הוסרה ההשגחה

כמה דקות אחרי השעה 20:00 ביום שלישי, נפלו עלינו השמים פעם נוספת. דיא חמארשה, מחבל פלסטיני נתעב, שוהה בלתי חוקי בישראל בעל עבר ביטחוני מכפר יעבד הסמוך לג'נין, ירד מאופנוע בלב אזור המגורים השקט ברחוב השניים, הסמוך לרחוב ז'בוטינסקי הסואן, והחל לרסס לכל עבר. שני האברכים הקדושים הרב אבישי דוד יחזקאל הי"ד והרב יעקב ישראל שלום הי"ד נרצחו באכזריות לפני שעוד הבינו מי האיש שקורא להם בעברית צחה: "עמוד".

הרב אבישי יחזקאל יצא עם רעייתו ובנם הפעוט כדי לשאוף מעט אוויר בערב, והכדורים פילחו את גופו הקדוש כשעטף וגונן על בנו. הוא נפל מתבוסס בדמו בפתח ביתו. הרב יעקב ישראל שלום ביצע פנייה ברכבו. ייתכן שאילו לא היה מאט את רכבו כששמע את הקריאה בעברית "עמוד", הוא עוד היה עימנו בחיים, אך מכיוון שנגזרה הגזירה, המחבל הנתעב שהגיע לזירה עם מעט כדורים, הצליח לפגוע בו בכדור אחד.

כמה מצמרר היה לראות את מתנדב 'איחוד הצלה' שעמד מולו פנים מול פנים, את רוכב האופניים, את הסרטון שמראה את בן העוולה נכנס לבניין מגורים, ואת כל האנשים שהיו בצמוד למחבל ויכלו לשלם בחייהם. גם באירוע הנוכחי, כמו ביום ראשון בחדרה ובשבוע שעבר בבאר שבע, אי אפשר להימלט משרשרת הניסים השמימית והבלתי נתפסת שנראתה לנגד עינינו. שוו בנפשכם את אותם שני מחבלי דאע"ש, שהגיעו לזירה בחדרה מצוידים ביותר מאלף כדורי תחמושת ונערכו למסע הרג המוני, מגיעים לרחוב הסמוך שהיה סואן. תארו לכם איך היה מסתיים האירוע אילו המחבל היה נכנס לדירות בבניין המגורים. העין דומעת מצער לראות איך מלאך המוות יורד פעם שלישית, בשלהי חודש אדר, בין נס פורים לחירות הפסח, בימים הכי אופטימיים בשנה.

בימי האביב העליזים ביותר בשנה, כשבחורי הישיבות מתכוננים לימי בין הזמנים ובבתי ישראל נערכים לימי החג – ואין כמו רחובות בני ברק ההומים בערב החג כדי לשקף זאת –  אנו נאלצים בפעם השלישית להוביל לקבורה בנים להורים, אבות לילדים רכים, חברותות מהכולל, עקרות בית יהודיות, שלוחים ואברכים. גזירה משונה ניחתה עלינו, של גל טרור שמבצעים מחבלים עצמאים ובלתי מאורגנים ומתעצם מחקיין לחקיין, ואנו מקברים את מתינו. כמאמינים בני מאמינים, ולפני שניגע בכל היבט אחר, אנו יודעים שרק בכוח התורה והתפילה להעביר את רוע הגזירה.

לפני שבועיים הסתלק לגנזי מרומים מי שהיה כיפת הברזל של העיר בני ברק ושל הדור כולו. הסתלקותו של שר התורה, המתמיד של הדור, הייתה בסוג של מיתת נשיקה בעיצומו של יום הפורים, בשבוע שבו קראנו על בני אהרן "וכל בית ישראל יבכו את השרפה". האור החיים הקדוש בפרשת שמיני כותב כי בהסתלקותם של צדיקי הדור, שהם "תריס ומגן בפני הפורענות", עלולה לפרוץ מגפה. כבר למדונו חז"ל: "תורה מגנא ומצלא", ובהיעדר השומר והמגן של הדור, עלול לפרוץ הנגף שייקח עימו נשמות קדושות מישראל.

