הסדר של יעקב

בלילה אחד אפל אמא מגלה שהישיבה בוחער שלה הפך לגנב מסוכן שאפילו המשטרה לא רוצה לעזור. סיפור

חוצים את המצה, וכאן האב שואל:
מה עניין גנבת האפיקומן ללילה שכולו חינוך? האם יש קשר בין זמן חטיפת המצה ב'יחץ' לזמן השבתו ב'צפון'?
בואו, תשמעו סיפור:
יום אחד בלבד ארך ליעקב לזרוק את הכל. יום קודם לכן הוא נזרק מהישיבה בבושת פנים וכבר למחרת הכל השתנה. הוריו עומדים חסרי אונים. שום דבר בחיים לא לימד אותם מה הורים אמורים לעשות כשקם להם בתוך הבית מתבגר, שנלחם בהם ובכל יסודות החינוך שהם טרחו לטעת בו.
בתחילה הם משיבים מלחמה, ומחמירים את המצב. פתאום הילד מפעיל אלימות בתוך הבית ופורק כל עול ורסן. סדר היום שלו מורכב בעיקר משינה ביום, ובלילה בילוי מסתורי מחוץ לבית. איש לא יודע מה ולאן. לילה אחד, כשיעקב שוב נעלם מהבית, אמא שלו מגלה מתחת למזרן שלו מטמון של שטרות כסף, תכשיטים, מכשירים סלולריים ועוד שלל מוצרים שהמשותף לכולם הוא שאין להם רגליים והם פופולריים מאוד בקרב אנשים שיש להם ידיים זריזות.
מה עושים?! הם שואלים, ואני מציע ליזום פיצוץ מבוקר ולערב את החוק בצורה מתואמת, רגע לפני שמשטרה או עולם תחתון יקדימו אותנו. "זה לא הפתרון", אני מדגיש להורים, "זה רק מהלך טקטי למנוע מהילד להסתבך יותר. הפתרון האמיתי הוא אתם".
ההורים האומללים מרימים גבה. "שוין, עכשיו תתחיל הרצאה על הכלה ואהבה, עזוב. נראה את כל הגיבורים שיודעים לדבר, מה הם יעשו כשהילד שלהם ידליק מוזיקה משוגעת בקולי קולות ב-2 בלילה בלב שכונה חרדית. אמרת לערב משטרה. אנחנו בעד, שיראה שהעולם הוא לא הפקר ושיש מחיר לכל מעשה".
אי אפשר להכריח הורה במצוקה לעשות משהו שהוא לא מאמין בו, ובכל זאת, מתוך דאגה לשלום הילד ניסיתי לערב משטרה בצורה מבוקרת. אבל שם, בצורה תמוהה, החליטו להתעלם. "הילד בסכנה" – אני אומר לקצין שאני מכיר היטב, אבל משום מה הוא מסתפק ב"תבוא אליי כשיהיה לך משהו יותר ברור".
המצב עם יעקב מחמיר. ההורים שוב פונים ואני מתנצל. ניסיתי לערב חוק, זה לא עובד ואין לי שום פתרון אחר חוץ מלהמליץ לכם להשתגע. "להשתגע?! אנחנו כבר משוגעים על מלא מרוב תסכול מהמצב".
"אני מתכוון שתשימו את השכל והרגש בצד ותפעלו כמו חסרי שכל. תעברו למודל שלמה המלך: 'אם רעב שונאך, האכילהו לחם'. מהיום אתם עוסקים רק בטוב, בצורה מוגזמת ובלי קשר למה שהוא עושה. לא טכני, אלא מכל הלב. תראו בילד שלכם רק טוב ולא משנה מה הוא יעשה. מבחינתכם הוא צדיק יסוד עולם. זו הדרך שמנחים אותנו גדולי ישראל. זה ניסיון קשה, אבל במצב שלכם אני לא יודע להמליץ על פתרון אחר".
עוברים כמה שבועות ואני מקבל טלפון מאמא של יעקב. "אחרי שנפרדנו", היא אומרת, "הבנתי שאין ברירה וזו הדרך היחידה. בעלי פחות התחבר לרעיון. הוא אמר: 'אם את רוצה, בבקשה. זה שלך'. ואני התחלתי להשתגע. אני קונה איתו בגדים, מבשלת לו ובעיקר מדברת, מחבקת ואוהבת.
