הסתר פנים

"לממשלה הזאת אין סייעתא דשמיא", אמר בשעתו יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני על ממשלת בנט-לפיד. אם חייב אדם לפשפש במעשיו יותר מבמעשי אחרים, כי אז על מחנה הימין לבדוק בציציותיו תחילה. הממשלה הוחלפה, אך הסייעתא לא חזרה. בביטחון ובמדיניות, בכלכלה וביציבות, שבוע רודף שבוע והארת הפנים מבוששת מלהגיע.

אחרי ההופעה של נתניהו בוועדת חוץ וביטחון בשבוע שעבר שבה נחשפה חדירת אנשי חיזבאללה אל מעבר ל'קו הכחול', התפעלו גם חברי האופוזיציה בוועדה מהניתוח המבריק של האיש. אך כפי שהגדיר דווקא חבר בכיר מהליכוד המחזיק בעמדה בכירה בוועדה, "כפרשן, ביבי נשמע נפלא".

רק שביבי אינו פרשן, והאירועים בשרשרת מתרחשים במשמרת שלו. האיראנים חוגגים קיץ של טרור מדיני שלא היה כמותו גם בתקופת הנשיא אובמה. הם הפכו את הרוסים לתלותיים באספקת הרקטות, הביאו להתקפלות האמריקאית, גרמו לסעודים וגם למצרים לחשב מסלול מחדש, והביאו להשבת סוריה לליגה הערבית. נתניהו שידע להשיב מלחמה בתקופת אובמה וליצור בריתות חלופיות, תקוע ב'מדינת האי', מעוכב כניסה לוושינגטון.

יציבות ביטחונית פנימית, או הישגים אידיאולוגיים, היו יכולים להיות חצי נחמה, אך גם כאן, כל שבוע נראה גרוע יותר מקודמו. ואילו לכל הפחות היינו רואים שהקודקודים מתאמצים ומנסים לעשות את הצעדים הנכונים החרשנו, אבל גם במישור הזה, ראשי הקואליציה נראים שוב ושוב כמי שמתעקשים שלא לפסוח על שום מהמורה.

השבוע החולף נמשך כפי שהסתיים קודמו: בשליפה, בגחמה, ללא הכנה ולבסוף גם בכישלון חרוץ ובהפסד של הימין המפוזר מול השמאל המאורגן בלשכת עורכי הדין. "בסיירת למדנו", שב נתניהו והתרפק לאחרונה על הימים ההם, "שבכל יציאה למבצע, צריך שיהיו לפחות שני תרחישי יציאה". ובמבצע הזה שניהל יריב לוין – דומה לעיתים שאפילו תרחיש אחד בודד לא הוכן כראוי.

לוין נראה השבוע, כמי שנותר בתפקידו הממשלתי הקודם כשר התיירות – אך לא כמיניסטר אחראי, אלא כתייר. באיחור לא אופנתי, כדרכו, ביכה לוין על כך שהימין לא השכיל להתאחד סביב מועמד אחד לראשות לשכת עורכי הדין. כמו בכישלון של בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, כך השבוע בבחירות ללשכת עורכי הדין, לוין המשיך להתנהל כאילו הוא עצמו אינו האחראי הבלעדי על האופרציה המשפטית כולה. איך אמר לוין לחברים בראשית הקדנציה? "אל תתערבו לי בהליכי הרפורמה ותנו לי לנהל את זה בדרכי". הניסיון הזה, יש לומר, נכשל.

עסק ביש

האם ניתן היה לנהל זאת אחרת? תשמעו סיפור ותבינו לבד. אחד מראשי הקואליציה שגילה כי כל הצעותיו נופלות על אוזניו הערלות של שר המשפטים, פנה לפני תקופה וקיים פגישה ארוכה ודיסקרטית עם יועץ משפטי לשעבר, ששמו לא נכרך במאבקי שמאל-ימין ודמותו לא נראתה בצעדות המחאה.

