העם משווע למגע אמוני

תשע הערות ביום שאחרי המלחמה

העם משווע למגע אמוני

1.

גם בלהט הרגע הגדול אסור שיחול בלבול. גם ברגש הניצחון עלינו לשמור על צלילות הדעת. יש לזכור היטב את כל שנים עשר הימים שחלפו עלינו, בישועה ובהארת פנים שמימית.

באף אחד מהתסריטים הדמיוניים ביותר שנערמו על שולחנם של ארגוני הביון, המודיעין והביטחון של ישראל, איש לא שיער שישראל תחסל את כל ההנהגה הצבאית של איראן, תרסק את מתקני הגרעין, תפרק את אתרי ייצור הטילים ותשלוט בשמי טהרן שליטה מלאה. מי פילל ומי מילל שהאימפריה האיראנית תקרוס ותושפל עד עפר.

בשום תסריט לא חזה איש שמתקפת התגובה האיראנית למתקפת מנע ישראלית תסתיים בפחות משלושה מניינים של נרצחים. כל אחד מהם הוא עולם מלא, אבל התרחישים עסקו במאות רבות של נספים.

בימים אלה אין לנו אלא להודות ולהלל בשיר ושבחה להשגחה העליונה שליוותה אותנו מאפלה לאור גדול. נכון, מגיע כבוד גדול לטייסים ולכוחות הצבא, לממשלה ולראש הממשלה נתניהו. אך לפני הכל, פינו מלא בהודיה גדולה לבורא כל עולמים שהעניק לנו את היום הגדול שבו הוסר עולו של האיום הקיומי. זהו יום שייצרב בתודעת דברי ימי ישראל כיום של תשועה גדולה לעמנו.

ובד בבד אסור לתת לקולות ההחלשה שבאים ממחוזות הערב־רב לבלבל אותנו או להצניח אותנו מורלית. אין לנו אלא להתרכז בחובתנו: לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ.

2.

המבצע הזה לא יצא לדרך מבחירה. מי שמכיר את ראש הממשלה יודע: נתניהו איננו איש של יוזמות. הוא נמשך אל המעשה הנכון רק כשדוחקים אותו לפינה.

כך היה גם הפעם. נתניהו קיבל עדכונים רצופים על איום דו־חזיתי: איראן נערכת למתקפה כנגד ישראל, ומנגד עומדת לחצות את הרוביקון ולהגיע ליכולת גרעינית. זהו השילוב שהוביל את ראש הממשלה בשיתוף כל הדרג הבכיר הביטחוני למסקנה הבלתי נמנעת, כי אין מנוס מפעולה. זו לא הייתה שאלה של נוחות, אלא הכרח קיומי.

ואז חשף נתניהו את כישרונו הדיפלומטי הייחודי. בשותפות עם רון דרמר הוא הפגין הבנה עמוקה של האופי הטראמפי. השניים תמרנו את הנשיא בתבונה וניצלו את זעמו כלפי ח'מינאי שהשפיל אותו בזלזול על שישים ימי האולטימטום.

נתניהו שמר על כבודו של טראמפ, נותר ער למתיחות בין הבדלנים לפטריוטים בחוגים הפנימיים בבית הלבן, והקפיד שלא להתגרות בבדלנים. הוא שמר על איזון עדין, וצעד אחר צעד הוביל את הקיסר העולמי אל הנקודה הרצויה.

המיומנות של נתניהו בהתמודדות עם האישיות הטראמפית היא אחד הנכסים החיוניים ביותר ביכולתו להנהיג את ישראל. ועל זה ראוי לו כל הכבוד. כי טראמפ כאישיות מורכבת וכפולה יכול להיות ברכה או קללה. הוא בלתי צפוי, איש אינו יודע מה יעלה על רוחו ברגע הבא. ההתמודדות עימו מחייבת מקצועיות ברמה העליונה.

נראה שרק השילוב השמימי בין דרמר, הבקיא ב־DNA האמריקאי, לנתניהו, האומן בהתנהלות עם מנהיגי עולם, יכול היה להוליד את פריצת הדרך ההיסטורית הזאת כשליחי ההשגחה העליונה.

3.

