הנר הבודד

מה עושים כאשר חשים צורך לצאת למסע חיפושים בודד ואישי, שנתקל בהתנגדות סביבתית?

"שלום רב.

"אבקש את עזרתך. אני בחור בן 15, לומד בישיבה טובה. אין לי בעיות רוחניות או התנהגותיות יוצאות דופן. הבעיה שלי היא שאני יוצא דופן בחיפוש דרך החיים שלי בעבודת השם. גדלתי בסביבה ליטאית–ספרדית, אבל נמשכתי לעולמות החסידות, בעיקר לברסלב. השינוי שלי לא בא לידי ביטוי בלבוש או במראה החיצוני, אלא בקניית ספרים. התחלתי גם להתבודד ואפילו לדבר על השיטה הזאת עם חברים שלי.

"בתחילה קראו לי ודיברו איתי בטוב. אמרו שאני בגיל ההתבגרות ושאני סתם בחור מבולבל שמחפש ריגושים, שזה אופייני מאוד לאחד כמוני שיש לו בעיות קשב וריכוז. אמרו שכדאי לי להיזהר ולהיצמד לדרך הישרה המקובלת ולא להיגרר למחוזות מוזרים. אבל מה לעשות, זה מאוד קסם לי והרגשתי שהעולמות האלו מספקים לי רוגע ודרך שמתאימה יותר לעבודת השם ולחיים שלי בכלל.

"בסוף, כשזה לא עזר, הוציאו אותי מהישיבה. גם ההורים שלי הצטערו מאוד, אבל מה לעשות – אפילו אם זה בלבול, אני באמת מחפש מסגרת שיודעת לתת מקום לבלבול הזה ולכוון אותי דווקא בשעה הזו".

שבוע לפני המכתב הזה הגיעה פנייה דומה, אבל הפוכה. במקרה הזה מדובר בבחור ממשפחה חסידית מיוחסת מאוד. הבן יקיר שלהם, שלמד במסגרת רחוקה מהבית, נמשך דווקא לכל מיני עניינים שנוגעים לארץ ישראל ולמדינה שהוקמה בה. גם כאן לא מדובר בבחור שהתקלקל. הוא לא רכש טלפון לא מוגן – כמו חלק מחבריו. "מה לעשות שהעולמות האלו מדברים אליי מאוד, אבל במשפחה שלי מתייחסים למחשבות האלו שלי כאל כפירה ואפיקורסות של ממש"…

אנצל את הבמה הזו כדי לענות לשני הבחורים הללו ולשכמותם, והשם יהיה בעזרי שלא אשגה ולא אטעה. אפתח ברעיון תורני שקשור לחנוכה ונדמה לי שהוא מתכתב עם הקושי שלכם.

כידוע, נחלקו בית שמאי ובית הלל בסדר הדלקת הנרות: בית הלל אומרים מוסיף והולך, ובית שמאי חולקים ואומרים פוחת הולך, עד שביום האחרון אנחנו נשארים עם נר אחד בודד. טעמם של בית הלל מובן, "מעלין בקודש". אבל טעמם של בית שמאי קצת תמוה. הם מסבירים שזה בדיוק כמו פרי חג הסוכות – שבעים פרים שאנחנו מקריבים כנגד אומות העולם ופוחתים בהם מיום ליום, ללמדנו מה עתיד לקרות להם לעתיד לבוא.

והשאלה המתבקשת: איך קשורים פרי החג לחנוכה? אדרבה, בניגוד לאומות העולם, את האור צריך להגביר ולגדל יותר ויותר.

נראה שאולי טמון כאן סוד גדול. פרי החג אומנם מתמעטים מדי יום, אבל המיעוט הזה הוא העצמה של צד הטוב של עם ישראל. קל לבלוט כיהודי כשיש סביבך שבעים אומות רעות וטמאות – האור היהודי בולט היטב בחשכה.

אבל ככל שאותן אומות הולכות ופוחתות הרוע מסתלק והיהודי נשאר לבדו. נדמה שעכשיו הוא פחות יאיר ויבלוט, אבל למעשה התהליך הגאולי הזה הוא הפוך לגמרי ואדרבה, ככל שהחושך מסתלק האור של היהודי מאיר יותר ועומד בזכות עצמו. וזה כשלעצמו המעלין בקודש, שמלמד שככל שהפרים מסתלקים כך הקדושה עולה, עד שמגיע השיא של שמחת תורה שהיהודי נשאר לבדו וזועק "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו".