"בימים הראשונים הוא בעצמו אמר לי: 'תגידי, אמא, השתגעת?!' אחר כך הוא הבהיר לי שאם אני בונה על איזה שינוי מצידו, בגלל שאני כל כך טובה אליו, שאשכח מזה. בשלב הבא הוא ממש עשה הכל כדי שאפסיק עם זה. זה הטריד אותו והרס לו את כל מערך ההיגיון שאנחנו ההורים בצד של הרעים שלא מבינים אותו ונלחמים בו.
"לפני כמה ימים הוא הודיע לי שהוא יוצא לעבודה. זה היה חידוש, כי מעולם הוא לא עדכן לאן הוא הולך ומה הוא עושה. 'אל תדאגי, הכל טוב'. אני הרי משוגעת, אז רצתי לחנות, מילאתי שקית בכל טוב והבאתי לו. הצעתי לארוז לו מזוודה, אבל הוא סירב ממש. כשעמד בדלת אמרתי לו שאני גאה בו. 'אתה כזה חרוץ, אני רואה ילדים אחרים שלא עושים עם עצמם כלום, אבל אתה עובד קשה ולוקח אחריות על החיים'.
"יעקב יצא ואני רצתי לתהילים להתפלל שלא יקרה לו שום דבר רע ב'עבודה'. חלפו כמה שעות, התקשרתי ליעקב, אבל לא היה מענה. נסיתי שוב ושוב, בסוף מישהו ענה ואמר שיעקב עסוק ושלא אטריד אותו. הייתי על סף התמוטטות. בערב הוא חוזר אלי: 'אמא, מה קורה? מה הלחץ? עבדתי קשה, עשיתי הרבה כסף'. ושוב, בכוחות לא לי אני מגיבה כאילו סיפר שקיבל מאה במבחן בישיבה. 'איזה יופי! כל הכבוד לך!'
"'תראי אמא', הוא אומר, 'יש בעיה. הכסף שקיבלתי הוא במטבע זר, אני צריך שתפרטי לי אותו. את מוכנה?' הייתי בהלם, גם לשיגעון יש גבול. ובכל זאת אני עונה לו: 'בטח, תביא את הכסף, אני אעזור לך'.
"ויהי בחצי הלילה, ויעקב חוזר הביתה. אני מתעוררת ושומעת את צעדיו. 'אמא!' הוא צועק מעבר לדלת שלי. 'אני מת מרעב'. קפצתי מהמיטה. 'יעקב שלי, כמה טוב שחזרת'. בעלי ממש כעס. אבל אני קמתי להכין לו ארוחת לילה משוגעת.
"הבית שקט, הרחוב דומם. רק שנינו במטבח. יעקב נותן ביס בסנדוויץ' ומביט בי במבט מוזר. 'אמא, למה?!' הוא שואל.
"'מה למה?' אני עונה. 'למה קמת עכשיו? למה הסכמת לפרוט לי את הכסף? למה את עושה את זה?'
"שתקתי.
"והוא ממשיך: 'אגיד לך את האמת. את חשבת שאני עובד חרוץ, אבל תכל'ס אני חייב לומד שזו 'עבודה מלוכלכת'. עשיתי לך כל מבחן אפשרי כדי לשבור אותך, אבל את התעקשת להמשיך להאמין בי.
"היום החלטתי שאני לא נוגע בכסף הזה, אפילו לא קונה אוכל, למרות שהייתי רעב מאוד. עכשיו במדרגות אמרתי לאלוקים: 'תסלח לי, אבל ממש קשה לי להפסיק. תעשה לי סימן. אם אמא קמה ומכינה לי אוכל, אני עוזב הכל. התפללתי בלב שלא תקומי ושתצרחי על החוצפן שלך. אבל את הרסת לי הכל'.
"יעקב הולך לחדר וחוזר עם כל המתנות שלו. 'אמא, קחי. תעזרי לי. אני אגיד לך לאן להחזיר כל דבר. אני עם זה סיימתי'".

ופתאום חשבתי על הסדר בחייו של יעקב.
קדש ורחץ אמרו לו ההורים. וכשזה לא עזר הם עברו ליד קשה עם הרבה כרפס ומי מלח. ואז הגיע היחץ – הלב של יעקב נשבר, הקשר עם ההורים נחצה לשניים והמצה נגנבה. ושוב מגיד עם תוכחות ומוסר: רחצה כבר! תחזור בתשובה ותוציא מצה שגנבת. אבל יעקב לא מוכן, הוא מאכיל אותם מרור.
ואז לא נותרה ברירה אלא לאחד לבבות, ולעשות כורך של אם ובנה שפותחים שולחן עורך. הלב הצפון נפתח וגם המצה שבה למקומה. ומכאן ואילך ברך הלל ונרצה הילד להוריו כבתחילה.
ריבונו של עולם, אנו בניך, רצה נא עתירתנו. עזור לנו, אף על פי שאיננו ראויים, השיבנו אליך ונשובה.