מה דעתך כצופה מן הצד על הרפורמה ועל המחאה? נשאל היועמ"ש לשעבר, ותשובתו הפתיעה. "אני לא מבין על מה אתם נלחמים", השיב, "הרי כל שופט שמרן שתצליחו למנות, יהפוך לשחקן עצמאי מהרגע שימונה. הוא ייכנס לאקווריום של בית המשפט העליון, ישתה קפה עם החברים ומהר מאוד ישכח מי מינה אותו. אתם רוצים לעשות מהפכה אמיתית? קחו שני נושאים שבלעדיהם היועצים המשפטיים לממשלה יהפכו לעובדים בחצי משרה: עילת הסבירות וזכות העמידה. בלי עילת סבירות, לעולם לא היה נפסל מינוי כמו זה של יואב גלנט לרמטכ"ל. הרי לא הייתה אז שום עילה משפטית לפסול את האיש שעמד בכל תנאי הכשירות. רק בגלל החשש ממבחן הסבירות בבג"ץ, הממשלה התקפלה בלי שהשופטים השמיעו מילה.

"הסוגיה השנייה היא זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם לעתור נגד החלטות הממשלה. בלעדיה, רוב העתירות לבג"ץ היו נדחות על הסף. קחו מהיועץ המשפטי לממשלה את שני העוגנים האלה, ומעשית, תשפיעו בלי מאבק ציבורי, הרבה יותר מהרפורמה הכי דרקונית".

כשהשיח וגם המסקנה הוצגו לנתניהו, הוא הנהן בחיוב והציע לבעל היוזמה "לך תדבר עם יריב ותנסה לשכנע". ביבי ידע את נפש שר משפטיו. לוין כמובן, גלגל את ההצעה מהמדרגות וקבע: "קודם נסדיר את בחירת השופטים ורק אחר כך נדבר על השאר".

במשקפיים של לוין, סדר העדיפויות חייב לכלול כנושא ראשון, את סוגיית מינוי השופטים ובעיקר את הסדרת בחירת הנשיא הבא של ביהמ"ש העליון. כל שאר הסוגיות, כולל בנושאים נפיצים כמו שימוש הפרקליטות והמשטרה בתוכנת 'פגסוס', צריכות להידחות למועד שאחרי הסדרת מעמד הוועדה לבחירת שופטים.

"זו הייתה טעות חמורה", המשיך הגורם בקואליציה שהכה השבוע על חטא, "הרי היינו צריכים לפעול כמו הממשלה הקודמת בעניין מירון והצוללות, ודבר ראשון להקים ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית בנושא השימוש הבלתי חוקי בתוכנת ה'פגסוס'. את דיוני הוועדה היינו דורשים אז להעביר בשידור חי לפי תקדים 'ועדת מירון'. הרי כל אחד מהפרקליטים והקצינים הנחקרים היה מפנה אצבע מאשימה לפרקליט אחר. לא היה יכול להיות אפקט הסברתי גדול מזה, אבל לוין התעקש להמתין ולפגוע קודם כל בראש הפירמידה עם אפס הסברה".

ואם תשאלו מדוע ולמה, הנה הסברה הרווחת, יותר ויותר, בצמרת הליכוד ובסביבת ראש הממשלה. "יריב לוין דחה בכוונה קידום תהליכים שיכולים לשרת בעקיפין את נתניהו אישית. לכן הוא נמנע מלהעלות כצעד ראשון את הצעת חוק פיצול תפקיד היועמ"ש שכיכבה במצע של סער בעבר, לכן הוא נמנע מהקמת ועדת חקירה ל'פגסוס'. לוין מסמס ודחה את הנושאים הללו, מחשש שאם ביבי יקבל את שלו, הוא יקפיא את ההתקדמות בשאר התהליכים שלוין מעוניין בהם, כי ירגיש שאת שלו – הוא קיבל".

כשיריב לוין יצא לדרך, אמרו לו חלק מהחברים שצריך לעשות את המהלכים בתחכום: לפצל את סמכויות היועצת המשפטית, לבנות ציר בבחירות ללשכת עורכי הדין, להכין מראש מועמד מתאים שהימין יכול להתאחד סביבו בבחירות ללשכה. אבל לוין הלך עם הראש בקיר. מבחינתו, הרפורמה הייתה חייבת להיבנות בצלמו ובדמותו, ומה שהוא לא הגה ממוחו הקודח, הפך לבלתי רלוונטי.

"אפילו לביבי, יריב אמר בשלב מסוים שלא מומלץ לו להתערב בגלל ההליכים המשפטיים", העיד בפניי גורם בלשכת רה"מ. ואת כל התהליך העקום הזה, יריב בנה במו ידיו ללא יציאת חירום. "וכשבאנו ודיברנו על כך שזו טעות, הוא אמר, זה בטיפולי, תנו לי לנהל את זה בדרכי. את המחירים כולנו משלמים, שבוע אחרי שבוע".

חמישה חודשים אחרי תחילת הקדנציה, אפשר לסכם את הסיפור העצוב של לוין שנופף בדגל האדום של הרפורמה המשפטית, כמי שלא שמע את קולם של אלה שהזהירו, ונשאר אדיש. הוא לא שמע את שאמרו לו, לכן היום הוא – וגם אנחנו – בעסק ביש.

דרכי נועם

בביתו בהר נוף ולחלופין בבית וגן, ישב בשבוע שעבר אריה דרעי וכמעט גנב את ההצגה התקשורתית. עד לסופ"ש שעבר, ומסופ"ש שעבר לסופ"ש זה, הוא מהרהר בהכרזה חד צדדית מטעמו, כי יהיה מה שיהיה, אין בכוונתו לכהן בקדנציה הנוכחית כשר בממשלה. אם המחשבה תהפוך להכרזה, אל תיאלצו להיראות מדי מופתעים, כלשון הזהב של השופטת פוזננסקי-כץ.

השאלה אם היה או לא היה מסמך הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה ערב פיצוץ השיחות, העסיקה השבוע את השיח התקשורתי, כשהנשיא הרצוג מצא עצמו שוב בקו החזית. דווקא אהרן ברק שהחליף את 'חרוזי הרעל' בדיבורים על מנחת פיוס של עילת הסבירות כתשורה ללוין, נשמע השבוע לרגעים כמו נשיא מדינה ממלכתי, חלופי.

כמו בהליך גישור אזרחי, הוסכם בין הצדדים שלא לעשות שימוש בסיכומים שעולים במהלך המו"מ, אבל מסמכים עם עמדות, על הנייר, 'נון פייפר' ושלא לפרסום, הוחלפו בין הצדדים.

מי שדחק את הקץ ואילץ את האופוזיציה לצאת מהשריון בבית הנשיא, היה מזכיר הממשלה יוסי פוקס, טיפוס יצירתי, שלפי עדויות החברים הוא רציני ואחראי הרבה יותר מכפי שניתן היה להתרשם בראיונות שהעניק השבוע, ובהם החליק כמו רוכב קורקינט על בננה.

בראשון שעבר, שלושה ימים לפני ההצבעה על נציגות הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, הגיש פוקס נייר עמדה למרכז השיחות מטעם בית הנשיא, עובד יחזקאל, שבהוראת הבוס הרצוג, נמנע מלחתור למגע בין הצדדים מתוך הבנה שחשיבות השיחות היא בעצם קיומן.

ערב ההצבעה, החליטו בקואליציה להביא את המגעים לנקודת הכרעה, לכאן או לכאן. מתווה הפשרה שהציגה הקואליציה כלל כמה נדבכים. הראשון, צמצום עילת הסבירות ברוח עמדתו של השופט נועם סולברג, או במה שפוקס כינה "סולברג מינוס". במסמך שהגיש פוקס, דובר על צמצום עילת הסבירות על כל החלטות הממשלה כולל מינויי בכירים, לבד מהחלטות שכונו גחמניות, או מינויים של כאלה שאינם עומדים בתנאי הכשירות. הסוגיה השנייה נגעה ליועצים המשפטיים – הן היועץ המשפטי לממשלה והן היועצים במשרדי הממשלה. בהתאם למסמך, נדרש כי יתאפשר לשרים להציג באמצעות עו"ד חיצוני, עמדה הסותרת לעמדת היועץ המשפטי, בלי לקבל את אישורו.

הקואליציה בתמורה הביעה הסכמה עקרונית להוריד מהשולחן את תיקון החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שמונח כאקדח טעון, מוכן לשליפה ולהנחה בתוך עשרים וארבע שעות על דוכן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית במליאה. במסמך שהגישה הקואליציה הובעה הסכמה, כי אם יושגו סיכומים, יוחזר החוק לשולחן ועדת החוקה, כשהפעם החברים מ'יש עתיד' לא יידרשו לדלג מעל לשולחן כדי לעצור את החקיקה.

ובאשר להרכב הוועדה לבחירת שופטים, הוצע במסמך של פוקס שהנשיא יודיע כהצהרה מוסכמת על תחילת מו"מ בנוגע לשינוי חקיקה כשהמוטו יהיה הרכב ועדה שלא יהיה בה רוב לפוליטיקאים וגם לא זכות וטו לשופטים. סוכרייה נוספת שהוצעה, היא הסכמה כי עד לסוף השנה האזרחית, הקואליציה לא תעביר חקיקה חד צדדית. זה מה שנקרא: ותשקוט הארץ שבעה חודשים.

הרציונל של מנסחי הנייר מטעם הקואליציה היה ברור. שבעה חודשי רגיעה, היו מפרקים מנשקה את תנועת המחאה, ואולי גם מביאים בחלוף הזמן להסכמה אמיתית. נשיאת העליון אסתר חיות שגם אליה שוגרו שליחים, שבה ואומרת כל העת כי לדעתה לא תהיה כל מניעה למנות שני שופטים שמרנים, ובלבד שתושג מראש הסכמה עם לוין. בקואליציה מספרים שאפילו בנוגע לבחירת הנשיא הבא הועברו הצעות פשרה, של קיצור תקופת כהונת עמית ועיקור כוחו של נשיא העליון, כמי שלא יוכל עוד לקבוע הרכבים שיפוטיים בתיקים. הבחירה תהיה רנדומלית, אוטומטית, באמצעות מחשב או בינה מלאכותית. רק לא מוח אנושי.

פצצת דרעי

עובד יחזקאל קיבל את המסמך ועיניו חשכו. "אביעד בקשי מפורום 'קהלת' ניסח לכם את זה?" הייתה תגובתו הראשונה. אבל יוסי פוקס, מחוזק בדרעי שאינו חשוד ב'רוטמניזם', הבהירו כי מבחינת הקואליציה נגמר שלב המסמוס. הגיעה העת לנסות ולהתכנס להסכמות.

המסר הזה חלחל אך לא נקב את הסלע. בלילה שלפני ההצבעה במליאה, החזיק בידיו רון דרמר מסמך שלא לייחוס שכלל הסכמה אופוזיציונית בסוגיה אחת בלבד: עילת הסבירות – לא תחול על החלטות הממשלה בנושאי מדיניות ועל מינוי השרים וסגני השרים.

רון דרמר פנה לאריה דרעי ולנתניהו, "נטיית הלב שלי היא לקבל את המסמך", אמר וגם הסביר: "זוהי שעת השי"ן. אם ניתן לנשיא חבל, זה ייתן לגיטימציה ציבורית לרפורמה ויאפשר להחזיר אותך לשולחן הממשלה. ברור לכולנו שגם בנוגע למינוי דרעי, בג"ץ לא יתערב במסמך שהייתה סביבו הסכמה ציבורית רחבה". דרמר כיוון גם לסולם שהיועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט הציב לבג"ץ, כשהודה כי פרישתו של דרעי מהפוליטיקה כלל לא עמדה על הפרק כשנוהל המו"מ על עסקת הטיעון. אם שופטי בג"ץ ירצו לטפס על ענף גבוה יותר, הם יוכלו להתעלם בק"ן עילות מהאמירה הברורה, אך אם רק יחפשו סולם, הרי הוא כבר מונח מתחתם.

"אם תחזור לממשלה, זה ישדר יציבות קואליציונית", נטה גם נתניהו לשקול את קבלת הנוסחה. דרמר הכה בברזל החם. "חזרה של דרעי לממשלה בהסכמה רחבה, תשדר יציבות. על הדרך יאזלו הסיבות להמשך המחאה. אני מאמין שברגע שנתחיל ונבנה אמון – נוכל להמשיך גם לסוגיות הנוספות בתוך פרק זמן של שבעה חודשים, וגם אם לא נצליח, אין מה להפסיד. הרי תהיה לנו קדנציה שלמה לחוקק, ובינתיים נרוויח שקט בגזרה, גם בתוך הבית וגם מול האמריקאים".

