יום שני השבוע, השעה 20:30 כשעל העיר ירושלים יורד ערב קר במיוחד. המעלות שואפות לאפס לקראת סופ"ש מושלג, לפחות לפי התחזית הסינופטית. התחזית הפוליטית בלילה אופוזיציוני קר, קפואה לא פחות. יו"ר שס אריה דרעי נערך ליציאה האחרונה שלו מהמשכן כחבר כנסת, לילה לפני הדיון המתוח בבית המשפט שאמור לאשר את הסדר הטיעון.
דרעי עזב את המשכן כשראשו בכנסת וליבו בבית המשפט השלום בירושלים. בשעה שאתם קוראים את העיתון, השופט שמואל הרבסט כבר הרשיע את דרעי בעבירות מס בהתאם להסדר הטיעון שאליו הגיע עם היועמ"ש מנדלבליט, כשלמרבה האירוניה, ההרשעה הזאת התרחשה בשעה שבה הובאה למנוחות נשיאת העליון בדימוס מרים נאור, שהרשיעה את דרעי כשופטת מחוזית, במשפט המפורסם בשנות התשעים. את הלקח מאותן שנים דרעי למד על בשרו וביבי הפנים רק לאחרונה באיחור: לעולם אל תפקיד את גורלך לחסדי אלה שיושבים על כס השיפוט. כמעט כל עסקה שנותרת בשליטה, עדיפה על הרשעה ללא בקרה.
שאלת הקלון היא היחידה שנותרה עמומה. קשה לספק תחזית משפטית לליבם של שופטי ישראל, שפסיקות העבר שלהם לא נטו חסד לפוליטיקאים חרדים. נשיאת העליון בדימוס מרים נאור אמנם קנתה את עולמה בימיה האחרונים, כשהפגינה ענייניות ורגישות בוועדת החקירה לאסון מירון, אבל היו לנאור כשופטת גם ימים אחרים שהחרדים יעדיפו לשכוח. נאור תיזכר בין השאר גם בעטיין של פסיקות עוינות, כמו ביטול חוק הגיוס כשופטת בעליון, אך דרעי יזכור אותה לנצח בהיבט האישי כמי שהייתה צלע מרכזית בהרשעתו כשופטת מחוזית. נאור החמירה עם דרעי, עד שאפילו שופטי העליון שגם הם לא נטו חסד למטאור החרדי, הקלו בעונשו והמתיקו במידת מה את הכרעתה של נאור כשופטת מחוזית.
ואף על פי שהשופטים בירושלים לא נטו חסד בעבר ואף הפכו על פניהם הסדרי טיעון שנערכו עם אישי ציבור חרדים, דומה שהפעם לא נשקפת סכנה להסדר הטיעון שחתם דרעי, וגם לא צפויה הכרעה בשאלת הקלון. דרעי הקדים רפואה למכה והתפטר מהכנסת, כדי שהדיון בעניין הקלון יהיה תאורטי ולא רלוונטי, כשהוא לא מותיר סדק שאליו יוכלו השופטים להיכנס כדי להפוך את הקערה ולטרפד את העסקה.
מאז 1984 ועד היום, הקטר הכי תזזיתי ברכבת ההרים של הפוליטיקה הישראלית, אריה דרעי, ראה עליות ומורדות, טיסה על המסילה ונסיקה לשיא הגובה, וגם נפילה והתרסקות מכאיבה. את ההישג הדרמטי ביותר רשם דרעי דווקא עם חזרתו, כמו עוף החול. דרעי הוא הפוליטיקאי היחיד בישראל שהורשע, ישב במאסר וחזר לכנסת ולממשלה מהמקום שאיש ממנו חי – אף פעם לא חזר.
והנה הוא עושה זאת שוב וקובע תקדים נוסף. בשנתיים האחרונות הפך דרעי ל'שומר הגוש' והצליח למחוק תודעתית את 'הקלון' שהסרוגים הדביקו לו מתקופת אוסלו במשך שנים. אפשר לומר שהוא הפך לבן זוגו הכמעט פריטטי של נתניהו בהנהגת המחנה הלאומי ולבעל-בית יחיד בשס, ללא אופוזיציה וללא יורשים פוטנציאליים. והנה, דווקא כעת, כשמעמדו בשס ובמחנה הימין איתן ואיש לא קורא עליו תיגר, דרעי שב ונסוג לאחור, כשהוא פורש מהכנסת, בעל כורחו.
מי שציפה לראות את האיש נעלם מהמשכן ומבלה את יומו בלשכה שהוכנה מבעוד מועד בהר חוצבים, עם חנייה מותאמת המגיעה היישר עם מעלית מיוחדת ללשכת היו"ר, מוזמן לחשב מסלול מחדש. דרעי מתכוון, לפחות בתקופה הקרובה, לשהות לאורך כל היום בבניין הכנסת ואף להיכנס לפרסה שמאחורי המליאה, מקום שבו מתוועדים מנהיגי המדינה ובו נסגרים הדילים של הצבעות הרגע האחרון.
את חדרו בכנסת הוא לא מתכוון לעזוב. התקדים של החזקת חדר בכנסת עבור יו"ר סיעה שאינו ח"כ רשום על שמו של אבי גבאי, שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה, ובמובן הזה – גבאי עשה לדרעי את העבודה. אבל לא רק את המסדרונות, אלא גם את המליאה, דרעי לא מתכוון לנטוש. זכות הצבעה רשמית וכיסא במליאה אמנם לא יהיו לו, אך הטיקט הרשמי שעימו ייכנס למליאה יהיה של יועץ של סיעת שס שהוא מורשה כניסה, כשהמסר שיבקש דרעי להעביר לפוליטיקה הישראלית כולה יהיה: הנני כאן.
אי אפשר להקל ראש בדרמטיות שבהתפטרות דרעי. נכון הוא שדרעי נשאר על הגלגל, אך מנגד, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט הצליח לגרום לכך שדרעי יסתובב בכנסת ללא שום מעמד רשמי. כח"כ לשעבר בלבד, שעננת הקלון העתידי תלויה מעל לראשו ומרחפת כמו עננים בשמי ירושלים שלפני השלג.
ועדיין, במערכת הפוליטית וגם המשפטית מאמינים שהעסקה שעליה חתם הייתה עסקת סוף עונה במחיר טוב. נתניהו ראה בה מודל מועדף ורדף אחרי היועץ כדי לקבל את 'תנאי דרעי'. ביבי כבר היה במרחק נגיעה מעסקה, אלא שאז באו ההדלפה והפרסום, מוקדם מהמתוכנן, וטרקו לו את הדלת על קצות האצבעות.
לדרעי יש יתרון אחד שאין לנתניהו. הוא בעל-בית יחיד, לא רק במפלגתו אלא גם במשפחתו. הוא לא אמור לגייס את תמיכת הרעיה יפה, וגם בנו חביבו יענקי דרעי, מדבר אליו כדבר בן אל אביו, ולא כדבר חבר דירקטוריון אל המנכ"ל מטעמו.
ערב סגירת העסקה בעניינו, דרעי הריח שנתניהו חותר לעסקה. השאלות של ביבי על העסקה המסתמנת נראו לו כמו התייעצות אישית ולא כהתעניינות שגרתית. בשיחה עם כותבי השורות שהתפרסה ב'משפחה' הובאה בשמו ההערכה שנתניהו לא יצליח לסגור עסקה במשמרת של מנדלבליט, ובמבט לאחור אפשר לומר שדרעי בעניין הזה, היה הראשון שזיהה.
שלום למאזינים
לפני עשרה ימים רעדו הכותרות בתקשורת הישראלית. העיתונאי תומר גנון חשף בכותרת הראשית של 'כלכליסט' כי משטרת ישראל שואבת מידע מטלפונים של פוליטיקאים ומקורבים באמצעות טכנולוגיות פגסוס ו-nso, מחטטת להם בתוכני הסלולר, ורק אחרי שהיא שמה יד על ממצאים מחשידים, נזכרת לרוץ לבית המשפט, לבקש להלבין את אותה עבירת פריצה ולהציגה כחומר מודיעיני שהגיע אל משרדי היחידה החוקרת בהפתעה גמורה, כמו שלג בלוד.
מי שהביא את הטכנולוגיות פורצות הדרך למשטרה היה המפכ"ל רוני אלשיך, לשעבר סגן ראש השב"כ, שהפך את משטרת ישראל לסניף של ארגון השב"כ, על כל הטוב ובעיקר הרע הכרוכים בכך. אלשיך הפך את חקירות דרעי ונתניהו שהחלו לפני למעלה משש שנים, למבצע אישי, וניהל זאת במוטיבציית יתר, כאילו מדובר היה בסיכול מפגע ביטחוני.
בעניינו של דרעי, המשטרה בהנחיית אלשיך סטתה מהקו שהנחה היועץ המשפטי לממשלה בתחילת הדרך. מנדלבליט הורה לחוקרי המשטרה, להתמקד אך ורק במסגרת החשדות הראשוניים, אך אלה מצדם ניצלו את האור הירוק הראשוני וחצו בהמשך את כל הרמזורים האדומים. הם יצאו למסע ציד חוצה יבשות נגד אריה דרעי בכל החזיתות. השבוע גם התברר שכמה דמויות מוכרות לכולנו, היו קליינטים בעל כורחם של אותה שיטה מפיוזית ולפיה קודם פורצים למכשירים ורק אחר כך פורצים עם החומרים לבית המשפט בניסיון להלבין את המידע.
עד לרגע זה, איש במשטרת אלשיך לא קיבל אחריות על השקעה כה דרמטית שהניבה יבול דל כל כך, או אם תרצו בלשון היועמ"ש, איש לא קיבל אחריות לאותו "הר שלא הוליד אפילו עכברון". אחת ההסתעפויות בפרשת דרעי שעליה תקראו כאן לראשונה, הייתה עם הכוכב הפרלמנטרי הפעיל והנמרץ של שס משה ארבל, שכנו של מנדלבליט בפתח תקווה ומי שיצא לא אחת להגנתו, כשהיועמ"ש הותקף במליאה על ידי ח"כי הליכוד.
שעה קלה לפני שדרעי עזב השבוע בפעם האחרונה כח"כ את בניין הכנסת, הפתיע ארבל את חברי הוועדה לביטחון פנים ואמר: "הייתי יעד למעקבים בשל מקורבותי ליו"ר שס אריה דרעי. יש פה התנהלות של ארגון פשיעה".
ארבל שנזהר בכבודה של המערכת, לא הכביר פרטים לאמירה הדרמטית, ולא סיפר על הדרך שבה גילה כי הפך להיות ליעד מודיעיני המואזן בכל האמצעים. את מה שהוא נמנע מלפרט, תקראו כאן תכף ומייד לראשונה, בשורות הבאות. את הדרך בלשכת השר דרעי החל ארבל במשרד הנגב והגליל ולאחר מכן כראש המטה של שר הפנים. כשהמשפטן ארבל, ששמע עד אז על חדרי החקירות של לה"ב 433 רק במסגרת השיעורים באוניברסיטה, נקרא לחקירה – אחזה אותו אימה. הוא נכנס ללשכת השר, ובפנים נפולות סיפר לדרעי שהוא מוזמן לחקירה. דרעי שקיבל ריקושטים מכל עבר על החקירה המתנהלת נגדו באגרסיביות, יצא באותו שלב מנקודת הנחה שלשכתו מרושתת בהאזנות, וחוץ מלומר בכל בוקר "שלום למאזינים" התנהל כמי שמואזן על כל צעד ושעל.
