הטיפש ששילם 100,000 דולר על מה שהיה שלו בחינם: כך נזכה להתפרנס בלי תחבולות. לרגל הילולת ה'אור לשמיים' זי"ע
המילים מוכרות וידועות, והלחן שהתפרסם בשנים האחרונות מחזק המונים באמונה:
"רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד, כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ – אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה…"
מה שפחות ידוע הוא מקורן של מילים אלו הפותחות את התפילה שחיבר הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע, תלמידו של החוזה מלובלין ובעל מחבר ספר 'אור לשמיים'. יום השנה שלו יחול ביום שני הקרוב, כ"ה בתמוז.
על התפילה הזו העיד הרה"ק ה'תפארת שלמה' מרדומסק זי"ע שהיא 'סגולה נוראה לפרנסה'. ואף הוא עצמו היה רגיל לאומרה פעמיים בכל יום, מדי בוקר וערב.
כל מי שאומר תפילה זו יודע שלא נזכרת בה אפילו בקשה אחת על פרנסה, אם כך מדוע היא 'סגולה נוראה לפרנסה'?
התשובה מגיעה מהזוהר הקדוש (חלק א קסו.) על הפסוק במשלי (יב, ט): "חַסַר לֶחֶם". הזוהר מסביר בלשונו הקדושה: "חסר לחם – חסר מהימנותא". כלומר, חסרון הלחם והפרנסה מקורו בחסרון האמונה.
לא צריך תחבולות
הנה כלל גדול שהוא אחד מיסודות האמונה: נגזר עלינו לעבוד ולהתפרנס ממעשה ידינו, כפי שהתקלל אדם הראשון "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג יט). וכן נאמר (תהילים קד כג): "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב".
אולם עלינו לדעת היטב היטב: השפעת הפרנסה אינה תלויה כלל בעבודה, אלא כפי מה שנקצב עלינו בראש השנה. וכמו שאמרו חז"ל (ביצה טז.): "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה". ולכן כל היגיעה ועבודת הכפיים אינה אלא השתדלות בעלמא ותו לא.
מהי הדרך שעל ידה יזכה האדם באמת לשפע פרנסה ממרומים? על ידי שיתחזק באמונה בבורא העולם שהוא נותן לחם לכל בשר, הוא ואין בלתו המפרנס היחיד. וככל שיפנים האדם בליבו ויחדיר זאת בנפשו, כך יזכה לסייעתא דשמיא מרובה יותר.
ובלשון הזו אמר הרה"ק ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע (פרשת תולדות אות ו): "אנשים דורשים עצות ותחבולות לפרנסה. ועצתו אמונה – להאמין בהשם יתברך שהוא המהווה כל הוויות".
ומעתה יתבאר הסוד והכוח הסגולי שטמונים בתפילתו של ה'אור לשמיים': ככל שהאדם ישריש במוחו ש'הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה' – כך יזכה לפרנסה בהרחבה ולעשירות גדולה בסייעתא דשמיא.
כהן תמורת 100,000 דולר
והנה מעשה שקרה באחת הקהילות בארצות הברית: לבית הכנסת נכנס יום אחד יהודי שכל מראהו העיד כמאה עדים שהוא רחוק מאוד מחיי תורה ומצוות. בור ועם הארץ בכל מהותו, שאינו יודע מימינו ומשמאלו, ממש בלי שום מושג מה עושים בבית הכנסת.
לאחר התפילה ניגש האורח אל הגבאי וסיפר לו כי הוא גביר אדיר וחשקה נפשו להתמנות ל'כהן', וכי הוא מוכן לשלם תמורת זכות זו ככל אשר יידרש ממנו. עמד הגבאי בהלם לנוכח בקשה מוזרה זו, עד שאמר לו: "תראה, אני לא בעל בית יחידי כאן בבית הכנסת. בעזרת השם בשבוע הבא תיערך אספת הנהלה, אעלה את בקשתך ונדון בה".
ואכן, הגבאי העלה את ההצעה וכמובן שכל המשתתפים רצו לדחות את הבקשה על הסף: מעולם לא שמענו כזאת. למנות בלתי־כהן לכהן תמורת בצע כסף! אך מנגד המצב הכלכלי של בית הכנסת היה בכי רע והקופה הייתה ריקה. עד שהחליטו שהשיקול הכספי גובר וכי הם מוכנים למנות אותו ל'כהן' תמורת מאה אלף דולר.
