דעת תורה: בכוח התורה, לא בזכות התורה.

האמונה בדעת תורה נובעת מההבנה שהתורה היא תורת חיים • כפי שבהלכות אורח חיים יש לשאול את מורי ההוראה, כך גם בשאלות של דרך חיים יש להביא את ההכרעה אל גדולי התורה

קטונתי מלתאר את דמותו הענקית של מרן שר התורה; קטונתי מלעמוד על היקף גדלותו ושקיעותו בכל מכמני התורה שבכתב ובעל פה. אבל כן ניתן לדבר על תחושת הכאב התהומי החוצה מגזרים ועדות על הסתלקותו לגנזי מרומים. נראה שדורנו, ללא יוצא מן הכלל, דואב את העובדה שאנחנו כבר לא זוכים להסתופף בצילו של אותו גאון שאהבתו לכל מילת תורה לא ידעה שובע, שרצונו היחיד היה לבלוע עוד שורת בבלי, עוד הלכה ברמב"ם, תוך ניתוק מהנעשה בעולמנו.

על רקע האבל ותחושת היתמות האופפת את כולנו, זוהי ההזדמנות להוקיר את אותם רגעים שזכינו להיכנס ולקבל ממנו הכרעות. מילים קצרות שחתכו בבהירות שאלות הרות גורל. זוהי גם ההזדמנות להתייחס לאותם מלגלגים שבה בעת שהודו על אפסותם ביחס להיקף תורתו של מרן, ידעו לטעון כמביני דבר נגדנו, על ניתוקו של מרן מהעולם וכיצד אנחנו מעיזים להניח לפתחו הכרעות כבדות משקל.

דעת תורה, כפי שקיבלנו מרבותינו, מחנכינו והורינו, היא ההבנה שהתורה היא תורת חיים והיא זו שקובעת לנו כיצד לנהוג בכל דבר. כפי שיש לנו הבנה בסיסית שבהלכות אורח חיים יש לשאול את מורי ההוראה, כך גם בשאלות של דרך חיים. רק שמכיוון שאין בפנינו שולחן ערוך שיורה לנו את הדרך לנהוג באותן שאלות אקטואליות, חובה עלינו להביא את ההכרעה לפתחם של גדולי התורה שיכריעו את הדברים בכוח התורה.

אין כוונתנו ליכולת הכרעה מיסטית שיש לגדולי הדור, מעין רוח הקודש המתנבאת בפיהם. בהחלט גדולי הדור זוכים לסייעתא דשמיא מיוחדת ולכוחות ויכולות מעל הטבע, אך איננו באים לפניהם על מנת לקבל הכרעות ב'זכות' התורה, אלא ב'כוח' התורה. בהלכות שבת, במאכלות אסורות, בממונות וכו' – יש לנו שולחן ערוך, נושאי כלים ואחרונים שקבעו הכרעות לדורות כפי כללי הפסיקה. בשאלות ציבוריות אין לנו מקורות לברר בהם, בפרט לא בנושאים וסוגיות המועלים תדיר חדשים לבקרים. אנו זקוקים לאיש שכל התורה כולה מונחת אצלו כבקופסה והוא יודע לדמות מילתא למילתא מבבלי, ירושלמי, ספרא וספרי ולהכריע בהם ולקבוע מה התורה אומרת.

בכל שנותיי בעשייה הציבורית, הכלל הראשון שהוביל אותי ואת חבריי, שכל נושא עולה להכרעת גדולי התורה. גם נושאים שהם לכאורה מופקעים מהם או אינו בהבנתם. ההכרעה, כך למדנו, היא של דעת תורה ולא של אף אחד אחר, גם לא הדוקטור או המלומד שצבר מומחיות וותק באותו נושא. יתרה מכך: תמיד כשעלינו לשאול לא ציפינו להבנה בסוגיה המונחת לפתחם. עלינו כי עיסוקם הוא בהוויות דאביי ורבא ולא בהוויות העולם.