ומה צפוי לנו עתה? ברובד הביטחוני ישראל חותרת להפעלתו של מודל לבנון בטהרן. כיום שמי ביירות, כמו כל ארץ הארזים, פתוחים בפני צה"ל: בכל פעם שחיזבללה מפר את ההסדר, מצטייד בטילים, בכטב"מים או נערך למתקפה, צה"ל מרשה לעצמו לחסל את פעיליו, לפוצץ מתקנים ולהעלות באש מחסני נשק.

המודל הזה קיים במתווה המעורפל והבלתי שלם שהושג בין נתניהו לטראמפ בנוגע לאיראן, ואליו ישראל מקווה להגיע. קרי: איננו מתערבים בענייניה הפנימיים של טהרן. אך הכל תקף רק עד לרגע שבו ינסו האיראנים לשקם את אתרי הגרעין ולבנות מחדש את מפעלי ייצור הטילים. בו ברגע הם אמורים לפגוש את חיל האוויר ואת סוכני המוסד המגיבים באופן החד ביותר.

האם נצליח להגיע למצב כזה? קשה לדעת. ביום ה־12 למלחמה הגענו למעין הפסקת תה, שבינתיים, נכון למועד כתיבת השורות, נשמרת, ויש לקוות שכך יימשך גם הלאה.

בסופו של דבר נדרשת סייעתא דשמיא מרובה, שהשיעור שהעבירה ישראל את כל הזרועות האיראניות בזו אחר זו, עד לראש הנחש שנכרת כמעט לגמרי, יילמד היטב בכל המדינות: בקהיר, באיסטנבול, בתימן ובסוריה, בעיראק, בלוב ובכל מקום. על כולן להפנים: ישראל נטשה את מדיניות ההכלה. מה שהיה, לא יהיה עוד.

4.

ההערה הבאה נוגעת לשינוי הנחוץ בדיסקט הישראלי. לא מעטים מאיתנו מאוכזבים מהדרך שבה הסתיימה המלחמה הזאת. בדברי ימי עמנו היו מנהיגים שלא יודעים להביא ניצחון מלא. משאול שהותיר את אגג ועד לדורנו, במלחמת ששת הימים. משמיים פותחים בפניהם את כל המסדרונות, אבל רגע לפני הניצחון הם נבהלים מעצמם ובורחים.

כולי תקווה שלא זה סוג הניצחון שאליו הגענו. האופטימיות חשובה, בוודאי אחרי כל הישועות והניסים שאירעו לנו. אבל באותה נשימה חשוב להבהיר: לא תהיה יותר אפשרות להכיל, להבליג ולתת למפלצות האלה להיווצר ולהתעורר אחרי שנים רבות כדי להסיר את הגידולים הסרטניים הממאירים הללו.

בעיצומה של מלחמת ששת הימים שלח הרבי מליובאוויטש זי"ע שליח ליו"ר המפד"ל דאז, משה חיים שפירא, וביקש ממנו להפיל את חומות העיר העתיקה תוך כדי לחימה. "לא תוכל לעשות זאת בעוד שבוע", אמר השליח בשם הרבי, "עכשיו אתם יכולים לעשות את זה, אחרת תקום בעיר העתיקה מפלצת של טרור".

מאוחר יותר, במלחמת יום הכיפורים, שיגר הרבי שליח ליוסי צ'חנובר, שכיהן אז כראש משלחת משרד הביטחון בקנדה ובארצות הברית, וביקש להעביר דרכו מסר למנהיגים בישראל: "הגיעו עד לדמשק, ושברו את הכבוד הערבי. רק כך הם יהיו כנועים לפניכם".

אבל יש משהו במנהיגות הישראלית שלא יודעת להשלים ניצחון. תפקידנו עכשיו הוא לא להטיל מורך בלבבות או להתאכזב מהאירועים, משום שחזינו ברגעי הוד כה רבים של ישועת השם, שאין לנו אלא לשמוח בהם.

אך נתניהו יצטרך לשנות את ה־DNA הישראלי לא רק בזמן מלחמה, אלא גם בשגרה. אירועי טרור אינם בני הכלה עוד. לא בביירות, לא בעזה ולא באף נקודה על הגלובוס. גם לא בטהרן. נכון, באיראן זה יהיה הכי קשה, משום שזו מדינה ולא מיליציה. אבל אין מנוס. אחרת, לשם מה יצאנו למבצע הנוכחי?

5.

בימים האחרונים ראינו את התנהלותה של מערכת הביטחון תחת הנהגה מדינית חזקה, מכווצת, בידי אנשים אפרוריים ופחות צבעוניים. רון דרמר וישראל כ"ץ הם אנשים לא בולטים או כריזמטיים.

את דרמר ראיתי לפני כעשרים יום בפגישה שקיים במקום ציבורי, בשולחן לצידי. בחנתי אותו מהצד ארוכות ותהיתי לעצמי: מה יש באיש הזה, שמכהן בפועל כשר החוץ של ישראל, שמאפשר לו לנהל היטב כל כך את כל הקצוות עם האמריקנים?

דרמר הוא איש אפרורי, שקט, שעובד לפי הספר. איש של כללים. שר הביטחון כ"ץ נחשב גם הוא כמי שלא סובל מעודף כריזמה. יש בו אפילו מין גמלוניות משעממת–משהו. הוא לא נואם גדול ולא מדינאי דגול.

אבל לא בכדי גלגלה ההשגחה את שניהם להיות צמודים לנתניהו במלחמה הזאת. שניהם מאוד רציניים, ממוקדים, מקצוענים אמיתיים, וטובים במה שהם עושים שלושה עשורים ויותר. אנשים שיודעים לקרוא מפה ומסמך לעומק ונחשבים כמנהלים מוצלחים.

ההישג באיראן, על פי דרך הטבע, לא היה בא לעולם אלמלי שני האישים הללו. אמת, למוסד יש חלק ענק בהצלחה, כמו גם לאלפי אוספי המודיעין ולקצינים בכל דרגות הפיקוד. אך בראש הפירמידה עמדו דמויות פחות זוהרות, שאינן פטפטניות, נחשבות מחוץ למיליֶה, שהעיתונאים לא אוהבים לקשור להן כתרים כי הן נמנעות ממגע איתם. ודווקא השניים האלה היו שליחים נאמנים מההשגחה האלוקית החופפת על יושבי ארצנו.

6.

השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן. מאז הקורונה מדינת ישראל מתגלגלת מאתגר לאתגר, ממשבר למשבר. כך גם ממלחמת שמחת תורה ועד היום.

אנחנו מתנהלים בעולם מזויף וציני, שבו שנאת ישראל טהורה נעטפת פעמים רבות באמירות דמוקרטיות או ליברליות. וכדי להתנהל נכון עם השנאה התהומית הזו עלינו לשנות את דפוס החשיבה.

שימו לב למשטר האיראני. אומה חכמה שהעניקה אוצרות תרבות רבים לעולם, ידע עשיר ופיקחות. הסוחרים הגדולים בעולם הם ממוצא איראני. אבל אנו, בישראל, נתַנו ואִפשרנו בשתיקתנו להצמיח את המפלצת הגרעינית שיצר המשטר. חוץ מנתניהו, איש לא זעק חמס.

באמצעות אימפריה של שקרים הקימו האיראנים מפלצות טרור חובקות עולם, כשהכל עוטה דמות מזויפת של שוחרי שלום. הפצצות? הן לעיתות שלום; הגרעין? מתבקע באתרים של שלום; הכל התנהל בשיח של נוכלות שנמשך עשורים רבים.

עד שבאנו והסרנו את המסכה מפניהם.

אין לנו, אומנם, כוח מלבד בפינו: תולעת יעקב, אין כוחה אלא בפיה, ולכן אסור לנו עוד להחריש.

האמירה של נתניהו שהדהדה בשמי טהרן צריכה להיות ה־DNA של ישראל כולה. עלינו להתייצב בעולם ולהצהיר: משמיים נשלחנו לטהר את הסביבה מהטינוף, מהטומאה, מאהבת הרצח, מהשנאה, ומכל אותם דברים שהאומה האיראנית מסמלת. לא נחריש עוד. ניאבק, נילחם, ובעיקר – נאמין בצדקת דרכנו.

7.

בנקודת הזמן הנוכחית, בנימין נתניהו יתגלגל לעסקת חטופים. אין לו ברירה. הטיוטה כבר מונחת על השולחן. וושינגטון וקטאר, אדריכליות ההסכם עם איראן, כבר השלימו את הניסוחים האחרונים. למדנו בחודשים האחרונים שהכל מתחיל ומסתיים בטראמפ. ככל הנראה, הוא שליח ההשגחה לקבלת ההחלטות, כולל המטורללות ביותר כדוגמת החזרת המטוסים של חיל האוויר בשלישי בבוקר.

הפסקת האש הנוכחית, מכשירה את ישראל להביא את ההסכם הכי טוב לסיום המלחמה גם בעזה. עסקת חטופים, עם מודל הפסקת אש כמו בלבנון, בקווים ברורים, בלי רחמים ובלי צדקנות מיותרת. לכאורה, אין דרך אחרת.

ההערכה הזהירה שלי היא, שנתניהו מתכנס לעסקת חטופים וינסה לקחת את כולנו לבחירות מהירות, שבהן הטעם הטוב של הניצחון באיראן והחזרת החטופים יהיו עבורו זרז להרכיב גם את הממשלה הבאה.

אין לנתניהו אלא להתפלל שרכבת האתגרים לא תזמן לו אתגרים ביטחוניים נוספים. פוליטית, הוא צריך להיות שוטה מופלג שלא לנצל את המומנטום בדעת הקהל לבחירות מיידיות. אילו היה מצרף את ליברמן לממשלה, הייתה זו תבונה פוליטית במקום הנכון ובזמן הנכון עבורו. מי יודע, אולי הוא עוד יעשה זאת כעת, כששניהם ירוצו בראש מפלגה אחת, אם יימצא השדכן שיגשר על הפערים שבין שני הצדדים.

האם נתניהו יעדיף בחירות מהירות או שימתין למועד שנקבע מראש, בשנה הבאה? לא נראה שיש ספק. אנחנו בדרך לבחירות, מהר מהצפוי.

8.

ההערה הבאה מופנית למפלגות החרדיות.

לפעמים אנחנו אוהבים להתבלט במקומות שאין צורך בכך, ולהיעדר מאזורים שבהם אנחנו צריכים להיות נוכחים יותר.

האירוע באיראן העניק פסק זמן מנושא גיוס בני הישיבות. הפסקה קלה, שמאפשרת לנו לתקן, ולבוא בחסות השינויים והתמורות, ממקום אחר, ולהבטיח את המשך תלמודם של בני הישיבות.

זה לא קל. כשהתותחים רעמו, היה קשה להביא הסדר. כעת, אחרי הניצחון באיראן, על המפלגות החרדיות ליצור מסגרת חוקית לבני הישיבות.

חשוב לזכור: אי אפשר להפיל את התיק כולו על כתפי נתניהו. על הנציגים לרקוח סיכומים באומנות, לפרוץ דרכים ולסלול נתיבים לליבותיהם של מנהיגים נוספים ממפלגות נוספות. על ההסדר שיושג לקבל גב פוליטי רחב יותר. וכדי שזה יקרה דרושה פחות פטפטת, יותר עבודה מתחת למים.

האינטרס של נתניהו ברור. הוא הראשון שרוצה להעביר חוק ולסיים עם הסאגה הזו. אך אם יחוש חסום ציבורית, הוא יעדיף להודיע על הליכה לבחירות לפני שיסדיר את מעמד בני הישיבות. אין לו שום רצון להישאר עם כאב ראש בדמות חמישים אלף צווי גיוס שיפילו את ממשלתו. למה לו להפיל את הממשלה בהיעדר חוק ולהתגלגל עד לפרישה של כלל המפלגות החרדיות בלית ברירה, אם הוא יכול ללכת בראש זקוף לפיזור הכנסת?

על נציגינו ללמוד להתנהל מדויק וחד יותר. מצד אחד בנחישות אין סופית, מצד שני בחשיבה מחוץ לקופסה, שתביא הסדר שגם מפלגות נוספות יוכלו לחיות איתו. ליברמן כמו גנץ יכולים להיות קליינטים במידה מסוימת להסדר שכזה, אילו רק ישכילו הח"כים החרדים להוביל את התהליך הנכון מולם.

9.

והערה חותמת לכולנו: פרשנים, פוליטיקאים וכל יחיד מתוכנו. אחרי מלחמת ששת הימים ולפני כן, בתום מלחמת תש"ח, נולדו שני פרקים שנחשבו כזמני הארה, מעין חיוך שמימי לעם ישראל.

