על מיתוסים של זוגות
בעל חוב
תזה
בחמישי בערב אני עומד להיכנס לבריכת שחייה. תוך כדי שאני נכנס למתחם, אני מקבל טלפון מאשתי. "אין שום ירק בבית", היא אומרת לי, "ובלי זה אין לי ממה להתחיל לבשל לשבת".
אם אני לא יוצא כעת לקניות, אביא את המוצרים מאוחר מדי והיא לא תוכל להתחיל לבשל, מה שאומר שמחר, כל היום עשוי להשתבש.
אחרי תסכול גדול אני חוזר לרכב. מתניע, עומד בפקקים של חמישי בערב, מגיע לשכונה, נכנס למכולת השכונתית ועורך את הקנייה המבוקשת.
אני מניח שמבחוץ אני נראה די רגיל. לעומת זאת בתוך בתוכי מתחוללת סערה. נמאס לי מזה…
אני לא מבין איך אפשר להרגיש חיות והנאה, אם עליך בלבד מוטל בכל שבוע להיות האחראי לאספקת הירקות, העופות ומוצרי החלב מהמכולת, ואם אתה חייב להתמודד עם הבנק ותשלומי החשמל, ואיש לא יעשה זאת במקומך.
אני חייב לעשות את הדברים, בין אם אני רוצה ובין אם לא.
כמה אפשר להיות בעל חוב בחיים האלו?
אנטי-תזה
בתוך סט המטלות הכובלות אותך בשגרת היום יום וגורמות לך להרגשת שחיקה וכבדות, ישנן מטלות נוספות הנמצאות שם. גם הן יום-יומיות, אין לך אפשרות לדלג עליהן, ואיש לא יעשה אותן במקומך.
להחזיר את הילד מהמעון בכל יום בדיוק בשעה 15:45.
להעיר את הילדים בכל בוקר באזור השעה 7:00 בבוקר.
להכין לכל אחד מהם את הכריך שהוא אוהב.
להישאר בבית אם אחד מהם חולה, ולדאוג תמיד לכל מזונם ורווחתם.
מה ההבדל? במה שונים צורכי הילדים שלך המחייבים וכובלים אותך, לצורכי הבית או צורכי רעייתך? שתי הקבוצות הן של פעולות יום-יומיות, ובשתיהן אין מי שיעשה אותן במקומך.
מדוע בכל אופן המטלות הראשונות שוחקות ומעייפות אותך, ואילו באחרות אתה לא חווה את אותה הרגשה?
סינתזה
מטלות רבות ממלאות את סדר יומנו. הן שגרתיות, הן באחריותנו הבלעדית, ובין אם נרצה ובין אם לאו אנחנו מופקדים עליהן.
ההבדל הוא במהות.
יש מטלות שהן חובות עבורנו, ויש מטלות שהן מחויבויות עבורנו:
חוב הוא דבר חיצוני לי המחייב אותי.
מחויבות היא חובה הבאה מתוך עולמי הפנימי, מתוך הערכים, הרגשות והמצפון שלי.
האיסור לעבור באור אדום ברמזור והחובה לשלם מיסים, הם חובות עבורי. דהיינו, יש מערכת חיצונית שקובעת לי שאני חייב בהם, ואין לי ברירה אלא לקיים אותם.
לעומת זאת, הטיפול וההתמסרות לילדיי היא מחויבות עבורי, כיוון שאני מרגיש את האחריות הפנימית שלי אליהם, בין מבחינה רגשית ובין מבחינה מוסרית.
אני אבא שלהם, אני מחויב לדאוג לכל צורכיהם.
גם מדד שביעות הרצון וההרגשה הטובה בין בני זוג, נע בין היתר על הציר הזה, שבין הרגשת מחויבות לבין הרגשת חובה.
כאשר בני זוג חייבים זה לזה, ההרגשה היא של שחיקה, עייפות וחוסר חשק.
לעומת זאת, זוגות החיים מתוך מחויבות זה לזה, גדל הסיכוי שלהם למערכת זוגית חיובית, מתפתחת ומשביעת רצון.
זאת לא גזרת גורל, זה עניין של תודעה, המשפיעה בהחלט על המעשים שלנו ועל התחושה והחיבור שלנו אליהם.
אל תרגישו חייבים זה לזה. צרו עולם של מחויבות הדדית.