דבר אחד ברור: העולם של לפני פורים התשפ"ב והיקום ביום שאחריו – הוא עולם שונה. כולנו צריכים להתחזק, לתקן ולהוסיף הגנות כדי להתמודד עם החלל הגדול שהותיר שר התורה. התלונות לממשלה חדלת האונים והמעש יבואו בשורות הקרובות, אך כיהודים מאמינים בני תורה אנו יודעים כי את בדק הבית צריך להתחיל קודם בקומות העליונות, במשכנם של בני התורה ועדת החרדים לדבר השם, ורק אחר כך ניתן לרדת לקומות הפוליטיות של בנט, בר לב וחבריהם – ששלטונם בימים אלה, הוא חלק מהגזירה ולא מהפתרון.

זיווג מהגיהינום

אינתיפאדת העצמאים בעשרת הימים האחרונים, תפסה את ממשלת בנט בתוך קדחת של פסגות שלום, ביקורים בארמונות נשיאים ומלכים, ועידה בנגב, וטיסות מסביב לעולם כשהבירה המועדפת הייתה ונותרה דובאי. כאילו לא די לנו בסכסוך המקומי, קפץ ראש הממשלה ונטל על עצמו גם את התיווך בסכסוך הדמים בין רוסיה לאוקראינה שאינו נוגע לנו ולמרחב המזרח תיכוני.

בפרונט, אנו פוגשים בעיקר את הדוברים הנלעגים על גבול ההזויים של הממשלה. את עמר בר לב, השר הממונה על הביטחון האישי, שכשירותו הקוגניטיבית למלא את התפקיד מוטלת בספק גם לדעת ידידיו, את נחמן שי שמפיגוע לפיגוע משכלל את הנרטיב הפלסטיני מדוע הרעב, הצמא והעוני הם שמניעים את מסע ההרג ושפיכות הדמים. ולמי אכפת שהמפגע מבאר שבע צולם רק לפני שבוע ליד בית מפואר ורכבי שרד, ונהנה ממנעמי החיים לפני שיצא למסע הטבח ביהודים. ואי אפשר בלי אלון שוסטר, סגן השר מ'כחול לבן' ואחרים, שמספרים לנו מעשיות על הסבל של ערביי ישראל.

אך בל נטעה. מאחורי הדמויות המוזרות הללו, עומדת לה שלישייה אחת: בנט, לפיד וגנץ, שפיתחה ניתוק טוטלי מכל מה שמתרחש סביבנו. מהתבערה ברחוב הערבי ועד ליוקר המחיה שמשתולל ופוגע בכיסים של כולנו בקניות של ערב פסח. בנט, לפיד וגנץ פיתחו שיטה איך להתמודד עם כל שרשרת המחדלים שתוקפת את ישראל בשמונת החודשים האחרונים. ככל שרחובות חדרה ובני ברק בוערים, כך נמצא את בני גנץ יושב בחיוך של מיליון דולר בארמון המלך הירדני ודן בעצירת המתנחלים הפוגעים בערבים ובמתווה חדש של מחוות לפלסטינים לרגל חג הרמדאן.

הזיווג בין גנץ לבר לב הוא שידוך מהגיהינום. לשניהם רקע ביטחוני עשיר. אחד שימש רמטכ"ל והשני מפקד סיירת מטכ"ל. אך היום כבר כולם מבינים, כולל נפתלי בנט, ששניהם מסכנים את ביטחון ישראל, כך חד וחלק – בלי אבל ובלי אם.

אלמלא הייתה קואליציית בנט תפורה מסוג של מכלאה, כאשר כל אחד משישים ואחד חבריה מחזיק בידו את המפתח להפלת הממשלה, היה בר לב נשלח מזמן לכתוב זיכרונות בבית האבות הסמוך לביתו, ובני גנץ היה מוזמן לטוס להודו בטיסה של צד אחד, הלוך בלבד, ולהשתלב באווירה התימהונית של אחד מהמקדשים המקומיים.

בינתיים, בנט הוא ראש הממשלה החלש ביותר שידעה ישראל. קודם כל, בזירה הפנימית בתוך ממשלתו שלו ובתוך הקואליציה בראשותו, הוא לא יכול לפטר שום נושא תפקיד, וגם אם יתברר שכמה מחברי הממשלה יוצאים לסופי שבוע של אכילת בקלאווה באום אל פאחם לתיאום עמדות, אין אפשרות להזיז מי מהם מתפקידו. זוהי קללת בנט הראשונה: החומות קורסות בזו אחר זו, אך אין לו באמת כלים להזיז אף אחד מתפקידו.

הצלע השנייה בממשלה, יאיר לפיד, הוא סיפור אחר שלקוח מהעולם הביזארי. לפיד, כמי שצמח בעולם הוויזואלי השכן לעולם הדמיון ושכן רחוק יותר של העולם האמיתי, בוחר לחיות במציאות מדומה: לטייל מסביב לעולם, לקשט את הלו"ז בכל מיני כותרות בומבסטיות של מסעות וועידות לחיזוק המדינה – שמאחוריהם עומד וויקנד ארוך, שמשמעותו מסע לשום מקום.

אחריו מחרים כל שרי 'יש עתיד', שהפכו את תחום האחריות במשרדי הממשלה, לפלטפורמה למסעות תענוגות על חשבון כולנו: נסיעות לוושינגטון לביקורים מיותרים שנמשכו בממשלות-עבר יומיים-שלושה, מתפרשים על פני שבוע-שבועיים. הרכבת האווירית של השרים לדובאי לא עוצרת לרגע אחד. גם בזמן הזה, כשהדם ניגר ברחובות, מיטב שרינו משתזפים תחת השמש במפרץ הפרסי ונהנים מההזדמנויות שהמדינה הערבית מעניקה לכל מי שבא להשחית את כספו וזמנו על טרקלינים ומלונות.

עולם הדמיון

מאחורי כל זה עומדת אסטרטגיה מחושבת ואגואיסטית של לפיד. הוא מבין שבנט ישאיר מאחוריו אדמה חרוכה בכל תחום, ומבחינתו עליו להתנתק ולבדל עצמו הכי רחוק שאפשר מממשלת בנט. כאילו הוא אינו קשור לאירוע ויושב רק על סעיף מדיניות החוץ והמסעות בעולם. מפעם לפעם הוא מגיח לביקורים קצרים, פוגש בבירה התל-אביבית דמויות מקבילות מעולם האצילות כמו הרב יצחק שפירא, וביחד הם משתעשעים איך להכניס את החרדים לממשלה, בו בזמן שהוא יודע שיכולתו של הרב שפירא להכניס את החרדים לממשלה שוות ערך לכוחו של איוב קרא להביא להסכם שלום בין טהרן לתל אביב. הרבה בדמיון, מעט בחיים.

כזה הוא לפיד. מפליג בין העולמות עד לרגע שבו יקבל את המפתחות מבנט וייכנס לבלפור. אי אפשר להתעלם גם מכך שהאיש המשפיע בממשלה, מוכיח לנו שוב ושוב איך תיראה המדינה כשבראשה יעמוד אדם מנותק משורשים, חלול מכל ערך או אידיאולוגיה וכזה שהופך אפילו את המונח 'אנטישמיות' ליריבות בין שבטים אפריקניים.

השבוע, קיים ועידה בנגב שממנה יצא מנצח אחד, מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, שבסיועו של לפיד ושלישיית מה קשור, יצא מהמזרח התיכון עם לגיטימציה להמשך הכניעה שהוא מוביל מול איראן במו"מ בווינה, תוך שלפיד באדיבותו מפנה את השיח המשותף, לא לאיום של משמרות המהפכה, אלא לאיום של אלימות המתנחלים, שכולנו ראינו איך היא מתפתחת השבוע, תכף ומייד אחרי ההכרזה.

