים על בסיס קבוע. ואם כך, למה לא מגיע להם לדעת מה עומדים לעשות ביער שלהם? למה לא לתת להם לפחות להביע את דעתם בנושא ולשקול את השיקולים השונים הכרוכים בו?

כדי לקיים דיון ציבורי ראוי לשמו נדרשת שקיפות. כך, למשל, החוק מחייב את שיתוף הציבור באמצעות הצגת התוכניות בפניהם ושמיעת התנגדויות. במקרה דנן מודעה בודדת ויחידה המזמינה את הציבור להצגת תוכניות הבינוי פורסמה בגיליון פורימי הומוריסטי(!) של עיתון מקומי. שלא במפתיע, מעטים קיבלו ברצינות את המודעה הזאת ובודדים ממש הגיעו למפגש.

לכך יש להוסיף את ההודעות הסותרות, את ההכחשות המפורשות, ואת המפות הבלתי מדויקות שהוצגו בפני התושבים המתעניינים. כל אלה יצרו 'ערפל קרב' שבחסותו זחלי הבולדוזרים המשיכו להתקדם לעבר היער, עקב בצד אגודל.

למען האמת, לא קשה לבלבל את התושב הפשוט שהולך לאיבוד בסבך המפות, המסמכים, הפרוטוקולים והמושגים הטכניים הבלתי-מוכרים. אך האין מתפקידה של עירייה חרדית לסייע לתושבים לקבל החלטות מושכלות בסוגיות העומדות על הפרק ונוגעות לאיכות חייהם?

ציבור התושבים בעיר איננו יריב שיש לאגף אותו או – חלילה – אויב שיש להערים עליו. ציבור התושבים הוא פרטנר שצריך להיות שותף מלא בהחלטות הנוגעות לו ולחייו. הייתם עולים לאוטובוס שנהגו אינו מוכן לספר לכם לאן בדיוק יש בדעתו להסיע אתכם?

אלו הן שאלות ציבוריות שיש מקום להרהר בהן בכובד ראש.

חבל רק שההרהורים הללו ייעשו תוך כדי הליכה בג'ונגל הבטון שיחליף את היער שהיה ואיננו.