טורים משה גרילק כ' אלול התש"פ

בימים אלו מלאו חמישים שנה לפטירתו של רבי אל'ה לופיאן זצ"ל, שהיה איש המוסר במלוא מובן המילה, גם בהנהגתו, כפי שזכינו לראות אותו בארץ לאחר שעלה לעת זקנותו וגם בשיחותיו ובמאמריו.

אין מתאים מימי הרחמים והסליחות, חודש אלול, להעלות את זכרו באמצעות כמה מדברי המוסר שפרסם, דברים שראוי להגות בהם וללמוד לקח טוב לעצמנו.

הידיעה הברורה שכל לומד תורה נוסף מוסיף חלק חשוב לסגולת התורה – מרנינה את הלב. הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל כותב באחת משיחותיו, שעשרת הצדיקים, לו היו בסדום, היו מצילים אותה מחורבנה – כפי שביקש אברהם אבינו ע"ה בתפילתו. זו סגולתם של הצדיקים המשפיעים טוב אף על רשעי סדום, גם אם הם אינם מודעים לתרומתם זו, ובוודאי היו לועגים לוּ היו צדיקים אלו עוברים ברחובותיהם. לא מדובר כאן בהשפעה ישירה, שכלל לא הייתה אפשרית בסדום, כי אם בסגולת הצדיקים הפועלת לטובה.

כך היא תרומתם של לומדי התורה להגנה על עם ישראל וארץ ישראל, הסביר איש המוסר הגדול, למרות שעם ישראל לא מבין זאת, וגם לועג ולא רואה כל תכלית בלימוד התורה.

והנה, במו עינינו אנו צופים כיצד סגולה זו אכן פועלת נפלאות. יהודים רבים ברחבי העולם חוזרים יום יום להידבק מחדש בצור מחצבתם, בעם ישראל, בתורת ישראל – בהקב"ה.

האם פלא הוא שהלב מתרונן ברגע שהוא צופה את כל האמת הזאת מרוכזת במצעד התלמידים אל הישיבות בראש חודש אלול? הם הבונים את נצח ישראל, הם, המגנים בתורתם על הדור. הם גם ה'שותף הסמוי' של תהליך החזרה בתשובה.

כאמור, רבי אל'ה בהנהגתו היווה דוגמה חיה לחיים על פי התורה כפי רצון הבורא. סיפר לנו בעל העובדה עצמו, מחשובי הר"מים בירושלים, שבבחירות הראשונות לכנסת, למד בישיבת פוניבז'. בהיותו מקורב ל'חזון איש' נכנס אל הקודש פנימה ושאל אותו לגבי ההצבעה לכנסת. מרן הורה לו להצביע וגם הסביר לו מדוע חייבים להצביע, והוא העניין שבעת ספירת הקולות ידעו הכל כמה יהודים רוצים שהחיים בארץ ישראל יתנהלו על פי ה'שולחן ערוך'.

הוא חזר לישיבה והודיע ברבים: "הייתי כעת אצל ה'חזון איש' והוא הורה לי להצביע". בין השומעים היה גם צעיר ירושלמי שנמנה עם חוגי הקנאים שהתנגדו לבחירות. תגובתו הייתה: "אתה משקר! ה'חזון איש' לא אמר לך דבר זה!"

כך פשוט וחלק!

המספר אמר לו: "רד אליו ושאל אותו בעצמך!" הלה ענה: "אני לא רוצה לרדת אליו. אבל אתה משקר!" תגובה כזאת היא מה שקוראים: יש לי תאוריה, אל תבלבל אותי עם עובדות.

אולם, לעומת זאת הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, ענק המוסר, שכל ימיו טרח טרחה גדולה לתקן את מידותיו לשפרן ולעדנן – נהג אחרת. למעשה, בתחילה היה תקיף בדעתו נגד ההליכה לבחירות. הוא אף הופיע באספות והביע דעה זו בצורה נחרצת.

והנה, סיפרו לו על אותו תלמיד ישיבת פוניבז', שמרן ה'חזון איש' הורה לו ולבני התורה להצביע. הוא שאל: "האם השואל הוא בן תורה? האם אפשר לסמוך עליו?" כשהתשובה הייתה חיובית, הרהר הגאון הצדיק כמה דקות, ומאותו רגע החל לדבר בעד ההליכה לבחירות באותה התלהבות שקודם לכן הקהיל קהילות ודרש דרשות נגד הבחירות.

יתעמק נא כל אחד בסיפור זה ויסיק לעצמו את המסקנות המתבקשות.

ועוד תובנה של איש המוסר בהלכות חינוך, בה טמונה אמת המהווה מתכון ליחסים בין הורים לילדיהם, בין בעל לרעייתו, בין מורים לתלמידים ובכלל בין אדם לחברו. היא גם כוללת בקרבה הדרכה נכונה לקיום מצוות בצורה הנאותה ביותר והמבטיחה ביותר. לאמיתו של דבר, זו הדרך האחת והיחידה המאפשרת להתגבר על רוב הבעיות, גם על בעיית הנושרים, בגדול. התנאי הוא כמובן אם מאמצים אותה בתרגול תמידי.

