עו"ד חגי אדורם
כ"ד סיון התשפ"ב
כאשר מדינת ישראל גוררת רגליים במסירת הדירות, ההנחות של הדירות המוזלות מאבדות משמעות
עד שנת 2040 תהיינה חסרות 2.6 מיליון דירות לתושבי ישראל – כך לפי נתון רשמי של מדינת ישראל. כדאי להדגיש כי נתון זה הוא פרי עבודת מחקר מעמיקה של משרד השיכון ומנהל התכנון, והוא לא מתבסס על איזו ציפייה לעלייה יוצאת דופן, אלא תוצאה של הגידול והריבוי הטבעי של האוכלוסייה. יותר אנשים נולדים כאן, יותר אנשים מתחתנים, וכולם ללא יוצא מן הכלל צריכים דירות – ולדירות האלו נדרש מקום.
שאלתי פעם את טל אלדרוטי, לשעבר השמאי הממשלתי הראשי: "בהנחה שאנחנו לא רוצים חס וחלילה לפלוש למדינות שכנות, היכן יבנו כאן עוד שני מיליון ושש מאות אלף דירות?" הוא חשב לרגע והשיב: "יהיה צריך לבנות קומה ב' למדינת ישראל".
אם כן, כדי שניתן יהיה לבנות "קומה ב' למדינת ישראל", לא ניתן יהיה להמשיך בקרקס ההגרלות והמזלות שמטרתו רק להרגיע את הציבור.
אגב, רלוונטי מאוד לדייק בשם: מדובר בלא יותר "מאופציה לדירה" ולא "בדירה", ומדוע? מפני שהזוכה לא יודע עד שלב מתקדם במה בדיוק זכה. בכמה חדרים? 5? או 2? באיזו קומה? לאיזה צד הדירה פונה? כל הנתונים המאוד בסיסיים הללו ייגזרו בעתיד, בעוד כמה שנים, רק ממספר זכייתו בהגרלה אל מול ממצאי הדירות שהוקצו לדירות המוזלות.
מדובר בדירות שרובן המכריע אינן זמינות, ותחלופנה עוד מספר שנים עד אשר "הזוכה" יקבל מפתחות. בנוסף, במהלך השנים הללו הזוכה יידרש לשלם: א. דמי שכירות. ב. את הלוואת המשכנתא ואת הריביות המתייקרות. ג. את מדדי תשומות הבנייה, שגם הם התייקרו מאוד לאחרונה – תוצאה של משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה.
חברו את שלוש ההוצאות הללו וסביר מאוד יהיה להניח כי "ההנחה" על הדירה "הזולה" עלולה להתנדף לחלוטין, או גרוע מכך: ייתכן שהיא תהיה יקרה יותר בהשוואה לדירה שכבר בנויה ונמצאת "על המדף" בצד השני של הרחוב.
מעניין לציין כי בתחילה משרד המשפטים התנגד, ובצדק, לשווק דירות לא זמינות, בוסריות, אלא שבאופן לא ידוע שינה את דעתו והתיר את מפעלי ההגרלות לדירות שאינן זמינות לשנים הקרובות.
ומדוע העיכובים במתן האישורים והרישיונות הם כה גדולים? מפני שהרשות המקומית היא השליט האמיתי, וכל ראש עיר שדבר מה "לא בא לו טוב בעין" עוצר באופן גורף את מתן ההיתרים. האחד טוען "עד שלא תסלול לי כביש – לא אתן היתרים". השני "אין לי מספיק בודקי תוכניות והם עובדים בשכר מינימום". והשלישי במחלוקת עם משרד השיכון על אכלוס תושבים חלשים בשכונה מסוימת, וכך עוד דוגמאות רבות מחיי היום יום.
הפתרון המתבקש הוא שהמדינה תכניס את ידה עמוק לכיס באמצעות דיור ממשלתי לשכירות ארוכת טווח ומפוקחת – שההיצע שלו הלך והצטמצם במהלך העשורים האחרונים – במתן כספים לתמרץ את ראשי הערים בגין כל היתר בנייה שיפיקו שמקורו בהתחדשות עירונית ובשימוש הפוך בכלי המיסוי: מתן "גזרים" לציבור שיתמרצו מכירות של דירות רבות בזמן קצוב במקום "המקלות" החלודים כבר של העלאת מס הרכישה, שרק גורמים לעליית דמי השכירות בשל מחסור בדירות להשכרה.
אז השרים יתחלפו, המצגות היפות החדשות לתוכניות דיור חדשות תוצגנה, אך עם כל הכבוד, עם מצגת יפה שום דירה חדשה לא תיבנה.
הכותב הוא השותף המנהל במשרד עוה"ד אדורם ושות' המייצג חברות בנייה