ביבי התלבט, ולפני שתועבר הדילמה לליבון משותף מול יתר השותפים נתבקש בעל השמחה, אריה דרעי, להשמיע את עמדתו. אילו היה תומך ואומר אמן, ביבי היה מצרף את קולו. רק שדרעי בניגוד למצופה, היה נחרץ לשלילה. "אנחנו לא יושבים לבד בקואליציה, וזה לא יעבור. יש פה את בן גביר ואת סמוטריץ' וגם את יריב לוין שלא יסכימו, ואתם יודעים מה? אני גם מבין אותם, כי ברגע שנגיד שאנו מסכימים לעיקרון שהסבירות לא תחול על מינויי פקידים, זו תהיה התקפלות מסוימת של הימין. אז נכון שנוכל גם להרוויח הרבה, אבל אין לנו קרדיט למהלך כזה, לא בקואליציה ולא מול הבייס הימני".

בשלב הזה, הטיל דרעי את פצצת המצרר: "אם כל שנשיג זה הסכמה על סבירות שכוללת מינויי שרים, אז מה כולם יגידו? שכל מה שהרווחנו זה שהחזירו את דרעי? אני אומר לכם שאם זה כך אין לי עניין לחזור לממשלה. גם כך אין רגע של נחת מההתנהלות סביב השולחן בקדנציה הזאת. כל המריבות הילדותיות בישיבות הממשלה לא עושות חשק לחזור ולבזבז את ימי ראשון בדיוני סרק. שלא לדבר על כך שציבורית, הסכמה לעילת סבירות מצומצמת רק תדליק לנו מדורות, הציבור שלנו לא יבין למה התקפלנו, והשותפים שלנו עם יריב לוין בראשם, יקרעו את המסמך לחתיכות".

האמירה של דרעי הדהימה את המשתתפים בשיחה, אך לא היה מדובר בשליפה. ככל שנוקפים הימים וחולפות להן עוד ועוד ישיבות מריבה מביכות סביב שולחן הממשלה, דרעי הולך ושוקל ברצינות להודיע חד-צדדית כי אין בכוונתו לשמש שר בקדנציה הקרובה, ללא קשר להתפתחויות באגף החקיקה. אם זה מה שיקרה, דרעי ידרוש בתמורה לאפשר לארבל להתמקד בתפקידו כשר פנים, ולמנות למשרד הבריאות שר נוסף מטעם שס, שיהיה ככל הנראה יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ אוריאל בוסו.

ניתן לומר שהדבר היחיד שמונע מדרעי מלהכריז על כך, זהו אי הרצון להצטייר תדמיתית כמי שנתן לשופטי בג"ץ ולמחנה השמאל לנצח. אלמלא השיקול הזה, דרעי היה אומר כבר בשבוע שעבר: עד כאן.

לעניות דעתם

אחרי שדרעי אמר את דברו, מיותר היה להמשיך ולשאול את יתר השותפים מהי עניות דעתם (בעיני השואלים, כמובן). המתווך עובד יחזקאל קיבל תשובה שלילית לנייר שהציג, אך גם בשלב הזה הייתה הסכמה שהקואליציה תתמוך בשני מועמדים, האחד של הקואליציה והשנייה של האופוזיציה.

רק שאז, קרה מה שקרה בלילה, כשסמוטריץ' התהפך על יצועו ודרש להסיר את מועמדותה של גוטליב כתנאי להצבעתו בעד נציגת האופוזיציה. נתניהו שיגר שלוחים באישון לילה, ובבוקר המחרת, רוטמן הוא ששלף את התרגיל והציע להצביע 'נגד'. מי שהתנגד למהלך והפתיע את המשתתפים היה השר במשרד המשפטים דודי אמסלם שדרש לגשת להצבעה מיידית והבהיר: "לא נרוויח כלום אם רק נדחה ונדחה את ההצבעה".

החד גדיא הזה נמשך עד שהגיעו השוחטים מתוך הקואליציה. הגברת גוטליב שנבחרה בתמיכת ראש הממשלה ובנו יאיר, הנעדר בנכר (ועוד יסופר מדוע), סירבה לקבל את הנחיית הבוס. בן גביר התבקש לדאוג להסרת המועמדות של ח"כ קרויזר מטעם הקואליציה, רק שאז עלתה השאלה מה תהיה תגובת הממשלה אם האופוזיציה תצביע בעד גוטליב ותביך את הקואליציה. נתניהו התחייב כי במקרה שכזה, חברת הכנסת לימור סון הר-מלך מ'עוצמה יהודית', תמונה בו ביום לשרה, ותיבחר כנציגת הממשלה – שמחויבת לבחור אישה לתפקיד לצד שר המשפטים. בן גביר דרש לקבל זאת בכתב, ומזכיר הממשלה יוסי פוקס נזעק. "חתימה על מסמך כזה תהפוך את זה מהסכמה ג'נטלמנית להתחייבות קואליציונית שמחייבת הנחה של 24 שעות מראש על שולחן הכנסת".