אז הוכשרה העת, וגם היום, מגיעה הזדמנות נוספת לכך: לקחת את המסע הגדול שעבר העם, ולסיים אותו בטוב נצחי. לא ב'כוחי ועוצם ידי' והאדרה עצמית לאישים אלה ואחרים, אלא במסע גדול של אמונה, הבנה והכרה בניסים שהתרחשו. בקירוב כל בני ישראל באשר הם, על שבטיהם, לתורה ולמצוות.

זה קרה בתש"ח, אירע בתשכ"ז, וקורה כעת, בתשפ"ה. אנחנו יכולים לעשות זאת. אנו מסוגלים לחולל שינוי אדיר בעם. זה מה שמצופה מאיתנו. זה הצו האלוקי למאות אלפי שומרי המצוות.

אל לנו לתת לימים הללו לחלוף על ידינו בסתמיות. עלינו להצביע על הניסים ועל החסדים שזכינו להם משמיים, ולקרב את המוני בית ישראל אל אור התורה והמצוות.

יש אוזניים כרויות. יש נפשות שממתינות. ראינו את הצימאון הזה במלחמה: העם משווע למגע אמוני.

לא התינוקות שנשבו הם שנרדמו על משמרתם, אלא אנחנו. עלינו מוטלת החובה לצאת אל השדות ולמשוך את העם אל אורם של חיי תורה ומצוות. להגביר את האמונה בלבבות.

יש כל כך הרבה דתיים ללא כיפות, שהחיבור שלהם לקב"ה גדול כל כך. הם זקוקים רק ליד שתוביל את האמונה הזו לידי ביטוי. שתנביט את הגרעין לפרי בשל, שימתיק ויקיף את כל אורח חייהם.

זה תלוי בנו, וזה קורה עכשיו. אסור לנו לתת להזדמנות השמימית השלישית שקיבלנו, שמגיעה פעם או פעמיים ביובל – להיעלם. בידינו להפוך כל לב אבן ללב בשר. העם משווע לכך. הזדמנות הפז עלולה לחלוף בשעה שהיינו כחולמים. נתקע בשופר האמונה בקול גדול, ובמשוך היובל, המה יעלו בהר.

***

החיים עצמם

כתבוני לדורות

בתריסר הימים האחרונים בילינו זמן רב עם מחשבותינו. הרהורים עמוקים עלו בלב כל אחד מאיתנו. הלכנו לישון בחרדה וקמנו עם כל בית ישראל כמעט בכל אשמורה אל זירות קשות. היציאה לרחוב גילתה שממה רבה. התוודענו לנפילות, להרוגים ולפחד.

הימים הללו הביאו אותי להרהר במדרשי מגילת אסתר וביציאת מצרים – אירועים מחזוריים הפורצים בדברי ימי עם ישראל דור אחר דור. אחד ההרהורים עסק בבקשתה של אסתר לאחר המגילה: "כתבוני לדורות". שנס המגילה ייחקק כיום היסטורי, לנצח. הדיון בסנהדרין עסק בשאלה: האם ייקבע היום הזה כמועד לדורות או שמא מדובר בנס ארעי שכוחו יפה לאותה שנה בלבד; לאותם ימים שבין חורבן שני בתי המקדש?

למושג "כתבוני לדורות" משמעויות עמוקות. את הראשונה גילה לנו האריז"ל בדברי קודשו: מועדים וחגים הנקבעים לדורות נושאים בחובם משמעות של התחדשות תמידית. בכל שנה ושנה הם מתעוררים לחיים חדשים. איננו מציינים חג עתיק שחלף. אותו אור עצמו שב ומאיר בעולם, ונושא בחובו כוח לחולל ניסים ונפלאות כאז, בימים ההם ובזמן הזה.

לפיכך, החגים שבעם ישראל הם חגים חיים ונוכחים. לא ימים סמליים הנושאים זיכרונות מן העבר. אלה חגים שיש בהם כוח עכשווי.

ואכן, חזינו בכוחה של אסתר המלכה ובנס המגילה שהתעוררו בחדות לחיים בימים אלה, כמי שנקבעו לדורות.

שביל לדורי דורות

הרובד הבא של "כתבוני לדורות" מתגלה ברעיון עמוק שמצאתי באחד המדרשים, רעיון המאיר את המתרחש סביבנו כעת באור חדש.

