ח"כ מיכאל מלכיאלי
י"ח אייר התשפ"ב
מדינת ישראל חריגה בכך שהיא מונעת כל תגמול אפשרי מחברי המועצות, ומי שיוצא ניזוק מכך הוא הציבור בעצמו.
כמה עולה להיות איש ציבור?
כאשר איש ציבור עומד מול הקופה בסופר – למיטב ידיעתי הוא איננו משלם פחות. שכר הלימוד למשל לא רק שהוא משלם, על פי רוב גם להנחה שלה זכאיות משפחות באותה רמה סוציו-אקונומית – הוא לא יזכה.
כאשר ישנה מגבית שכונתית כלשהי הרי שהוא בכלל הופך לגביר ענק שאמור ואף חייב לפרנס ולהשתתף בהוצאות המימון של מיזמים כאלה ואחרים, וכאשר יש לאיש ציבור שמחה – כולם מצפים שהאירוע יהיה נוצץ ומושקע – כיאה למעמדו.
אני כותב את הדברים כהווייתם, מן הסתם כך זה אמור להיות – לא בטוח שדפוס החשיבה הזה מקורו בטעות – יש מחיר לעובדת היותו של אדם איש ציבור, ישנן זכויות, ומתברר שישנן גם חובות.
כאשר אני כותב איש ציבור, הרי שמדובר בקשת רחבה מאוד. זה יכול להיות ראש עיר, חבר כנסת, מנהל ת"ת ועוד. אלא שבקטגוריה זו נמצאים גם חברי מועצות הערים ברחבי הארץ, אנשים שאני מכיר מאות מהם באופן אישי – רובם המוחלט ממלאים את תפקידם נאמנה, ולאו דווקא למען הציבור שבחר בהם, אלא למען קשת רחבה יותר.
מלבד הפעילות השוטפת, סדר היום של חבר המועצה עשוי להיות די עמוס. לאותו חבר מועצה יש משפחה, יש הזמן ביום המוקדש לתפילות, דף היומי ולפעמים יותר מכך, אירועים, עצרות, כינוסים, פגישות, נסיעות – לעיתים קרובות יותר מהממוצע של האדם הרגיל. וגולת הכותרת היא, כמובן, העזרה לכלל ולפרט בסבך הבירוקרטיה. כל המטלות האלו נלוות לעשרות רבות של שעות של ישיבה מדי חודש בוועדות השונות אשר חורצת גורלות למאות משפחות / מוסדות / עסקים. וכמובן, ישנו ההכרח ללמוד את התיקים ולנסות לסייע ככל הניתן.
גם בפניות הציבור ישנן קטגוריות רבות. תמיד ישנו הדוד של החבר שבטוח שעובדת היותך חבר מועצה בירוחם ודאי תאפשר לך להביא פתרון והקצאה לישיבה קטנה במושב על גבול לבנון – אחרת תואשם שלא רצית מספיק לסייע…
היינו מצפים שעבודה כזו תהיה גם מתוגמלת, כמו כל עבודה אחרת. אלא שהמציאות בארץ היא אחרת. אותו חבר מועצה כיום לא מקבל אגורה אחת לכיסו. אפילו להחזר של דלק או כל הוצאה אחרת שהוא מוציא לצורך מילוי תפקידו הוא אינו זכאי.
במדינות רבות במערב חברי מועצה מקבלים שכר מלא או חלקי. ואם לא די בכך, ישראל חריגה גם בהשוואה למדינות שבהן לא נוהג שכר – שכן בישראל חבר מועצה לא יכול לקבל גם החזרי הוצאות, פיצויים על אובדן הכנסות או זכויות סוציאליות.
חשוב להבהיר – איש ציבור נמצא שם מבחירה שלו, והוא צריך להיות שם בשביל הציבור, ולא בשביל האינטרסים האישיים שלו: "לא שררה אני נותן לכם, אלא עבדות". אבל תיקון המצב הנוכחי נצרך לא רק עבורם, אלא בראש ובראשונה עבור הציבור ששלח אותם.
ראשית – כי חינם שווה חינם – כלל ראשון בכל דבר. אין שום היגיון שחלק יהיו בצד המקבל כל הזמן בעוד החלק השני יהיו רק בצד הנותן, ואותו צד שפועל ונותן כפוף לביקורות ודרישות ללא לאות – זהו מצב לא תקין. שנית, מאחר שגם כאשר ישנם חברי מועצה איכותיים שאינם רעבים ללחם ועושים את עבודתם נאמנה, רוב הסיכויים שהם לא ישרדו לאורך זמן – וזהו הפסד נטו לציבור. אני יכול להעיד על כך מניסיוני האישי.
מדובר באחד מהמחדלים הגדולים של המדינה, שמוציאה תקציבים בסכומים הזויים עבור דברים עוד יותר הזויים. אין מוצדק ומחויב למציאות יותר מלעשות סוף לסיפור הזה ולומר בקול ברור: אכן נבחרתם להיות אנשי ציבור, ונכון, אתם גם מקבלים כבוד לפעמים בשל תפקידכם, אבל בכך אי אפשר ללכת לקנות במכולת. הגיע הזמן שחברי מועצות יתוגמלו כראוי על עבודתם.
- הכותב כיהן כחבר מועצה בעיריית ירושלים מטעם סיעת שס