חזר הגבאי אל הגביר והודיע לו מה שסוכם באספה. שמח ה'כהן' ובמקום רשם המחאה על כל הסכום הנדרש. ה'עסקה' נחתמה והגבאי וה'כהן' החדש דיברו ביניהם כי בשבת הקרובה יבוא אל בית הכנסת ויכבדו אותו בעלייה הראשונה המיועדת לכהנים ויכריזו עליו בקול גדול שהוא כהן. התלהב הגביר מאוד ובשמחתו הגדולה נפתח ליבו והודיע לגבאי כי אחרי התפילה הוא יערוך מסיבה רבתי (קידושא רבא) לכבוד המאורע הדרמטי.
הגיע האורח בשבת בבוקר לתפילה ואכן הכריז הגבאי בקול: "יעמוד פלוני בן פלוני הכהן…"
בקידושא רבא שאחר התפילה לא התאפק הגבאי ושאל את ה'כהן' הטרי: "תגלה לי את הסוד. מה בער לך כל כך להיות כהן, עד שהיית מוכן לשלם על זה סכום כה גדול?"
השיב הכהן ואמר: "אבא שלי היה כהן… סבא שלי היה כהן… גם אני רוצה להיות כהן…"
המשל שמסביר את חיינו
סיפור זה אינו אלא משל על כל תהלוכות חיינו. אותו גביר נבער מדעת בעצם היה כהן! אף אם לא היה משלם פרוטה אחת הייתה הכהונה שייכת לו, אלא שבכסילותו נדמה לו כי רק מחמת ששילם טבין ותקילין זכה במה שזכה.
כיוצא בדבר ממש הוא גם לעניין הפרנסה: מה שנגזר עלינו מן השמיים שיגיע אלינו – יגיע בכל מקרה. בין אם נתאמץ בשעות נוספות ובהשתדלות מטורפת כמו שרגיל בפי הבריות לומר 'מצאת החמה ועד צאת הנשמה', ובין אם לא.
אל נהיה כאותו טיפש. בל נזיע לחינם. עדיף להשקיע בתפילה ובחיזוק האמונה בבורא העולם וממילא כבר השפע הגדול יגיע אלינו.
סיפור מדהים מברזיל
ומכאן נעבור לסיפור שהיה ונברא ואירע בתקופה האחרונה בברזיל:
אברך בן תורה נסע ברכבו הישן. והנה, במהלך הנהיגה אירעה לפתע תקלה מצערת: הרכב סטה בטעות לשולי הכביש ונתקע ברכב חדש גדול ומפואר שחנה שם. כשיצא האברך לבדוק את הנזק גילה שאכן גירד את הדלת הנוצצת והנזק רב.
רצה אותו אברך לשלם, אך לא ידע מי הוא בעל הרכב. כמקובל, הוא הוציא דף מכיסו ורשם עליו את פרטי המקרה והוסיף שהוא מעוניין לשלם ומבקש מבעל הרכב שייצור עימו קשר בטלפון והניח את הפתק על החלון הגדול שבקדמת הרכב.
עברו כמה ימים ואין קול ואין עונה. אף אחד לא מתקשר אליו. חשב לעצמו האברך: אולי נאבד הפתק או שבעל הרכב לא הבחין בו? לכן שב לאותו מקום וראה שהרכב עדיין חונה שם בלי תזוזה. הוציא פתק גדול יותר ורשם באותיות גדולות את הסיפור עם בקשה ליצור עימו קשר.
כעבור כמה ימים קיבל סוף סוף טלפון מבעל הרכב, שהודיע לו שהוא הפקיד בחשבון הבנק שלו חמישים אלף דולר!
לא הבין האברך ה'מזיק': "מניין אתה יודע מה מספר חשבון הבנק שלי ומדוע אתה נותן לי מתנה גדולה כזו?"
הסביר לו בעל הרכב הנפגע: "כשלקחתי את הפתק השני שכתבת, שמתי לב שהיה זה דף חשבון הבנק שלך. ראיתי שם שאתה נמצא במינוס של חמישים אלף דולר, ומאחר שהתפעלתי מאוד מהיושרה שלך – שלא התחמקת מלשלם אלא השארת את ההודעה שאתה מעוניין לשלם – החלטתי להעניק לך מתנה ולסגור את המינוס. אני מבקש ממך: אם בהמשך תיקלע שוב לחובות אנא פנה אליי ואני כבר אסדר אותם".
ללמדנו: אין אדם שומע ומפסיד. מי שהולך בדרך הישרה אינו מפסיד לעולם. לא רק שלא נרוויח מעיגולי פינות בכל מיני הוראות היתר למיניהן מתוך מחשבה שכך תגדל הפרנסה שלנו אלא אדרבה: אם ננהג לפי התורה ונישא וניתן באמונה ובביטחון נראה שמתן שכרנו מגיע בדרך נס, בכפל כפליים.
