הסטטוס היהודי

1.
'מבצע ארנון' מזכיר מאוד את 'מבצע יונתן'. הניסים, הפורקן, הגבורות, התשועות והנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה.
נכון, לפני 48 שנה הפעולה הייתה באוגנדה הרחוקה ולא בעזה הקרובה. אז שוחררו יותר ממאה חטופים, בשבת האחרונה – ארבעה בלבד. ועדיין, אי אפשר שלא להיזכר בנס הגדול לצד הכאב הנורא על מי ששילם בחייו כדי להציל עולם מלא.
במוצאי השבת האחרונה הבחנתי בעוד הבדל עצוב בתוך השמחה הגדולה: דובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי, הבהיר כי בניגוד להאשמות בכלי התקשורת הפלסטיניים, כוחות הביטחון "לא נכנסו לאזור נוסייראת באמצעות אף רכב או משאית סיוע" במהלך מבצע חילוץ החטופים, וכן "לא השתמשו ברציף הצף האמריקני בשום צורה".
אני מנסה לדמיין את דובר צה"ל, ברגעים המרגשים לפני 48 שנה, מבהיר כי בניגוד לדיווחים בכלי התקשורת האוגנדים, כוחות הביטחון "לא נכנסו לאזור הטרמינל באנטבה באמצעות רכב מרצדס שנועד להיראות כרכב השרד של אידי אמין, נשיא אוגנדה" במהלך מבצע חילוץ החטופים, וכן "לא השתמשו במגדל הפיקוח שבמקום בשום צורה".
צריך כל כך הרבה דמיון כדי לקבל תמונה הזויה כזו, שכיום הפכה למציאות שאליה התרגלנו. תבינו, העובדות לא משנות, ויכול להיות שחיילי צה"ל נכנסו לשם כשהם מחופשים לעיתונאים של אל-ג'זירה. עדיין, אם ביום מיוחד כזה הצורך של מי שממונה לשמש כפה ללוחמי צה"ל הוא להתנצל, אנחנו בבעיה קשה.

2.
מעל בימת הכנסת התקיים דו שיח מרתק בנושאי דת ומדינה בין סגן שרת התחבורה הרב אורי מקלב לחה"כ בועז טופורובסקי. דו שיח בנושא כה נפיץ בין פוליטיקאי חרדי ממפלגת 'יהדות התורה – והשבת' לפוליטיקאי ממפלגת 'יש עתיד', אמור להתפתח למהלומות קשות שצפויות לככב כאייטם מרכזי בכל כלי תקשורת. אבל בתיעוד הזה נתקלתי ממש באקראי, כשערכתי חיפוש בארכיון הכנסת בניסיון לאתר תיעוד אחר בכלל.
הנה הפרטים: חה"כ בועז טופורובסקי הגיש שאילתה למשרד התחבורה, מדוע עבודות תשתית בנתיבי איילון לא נערכות בשבת? "האם יש שיקול מקצועי לבד משיקול פוליטי?"
בשאילתה הזאת, שהוגשה לשרת התחבורה כמובן, יש את כל הקריטריונים לפרובוקציה. שבת שווה פוליטיקה. סגן השרה החרדי נשלח להשיב במקומה (כרגיל, אגב). כל כך קל, ואפילו מתבקש, להגיב בציניות לח"כ מיש עתיד המציג עצמו כמי שדואג לנסיעה סדורה בנתיבי איילון בשבת. כן?! שנספור כמה פעמים נתיבי איילון נחסמו על ידי מצביעים שלך בגלל שמישהו סיפר להם על איזשהו שינוי ב'פסקת ההתגברות'?! אבל מקלב החריב את הפרובוקציה והשיב בטון ענייני, בהרעפת מילים חמות על השואל ובמאור פנים כאילו מדובר באורח שיושב אצלו בשולחן שבת:
"האמת, כמו שאמר חבר הכנסת טופורובסקי, יש לנו היכרות. עוד לפני שהוא נכנס לכנסת אמרו לי אנשים, ואני חושב שאמרתי לך את זה: 'שמע, נכנס פה אדם מוכשר מאוד. אומנם יושב ראש אגודת הסטודנטים, אבל הוא לא איש מנותק. יש בו רגש ונפש יהודית'. אני יכול להגיד את זה ככה, זה נכון? (טופורובסקי מהנהן במבוכה.) האמת היא, קצת התקוממתי כשראיתי את השאילתה הזו. אמרתי: 'על זה אני צריך לענות?' אבל אחרי זה חשבתי שכנראה גלגלו זכות על ידך, כי צריך מפעם לפעם להזכיר את הדברים הערכיים והמהותיים של העם היהודי, וסגן שר בממשלת ישראל צריך לבוא ולהסביר מדוע לא עובדים בשבת.
"כשעובדים בשבת, אני עמדתי כאן ושאלתי שאילתה: 'איך בממשלת ישראל עובדים? איך מדינת ישראל עובדת בשבת? שבת היא יום עבודה של העם היהודי?' לא אאריך בזה בדוגמאות היסטוריות. במהות, בדבר היסודי שהיה בעם היהודי, היסוד הקיומי של עם ישראל ומורשת ישראל ומסורת ישראל הוא קיום השבת. השבת היא כחוק במדינת היהודים לשביתת מלאכה. זה החוק מאז הקמתה. אז להגיד ש'משיקולים פוליטיים' לא עובדים בשבת?! הנחת העבודה צריכה להיות שלא עובדים בשבת. צריך לעשות הכל כדי שלא יעבדו בשבת, וכך נעשה".
קל לנחש למה נתקלתי בקטע הזה במקרה. השיחה הזאת, גם בטון וגם בתוכן, היא הכי לא 'אדם נשך כלב'. ושכר שיחה נאה כידוע לא נמצא באייטם תקשורתי.
לסיום, הוסיף מקלב גילוי נאות על הפער שבין המענה המקצועי שנדרש להשיב על ידי הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה, לבין התשובה הפשוטה שבחר להשיב: "האמת היא שאני הרבה שנים בכנסת. המשרד בדרך כלל מכין תשובה מקצועית. שאלתי במשרד: 'מה אתם רוצים שאני אענה?' אמרו לי: 'תענה סטטוס-קוו'. אבל אני לא חושב שצריך להגיע לסטטוס-קוו. ברור שעבודות בשבת זה הפרת הסטטוס-קוו, אבל אני לא רוצה לענות תשובה משנת 1948. אני רוצה לענות מהסטטוס היסודי והמקורי של העם היהודי. זה הסטטוס. מכאן אנחנו צריכים ללכת. ככה אני רואה את הדברים".

מבט

ביום רביעי השבוע סיימנו תקופה, לא חג בודד.

תקופה שהחלה עם יציאת מצרים בפסח, המשיכה בימי הספירה והסתיימה בזמן מתן תורתנו. המוצר שבתמונה, אוצר שיחות שמסר הגאון רבי נתן רוטמן שליט"א, העניק לי חוויה אחרת בתקופה שחלפה. אני יודע, מתבקש לשאול מדוע אני מספר על כך רק לאחר התקופה ובעצם מנסה למכור לכם אתרוגים אחרי שבועות?
אבל אני לא מספר על כך רק מדין הכרת הטוב. יש פה בקשה, שאולי אם היא תובא מעל דפי העיתון – תפעל יותר: ב'שערי דעת' אין וורטים. העורכים (הצעירים! השיחות נמסרו בישיבת נתיבות חכמה – וולפסון) שעמלו להעביר את הדברים מתורה שבעל פה לתורה שבכתב נטלו על עצמם מלאכה מאתגרת במיוחד. ניסיתי. קשה להעביר למילים כתובות את עוצמת החוויה וההשפעה של לימוד הדברים. קל וחומר למי שנוטל על עצמו את המלאכה להעביר לכתב את השיחה עצמה. זה לא תמלול, זה הרבה מעבר לכך.
אז לצד הכרת הטוב, יש פה בקשה הומניטרית שראויה להתפרסם מייד אחרי זמן מתן תורתנו: המפעל הזה של 'שערי דעת' נמצא, יחסית, בתחילת דרכו. יש לכם אוצר ביד. בבקשה מכם, קחו אחריות עלינו, העם שבשדות, היושב במשרד, בבית או בכל מקום שהוא מחוץ לבית המדרש שלכם. תפתחו את התריסים. ומלאה הארץ דעה את השם.

חכמת ההמונים "המתיחות מול ביידן עולה שלב: ארצות הברית מחזירה את השגרירים שלה מקבינט המלחמה". מיכל אגמון.