"תפסיק לקחת ללב", הוא אמר לארבל, "לך לחקירה ותגיד להם את האמת, ורק את האמת". מפה לשם ובמה שנראה אז כמעשה ניסים, המשטרה הניחה את ידה על המשפט ושלפה אותו בפניו הנדהמות של ארבל. כשארבל נשאל בחקירתו האם דרעי אמר לו את המשפט המיוחס, הוא אישר את הדברים, בצער רב וביגון עמוק.
ארבל הופתע מעוצמת המידע עד לרמת פירוט מילולי של כל שיחה ושיחה. בדיעבד הוא הבין, כי התוכנה שהופכת כל מכשיר טלפון לרשמקול שמקליט כל מה שקורה סביבה – תיעדה גם את אותה שיחה. אלשיך רצה לראות באותה שיחה מתועדת, מעשה של שיבוש הליכי חקירה, כשחוקרי המשטרה טענו כי המשפט "תגיד רק את האמת", הוא שם קוד שמשמעותו המרומזת היא לספק לחוקרים תשובות שיסדירו את ענייניו של הבוס.
ההמלצה הזאת של המשטרה, הבשילה בסוף הדרך להמלצה עקרונית על עבירת שיבוש הליכי חקירה. למזלו של דרעי, מנדלבליט היה שם כדי לומר: עד כאן. הוא סירב לראות בשיחה שניתן לפרשה כשיחת עידוד תמימה, שיבוש קונספירטיבי זדוני.
בתחילת החקירה של דרעי, היו בשס כאלו שניסו לייחס גדולות ונצורות לידידות שנרקמה בין מנדלבליט לארבל בסופר ובבית הקפה השכונתיים בפתח תקווה. מנדלבליט סיפק את הסחורה כשסגר לדרעי את מרבית התיקים, אך ארבל ניצל ברגע האחרון ממבוכה כאשר גם הסעיף הנוגע אליו הוסר, לאחר שמנדלבליט הפעיל שכל ישר והבין שאי אפשר לבנות הרשעה על אמירה סתמית.
מפלגת השינוי
משה ארבל, במובן מסוים, הוא פני המהפכה הבין-דורית שעוברת על שס. עד לשנים האחרונות, הורכבה רשימת שס לכנסת מפדרציה של עדות, חצרות ואזורים גיאוגרפיים בישראל, מעיר התורה בני ברק ועד למושב יערה שבגבול הלבנון, מקום מושבו של שר הדתות והח"כ לשעבר יצחק וקנין. כשמדברים על שיבוש, אפשר לומר בשאילת מטבע לשון, שהמחויבות הזאת לכל חצר ועיר, שיבשה את סדר היום של המפלגה והיו"ר במשך השנים.
דרעי סימן בשנים האחרונות שלושה יעדים: הראשון, להצעיר את הרשימה ולהוריד את הגיל הממוצע מחמישים פלוס לארבעים מינוס. השני, להסיר את כל מותגי החצרות והחוגים ולבטל את כל מחויבויות העבר למשבצת ברשימה. השלישי: לסיים את עידן המנהיגים ולהציב במקומם ח"כים נותני שירותים, כל אחד בתחום האחריות שלו. בלי נואמים דגולים, בלי אסטרטגים מרחיקי ראות וללא שועלים פוליטיים. בקיצור ולעניין: בלי אריה דרעיים חדשים ואפילו בלי אריאל אטיאסים. נציגים אפרוריים, אנשי שטח ומעש שידעו מאין באו ולמי הם מחויבים לתת דין וחשבון שוטף.
דרעי נע במעגלים. גם ברשימת היועצים והעוזרים שהולכת איתו כעת למדבר הפוליטי – ולא רק לאופוזיציה ולפרישה מהממשלה אלא גם לפרישה מהכנסת – אין בנמצא שמות גדולים ומפוצצים. דרעי אוהב אותם שקטים, לא מערבבים ולא מעורבבים, לא סוחרי מידע ולא קומבינטורים, אלא אנשים שתוכם כברם. כאלה שקמים מוקדם בבוקר ולא עולים על יצועם בשעות לא שגרתיות.
כמעט כל פמליית העוזרים והיועצים שליוותה אותו במשרדי הפנים, הנגב הגליל והפריפריה, ממשיכה ללוות את דרעי כיום: הראשון הוא ראש מטה שר הפנים לשעבר ישראל אוזן, שמרכז עבור דרעי עד היום את כל ישיבות המטה המקצועיות ומתחזק עבורו את הקשר עם ראשי המערכות האזרחיות והביטחוניות במדינה, שזמינים גם כיום לשיחות שמגיעות מהלשכה של הפוליטיקאי היחיד בישראל ששום הליך משפטי לא יוציא לנבצרות מהותית. אוזן מוערך בקרב אנשי המקצוע, ודרעי רואה בו איש שיודע לספק תוצאות, במעשים ולא בדיבורים.
השני הוא רמ"ט נגב גליל יוני משריקי, שמתחזק עבור דרעי את הקשר עם כלל חברי הממשלה והכנסת בכל הקשור לחקיקה, וכן את הקשר עם הרשויות המקומיות. כאיש שיודע להתחבב על השטח, משריקי נחשב למי שמשכיל לייצר חיבור טבעי נטול פוזה, בין השטח הש"סי לבין לשכת היו"ר. משריקי, שהחל את הדרך בלשכת מ"מ ראש עיריית ירושלים, יו"ר שס בעירייה והדמות הבכירה מטעם שס בשלטון המקומי צביקה כהן, עושה את מרבית שעות היום גם בימים אלה עם יו"ר שס דרעי. במקביל, הוא חזר להגיח לאחרונה, לתחנה הראשונה שבה החל את הדרך בעיריית ירושלים, והפעם כשלוחו האישי של דרעי לטיפול בעייני עיריית ירושלים שהיא מבחינתו מגרש הבית.
השלישי הוא רובי שמש, יועץ שר הפנים לענייני הגירה, שממשיך גם כיום לטפל בפניות הציבור באותו תחום. יוסי שבתאי, העוזר והדובר האישי, חריג בנוף השסי, כשהוא מעלים עצמו לטובת היו"ר. יש עיתונאים שבכלל בטוחים שהוא לא יותר מ'יוזר' של שר הפנים, נטול בולטות משל עצמו ואחד שבא 'לתת עבודה' עבור הבוס. ולא שכחנו כמובן את גב' רבקה ויזאן, מנהלת הלשכה שמלווה את דרעי ממשרד הפנים ועד לימים אלה ממש, ואת ישראל אילוז, המקורב מהשכונה. אילוז המועסק כיום במוסדות הלאומיים במסגרת קק"ל, מתגורר בסמיכות לדרעי ומספק מענה לצרכים מיידיים, כולל בעל תפילה במניין השחרית שמתקיים מדי בוקר בביתו של דרעי גם בעידן שאחרי הסרת המסכות.
בתפקיד לא רשמי, אך לא פחות משמעותי, משמש ברק סרי, שמתפקד ככולא הברקים של דרעי. סרי אמנם לא משמש כיום בתפקיד רשמי, אך דרעי התרגל שלא לזוז בלעדיו. לשס האופוזיציונית דלת האמצעים, אין היכולת לשלם מקופתה את המספרים הגבוהים שבכיר כמו סרי דורש. מפעם לפעם הוא מוזמן לבוא ולכבות שרפות, ודרעי מצידו מכבד את העובדה שנותר לצידו ולא נעלם – כשהוא מקפיד לכבד את ברק בכל הזדמנות, גם כשהדבר דורש לעזוב את הכנסת באמצע משבר כדי להשתתף בשמחת הברית לנכדו באשדוד.
עד היום, חלק גדול מחברי הכנסת – באינסטינקט של פעם, פונים לסרי לבקש רשות כדי לעלות ולהתראיין, והוא מצידו מפזר טיפים ומייעץ להם באופן לא רשמי. בשס סיפרו השבוע, שההנחיה לשמור על חובת השתיקה עד לדיון בבית המשפט בעסקת הטיעון, הגיעה כהמלצה חמה מברק סרי – ויושמה במלואה.
יוזמת ז'נבה
ההסתערות של דרעי, החל מיום שלישי השבוע, מתנהלת בשתי חזיתות במקביל. הראשונה, עריכת פריש-מיש בערים לקראת הבחירות ברשויות המקומיות הצפויות בעוד כשנה ומחצה. העוגן המרכזי של שס לאחר שנחלשה מחוץ לממשלה, הוא כוחה הסגולי על ראשי ערים בקואליציות שבריריות, כאשר שס מעניקה את הרוב המיוחל לראש העירייה.
הקדנציה של כהנא עבור שס, היא נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הקדנציה של הרב שמעון אביטן כשר הדתות, הייתה מבחינתה של שס הפתעה לטובה. האיש שהונחת לתפקיד ברגע האחרון כמעט משום מקום, התגלה לא רק כרב מקרב לבבות, אלא גם כשר מיומן שהצליח לעבור מכשולים שפוליטיקאים ותיקים ממנו נתקלו בהם במשך שנים. כהנא לקח את כהונת הרב אביטן כמודל הפוך, ומנסה לשבץ כמה שיותר מינויים סרוגים כל עוד הממשלה הנוכחית חיה ונושמת. דרעי מצדו משיב מלחמה והופך כל עיר לחזית קרב. בחודשים האחרונים הוא מפעיל מכבש לחצים על ראשי הרשויות שנתונים לחסדיו ודואג לכך שלא יעזו להתקדם לשום דיל לבחירת רבני העיר יחד עם שנוא נפשו ויריבו מתן כהנא שר הדתות, שבו הוא רואה יריב מר יותר מבנט.
לא מעט מראשי הערים 'עושים כבוד' לדרעי גם כיום ומשלחים את מקורבי כהנא במסלולי הלוך-ושוב כדי להימנע מפתיחת הליכים לבחירת רבנים בעירם. למרבה הדאגה של השסניקים, שר הדתות כהנא פועל מאחורי הקלעים לבטל את השיטה המסורבלת לבחירת רבני ערים שבנויה על מפקדי מתפללים בבתי כנסת ובחירת גבאים – שיטה ששולחת את הערים לקיפאון על פני שנים וגוררת אותן לעתירות אין-סופיות בבג"ץ.
במגמה להשתלט על משרות רבני הערים הפנויות הציע כהנא מודל פשוט וזריז שעל פיו חברי מועצת העיר הם שיבחרו את רב העיר. משרד המשפטים נוטה לאשר זאת, ואם השינוי ייכנס לתוקף, סביר להניח שדרעי יצטרך לבלות לא מעט מזמנו בסיורי שטח בארץ כדי לטכס עצה ותחבולה איך למנוע פתיחת הליכים שיובילו בוודאות לבחירת רבנים מהזרמים של צהר ושמאלה.
