המלחמה על הלב

הלב היהודי ספג מהלומה קשה, אך עם זאת הוא מתחדש ומתחיל מבראשית הלב היהודי נשבר.

זה קרה ברגע הכי מרומם ולבבי של כל השנה, יום שמחת תורה. חודש אחרי שזיככנו את לבבנו, ימים ספורים אחרי שהכינו עליו 'על חטא', שבוע אחרי שאנו מנענעים בארבעת המינים ובהם באתרוג שדומה ללב, ובלולב שגם הוא מכוון אל הלב.

ואז הגענו אל שעת החיתום. אל אותה סעודה קטנה שעושה הקדוש ברוך הוא לבניו, מתוך ש"קשה עליו פרדתנו". לקחנו את ספרי התורה ויצאנו במחול לכבוד התורה.

קריאת התורה של היום הזה היא הסמל הכי מרגש של השנה. אנחנו מסיימים את התורה; אנחנו קוראים את הפסוקים המדמיעים של פטירת משה והסתלקות המנהיג; אנחנו קוראים ל'חתן התורה' ומכבדים אותו להשלים עד הפסוק האחרון, שבו אנו מדברים על כל האותות והמופתים אשר עשה משה "לעיני כל ישראל".

שימו לב לאות האחרונה של התורה. האות למ"ד.

ואז, בית הכנסת מתמלא בשאגת 'חזק-חזק ונתחזק' ומייד אנו מזמינים את חתן בראשית. ככה זה אצלנו היהודים. התורה והטוב לעולם לא מסתיימים. מתחילים שוב, מבלי להמתין אפילו יום אחד של חופש.

והנה, האות הראשונה שבה נברא העולם, האות שנבחרה להתחיל את התורה, היא האות בי"ת.

הדבר החשוב ביותר ביום הנשגב הזה הוא לחבר את הסיום להתחלה. להעמיד את הלמ"ד ליד הבי"ת וליצור את המילה החשובה והמסמלת: לב.

זה לא רק משחק מילים. הלב הוא כלי העבודה, הלוח שעליו עלינו לחקוק את דברי התורה לעד, לגרום לכל מחזור הדם שלנו להיות תורני. המשימה שלנו היא "והיו הדברים האלה על לבבך". מהלב כבר יגיעו הדברים אל כל שאר האיברים.

הלב הוא הסמל של כל התורה. כשמצרפים את כלל ישראל אל ראשית בריאת העולם, יוצרים לב. כמה מפתיע. ממש כמו הלב האנושי שיושב במרכז הגוף, ומזרים דם וחמצן מהמוח ועד לקצות אצבעות הרגליים, כך גם התורה, היא זו שמזרימה את החיים לחיי העם שלנו.

ואם ירצה מישהו לשים לב לתופעה לא פחות מעניינת, הוא מוזמן לספור את הפעמים שבהן מופיעה המילה 'לב' בתנ"ך. כן, לא מפתיע. היא מופיעה שלושים ושתיים פעמים בדיוק. כמניין ל"ב נתיבות החכמה.

ואז, בלב יום שמחת התורה – נשמעה לפתע האזעקה.

ופתאום צצים זיכרונות מן העבר. כבר היינו, כאן בתל אביב, באותו יום כיפור נורא, כשלפתע נזרקנו אל המקלט. גם עכשיו זה קורה. שמחת החג מושבתת, כל מתפללי בית הכנסת יורדים אל המקלט שבתוך מבנה בית הכנסת הגדול בתל אביב. את תפילת הגשם לחורף הקרוב אנו כבר אומרים מתוך המקלט.

הפייטן מסלסל בקולו את הקטע המרטיט ביותר בתפילת הגשם. "זְכֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרֵי מַיִם" הוא מתחנן על כל בני ישראל שעברו בין גזרי ים סוף, וממשיך ומדבר על "שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם", ואז השורה שבכל פעם מחדש מעבירה צמרמורת בגווי:

"תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם". אוי, ריבונו של עולם! המחשבות בתפילת גשם הלכו רחוק, אל אירופה הדוויה ואולי אל המלחמות מפעם. איש לא חלם אז על מרחץ הדמים שמתרחש בקצה הדרומי של ארצנו.

התפללנו וזעקנו "תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מַיִם". כל כך הרבה צרות, נראה לרגע שאנו טובעים בתוך מי התהום. הלב היהודי לא עומד במעמסה. איש לא מצליח להבין איך אוספים את השברים, איך מתחילים שוב מבראשית.

כבר בפרשת בראשית, ימים אחרי שהעולם נברא והכל 'כי טוב', מתחילה הזוועה האנושית. שני אחים, בחירי המין האנושי, מתחילים לעבוד את האלוקים. ופתאום פורצת הקנאה הארורה ובעקבותיה הרצח המדמם, שמאז זועק אל כל האנושות מן האדמה.

ריבונו של עולם! הלב היהודי מתפלץ. דקות אחרי הבדלה מתחילות השמועות לזלוג. והלב מתרסק. כבר עשרות שנים שלא התייסרנו כך. לא בכמות ולא בתיאורי הזוועות שמזכירים את הרגעים הכי אפלים בהיסטוריה של המין האנושי.

את הדמעות והכאב קשה להכיל. מי יכול היה להאמין שקרוצי חומר מסוגלים לכזו עוצמה של רוע ואכזריות?

ודווקא בשעה האפלה הזו, כשהלב הישמעאלי מתגלה במלוא אפלתו, מתגלה, להבדיל אלפי הבדלות, ליבם של ישראל במלוא יופיו. לפתע פתאום כל המחלוקות הכי קשות נזרקות הצידה וטוב הלב נשפך מכל עבר.

יהודים לא מסוגלים להישאר אדישים כאשר אחיהם יוצאים למלחמת השם בגיבורים. ילדים ואימהות עוצרים את כל סדר היום, מבליגים על הכאב הצורב, שוכחים את הצער והפחד, ויוצאים לעשות מעשים טובים. לתת, לחלק, לסייע, לעזור. להעביר אור מלב אל לב.

בתקופת חורבן הבית עמד רבן יוחנן בן זכאי וביקש מתלמידיו להכין צידה לגלות. "צאו וראו", אמר להם, "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם". זה היה כמין סימפוזיון. כל תלמיד העלה דרך מסוימת.

רבי אליעזר אמר: עין טובה; רבי יהושע אמר: חבר טוב; רבי יוסי אמר: שכן טוב; רבי שמעון אמר: הרואה את הנולד.

ואז בא רבי אלעזר בן ערך ואמר: לב טוב. זו הייתה התשובה המנצחת. רבן יוחנן סיכם ואמר: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם". הלב הטוב כולל את כל המעלות.

הלב הטוב של עם ישראל שמתגלה בימים אלו, הוא התגלמות של כל הטוב האפשרי. זו ה'עין הטובה' וגם ה'חברים הטובים'; השכנים שמגלים טוב זה לזה ודואגים למחסורם של המבוגרים ובכלל, וכל עם ישראל יחד שמבינים שרק ב'לב טוב' אפשר יהיה לנצח, 'רואים את הנולד'.

הלב שלנו פועם בעוז. ועתה בואו יחד אחים יקרים, נישא לבבנו אל ק-ל בשמיים, נזעק ונקרע שערי שמיים עד שיחון אותנו לפלטת עולמים. המה יכרעו וייפולו ואנחנו נקום ונתעודד במהרה בימינו, ונזכה לתשועת עולמים.