כל דמות מרכזית בתולדות עמנו פרצה דרך חדשה בעולם. ולאחר שסללה את השביל צעדו בעקבותיה הדורות הבאים. אברהם אבינו פרץ את דרך החסד בעולם; יצחק את מידת הגבורה; יעקב הטביע את מידת הרחמים; רבי עקיבא הנחיל מסירות נפש לעולם; רבי שמעון בר יוחאי פתח את שערי פנימיות התורה. כל אחד בדורו יצר נתיב חדש, ולאחר מכן יכלו בני הדורות הבאים לצעוד במסלול סלול, להישען על כתפי ענקים.

כשאסתר פונה לחכמים בבקשה "כתבוני לדורות", מנצנצת בה רוח הקודש. היא צופה כי העימות בין האימפריה הפרסית לעם היהודי יישנה, באותו תסריט מהותי, עם דמויות מקבילות, גם אם בזמנים אחרים. בקשתה "כתבוני לדורות" נועדה לשמר את כוח הישועה לשארית הפליטה, למען תוכל לבטל גזרות עתידיות של "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". היא חוזה את המשך ההתמודדות עם כוח אחשוורוש וטומאת ישמעאל – מאבק שיימשך אלפי שנים, כאשר יעמוד המן מודרני, נוטף שנאה תהומית חסרת יסוד, ויבקש להשמיד את היהודים, וגם הוא יצליח לגייס את ממלכתו, הפורסת כנפיה על חלקים נרחבים של העולם.

אסתר מבקשת שכוח הישועה שברשותה, שהצליח להפוך את הגזרה הרעה על פיה, יישאר לדורות. כך שכאשר נתמודד שוב עם אותה אימפריה ואותן גזרות, לא נאלץ לפרוץ מחדש את כל החומות. בכוחם של אסתר, מרדכי ותינוקות של בית רבן שהביאו אז את הישועה, נוכל להכניע את כוחות הרשע בלי לשוב ולחזור על כל המאבק מראשיתו.

המשימה האישית

אפשר להעמיק במגילת אסתר ולגלות הקבלות מדהימות לאירוע המוזר הזה של אימפריה שלמה שלקחה אותנו כפרויקט מלחמתי מרכזי, מחליטה להקדיש את כל מאמציה הכלכליים רק כדי להשמיד עם שאין לו איתה שום עימות ישיר או סכסוך ענייני, למעט שנאת עולם טהורה. שנאת ה'המנ'ים לבני ישראל.

אך לאחר שהבקשה "כתבוני לדורות" נתקבלה, יש לזכור היטב באיזה כוח ניצחה אסתר: בכוח העשייה האישית. מה זעק לה מרדכי? "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי… רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

מה משמעות הדבר? לכל אחד יש תפקיד ייחודי בתוך התמונה הגדולה, ובו הוא נבחן כעת. רק באמצעות כוח זה – של האחריות האישית בתוך הגורל הכללי – ניתן להגיע לניצחון. "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", אולם הפרט עלול להיאבד חלילה בסערת האירועים אם לא יפעל כהלכה.

מסגרת האשראי

גם כציבור אנו נושאים על כתפינו את כוח הישועה של "הימים ההם" – "בזמן הזה". באותו כוח שבאמצעותו ניצחנו אז, נוכל לנצח גם עתה.

כשהמן סבב ברחובות שושן ושמע מפי התינוקות שפגש את הפסוקים "אל תירא… משואת רשעים כי תבוא, עוצו עצה ותופר… אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" – הוא הבין שעם ישראל הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא בעצמו ימלטו מכל צרה. אלה הפסוקים שאותם שמע המן מתינוקות של בית רבן, והם שבקעו שערי שמיים גם בימינו ושללו את כוחה של קליפת ישמעאל. זהו הכוח היחיד שביכולתו לפעול ישועות עבורנו.

עם כל הכבוד וההערכה לטייסים המופלאים, לבנימין נתניהו ולכל מי שהנהיג בתבונה את המערכה, מקור האשראי האמיתי ויתרת הזכות שלנו כעם טמונים בפיהם של לומדי התורה, בני הישיבות ותינוקות של בית רבן. על רווחתם ועל עתידם – אל לנו להתפשר. זהו מאגר הזכויות שלנו. הוא שיציל אותנו מ'המנ'ים של ימינו ומ'המנ'ים שעוד יבואו.