בכך ששר האוצר בחר לתקוף את החברה החרדית והאשים אותה ביוקר המחיה, הוא פוגע קודם כל במאבק לצמצום יוקר המחיה בעצמו
שר האוצר אביגדור ליברמן בירך על המחאה הציבורית נגד כוונת שחקנים מרכזיים בשוק המזון לעליית מחירים. אך במקביל, האשים את החרדים ב'יוקר המחיה'. לא רק שהניסיון לקשור בין החרדים לבעיית הריכוזיות במשק הוא תמוה ומוטעה, הוא גם פוגע במאבק הצרכני אל מול שחקנים שמנצלים את כוחם לעליית מחירים. הוא מאפשר לחברות להימלט מהאש ולהעביר אותה הלאה לגורמים אחרים. לא היה קורה כלום אם ליברמן – שפתח חזיתות רבות עם המגזר החרדי – היה מציב את החברה החרדית כדגם לצרכנות נבונה ואחראית.
מחאות צרכניות הן דבר עדין; אם הן מתוכננות לא נכון, הרי שהן עשויות להביא ל'ניצחון פירוס', ומצב הצרכנים המוחים יהיה רע יותר מאשר מה שהיה ערב המחאה. זה מה שקרה עם המחאה שהתעוררה לפני כשלושה חודשים סביב הטענה שהציבור החילוני מתומחר בצורה יקרה יותר מאשר הציבור החרדי. מה הייתה התוצאה של המחאה? האם הציבור החילוני הצליח להשיג באמצעותה מחירים זולים יותר? התשובה היא לא; לכל היותר, הרשתות שמצאו את עצמן תחת מתקפה הפסיקו לספק את המכירות הזולות לציבור החרדי. מעתה ואילך ישלם החרדי את המחיר הגבוה שמיועד לכלל האוכלוסייה.
המחאה הציבורית לנוכח המחירים הייחודיים של הציבור החרדי לא נבעה מקנאה בצרכן החרדי. אלא מרצון פשוט ליהנות ממחירים נמוכים כמו הצרכן החרדי, ולהגדיל את הרווחה שלהם. אך התוצאה של הלחץ הייתה הפסקת המחיר הייחודי לחרדים, תוצאה זו הרעה עם כל הצרכנים. מצבו של הצרכן החרדי הורע כי הוא נאלץ לשלם מחיר יקר יותר, ואילו הצרכן החילוני לא קיבל הוזלה במחיריו.
לסיפור הזה יש שני מסרים חשובים. המסר הראשון הוא כי למרות שהחברות העסקיות מתנהלות לפי חוקי הכלכלה, ושואפות למקסם את רווחיהן, הרי שללחץ ציבורי ולמחאה ציבורית עשויים להיות השפעה מכרעת על ההתנהלות של החברות – שכן הם עשויים לשנות את תמונת הרווחים שהחברה רואה בתחשיביה. המסר השני הוא חשוב יותר ועצוב יותר, ניתן לראות כי לחץ ציבורי עשוי להשיג את מטרתו ההפוכה.
מחאה נכונה שתוכל לשפר את מצב כלל הצרכנים, היא כזאת שבה הלחץ הצרכני יהיה ממוקד מול המחירים הגבוהים עצמם, ולא בפערים בין הסניפים. מחאה כזאת, שתעדיף את הזול על פני היקר, יכולה לשנות את תמונת הרווח של החברה ולהשפיע לטובה על החלטותיה – כפי שאירע כבר בעבר.
למעשה, זה מה שקורה עם החברה החרדית באופן קבוע; החברה החרדית היא למעשה דגם של מחאה צרכנית מתמשכת. החרדים מצביעים ברגליהם, ומעדיפים לשלם פחות על הנוחות או על חוויית הקנייה. זו דוגמה למחאה צרכנית נבונה שאם תועתק למקומות אחרים יכולה לסייע במאבק ליוקר המחיה עבור כלל האוכלוסייה.
ההתבטאויות של ליברמן והניסיונות להסיט את האש כלפי החברה החרדית, אינם רק שגיאה כלכלית, אלא גם טעות אסטרטגית. המחאה הצרכנית אפוא הייתה יוצאת נשכרת אם ליברמן – שפתח חזיתות רבות עם המגזר החרדי – היה מציב את החברה החרדית כדגם לצרכנות נבונה ואחראית. הניסיון להסיט את האש כלפיה לא רק שאינו מוצדק, אלא פוגע בסופו של דבר בחברה כולה ותורם להעלאת יוקר המחיה.
הכותב הוא כתב מאקרו כלכלה ומשרד האוצר ב'כלכליסט'; לשעבר חוקר במכון החרדי למחקרי מדיניות
