הלקח האפגני

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן העניקה לעולם שיעור שחייבים ללמוד

נסיגת האמריקאים מאפגניסטן מסמנת את קיצה של תקופה בת עשרים שנה של התבוססות ארה"ב ובנות בריתה בבוץ האפגני. פעולת הגמול שהובילה ארה"ב כנגד ארגון אל-קאעידה ומנהיגו בן לאדן, לאחר פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדותיה ב-11/9/2001, יצאה הלכה למעשה מכלל שליטה, עת המשיכה ארה"ב לשהות על אדמת אפגניסטן, בניסיונה לעצב את צביונה של המדינה ולהותיר בה הנהגה וממשל התואמים את רוחה של המעצמה.

תקופה זו הייתה לתקופה הארוכה ביותר בה שהו כוחות אמריקאיים במצב לחימה בחלק זה של העולם. היא גבתה את חייהם של למעלה מ-2,455 חיילים אמריקאים, יותר מ-3,800 עובדי קבלן אמריקאים, 1,144 חיילים משאר מדינות נאט"ו וכשבעים אלף אנשי כוחות ביטחון אפגניים – זאת בנוסף ליותר מ-20,600 פצועים אמריקאים והשקעה של כשני טריליוני דולרים שירדו לטמיון בניסיונות לשיקום המדינה, ביסוס שלטונה וחיזוק כוחות הביטחון שלה – ניסיונות שכשלו כולם לחלוטין בתוך ימים ספורים.

אמנם המחיר שאותו שילמו ארה"ב, בנות בריתה המערביות והכוחות האפגניים, עליהם הסתמכו האמריקאים שיתפסו את מקומם עם עזיבתם – הינו כאין וכאפס לעומת המחירים שעוד ייגבו בהמשך מתושבי האזור כולו והמערב בכללותו.

נסיגה זו מהווה רוח גבית לפונדמנטליזם האסלאמי הקיצוני המשתלט על אזורנו, שהצליח להביס לכאורה ולהניס מארצו בימים אלו מעצמה אדירה. נסיגה זו, המצטרפת לנסיגות אחרות ו/או דילולי כוחות מערביים ממדינות ערביות, היא הוכחה ניצחת לארגונים אסלאמיים מיליטנטיים כדוגמת חיזבללה, החמאס, הג'יהאד האסלאמי ואחרים, שהרוח גוברת על הכוח, שעקרונות האסלאם, תעצומות מאמיניו והקרבת השהידים – גוברים כולם על "הכופרים", הזרים והפולשים מהמערב.

עיניהם של ארגוני הטרור באזור נשואות עתה ליום בו תורחב הנסיגה ותפחת המעורבות המערבית גם במדינות נוספות במזרח התיכון. ארגונים אלו מוכיחים שיש ביכולתם של לחץ גובר ואלימות מתמשכת, להכניע ולהכריע את האויב החפץ חיים. בוחנים הם ומקווים להמשך מגמת הנסיגות החד צדדיות בה נוקטות אומות המערב כבריטניה, ארה"ב ואף ישראל, שנסוגה לפני 21 שנה מדרום לבנון והותירה את השטח לחיזבללה; לפני 16 שנה מצפון השומרון ומרצועת עזה שעליה השתלט החמאס במהירות ובאלימות רבה. זו היא התקווה של הערבים הממשיכים בג'יהאד עד למימוש חזונם לעולם שכולו אסלאם.

נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטן הותירה סימן שאלה אודות מחויבותה לבנות בריתה. עד כמה באמת ניתן לסמוך על ידידה זו בעת צרה? עד כמה ניתן להפקיד בידיה את הערבויות לביטחונה של מדינה ולעתידה של חברה מוקפת אויבים שאזרחיה מאוימים?

אפגניסטן הפכה לשיעור שאומות העולם חייבות ללמוד. על ישראל להפיק את הלקחים משיעור מאתגר ומדמם זה, שאותו חווים האמריקאים והאפגנים על בשרם.

כפי שלא צלח בידי האמריקאים לחנך מחדש את האפגנים לערכים ונורמות מערביים, או לעודדם להילחם על חירותם ועצמאותם בעצמם למרות ההשקעה האדירה בהתעצמותם, כך לא ניתן לצפות שהחמאס או החיזבללה ישנו את דעתם ויחליפו את עורם עד כדי שיסכימו הם לחיות בשלום לצד ישראל.

בנוסף, מדינת ישראל חייבת להסיק מההתנהלות באפגניסטן ולהפנים שעם כל הכבוד לאמריקאים, היא חייבת להבטיח בעצמה את המשך שליטתה על כברת הארץ המובטחת בגבולות ברי הגנה. מדינת ישראל חייבת לזכור את עברה ואת עברו של עמה, ומתוך אמונה גדולה – לדאוג לקיומה, עצמאותה ובטחונה כמדינת היהודים היחידה בעולם לדורי דורות.

נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטן הותירה סימן שאלה אודות מחויבותה לבנות בריתה