בית שמאי לא חולקים על טעמם של בית הלל. הם רק סוברים שהמעלין בקודש הוא דווקא הפיחות בנרות. רבנו בחיי מבאר על פי המדרש תנחומא, ששבעת הנרות מסמלים את שבעת כוכבי הלכת שמנהיגים את העולם השפל הזה. אלו הם עזרים ואמצעים להנהגת העולם. ככל שימי החנוכה מתקדמים הם הולכים ופוחתים, עד שבשיא, ביום זאת חנוכה, נשאר הנר האחרון, השמיני, שמעל הטבע – בודד ומאיר בזכות עצמו. זה שיא השיאים של החנוכה והאור הגדול שבה.

ואיך זה קשור אליכם, בחורים יקרים?

כי מה לעשות, אמת ובדידות הולכות לרוב ביחד. היהודי הראשון בעולם נקרא עברי, כי הוא היה נגד כל העולם. הוא היה תמהוני, חריג ומוזר באמונה שלו והוא שלימד אותנו שלהיות יהודי זה להיות עם לבדד כנגד עולם שלם. ללכת אחר האמת דורש מאיתנו הרבה פעמים גם ללכת כנגד הזרם. זה נוגע לאמת שהיא נגד אומות העולם ולפעמים גם לאמת שבתוכנו פנימה, כשכולם אומרים "זאת האמת ואין בלתה" ואתה מרגיש שיש אמת אחרת וביררת ובדקת עם רבנים ואנשים חכמים שאתה סומך עליהם שזה לא סתם ריגוש חולף, אלא זו אמת כזאת שבסופו של יום מקרבת אותך יותר לבורא עולם, דרך שפועלת ומיטיבה איתך והופכת אותך לאיש יותר טוב לעצמך ולסביבתך – אז כן, לפעמים תיאלץ להיות בודד כדי להחזיק בה וללכת איתה.

תזכרו שבסוף כל השיטות מכוונות לאותו מקום, כולם שומרים תורה ומצוות. המחלוקת היא רק בדרך. ואם לאחר שבדקת וביררת היטב זה מה שבפועל מוביל אותך לקרבת השם, אז זו חובתך וזכותך. כמובן, גם זה צריך להיעשות בחכמה. אפשר לעשות שינויים בדרך בלי לעשות שינויים קיצוניים, ובעיקר חיצוניים, שיכעיסו וירגיזו את הקרובים לך.

התופעה הזו של אמת שהולכת לרוב עם בדידות פוגשת אותנו בכל תחום בחיים, כי בסוף החיים האלו הם עדריים. אנשים מתמכרים כל אחד לאמת של הקבוצה שלו: השמאל בטוח שזו האמת ושגנבו לו את המדינה, הימין בטוח שכל השמאל הוא בכלל ערב רב, להבדיל החסיד בטוח ששיטתו היא אמת ואין בלתה והליטאי בטוח שרק הוא נושא את דגל התורה. וזה ממשיך לכל נושא ולכל קבוצה.

כשבני קבוצה אחת נתקלים בדעה שונה שחולקת עליהם, הם יגנו על עמדתם בחירוף נפש – לפעמים בצורה הגיונית ומנומסת ולפעמים בצורה פוגעת, מקטינה ומשפילה. הם יהפכו אותך למשוגע ומוקצה וישאירו אותך בודד עד שתחזור בך.

בחורים יקרים, כנראה שאין ברירה, אתם תיאלצו להמשיך לחפש את האמת שלכם. אבל יש לכם משימה: תיזהרו לא להיות כמו אלו שלא מבינים אתכם. שימו לב לא לחשוב שאתם עכשיו מקור האור והאמת. תהיו ביקורתיים וזהירים בעיקר כלפי עצמכם. תאמינו במה שאתם עושים, תהיו אור בודד ומאיר, אבל אל תבטלו גם את האור של השכן.

ומי ייתן ותזכו להגיע אל האמת.