הסכם היסטורי עבור הלבנונים

מספיק לשמוע את הצהרתו של נשיא לבנון היוצא מישל עאון כדי לדעת כמה ההסכם הזה הוא טוב עבור הלבנונים. מדובר בהסכם כניעה היסטורי, רע למדינת ישראל ולהרתעה הישראלית. להלן חלק מהנאום של הנשיא עאון מלפני מספר ימים:

"לבנון, בצדק, מגדירה את ההסכם, שנחתם אמש, כהישג היסטורי וזאת משום שהצלחנו לקבל בחזרה שטח של 860 קמ"ר, שהיה נתון במחלוקת. כמו כן, לבנון לא ויתרה על ק"מ מרובע אחד לטובת ישראל ובנוסף, קיבלנו את הזכות על מאגר קאנא במלואו, מבלי שום פיצויים שישולמו מצידנו וזאת אף על פי שהמאגר לא נמצא במלואו בשטח הימי שלנו.

כמו כן, לא הייתה פגיעה בגבולות היבשתיים ולבנון לא הכירה בגבול המצופים שישראל הגדירה לאחר נסיגתה מאדמתנו בשנת 2000 וגם לא עשינו שום נורמליזציה עם ישראל. באשר לפיצויים אשר דרשה (ישראל) בעבור חלקה במאגר קאנא, הנמצא תחת השטח הימי הכבוש, הרי היא תקבל אותם מחברת "טוטאל", מבלי שזה ישפיע על החוזה הקיים בין החברה ללבנון".

אין ספק שישראל נכנעה. העמדה של ארגון הטרור חיזבאללה כפי שהצהיר עליה נסראללה בחודשים האחרונים הייתה: לא לאפשר לישראל להפיק גז לפני שיושג הסכם עם לבנון. ארגון החיזבאללה לא רק פיזר איומים, אלא אף מימש את איומיו ושלח לפני מספר חודשים 4 כטבמ"ים לעבר אסדת הגז כריש.

נסראללה ניסה בכל כוחו להפעיל לחץ ולהלך אימים על ישראל על מנת להביאה לחתום על הסכם שהשלכותיו הם ויתורים כלכליים וביטחוניים לפני הבחירות בישראל, ולפני פקיעת הקדנציה של נשיא לבנון מישל עאון שאמורה להסתיים בעוד כשבועיים. בחירות נשיא בלבנון זה לא דבר פשוט וזה עלול לקחת חודשים ואף שנים.

פרט להסכם שביתת הנשק אשר נחתם עם לבנון ב-23 במרץ 1949 במסגרתו נערכו חילופי שבויים וצה"ל פינה כפרים שנכבשו על ידו – וצבא לבנון פינה את ראש הנקרה – אין שום הסכם רשמי תקף וחתום מכל סוג בין שתי המדינות.

עם זאת, ב-17 במאי 1983 נחתם הסכם מדיני ביטחוני, דוגמת הסכם קמפ דיויד, בין לבנון וישראל על מנת להסדיר את יציאת ישראל מלבנון בעקבות מבצע של"ג. המו"מ התנהל באמצעות מתווך אמריקני בראש הנקרה. ההסכם מעולם לא יושם, זאת, בעקבות חילוקי דעות של הפלגים בתוך לבנון ובעקבות לחצים שהפעילה סוריה על נשיא לבנון אמין ג'ומייל. כך נשארה לבנון מדינת אויב עד היום הזה.

חזרה להסכם המתגבש כיום. אין ספק שפקיעת נשיאותו של עאון היא הסיבה העיקרית לאישור ההסכם במהירות שיא. לפיד סבר שיש לו הזדמנות פז, אולם למעשה ישראל לא הרוויחה כלום מההסכם. מהצד השני נסראללה וממשלת עאון מאוד מרוצים ובצדק. הם הצליחו ללא ירייה אחת להכניע את ישראל ולשכנע את לפיד לוותר על 860 קמ"ר ובד בבד לא להכיר בישראל ולהמשיך את המאבק של נסראללה לשחרר את "פלסטין".

הכותב הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן