אירועי בני ברק הם תמרור אדום בוהק

בימים האחרונים נראו ברחובות בני ברק מחזות שהעיר לא הכירה. למען הצדק יש לומר שאת חלק מהאירועים הובילו נערים שאינם נמנים עם המגזר החרדי, אולם אי אפשר להתעלם מהימצאותם של נערים חרדים במקום וממחיאות כפיים או קריאות עידוד שהגיעו דווקא מאלו שנחשבים לבני טובים. בסרטונים שונים ששודרו בכלי התקשורת הכלליים שוב ושוב נראו צעירים חרדים דוחפים ומשליכים חפצים על שוטר או תוקפים מילולית איש תקשורת. קריאות נאצה כמו "נאצים!" שאפיינו בעבר קבוצות שוליות וקיצוניות, הפכו לפסקול צורם כמעט קבוע בכל מפגש בין שוטרים וחרדים.

ונשאלת השאלה, איך קרה שמתוך ציבור שמאופיין בשמירה וציות להוראות יוצאים צעירים משולחי כל רסן?! איך נערים שהתחנכו מילדותם על ערכים של מידות טובות הופכים לאלימים כל כך? איך ייתכן שהאיסור החמור כל כך של חילול השם התאייד ובני תורה מתועדים בשידור חי עולבים בשוטרים ומטיחים בהם קריאות נאצה? את השאלות הללו לא ניתן לפתור בחצי קריצת עין של "נו, בסדר, בואו נמשיך הלאה…"

לטעמי קו ישיר מחבר בין הפרות חוקי והנחיות הקורונה, לבין הפרות הסדר שראינו השבוע.

התפשטות נגיף הקורונה היא אירוע מתגלגל. כללי הזהירות והשמירה נוצרו תוך כדי תנועה, בניסוי וטעייה. בלי ספק היו טעויות רבות, גם של המדינה ומשרד הבריאות, אבל בפועל החוקים נועדו כדי לשמור על החיים שלנו, וכדי לנסות ולנצח את הנגיף.

משום מה, בשלב מסוים, חלק מהחברה החרדית החליטה שהכללים לא חלים עליה. (וכן, אני יודע מה חלק חושבים עכשיו, ומה עם בלפור, הרי גם חופי הים מלאים באנשים וכו'. צר לי, אני לא מחפש את הרע אצל האחר. אני מסתכל עלינו.)

במשבר הקורונה נפל דבר: פתאום קמו אנשים שהרשו לעצמם להרהר ולערער על מידת הצורך באותם כללי זהירות. החוק קבע לערוך חתונה בהשתתפות עשרות בודדות? – אז מה! החוק לא חל על אותם אנשים, והם ערכו חתונות בהשתתפות מאות אנשים. ההוראה היא להתפלל בחוץ? – מי הם שיקבעו לנו איפה להתפלל ובהשתתפות של כמה מתפללים? וכן דוגמאות נוספות על זו הדרך. כך התקבע בתודעה הציבורית הרחבה שהחוק הוא לא יותר מהמלצה בלבד והוא תלוי ברצון איש ואיש.

השלב הבא במדרון היה שלא רק שאין צורך לקיים את ההוראות, אלא שאותם שוטרים שבאו לאכוף אותן לטובת שלום הציבור הפכו בעצמם כביכול לגורמים עוינים שרק מפריעים לציבור בניהול חייהם כפי רצונם, ומכאן ועד התופעות המבישות שנראו השבוע הדרך קצרה.

כאשר בן נוער מבין שמותר לעשות מה שרוצים, שחוקים הם בגדר "המלצה" בלבד, שמי שיקבע לי יהיה אני, ורק אני, הרי שקצרה הדרך לאי שמירת חוקים אחרים.

כמו שברור לכל למשל חוקי התעבורה נועדו לשמור על חיינו, ואיש אינו חושב לעבור ברמזור אדום או לנסוע באין כניסה, כך גם חוקי הקורונה נועדים לשמור עלינו ועל בריאותנו, ולנסות ולמגר את הנגיף.

הזלזול בחוקים אלה מביא לזלזול בחוקים אחרים. יש להתייחס לכללי המשחק המקובלים בחברה מתוקנת בכל הרצינות הנדרשת ולהבין כי חוק הוא חוק שמחייב את כולם, שהרי בסופו של דבר, אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. השבוע אכן ראינו דוגמה למה שקורה כאשר אין מוראה של מלכות.

הכותב הוא מחזיק תיק הבריאות בעיריית בני ברק