המחיר האמיתי של המלחמה ברוסיה

את הנזק שנגרם לאוקראינה יהיה אפשר לשקם, אך לא בטוח שאפשר לומר את אותו דבר על הכלכלה הרוסית

את הפרשנים באולפנים אולי הפתיעה העמידות של אוקראינה, אך היא לא הפתיעה את מי שמכיר את ההיסטוריה. בסוף 1943, במבצע דנייפר, שחרר הצבא האדום העצום של סטאלין את מזרח אוקראינה. לצבא האדום נלוו יחידות ה נ.ק.ו.ד. מעוררות האימה. (ה נ.ק.ו.ד. היה הגוף המרכזי לענייני ביטחון פנים ושיטור בברית המועצות. הגוף העיקרי שעסק בריגול פנים, ניהול מערך הגולאגים ובדיכוי מתנגדי המשטר).

נוכחותם של אלה האחרונים לא הרתיעה את הצבא הלאומי אוקראיני (UPA), שמנה כ-200 אלף לוחמים והוא פתח במלחמת גרילה נגדם. בפברואר 1944 הרגה יחידה של ה-UPA מהמארב את גנרל ניקולאי וטוטין, מפקד החזית כולה, גיבור ברית המועצות, ואחד ממפקדי השדה הבכירים והמוצלחים ביותר של הצבא האדום.

הלחימה עם יחידות ה-UPA נמשכה עד לתוך שנות החמישים, אפילו שהצבא האדום כבר שלט בפולין ומזרח גרמניה שממערב, ונהרגו בה מעל 120 אלף מורדים אוקראינים ומעל מאה אלף, כולל בני משפחה, נעצרו וגורשו למחנות בסיביר.

אם נסתמך על ההיסטוריה, הצבא הרוסי כנראה ימשיך לדמם ולהתבוסס בבוץ האוקראיני. כבר עתה, על פי מקורות רוסיים, איבד הצבא בחודש הראשון כ-10,000 הרוגים וכ-15,000 פצועים, ואין סוף באופק. ב-1939 הכריז הצבא האדום מלחמה על פינלנד, מדינה בת 4.5 מיליון תושבים ואשר ברשותה היו פחות מ-150 מטוסי קרב (לברית המועצות בזירה היו 2,500) וכ-40 טנקים (לצבא האדום בחזית זו בלבד היו 1,500). לאחר 105 יום וכ-126,000 הרוגים לצבא האדום, מוסקבה התייאשה והסדר הושג.

באוקראינה מעל 44 מיליון תושבים (170 מיליון ברוסיה) והיא נתמכת בכל מובן, מלבד בחיילים, על ידי ברית נאט"ו, כולל אספקת נשק, ציוד, מודיעין ותקשורת. סביר אפוא כי במוקדם או במאוחר רוסיה תתייאש גם כאן.

אלא שבעוד את הנזק שנעשה לאוקראינה ניתן יהיה לשקם אף אם העבודה תיקח עשור או שניים, מה עם הנזק הכלכלי שנגרם לרוסיה? האם גם הוא בר שיקום בטווח הקרוב?

פוטין לבטח הכיר והבין את העיקשות האוקראינית וקיווה להביסה, אך את ההתעקשות המערבית ואת כוחה העצום, אף בלא לירות כדור אחד, הוא נכשל לחלוטין להבין.

לא עבר שבוע מאז החלה הפלישה וכל מדינות המערב כולל יפן ושווייץ, שבדיה ופינלנד הניטרליות – שילבו ידיים בסנקציות מרחיקות לכת שמטרתן לנתק את הכלכלה הרוסית מהכלכלה העולמית. בראש המאמץ ניתוק רוסיה מהמערכת הפיננסית העולמית, המהווה את צינור החמצן של הכלכלה כולה. המהלך החל עם ניתוק המערכת הבנקאית הרוסית ממערכת הסוויפט העולמית, והטלת סנקציות על ידי הבנקים המרכזיים.

אלא שלא רק המוסדות הפיננסיים סוגרים על רוסיה, גם חברות בינלאומיות רבות הודיעו כי יעזבו את המדינה, כולל חברות הנפט הגדולות שסיפקו לרוסיה ידע והון. שלושים שנה של התקדמות ופיתוח כלכלי נזרקו לפח בחודש אחד, ועדיין נותרו עוד סנקציות פוטנציאליות בקנה.

בינתיים אזרחי רוסיה ובעיקר הצעירים והעירוניים, שראו עצמם כחלק מהכלכלה והתרבות של העידן המודרני המקושר, עוזבים את רוסיה בהמוניהם. גם כאן ניכר ההבדל בין מי שמחזיק ביטקוין, היכולים לעבור בקלות עימו את הגבול ליעד פופולרי קרוב, כמו ארמניה, ובין מי שהיה תלוי בבנקים לאספקת דולרים הנחוצים לשם מעבר לחו"ל, שם הרובל הרוסי כמעט וחסר ערך. בינתיים מוגבלים היוצאים למשיכת $5,000 וגם אלו נלקחים קודם כל על ידי בעלי הזרוע. לא ייפלא אפוא כי הביטקוין נמכר ברוסיה ברובלים בפרמיה של כמעט 35% על מחירו הנקוב בדולרים במערב.

פוטין אישית אולי יוכל איכשהו לשרוד את המלחמה הכלכלית הזו. השאלה האמיתית היא האם רוסיה תוכל. את הנזק שגרם פוטין לרוסיה, מהסנקציות הקשות עד חדלות הפירעון של חייבים רבים, מעזיבת הצעירים שהם עתידה של רוסיה ועד ההתנתקות של אירופה מהתלות בגז ונפט ממנה – לא ניתן יהיה לשקם בשנות דור.

הכותב הוא מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים