היינו שם ונגאלנו

מילים נרגשות מדור שידע גלות וראה גאולה, לבני הדור אשר ישאלו – מה העדות והחוקים?

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

כבר אלפי שנים שיהודים לוחשים את הפסקה הזו, מעבירים אותה בדחילו ורחימו מאב לבן. מתאמצים, במאמץ לא פשוט לראות את עצמם – ולא משנה איפה בעולם הם יושבים ובאיזה מצב סוציו-אקונומי הם חיים – כאילו יצאו ממצרים.

החיוב הזה, נוהגים המחמירים לומר, ממש לא קל. לשבת בארץ ישראל של שנת תשפ"ג, ליהנות משפע בכל התחומים, לחוש ביטחון יחסי – לפחות במידה שדורי דורות לא ידעו – ולנסות לעשות תרגיל של 'דמיון מודרך' – כאילו היינו במצרים.

איך זה אפשרי?!

אבל יש לבני הדור שלנו גם יכולת לחוש ולהזדהות מאוד עם דברי חז"ל אלו ביתר שאת. יש משפחות שלמות בתוכנו שאין להן שום צורך להתאמץ בעניין הזה. בעבורנו יציאת מצרים איננה רק תחושה של 'כאילו', אנו אכן זכינו לצאת ממצרים של הדור האחרון.

כשאני לוחש את מילות ההלל הגדול, אני מכוון באופן אישי על כל מילה: "הוציאנו מעבדות לחירות, ממוות לחיים, משעבוד לגאולה, מאפילה לאור גדול".

אינני צריך להפליג בדמיון על ערבות ארץ גושן.

אך לפני לא הרבה שנים, בליל חג הפסח תש"ה, ספונים היינו בבונקרים ובמחנות ריכוז, ביערות ובמקומות מסתור, תחת שלטון הדמים והאימה של הצורר הגרמני הארור ימח שמו.

אפילו לא העזנו לחלום על 'לחם עוני', שלא לדבר על 'ארבע כוסות'. היינו רחוקים לגמרי מההגדה של פסח – כמטחווי קשת מזמירות החג, מתקשים היינו אפילו לחלום על הסיבה סביב שולחן הסדר. ורק המרור אפף את כל ישותנו, והיווה את הזכר היחיד לחג החירות.

הלילה ההוא, היה כולו מרור. כפשוטו.

והנה, בחסדי שמיים יצאנו מן התופת. מן אותו אור כשדים עשן. אומנם יצאנו חבולים ומוכים, שרידי חרב, אחד מעיר ושניים ממשפחה, אך לפחות חיים אנחנו, מאמינים ובוטחים במילות הנצח של הנביא עובדיה: "ובהר ציון תהיה פליטה – והיה קודש".

חזון זה ודומים לו, הפיחו רוח של תקווה בעצמות היבשות, כי אכן "יש תקווה לאחריתך".

נפתולי החיים הביאוני לכך, שליל הסדר הראשון הזכור לי היה בגיל גבוה יחסית. דודי ומורי, הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל, שגידלני בביתו בקרית מוצקין, הדגיש את ליל הסדר כחוויה משפחתית חמימה.

עם זאת, כשהגיעו המוני העולים לארץ והתמקמו במחנות הבריטים שננטשו, נטל דודי את בני המשפחה וערך ליל סדר ציבורי בביתן פח ענקי. זכורות לי עד היום עיניהם זולגות הדמעות של העולים הנרגשים.

ותשקמו דמעות שליש.

מספר שנים לאחר מכן התוודעתי לאווירת ליל סדר שונה בבית מורי חמי הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, רבה של תל אביב-יפו. בבית הזה שלטה אווירה חסידית, משולבת בזמירות עדות המזרח, כפי שיצרו ההווי החברתי של מיזוג הגלויות בשכונת פלורנטין ואווירת ה'כל דיכפין ייתי', שהקרין לקראת חג הפסח בימי החג ובכל ימות השנה.

בסדרים אלו נוכחתי לראות עד כמה גדול הוא לילה זה, כליל התאחדות שבו מסיבים דורות ובני משפחה יחדיו סביב סיפור יציאת מצרים ומורשת עוברת כחוט השני מאב לבן, מסב לנכד ומדור לדור.

במשך השנים הבאות, בהעלותי במעלות הרבנות הזדמנתי בערבי פסחים ובלילות סדר שונים, למגוון רחב מאוד של הציבור. זכיתי להביא את דבר השם במקומות רבים בארצנו הקדושה. ושוב ושוב התחזקה בי ההכרה, כי ליל הסדר הוא גם ליל ההתייחדות של עמנו. בלילה זה מתייחד עם ישראל לדורותיו עם נס יציאת מצרים, נס שהקים וכונן את עמנו.

כבר במעמד הר סיני, בדיברה הראשונה, אומר הקב"ה: "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". דווקא יציאת מצרים מוזכרת ומודגשת, משום שהיא תרמה לנו שלוש מתנות נצחיות:

א. נהיינו לעם, מובדלים ומופרדים מכל אומה אחרת.

ב. קיבלנו את התורה, שכן כל יציאת מצרים הייתה אמצעי למטרה עליה התבשר משה רבנו מול הסנה הבוער ואיננו אוכל: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה". פרעה ראה אותנו כעם בהיותנו שותפים לגזרת השמד, שותפים לגזרת הגלות.

לעומתו, משה רבנו הגדיר אותנו כעם דווקא במתן תורה: "היום הזה נהיית לעם" – כדרך שהגדיר רב סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה – אלא בתורתה".

ג. קיבלנו את ארץ ישראל. זו הלשון החמישית המשלימה את הגאולה "והבאתי אתכם אל הארץ". גם על מטרה זו התבשר משה רבנו במעמד הסנה – "ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש".

הכרה זו, כי ליל הסדר הוא ליל ההתאחדות וליל ההתייחדות גם יחד, נתעצמה בי מידי שנה בשנה, בסדרים שערכתי, בדרשות שנשאתי ובשעורים שמסרתי.

ואת התחושות הללו – חושבני שמצווה עליי ועל בני דורי – מעט השרידים שעוד נותרו וראו בעיניהם את אותה יציאת מצרים מדוברת – להעביר אליכם, בני הדור העתיד.

מצווה עלינו לספר ולהודות, להטמיע את הידיעות הללו הלאה, דור לדור ישבח. אולי לבני זמנינו הדברים נראים מובנים מאליהם, אך דעו נא, כי יש עימכם יהודים שעוד ראו עולם אחר.

הצטרפו עימנו ותנו שבח לבורא עולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו עד הלום, וזכינו לראות בהתגשמות חזון הנביאים, בפריחת עולם התורה, בשגשוגם של בתי המדרשות והישיבות, עולם הרבנות והדיינות, מוסדות הצדקה והחסד, וכל היצירה הברוכה התורמת למצוות יישוב הארץ.

כמו כן זכינו ובשנים האחרונות הולכים ומצטרפים אלינו עוד ועוד עולים מאחינו בני ישראל, מארצות חבר העמים אשר ישבו במשך שנים רבות מעבר למסך הברזל, ומשהורם המסך שבו רבים מהם בשקיקה לחיק התורה והמצוות בנוסף לאחים רבים שהגיעו אלינו מתפוצות שונות, ועדיין באים הנה בהמוניהם.

בואו ונישא תפילה לזך שוכן מעונה, שיקומם קהל עדת מי מנה, ובקרוב ינהל נטעי כנה – פדויים לציון ברינה 'ונודה לו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו'.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה.