הסוד של ר' יענק'ל

לכל אלו ששאלו לאן נעלם הטור שלי בשבוע שעבר, התשובה תופיע בעזרת השם בקרוב בתחקיר מטלטל שהייתי עסוק בו ראשי ורובי. תחקיר שהתחיל מתוך סקרנות על נושא שנחשפתי אליו כאן בארה"ב, אך בהמשך הפך למזעזע ובלתי ניתן להכלה. ככל שנחשפתי לפני הרוע הצרוף של אחים, בשר מבשרנו, שמייחלים בכל ליבם ונפשם שגדולי שונאינו ירצחו אותנו, לא יכולתי להאמין שמציאות כזאת יכולה להתרחש אצל יהודים. אבל מתברר שכשאתה מפתח שנאה אמיתית לאחים שלך, שום דבר כבר לא יעצור אותך.
תוצאות התחקיר יפורסמו כאן בקרוב. אבל כעת, לנושא חשוב לא פחות:
אחד מהנושאים שטור זה נוהג לגעת בהם מידי פעם כידוע, הוא הנושא הכאוב שמזבח מוריד עליו דמעות. אך עם התערבותם של כל מיני גורמים שתמיד רוצים לעזור, נוצר מצב שלא רק המזבח מוריד דמעות, אלא כל הסובבים ובפרט הילדים הופכים לקורבנות שמועלים על מזבח, האגו, תאוות הניצחון, ובעיקר 'הרצון לעזור' כשהרצון הזה מונע משנאה אישית.
השבוע חל היארצייט הראשון של יהודי מדהים, בעל חסד עצום, שחילק סכומים עצומים לצדקה בהיקפים בלתי מצויים. ר' יענק'ל מנדלסון ז"ל קראו לו, והוא עלה למרומים בשבת חנוכה בשנה שעברה. לא זאת הסיבה בגינה אני כותב עליו, מבלי לזלזל בסיפורים יוצאי הדופן שמסופרים עליו, יש עוד הרבה יהודים שהקב"ה חנן אותם בברכת העושר והם משתדלים לעשות איתו דברים טובים.
לר' יענק'ל היתה משימה קדושה בעשרים שנות חייו האחרונות עלי אדמות – והיא להשכין שלום בין איש ואשתו. ואם כלו כל הקיצין – לדאוג שהדברים לא יצאו מפרופורציה. אימרה חריפה היתה שגורה בפיו של ר' יענק'ל שהתאימה לבית קאצק-גור מכורתו: "הקב"ה אוהב את ילדיו יותר מהכל. אז אם אין ברירה, הוא בוודאי יעדיף שהמזבח יוריד דמעות מאשר שאישה יהודייה תוריד דמעות".
כבעליהם של רשת חנויות ההלבשה ברודווי ועסקים מסועפים נוספים, היה ר' יענק'ל איש עסוק יותר מרוב האנשים שאנחנו מכירים. היה לו גם מספיק כסף כדי לוודא שיהיה מי שיטפל בתיקים המורכבים שהגיעו לפתחו, אך כשהיה מדובר במצווה הזאת, הוא עזב הכל, כדי לעזור לעוד משפחה בישראל להגיע להחלטה הנכונה, בצורה הנכונה על פי תורה, כשגרם לכל צד להתחבר לצורך האמיתי שלו, ולא של עוזרים ויועצים למיניהם. כך זכה להציל מאות משפחות, תהיה התוצאה האשר תהיה, מבלי שאף צד יסחב איתו שנים אחר כך את ההשלכות, ובעיקר בלי שהילדים יסבלו.
בשלב מסוים הוא נשאב לגמרי לתוך העניין הזה עד שהעביר עוד בחייו את עסקיו לבניו, כדי שיוכל להיות פנוי כולו למצווה הקדושה הזאת. הרבה מאוד כסף הפסידו יועצים ועורכי דין שחיו על חשבון התיקים האלו, ומאידך הרבה מאוד כסף הפסיד ר' יענק'ל בעצמו כששילם לעיתים סכומי עתק שהגיעו למאות אלפי שקלים כדי להצליח לעשות שלום בית. ר' יענק'ל כמובן לא ראה בכך הפסד אלא רווח.

*

פעמיים נחשפתי לשמו של ר' יענק'ל. הפעם הראשונה הייתה במיאמי, שם התגורר בחודשי החורף. ראיתי אותו מרחוק מוסר שיעור גמרא שרבים מכל האזור הגיעו להשתתף בו. שאלתי לטיבו של האיש וזה הסיפור שקיבלתי מגבאי בית הכנסת:
"לפני תקופה הגיע לכאן יהודי מרותק לכסא גלגלים נתמך בידי בנו. הוא סיפר לי שהוא עבר תאונה בארץ בעקבותיה נפצע בעמוד השדרה. יועצי רפואה הפנו אותו לכאן, למיאמי, מאחר ורק כאן יוכלו הרופאים
לטפל בפציעה שמסוגלת להידרדר עד לכדי שיתוק, רח"ל. 'הבעיה היא', אמר לי 'שאני אמור לשהות כאן חודשיים, ואין לי היכן'.
"עד כה התאכסן במלון, אלא שידו אינה משגת לממן את השהיה הארוכה במקום. אולי ישנם עסקנים או ארגונים מקומיים, הביע תקווה ומשאלה, שיוכלו להסדיר לו מקום שבו יוכל לשהות במשך תקופת הטיפול.
"ידעתי שיש יהודי אחד שאני יכול להפנות אותו אליו, היהודי שיושב מולך – ר' יענק'ל".
ואכן, כשר' יענק'ל שמע את הסיפור הוא אמר לו שהוא לא צריך לדאוג, כבר למחרת תהיה לו דירה. למחרת היהודי קיבל מפתח לדירה. היהודי הזה שהה שם חודשיים תמימים כשהוא בטוח שמדובר בדירת חסד של ארגון שמעמיד אותה לרשות אורחים במצבו. הוא היה חייב לחשוב כך, כי היא היתה מאובזרת ומלאה כל טוב, עם אספקה שלא הפסיקה להגיע כל כמה ימים.
לא היה לו מושג שהדירה המרווחת הזאת היא בעצם דירתו הפרטית של ר' יענק'ל, שעזב אותה יחד עם אשתו כדי להעניק אותה לאותו יהודי, כשהוא שוכר לעצמו מקום אחר להתגורר בו בינתיים. כדי שהיהודי לא יחשוב לרגע שמדובר בבית פרטי, הוריד ר' יענק'ל מהקירות את כל התמונות המשפחתיות. בכל פעם שר' יענקל נכנס לדירה כדי להביא דברים, היהודי היה משוכנע שהוא פשוט מטפל בדירה מטעם הארגון שמעניק אותה לחולים.
לא ניצלתי את ההזדמנות ההיא לגשת לר' יענק'ל וחבל שכך.
הפעם השניה בה נחשפתי לדמותו היתה בעקבות תגובה שכתב לי יהודי על אחד הטורים שלי שעסקו בנושא הכאוב של פירוק משפחות בדרך של מלחמה:
"חשוב לי לספר לך על יהודי מדהים, ר' יענק'ל מנדלסון, שנפטר לפני חודשיים. היהודי הזה הציל מאות בתים מפירוק, והבית שלי הוא אחד מהם.
"היינו כבר אחרי מפגשים רבים עם יועצים ומומחים, קיבלנו עצות מכל הכיוונים, ואז מישהו יעץ לנו לפנות לר' יענק'ל. למרות שלא הכיר אותנו הוא נכנס למקרה שלנו ברגישות בל תתואר. הוא היה הראשון שהצליח לגרום לנו להבין מה חשוב לנו, מה אנו חושבים, ואיך נצליח אנו בעצמנו למצוא את המכנה המשותף. הוא הציג בפנינו את התמונה כפי שהיא, כשאנו רואים אותה לראשונה בבהירות. הוא פקח לנו את העיניים. בזכותו, נמנענו מלעשות את הצעד שהיה שם קץ לחיינו המשותפים, על כל ההשלכות שהיו נגרמות כתוצאה מכך לנו ולילדינו".
נדהמתי ופניתי לידידים שהכירו אותו כדי לשמוע עוד על היהודי המופלא הזה.
הסיפורים ששמעתי יכולים למלא כרך שלם. אתמקד באחד מהם: הוא שהה בסין לצורך פגישה עסקית להקמת מפעל חדש. אבל אז הוא קיבל טלפון שנקבע דיון לאותו יום בבית הדין, ואם הוא לא יהיה נוכח, העניין לא יפתר. הוא הודיע על אתר לבן שלו ששהה איתו שחוזרים לארץ. הבן היה המום. "אבא, כל כך חיכינו לפגישה הזאת". אך לא היה עם מי לדבר. ר' יענק'ל חזר לארץ, שהה יום שלם בבית הדין עד שהביא את הדברים לגמר טוב. הסוף היה שביטול הפגישה עלה לו בהפסד של מיליון וחצי דולר. החברה בסין לא רצתה לשמוע על פגישה נוספת לאחר ביטולה של הראשונה.
המסקנה היא: רק אנשים כאלו, שמסוגלים לתת את הבית שלהם בשביל אחרים, יכולים גם לייעץ כיצד לפרק בית של אחרים. צריך להיות אוהב אדם עד תכלית, כדי לדעת לפשר בין שונאים. הלוואי שיקמו עוד רבים שילכו בדרכו, זה יחסוך לכלל ישראל המון כאב, המון חרון אף וגם המון כסף. תלמדו מר' יענק'ל ז"ל.