זה כבר הפך לשיטה. כמו שוטר מקסיקני במעברים, השר לביטחון לאומי דורש לקבל את התשר הקואליציוני במזומן ורצוי גם מתחת לשולחן, מטפורית בלבד, כמובן. כך היה גם כשהתעקש לדחות בשבועיים את ההצבעה על דחיית הבחירות לרבנות הראשית, גם אחרי שדרעי ישב עמו לפני ישיבת הממשלה וסיכם על שיתופי פעולה במשרד הדתות. אנשי הקשר שהשניים מינו הם יהודה אבידן מנכ"ל המשרד מטעם שס, אל מול יצחק וסרלאוף שר הנגב והגליל. "בוא נחכה ונראה שהדברים מיושמים, ורק אחר נצביע", שלף בן גביר לדרעי במסדרון. האחרון לא נשאר חייב: "אתה עוד תתחרט על הצעד הזה, כך לא בונים שותפות", אמר דרעי לבן גביר, ובן שיחו הגיב: "ההצבעה לא תעבור".

בן גביר הבטיח לטרפד את ההצבעה והגיע לישיבת הממשלה, מגובה בשרי מפלגתו שדיברו על החלטה הנגועה בשיקולים זרים. מזכיר הממשלה יוסי פוקס בלם את השיח. "מי שהודיעה לבג"ץ על כך שהממשלה תבקש לדחות את הבחירות לרבנים הראשיים זו כרמית יוליס, המשנה ליועמ"ש. כל הדחייה באה למנוע מצב שבו ראשי ערים מנצלים את זכות הבחירה שלהם בגוף הבוחר כדי לסחוט תמיכה במועמדות שלהם בבחירות, אז אל תדברו פה גבוהה גבוהה על טוהר מידות".

ההצבעה אושרה, בהתנגדות שרי 'עוצמה יהודית' ובהימנעותם של גולדקנופף ופרוש מ'אגודת ישראל'. פרוש עצמו הצביע נגד וביקש לאחר מכן לשנות את הצבעתו בפרוטוקול. אפשר לומר, כי שתיקת שני שרי אגו"י הדהדה היטב מירושלים ועד לערי המרכז בני ברק ואלעד, כל שר ותחום המושב הקרוב לליבו.

מהקרב בממשלה עברה המלחמה לוועדת השרים לחקיקה. גם לשם הגיע בן גביר ושלף את ההסכם הקואליציוני המקנה ל'עוצמה יהודית' תפקיד של ממלא מקום יו"ר הוועדה, עם זכות וטו על שתי הצבעות בקדנציה, לבחירתה. רק ששוב יוסי פוקס ויריב לוין בלמו את המהלך. "את הווטו אתם יכולים להטיל על סדר היום ולא על עצם ההצבעה. והיות שלא הודעתם על הווטו מראש, חוק הארכת הכהונה יעלה להצבעה ולצידו את חוק הרבנים". החוק האחרון של ח"כ ארז מלול שווה הרחבה, אך במגבלות הפורמט ניתן לסכם ולומר שהוא נועד להסדיר את הליך מינוי רבני הערים והשכונות בחקיקה ולא בתקנות – ועל הדרך להעביר את רפורמת כהנא מן העולם.

קרב החבטות רחוק מלהסתיים. בן גביר דרש הצבעה חוזרת בממשלה שאמורה הייתה להתכנס ברביעי הזה, להצבעה שלאחריה יונחו הצעות החוק על שולחן הכנסת. רק שאז התרחש הפיגוע הנורא בעלי בצהרי יום שלישי – מה שהכניס את מלחמות היהודים בקואליציה לפרופורציה והביא לגניזת הדיונים בממשלה ובוועדת חוקה ביום המחרת, הן על קידום חוקי הרבנות ללא הסכמה פנימית, והן על קידום ביטול עילת הסבירות ללא הסכמה חיצונית. לממשלה הזאת כמו לקודמתה, אין סייעתא דשמיא, ואנו – מצביעיה – אין לנו על מי להישען אלא וכו'.