גם הקרב על הג'ובים של ראשי המועצות הדתיות מטריד את שס, במיוחד לאחר ששר הדתות תחם בזמן את כהונת הממונים, שהוצנחו בעבר על-ידי שרי הדתות של שס, ופינה את הדרך לבחירתם של אנשי שלומו.
המטרה השנייה, כואבת וקשה יותר לדרעי, והיא נוגעת לרשת החינוך 'בני יוסף' של שס. מהרגע ששס ירדה לאופוזיציה, שר האוצר ליברמן איתר כמו גשש בדואי באמצעות אנשיו כל אחד מהסעיפים הגלויים והסמויים שדרכם זורם החמצן למוסדות החינוך של שס, כשהוא חותך ומקצץ ברמה שמותירה את קופת הרשת בחוסר של כמאה מיליוני שקלים לשנה. אם לתרגם זאת לשפה המעשית, לא מעט ממוסדות החינוך של שס ייאלצו בקרוב לסיים את לימודיהם בצהרי היום, כשסל השעות יחייב אותם לקצץ במצבת המורים והמורות ובשעות ההוראה.
בניסיון לבלום את הפיטורים הצפויים בסגל ההוראה ואת צמצום היקף פעילות המוסדות, דרעי מתכוון לפנות את השעות שיעמדו לרשותו כעת עם עזיבתו את הכנסת, לגיוס של נדיבים בישראל ומחוצה לה, שייכנסו לתוך השטחים שהמדינה פינתה חד-צדדית. רק לאחרונה הוא יצא לז'נבה כדי לפגוש את בני משפחת המיליארדר היהודי המנוח יוסף ספרא, במטרה לרתום אותם לתרומה נדיבה לקופת הרשת המידלדלת.
ז'נבה היא לא היעד האחרון אליו דרעי מתכוון להפליג בקרוב. כיו"ר ללא תואר ח"כ שמשוחרר מכבלי ועדת האתיקה שצריכה לאשר כל נסיעה, דרעי מתכוון לחדש את הקשרים של שנות התשעים עם אילי הון יהודיים בעולם, תחום שהזניח בשנתיים האחרונות כשנאלץ לנהל חמש מערכות בחירות רצופות, ארבע ארציות ואחת מוניציפלית. לפי קצב היעדים המתוכן, דרעי עוד עשוי לשבור בשנה הקרובה את שיא הטיסות של שרי ממשלת הריפוי והשינוי, רק שבניגוד אליהם, את הדין-וחשבון הוא יגיש לעצמו ולא לשום ועדה מלבדו.
מבחינתו של דרעי, צו השעה כעת הוא לעצור קריסה אפשרית של המוסדות בפריפריה. איווט שמכוון לפגוע דווקא בבטן הרכה של מוסדות שס בערים החילוניות והמעורבות, יודע כחבר הכי טוב לשעבר שהפך לאויב מר, שבסיס כוחה של שס בפריפריה נשען על הרשת החינוכית. הציבור המסורתי והדתי ששולח את הילדים למוסדות שממשיכים ומנחילים את מורשת בית אבא של יהדות המזרח, מגיע לקלפי וזוכר מיהו הגורם שמחנך את ילדיו. אם ייקרע חבל הטבור הזה, גם ההשלכות על מצבה הפוליטי של שס עלולות להיות דרמטיות.
שני נשיאים
לדרך הקשה של שימור רשת החינוך, דרעי יוצא עם כתף קרה ממשרד החינוך, עם משרד אוצר עוין ועם ראש-ממשלה שמחפש נקמה. מנגד, הוא יוצא למשימה כשהוא מצויד בשתי המטריות הרחבות של נשיא מועצת חכמי התורה מרן הגר"ש כהן, ושל הרב הראשי הספרדי והראשון לציון הגר"י יוסף.
דרעי שואב את הכוח מהסמכות של נשיא מועצת חכמי התורה מרן הגר"ש כהן מחד גיסא ומהאמון המלא ששורר בינו לבין הגאון הרב יצחק יוסף מאידך גיסא. אם את נשיא מועצת החכמים אפשר להגדיר כמנהיג הרוחני של ציבור בני התורה של שס, הרי שהראשון לציון הוא ללא ספק המנהיג הרוחני גם של העם שבשדות. בלבוש הישיבתי המסורתי כשהוא חובש כובע המבורג ולובש פראק, שימש הגר"י יוסף במשך עשרות שנים כראש ישיבת 'חזון עובדיה'. כשהגלימה לגופו והמצנפת לראשו, הוא נחשב בתשע השנים האחרונות לבן דמותו של האב הגדול והאהוב – מול העם שבשדות.
בשנה התשיעית לכהונתו, אפשר לראות שהראשון-לציון נכנס לנעלי אביו וכובש את ההמונים. זוהי לא רק המצנפת, הגלימה והבבואה שמזכירות כל כך את "מרן האבא" כפי שהרב יצחק מכנה שוב ושוב. זוהי לא רק הדרשה המסורתית ביזדים שנראית בדיוק אותו דבר כמו בימי מרן זצ"ל. זהו גם האופי שהתגלה ביתר שאת בשנה האחרונה. מצד אחד, חביבות יתר כלפי כל אדם. מצד שני, תקיפות ועמידה על המשמר מול מה שהוא רואה כהרס היהדות במדינה.
הגר"י יוסף הפך למוביל הקו הניצי נגד מהלכי הממשלה. הוא משמר את כל המערכות הציבוריות שקידש אביו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ואינו מוכן לוותר על אף שעל. לא פעם הוא נלחם פנים אל פנים גם מול פוליטיקאים ואישי ציבור חרדים. למרבה האירוניה, דווקא בתקופת האופוזיציה שבה ההנהגה הפוליטית החרדית נדחקה לאחור, הראשון-לציון הרוויח את מעמדו כמנהיג רוחני העשוי ללא חת וכמי שמוביל לעיתים את כל המחנה אחריו, גם המחנה האשכנזי.
