הנכס הסודי

יש כאלו שמקבלים מאביהם נכסים שניתנים למימוש, ויש כאלו שמקבלים את סוד ההצלחה
משנה מופלאה למדנו במסכת אבות, משנה שמי שחתום עליה הוא רבי עקיבא, בן הגרים המפורסם, שבעצם עושה סדר ומתעדף את האנושות.

הוא פותח באמירה נחרצת וחשובה: "חביב אדם שנברא בצלם". מייד אחריה הוא ממשיך ואומר: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: בנים אתם להשם אלוקיכם.
"חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'".
יש שלוש דרגות לאנושות, זו למעלה מזו. היהדות לא מזלזלת בחיים של שום אדם שנברא בצלם, אך בכל זאת ישנה חיבה יתרה לבני ישראל, שנקראו בנים למקום. ומעליהם יש בני תורה, אלו שניתנה להם כלי חמדה, הלא היא התורה.
אלו לא רק דרגות ומעלות אלא גם סדר כרונולוגי של ההיסטוריה. בתחילה היה יסוד משותף לכל בני האדם, כולם בניו של אדם הראשון שנברא בצלם אלוקים. לאחר מכן זכו אברהם וצאצאיו לברית מיוחדת אשר כרת עימם הקב"ה "עקב אשר שמע אברהם בקול השם וישמור משמרתו".
שאר האומות לא שמרו אפילו על שבע המצוות שנצטוו נח ובניו. ולמרות זאת, הקב"ה נתן הזדמנות נוספת ובטרם הציע את התורה לעם ישראל הוא סבב עימה בין העמים והציע אותה גם להם, כמו שנאמר: "שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא לישראל וקיבלוה". הקב"ה הלך עם התורה לשעיר, מקום מושבו של עשיו אבי אדום, הוא אף הלך להר פארן שם ישבו בני ישמעאל; לכל אומה הוא הציע את תורתו, אך הם הציבו תנאים. הם ניסו להתאים את התורה אליהם ולא הסכימו לקבל על עצמם את עולה כמו שהוא. לאלה לא היה מתאים הציווי 'לא תרצח' ולאלה היה קשה לקבל את האיסור 'לא תגנוב' וכן הלאה.
בני ישראל היו היחידים שהסכימו לקבלה ללא תנאים בהכריזם: 'נעשה ונשמע'. כבר מלכתחילה אנו מכריזים 'נעשה' את כל אשר 'נשמע', לפיכך זכו ישראל לאותו כלי חמדה.
מעלת כלי החמדה אינה ניתנת כדבר מובן מאליו לכל איש מישראל. לא כל יהודי זוכה מעצם היותו יהודי לחביבות המיוחדת של מקבלי התורה. לשם כך עליו להימנות הלכה למעשה עם מקבלי התורה. יש יהודים שנאמנים להכרזה ההיסטורית של 'נעשה ונשמע', והם בוחרים לשמור לעשות ולקיים, אך יש יהודים שהם עדיין רק בגדר ישראל שנקראו 'בנים למקום', גם הם חביבים, אך הם לא זכו להגיע למדרגה הנוספת של 'חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה'.
לכאורה התיאור של התורה ככלי חמדה לא מובן: מדוע התורה נקראת 'כלי'? כיצד ניתן לכנות חכמה מופשטת בשם שכזה?
המשנה עצמה מעניקה הסבר משום שהתורה הייתה כביכול כלי עזר במלאכת בריאת העולם. כך דרשו חז"ל את הפסוק במשלי: "ואהיה אצלו" – אצל הקב"ה – "אמון" – מלשון אומן. התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה.
"בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין (ארמון) 'אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות (תוכניות ושרטוטים) יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים; היאך הוא עושה פשפשין; כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".
מובן שהקב"ה אינו זקוק לתרשימים ושאר כלי עזר בבואו לברוא את העולם, הדברים נאמרו כדי לשבר את האוזן, להבהיר כי העולם נברא למען קיום התורה. כשם שכלי אומנות הוא סיבת קיומה של המלאכה, כך התורה היא סיבת קיומו של העולם.
התורה הייתה עוד בטרם נברא העולם, כפי שכתוב: "השם קנני ראשית דרכו". כבר בתחילת הדרך של בריאת העולם הייתה מחשבת התורה המטרה המרכזית. העולם על שלל ברואיו נוסד כדי שיהיו כל האמצעים הדרושים לקיום דברי התורה. זו הסיבה שגדולה חיבתו של הקב"ה לישראל, עד שהוא בחר לתת להם את התורה. הוא הטיל עליהם את התפקיד להבאת העולם אל תכליתו, וכדי לסייע להצלחתם בתפקיד ברא למענם את העולם כולו.
בעצם, כאשר בני ישראל קיבלו את התורה בחג השבועות – הם גרמו שכל מטרת בריאת העולם הוצדקה למפרע. ומאז ועד היום התורה נותרה יסוד העולם, סוד קיומו ויציבותו כמאמר הנביא ירמיהו: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי".
בתורה צפונה כל חכמת הבריאה, ומי שבקי בסודות התורה ובצירופי אותיותיה יכול לברוא עולמות ולהחריבם.
לאור הדברים האלה ברור שמי שהולך בדרך התורה מובטח לו קיום נצחי בעולם, שכן הוא הולך בדרך הישרה.
בכך ניכרת החיבה היתרה שרוחש הקב"ה לבניו, שהוא הפקיד את סוד קיומו של העולם בידיהם.
החסיד יעב"ץ ממשיל זאת לאדם עשיר שטרם פטירתו חילק את כל הונו העצום בין ילדיו, ואז קרא הצידה לבנו האהוב עליו מכל ואמר לו: "לך אני נותן את הדבר החשוב יותר מכל. בידך אני מפקיד את הכלים שהביאו לידי את העושר הגדול. לך אני מוסר את סוד הצלחתי".
במבט שטחי נראה ששאר האחים עדיפים עליו. להם יש בתים, שדות ושאר נכסים בני מימוש, ואילו הוא נותר בלא רכוש. אולם לטווח הרחוק הבן האהוב קיבל את המתנה הטובה ביותר. הונם של האחרים עתיד לכלות, ואילו הוא יכול להמשיך ולקיים את עושרו לנצח.
ואולם, כל זאת בהסתייגות אחת: הדבר תלוי בהשתדלותו ובחריצותו של הבן. עליו לנצל את הידע והחכמה שברשותו, הוא צריך לעמול כדי להוציאם מן הכוח אל הפועל.
זהו סוד קיומו הנצחי של עם ישראל, אשר למרות כל הטלטלות והתמורות הוא שורד. הוא הולך בדרך הנכונה, הוא צועד עם הבריאה ולא מתנגד לה. הוא אוחז בידיו את סוד החיים ופועל לפי הדרך המותווית לו.
חג שמח, שנזכה לקבל את כלי החמדה ולהאיר באמצעותו את העולם.