אבל גם בזירה היהודית, הבורות של האיש שאמור להיכנס לנעלי ראש הממשלה, מקפיצה ומחרידה בכל פעם מחדש. לפיד העלה השבוע תמונה משותפת שלו ושל מזכיר המדינה האמריקאי לרשתות מקברו של בן גוריון שאותו כינה "המקום שבו הכל התחיל". לא בחרן ולא בארם נהריים, לא ביציאה ממצרים וגם לא בבאר שבע. אפילו לא במערת המכפלה ובכותל המערבי. עבור האיש החלול הזה, הקבר של בן גוריון, לשם גלה אחרי שהודח על ידי חבריו למפא"י, הוא-הוא המקום שבו התחיל הסיפור של העם היהודי.

המנותק מרעננה

כמאמר הפולקלור: הדג מסריח מהראש. נפתלי בנט, שכייס את ראשות הממשלה במסע הונאה ציני ובזוי על גב בוחריו ומחנה הימין כולו, מוצא עצמו בימים אלה אילם וחסר אונים מול המציאות האמיתית שבה צריך להתמודד בעיתות משבר, ראש ממשלה בישראל.

מי שעקב אחרי משפט מפתח שבנט אמר בקולו על הסכם הגרעין האיראני, הבין עד כמה עומק ה'ברוך' והשבר שלנו עם מנהיגות כמו זו של בנט. הכל יודעים כי הממשל האמריקאי דוהר בחודשים האחרונים להסכם גרעין מול איראן, הגרוע ביותר שישראל יכלה אי פעם להכיל או לחלום בגרועים שבחלומותיה.

כל המסמרות שישראל הצליחה לתקוע במרוצת השנים הוסרו, עד שהגענו לרגע שבו הממשל האמריקאי מביע נכונות להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, ובלשכת ראש ממשלת ישראל יושב דחליל חסר אונים שאינו מבין כלל איך לגשת לסוגיה, אלא משתף אותנו במשפט הדרמטי הבא כשהוא מסביר כי ישראל בוחרת את המערכות שבהן תוכל להשפיע, ובעצם אומר, כי בסבב הנוכחי, בקרב על הסכם הגרעין, ישראל בחרה מראש לוותר ולא להשפיע.

זוהי תורת ניהול המדינה – מהבונקר ששופץ במיליוני שקלים ברעננה: ברשימת היעדים הרחבה שיש למדינת ישראל, האינטרס הלאומי מכוון אותנו יותר למקומות כמו השכנת שלום בין רוסיה לאוקראינה ופתיחת אינטרנט אלחוטי חופשי לנופשים בסיני. נושאים פעוטים וחסרי משמעות, כמו הסכם הגרעין האיראני, הטרור ברחובות, הפשיעה ברחוב הערבי, או יוקר המחיה שמרסק רבבות משפחות – הם נושאים שלמרבה הצער, הלו"ז הצפוף של המנהיג העולמי בנט, אינו מוצא להם אחיזה.

זוהי תמצית החשיבה שמניעה את בנט גם באחד עשר הימים האחרונים, שבהם נדרש לקום ולעשות מעשה, לא רק מתוך עולמות הדמיון, אלא בחיים עצמם. אם אתם יושבים טוב על הכיסא, עד לצהרי יום רביעי בעת כתיבת השורות, בנט לא טרח לכנס ישיבת קבינט אחת, אחרי גל של פיגועים ואחד עשר נרצחים, יותר מכל ההרוגים מאירועי טרור בשתי שנותיה האחרונות של ממשלת נתניהו.

דין שמים

בנט שובר תקדים נוסף: מעולם לא הייתה מציאות של ראש-ממשלה מימין או משמאל שאינו טורח לבוא ולנחם את משפחות האבלים. בנט, שהאטימות משתקפת מפניו, ממשיך להתנהל בניתוק גמור מהלשכה שבנה ברעננה. הוא אינו יוצא לזירות רצח מפני אימת הציבור, נמנע מלנחם את משפחות הנרצחים וגם לא טורח לשלוח נציגי ממשלה לנחם ולהשתתף בהלוויות הקדושים בבני ברק. המסר שעולה מהיעדר ההנהגה והשלטון הוא של ראש ממשלה שחי בעולם משלו ומותיר את אזרחיו להתמודד לבדם עם דם, יזע ודמעות.