דרעי נהנה מגיבוי מלא של שני הבתים. בניגוד לשנות השמונים והתשעים, הוא לא קם בבוקר עם רעידות אדמה, הנגרמות מחפירת מחילות שיוצאות מלשכתו ומגיעות להנהגה הרוחנית. זה לא יהיה הימור פרוע להניח כי בעוד שנה וחצי נראה את הראשון לציון הפורש, שותף מלא בעצרות הסליחות של שס בפריפריה בחודש אלול, ומכהן כנשיא עמית של מועצת חכמי התורה לצידו של ראש הישיבה מרן הגר"ש כהן.
אלה לא יהיו שני מלכים בכתר אחד. לכל אחד ואחד מהנשיאים יהיה את כתרו. חכם שלום ימשיך לשמש כמנהיג הרוחני של שס, אך בדגש כסמכות עליונה של בני התורה הספרדים, ואילו הראשון-לציון שחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, יפרוש את כנפי גלימתו גם על הציבור המסורתי והדתי שרואה את התגלמות האב – בבן.
החיילים האלמוניים
לא רבים יודעים, אך חוג המקורבים של דרעי כיום מהודק ומצומצם. עם שותפי הסוד אפשר למנות אישים תורניים נכבדים, לאו דווקא ספרדים, כמו ראשי ישיבת חברון – חבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי דוד כהן שלמד עם דרעי בחברותא במשך שנים, והגר"י חברוני שדרעי מעריך ומחשיב את דעתו. דרעי שומר על קשרים הדוקים עם יהודים אמריקאים בעלי ממון שיודעים להזיל מכספם למוסדות התורה, כמו ר' אהרן וולפסון, שדרעי ורעייתו התארחו בביתו בירושלים, בערב שאחרי פרישתו הסופית מהכנסת השבוע. גם עם ר' יוסל טבק שקיים שבע ברכות לנישואי בת הזקונים של דרעי, התפתח קשר חם. עם חבורת הנדיבים בעלי ההון אפשר למנות גם את ג'ייקוב ספרא מז'נבה, יורש אימפריית הבנקאות שמוערכת בכחמישים מיליארד דולר.
במעגלי הסוד, שמור מקום של כבוד לשלושה נסיכים מאצולת הרבנים הספרדית שדרעי מתחזק עימם קשרים הדוקים ולא שגרתיים. חברי השלישייה הם הרב משה אבוחצירא, נכדו של הבאבא-סאלי ובנו של רבי ברוך אבוצירא מנתיבות, הרב שמעון בוסו והרב יוסף לסרי רבה של בית שאן ובנו של כותב הקמעות של הבאבא סאלי. את מכבש הלחצים של המשטרה והפרקליטות בשש השנים האחרונות, דרעי צלח בשלום בין השאר בחסותם. הוא השתתף עם שלישיית נסיכי אצולת הרבנים הספרדית בימי לימוד ובצומות משותפים בתקופת השובבי"ם. דרעי היה נעלם לשעות ארוכות, וחוזר עם אנרגיות וכוחות מחודשים שאפשרו לו להחזיק מעמד בימים קשים.
את הנציגים בכנסת אפשר להגדיר גם כן כחברים במעגל נוסף, המעגל הפרלמנטרי של דרעי. כל גנרל וכל מהפכה, זקוקים לחיילים שיעשו את העבודה, ולעיתים הצורך בחיילים אלמוניים עולה על הצורך בקצינים. בשורות הבאות נחשוף לראשונה את מפת ההשתקפות של נציגי שס כפי שדרעי רואה וסימן כל אחד ואחד מהם, במשבצת ובבלטה שלו, מי לשבט ומי לחסד. לעיתים השבט והחסד הם באותה משבצת.
כך הם משתקפים – בעיני דרעי: השריד האחרון לשס הישנה, הוא ח"כ יעקב מרגי. את מקומו בכנסת הוא הרוויח לא בגלל זיקתו לדרעי, אלא דווקא בשל החיבור שלו לשטח הלא חרדי של שס. בניגוד לשרים לשעבר יצחק כהן ומשולם נהרי – הרי שמרגי נתפס ככזה שמבטא את קולה של הפריפריה השסית, ולא פחות חשוב – הוא מצטייר ככזה גם בעיני התקשורת הכללית, ולא רק החרדית.
רק שנה אחת מפרידה בין דרעי בן ה-62 למרגי בן ה-61, אבל העולם הפנימי של שניהם שונה. האחד צמח בישיבת 'חברון' והשני טיפס מבאר שבע, ומנקודת יציאה של איש שטח עם כיפה סרוגה גדולה לראשו, הגיע עד לכיבוש משרד הדתות מטעם המפלגה שהחליפה בתפקידי הרבנים והמועצות הדתיות את דור הכיפות הסרוגות – בשחורות. מרגי הרהר לא פעם בפרישה ויש האומרים שהכנסת הזאת תהיה מבחינתו האחרונה, אך במקרה שלו – ההחלטה תהיה בידיו. אם ירצה להישאר על הגלגל, מקומו בכנסת הבאה מובטח.
מרגי יושב על משבת האפליה העדתית במוסדות החינוך החרדים. כשהאחרים בסיעה חוששים לומר ולפעול נגד המנהלים המפלים, מסיבות משפחתיות אישיות, מרגי לא עושה חשבון ומנהל מלחמת חורמה בכל אחד מהמוסדות שמותירים תלמידים ותלמידות בבית בגלל מוצאם העדתי. זהו הדגל של האיש, מלחמה באפליה והשמעת קול חברתי אותנטי שאיש מלבדו לא משמיע כיום בשס.