אדם שהווייתו חולין ועיסוקיו הם אתגרי היום יום, לא רואה בצורה בהירה וחדה את צדדי השאלה בה הוא נדרש להכריע.

בעולמנו גם קל להבין זאת. הרי לכולנו יש אינטרסים ורצונות פנימיים, לצד השפעה מרוחות חיצוניות ומגמות של דעת הציבור או התקשורת. המומחה הרלוונטי לסוגיה יכול אולי להסביר היטב את צדדי הספק, אך הכרעתו לא תהיה בדעה שכלית נקייה וחפה מהרגשות והשקפות עולם.

להבדיל, דעת תורה היא תוצאה של עומק והבנה בתורה הקדושה – ללא נגיעות אישיות כלל וכלל. משקפיים של דעת תורה הם נקיים מהשקפות זרות, הם מסיקים מתוך התורה הקדושה, הכוללת כל החכמות שבעולם, את הדרך אשר נלך בה.

וכפי שהסביר בקיצור נמרץ המשגיח הרב דסלר זצ"ל במכתבו המפורסם: "וכבר אמרו לנו חז"ל לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על שמאל שהיא ימין, ולא לומר ח"ו, שבוודאי טעו מפני שאנכי הקטנטן רואה בחוש את טעותם, אלא החוש שלי בטל ומבוטל הוא כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם. הן אין בית דין יכול לבטל בית דין אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין, ובלי זה, קרוב הוא אשר מה שידמו שהוא חוש אינו אלא דמיון ורעות רוח".

אותם מתקוממים "רציונלית" כנגד הכרעות מרן שר התורה, שכלם אינו אלא דמיון ורעות רוח. אין ברשותם את משקפי הזוך והטוהר של התורה הקדושה, את יכולת ההבנה להסיק דבר מדבר, להשוות שאלה לחברתה ולמצוא בתורתנו תורת חיים את ההכרעה.

הדוגמה הבולטת שנוכחנו בכך הייתה בשנתיים האחרונות. מגפת הקורונה טלטלה את עולמנו. אורחות חיינו השתנו בין רגע והמומחים ובעלי הניסיון והידע עמדו אף הם משתוממים. מרן זצ"ל הכריע באופן חד משמעי שלא לבטל תשב"ר מלימודם. מסביב יהום הסער. התקשורת וה'מומחים מטעם' תקפו בחריפות.

הרוחות מבחוץ חלחלו פנימה. היו מקורבים שניסו להשפיע על מרן בכל דרך להוציא הוראה אחרת. בושה כיסתה את פנינו לנוכח המתקפות. אודה ואבוש, גם אני התקשיתי למצוא מילים ולהסביר את הוראתו. אבל מרן לא זע ולא נע והורה לכל השואלים כי קול התורה צריך להמשיך. "מכחיש קורונה", ליהגו המלעיזים. לא עברו חודשים ספורים והיה זה מרן שפסק חד משמעית להתחסן.

במבט לאחור זוהי דוגמה נפלאה בשבילנו להבין מהי דעת תורה. כולנו ראינו והבנו כיצד הכרעותיו של מרן הן אך ורק מה התורה אומרת על המצב. זו לא הייתה מיסטיקה. זו לא הייתה נבואה. זו הייתה דעת תורה. היכולת להבין מה התורה הקדושה אומרת, מבלי לתת לרעשים ולרחשים מבחוץ להוביל את הדעת למחוזות אחרים.

דווקא דמותו הפלאית של רבי חיים וקוצר מילותיו היוו את ההתגלמות הברורה ביותר של דעת תורה. להגיע לדרגת מלאך השם צבאות שברור לכל שהוא לא מתעניין בכלל בנעשה בעולם. יתרה מכך, הוא אף מתפלל שפרטי השאלות שבהן הוא נדרש להכריע לא יעסיקו את מוחו ולא יבואו על חשבון השקיעות בתורה, דווקא הוא נקי מענייני העולם והכריע בצלילות שכלית מדהימה, ללא נגיעות ופניות שכל בן אנוש לוקה בהן.

הכותב הוא יו"ר סיעת יהדות התורה