ראש ממשלת ישראל המכהן, בניגוד לקודמו האנרגטי, יוצא בשעה מאוחרת מביתו וחוזר בשעה מוקדמת, מזלזל בהתייעצויות ביטחוניות, לא מכנס את הקבינט בעיתות משבר, ובוחר לנהל דיונים על נושאים דמיוניים חובקי עולם, חסרי משמעות לחיי ישראל מוכת גל הטרור ומשבר יוקר המחיה.

קחו לדוגמה משימה אחת שהיא פשוטה, לא מסובכת לביצוע אם נערכים אליה נכון, משימה שהיא צו השעה. בשנים האחרונות, הרחוב הערבי מפוצץ באמצעי לחימה, בסדר גודל שיכול לתת מרווח נשימה לצבא האוקראיני לעוד שבוע-שבועיים. מהפזורה הבדואית בנגב ועד ללוד ורמלה בלב ישראל, מדינת ישראל מודעת לעשרות אלפי כלי נשק, פצצות ומטענים שיכולים להיות מכוונים אלינו בכל רגע נתון. אבל לאף אחד לא דחוף לבצע מסע ניקיון מדלת לדלת, מבית לבית, ממסגד למסגד, לאסוף את כל כלי המשחית מהאויבים שחיים בתוכנו, לרסק להם את העורף הכלכלי ולהתחיל לעבוד ברצינות כדי לייבש את ביצת הפשיעה הערבית בישראל.

לצערנו זה קרה גם בתקופת נתניהו, אבל אז בנט הוא שקרא שוב ושוב לעצירת התופעה ויציאה למלחמת חורמה בפשיעה הערבית. לצערנו, למשטרת ישראל נוח הרבה יותר להקצות כחצי מיליארד שקל לחקירות מגוחכות של פילבר ונתניהו מאשר להפנות את המשאבים לעצירת התופעה המסוכנת שצמחה בתוכנו. בממשלה הזאת אין סיכוי לשינוי. כל יוזמה שמשמעותה פגיעה בקצה הציפורן של ראש חמולה ערבי, נחסמת מייד על ידי בנט, מחשש שאחד מח"כי רע"מ יקבל טלפון מבן-הדוד שנפגע, וירים יד בכנסת נגד הממשלה.

המקסימום שאפשר לצפות מממשלת בנט-עבאס, הוא הודעות גינוי מנוסחות ברהיטות ובמילים בומבסטיות בין הלוויה להלוויה. ואיפה מתחילה ומסתיימת מלחמתו של בני גנץ בטרור? בחילוץ חצי הודעת גינוי מאבו מאזן לאלימות מכל הצדדים, כדי שיוכל להמשיך ולהעביר לו הקלות וכספים. זוהי ממשלה רעה לישראל, כלכלית, ביטחונית, בריאותית וגם יהודית. במקום שבו שר הבריאות, בעיצומם של מגפה וגל טרור ששוחק את המערכת, עסוק ראשו ורובו בהעברת הנחיה על הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים, אפשר לומר בצער רב: הוסרה ההשגחה.

יֵדע נפתלי בנט, וֵידע יאיר לפיד – כי מסע ההתגרות כלפי שמיא, בשורה של החלטות והצעות שאין בהן דבר מלבד התגרות במלכות שמים, מעורר חרון אף. אין בידינו לעשות דבר מלבד להרים קול ולומר: הרף לכם. הפסיקו ללחום בקדשי ישראל. שאו עיניים וראו מהו המחיר שמשלם עם ישראל כשראשי ממשלתו עסוקים בקעקוע חומות הדת, ואינם מגינים על חומותיה הביטחוניות של המדינה.