המשבצת השנייה בשס נתונה לח"כ יואב בן צור, שנחשב לנציג העדה האחרון בשס. בהיותו בן העדה התימנית הוא נתפס כנציגו של חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני, לאחר שבתקופת השיא של ימי החצרות והעדות, כיהנו שלושה נציגי יהדות תימן ברשימה. בן צור נושא את דגל התפוצות ונחשב לאיש שטח מול קהילות ועדות שונות בארץ ובעיקר בחו"ל. הוא בן לדור שעליו דילג דרעי בסבב שיבוץ חברי הכנסת. בן צור אינו מבוגר כמו אלו שהופרשו אך גם לא צעיר ונתון להשפעה ולעיצוב כמו צעירי הצאן ששולבו ברשימה הנוכחית בכנסת.
ראש עיריית בית שמש לשעבר ח"כ משה אבוטבול, שגם גילו הוא מעל ממוצע הגילים בשס העכשווית, הוא שריד נוסף למשבצות החצרות. אבוטבול נחשב לידו הארוכה של הגאון רבי ראובן אלבז שמאז פרשיית בניזרי מדיר עצמו מהפוליטיקה. ב-2015, ומחשש שהגר"י אלבז יישאר על הגדר, רגל פה רגל שס, בקרב המר בין דרעי לישי, הגיע מרן הגר"ש כהן לביקור בישיבת 'אור החיים', ובמעמד התלמידים צירף את הגאון רבי ראובן אלבז למועצת החכמים. דרעי שסיים אז את 'כנס השקופים' באשדוד, נשם לרווחה כשהבין כי גדול המחזירים בתשובה נותר בשס, ואף התבטא באותו מעמד כי בכך נסתם הגולל על רשימתו של אלי ישי.
שישה מתשעה
נותרנו עם רשימת צעירי המפלגה – שדרעי בחר בפינצטה אחד-אחד לפני שהכלילם ברשימה. כמנטור פוליטי, דרעי לא רואה בהם מנהיגים גדולים אלא קבוצה של נותני שירותים, שהוא יכול להכות על קודקודם ולדרוש מהם אחריות וביצוע.
יו"ר שס דרעי לא קם כל בוקר עם החשש שמנקר בראשו של יו"ר הליכוד נתניהו. אף אחד בסיעתו לא יקום וינסה להקדים את היום שאחרי. גם אחרי שפרש רשמית מהכנסת, המשמעת תהיה אותה משמעת, והח"כים יישארו על תקן חיילים. לא רק שאין ברשימת שס הנוכחית בכנסת מנהיג בן דמותו של מספר 1, אלא שאין בה גם מנהיג בן דמותו של מספר 2, כמו אטיאס בשעתו. גם מחוץ לכנסת, זהו דרעי אחד, כשמאחוריו תשעה.
דרעי בסגנון העבודה התובעני, לא עושה הנחות ולא מוכן לקבל תוצאות מוגמרות, בלי להיות שותף בתהליכים. הוא מנהל מערך של איסוף מידע והצלבה ורוצה לדעת על בסיס יומי ולעיתים שעתי, מה קורה עם הח"כים שלו, עם מי הם הולכים ובאילו משתאות הם מסתובבים. פניה של סיעת שס, הן ההפך הגמור מיהדות התורה, שם לכל ח"כ יש לו זכות קיום משל עצמו.
בששת הצעירים, שמהווים הלכה למעשה רוב של שני שלישים מתשעת ח"כי הסיעה, אפשר לתת סימנים ברורים. הראשון הוא חיים ביטון. האיש שניהל בשנים האחרונות במקביל את המפלגה ואת רשת 'בני יוסף' כמנכ"ל משותף, נכנס לכנסת על המשבצת הניהולית. דרעי נחשב למי שזיהה את ביטון כמנהל צעיר של מוסדות הרב גרוסמן במגדל העמק, ועם חזרתו לשס לפני כעשור, גיוסו של חיים ביטון ללשכתו היה מינויו הראשון. מאז ועד והיום, ביטון נהנה מאמון מלא של דרעי שהציב אותו בשני התפקידים הרגישים ביותר בתנועה, הן כמנכ"ל רשת מעיין החינוך 'בני יוסף' והן כמנכ"ל התנועה וכמי שמתכלל את החיבור לשטח. אף ששימש מנכ"ל של שני ארגונים רבי עוצמה, ביטון הקפיד ומקפיד לאורך כל הדרך להתנהל מול דרעי כמו חייל ולא כמו גנרל. מבחנו הגדול של ביטון יהיה בשימור והעצמת כוחה של שס בבחירות המוניציפליות הבאות. דרעי מתכוון להסתער על השטח אישית, אך את עבודת ההכשרה והשימור הוא מפקיד בידי המנכ"ל. וממידת נטל האחריות, נגזרת גודלה של הציפייה.
הבא בתור הוא משה ארבל שעל אודותיו דובר כאן לעיל. ארבל החל את הדרך כיועץ חקיקה של יואב בן צור, ולאחר מכן פרץ כמטאור כשהתמנה לעוזר במשרד נגב וגליל ובהמשך לרמ"ט שר הפנים, ומועמדו למנכ"ל רשות האוכלוסין. את המועמדות הזו היועמ"ש מנדלבליט – החבר הטוב מהשכונה – פסל בשל חוסר ניסיון, בה בעת שבממשלה הנוכחית הוא אישר למועמדים עם מחצית מניסיונו של ארבל דאז, מינוי לתפקידי מנכ"לים במשרדים ממשלתיים. למשה ארבל יש יתרון משפטי מובהק: הוא עורך הדין היחיד ברשימת שס, ואת השהייה באופוזיציה הוא מנצל בימים אלה כדי להשלים את תואר הדוקטור, כאשר אחד מהמנחים שלו אינו אחר מנשיא העליון לשעבר אהרן ברק. כוכבו דרך בימי המאבק על חוק המרכולים, בסערת התחבורה הציבורית בשבת, ובהליכים המשפטיים בנוגע לאירועי ההפרדה בעפולה.