הקב"ה פונה ליעקב (בראשית לא, ג) ומורה לו לעזוב את בית לבן ולחזור לארץ. בתגובה קורא יעקב אבינו ע"ה אל השדה את שתי נשותיו ומתאר באוזניהן את תלאותיו בבית אביהן. ומוסיף להן שכך ציווה עליו הקב"ה, לחזור לארץ. נשותיו אף הן מתנות באוזני יעקב שהן חשות זרות ונוכריות בבית אביהן, ואם השם אומר לחזור לארץ כנען, כמובן עליו לשמוע בקולו.

מקריאת פסוקים אלה זועקת מאליה שאלה משמעותית.

לכאורה, מה הצורך בכל הווידוי הזה באוזני נשותיו? השם ציווה וזהו. וגם הן, במקום לענות לו בפשטות, עשֵה מה שהשם ציווה, מקדימות את הסכמתן בסיפור לכמה רע להם בבית אביהן. השם ציווה. למה צריך הסברים? כלום יש לך 'דעת תורה' גדולה מזה, שצריך לציית ללא שאלות ותהיות וצורך בהסברים?

הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל מעמיק בספרו 'לב אליהו' בנושא, ומעלה תובנה חשובה ביותר. הוא מאיר עיניים לכל בעיות החינוך שבהן מתלבט ומתפתל דורנו האומלל:

"כשיעקב אבינו קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו לומר להן כי נצטווה לשוב אל ארץ כנען, אמר להם הקדמה גדולה היאך פני לבן אינן כתמול שלשום וכו'… ולבסוף אמר להן מה שנאמר לו: 'עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך'… והן גם ענו לו כסדר הזה כמו שנאמר: 'ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו… הלא נוכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו כי כל העושר אשר הציל אלוקים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר לך אלוקים אליך עשה'".

שואל ר' אל'ה בהרחבה את אשר שאלנו לעיל:

"ופליאה עצומה אני רואה כאן. לשם מה באו ההקדמות הללו בשעה שכך ציווה הקב"ה? בפרט מה שענו לו רחל ולאה: 'ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו… ועתה כל אשר אמר לך האלוקים עשה'. פירוש 'ועתה' הרי הוא כאלו אמרו עכשיו שכך הוא הדבר כי מכרנו אבינו ואכל את כספנו לכן כל אשר אמר אלוקים אליך עשה.

"וכל זה פלא, שמשמע עתה, מכיוון שאין לנו מה לחכות וכנוכריות נחשבנו לו לפיכך אנו מסכימות שתעשה מה שאמר אליך אלוקים? ואם לא היה כך, אם לבן היה נותן להן נדוניה וגם היה להן מה לקוות לרשת ירושה ממנו, לא היה צריך לעשות מה שאמר לו האלוקים ח"ו?!… והיאך מבינים זאת?

"אלא מכאן למדנו יסוד אחד מן היסודות הגדולים בעבודת השם יתברך, שבל יאמר האדם אמת שאם אעבוד את השם ואקיים את התורה יהיה לי לסבול הרבה ולא יהיה לי טוב, אבל כדאי להביא קרבן בעולם הזה שהרי שם בעולם הבא יהיה לי טוב. הנה המְחַשֵב כן טועה הרבה מאוד. ולא זו הדרך בעבודת השם יתברך, כי האדם מחויב, וכן תובע הקב"ה מאת האדם שיתבונן וימצא שאם יקיים רצונו של מקום יהיה לו בעולם הזה טובה וברכה! אמת שגם בעולם הבא יהיה לו. אבל, שם הקרן קיימת לו, והפירות הוא אוכל בעולם הזה. כי בקיום התורה אין רע בשום מקום ובכל זמן, רק טוב סלה תמיד בזה ובבא".

ופירוש לדברים יעניק כל אחד לעצמו למען ישתנו חיינו לטובה.

ועוד משהו קצר על הפסוק הנאמר בליל ראש השנה בהרבה קהילות ישראל: "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קודשו".

דרש רבי אליהו לופיאן זצ"ל: הר ד' זה עסק התורה, שעל ידו נעשה האדם מקורב להקב"ה. שואל הכתוב מי יעלה בהר ד'? ועל כך משיב – נקי כפיים ובר לבב.

כלומר, מיהו נקי כפיים? מי שיכול להעיד על עצמו, שבכל ימי חייו לא נגע בממון ובחפץ שאינו שלו, כגון שלא היה אף פעם שואל שלא מדעת הבעלים ולא נכנס בהיתרים ומהרהר בליבו: 'מסתמא חברי לא יקפיד אם אשאל את החפץ שלו'. הגם שבאמת אפשר שחברך לא יקפיד, אולם מכל מקום בשם של 'נקי כפיים' לא תוכל להיקרא, היות שניקיון כפיים פירושו שכפיך זכות ונקיות אפילו מלכלוך כלשהו.

והלוואי שנזכה ללמוד קצת מדברים אלו – האלול שלנו כבר ייראה אחרת.

 

צידה לדרך

"בראשית ברא אלוקים"

האלוקים ברא את הראשית

את השאר השאיר לאדם

(רבי לייבלה אייגר)