לא בטוח שהשאיפה של ארבל היא בתחום הפוליטי. דרעי התבטא לא אחת שארבל המשפטן, היה יכול לשמש כמועמד אולטימטיבי לשופט החרדי הראשון מטעם שס, בביהמ"ש העליון. בעליון כבר כיהנו פוליטיקאים כמו השופט חנן מלצר שהחל את דרכו ב'עבודה' והשופט אדמונד לוי שהחל את הקריירה כסגן ראש עיר, אבל ח"כ שהפך לשופט – טרם נראה במחוזותינו. תקדימים משפטיים עוינים כבר נרשמו על שמה של שס, ומי יודע אם בעתיד נראה בפעם הראשונה תקדים חיובי הרשום אישית על שמו.
השלישי הוא מיכאל מלכיאלי – אחד המבריקים שבח"כי המפלגה ומי שגלגל מדינה שלמה מצחוק כשנשא מעל הדוכן את "נאום הבנטוטים". דרעי רואה בו את אחד מחברי הכנסת היחידים שמבינים אותו במבט עין ובקריצה ללא צורך להוסיף מילה. מהסיבה הזאת הוא התעקש שמיכאלי יקבל את תפקיד יו"ר הסיעה, כמי שיודע להתנהל עם אויבים וגם עם יריבים. נכון להיום הוא משמש שלוחו של דרעי מול בעל הברית יריב לוין שמנהל את האופוזיציה בימים שבהם מעייניו של נתניהו נתונים לעסקת הטיעון המתנדפת.
הרביעי הוא אוריאל בוסו, שהוא למעשה הח"כ היחיד מקבוצת הצעירים שמגיע מהשטח, כמי שכיהן במשך למעלה משני עשורים כסגן וכמ"מ ראש עיריית פתח תקווה בתפקידים ביצועיים. בוסו שימש סגן יו"ר פורום השלטון המקומי, ודובר עברית ישראלית רהוטה. לא תתפסו אותו לעולם נטול חליפה ועניבה, ורבב של דיבור לא ראוי לא יירשם על שמו. אבל אל תטעו באיש שנחשב לשועל פוליטי עם קילומטראז' מקומי. כשדרעי מסתער בימים אלה על השטח המוניציפלי, הוא רואה בבוסו כתובת לא רק להשגת היעדים בוועדות הכנסת אלא גם לכיבוש היעדים המקומיים בעוד כשנה ומחצה.
החמישי הוא ינון אזולאי – הלוחם מטעם דרעי בוועדת כספים. האיש שנכנס לרשימה למען כבוד האבא הרב דוד אזולאי ז"ל, ואט-אט גם מזכיר בהתנהלותו את דמותו של האב, שהיה אהוב על כל באי משכן הכנסת, חילונים כחרדים. יש מי שרואה בו את הנציג הקרוב ביותר, הן בקשריו והן אידיאולוגית, לח"כי 'דגל התורה'. אזולאי מחזיק ברשותו טלפון כשר בלבד, בלי מכשיר חכם בכיס הפנימי של החליפה. את הנושא של חוק הגיוס, הוא לקח על עצמו אישית – עד שהצליח להביא בעבודה של איש אחד לעריקתה של הח"כית הסוררת ממרצ והפלת חוק הגיוס, שנפלה על הקואליציה בהפתעה מלאה.
השישי, יוסי טייב, שנכנס עם פרישתו של דרעי, הוא עדיין בגדר תעלומה. הוא אהוב על בני הקהילה הצרפתית, אך אהדת בני הקהילה והצבעתם בקלפי – הן שני נושאים שונים שלא בהכרח מתחברים. טייב הצליח להביא קולות מהקהילה הצרפתית לשס, בערך באותה מידת הצלחה של כלפון ברשימת 'ימינה'. הצרפתים ברובם הגדול, המשיכו להצביע מחל, ומידת השפעתו על הקהילה תיבחן ביום שאחרי נתניהו, שנחשב למגנט של העלייה הצרפתית. חובת ההוכחה עוד לפניו, מה שנכון לנציגות החרדית בכלליות. לא רק לצעירי שס וליו"ר שיצטרך להוכיח כי מעמדו נשמר גם ללא תפקיד רשמי, אלא לנציגות החרדית כולה. להצליח מהקואליציה, בישיבה על שיר הבשר והשומן – זוהי משימה קלה ובדרך כלל מהנה. לדאוג לציבור השולחים מהישימון האופוזיציוני, זוהי משימה מורכבת בהרבה, סיזיפית, קשה ומענה.
איך אמר מנדלבליט בשיחה שהודלפה – בנוגע להסתלקות נתניהו? ״ניצלנו בחסדי שמיים״. לחסדי שמיים, כולנו זקוקים תמיד ובימים של אופוזיציה נטולת כוח, על אחת כמה וכמה. אבל לכמה מהנציגים החרדים, לא יזיק גם להישאר עם שתי רגליים על האדמה. בלי אשליות על חזרה מהירה לשלטון ובלי חלומות על הפלה מיידית של הממשלה. גם באופוזיציה צחיחה ויבשה, צריך להכות על הסלע כדי להוציא מים – לעולם התורה ולשכבות החלשות. ושיהיה לכולנו בהצלחה.
