יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום
ה' חשון התשפ"ג
ניצחון במרחק נגיעה
נתחיל מהסוף: אם לא נהיה עדים לתפנית חדה או לאיזשהו אירוע קיצון שאינו צפוי נכון לרגע זה, אפשר להעריך בזהירות שהרכבת של נתניהו חוצה ברגעים אלה ממש את מחסום שישים ואחד המנדטים ועושה את הדרך לבלפור להרכבת ממשלה חדשה.
אף אחד מאיתנו אינו רוצה לראות את תחזיותיו מתבדות, אבל זו המסקנה שהגענו אליה משיחות עם גורמים בכל המפלגות ומהיחשפות למחקרי עומק ולסקרים שנעשו לאורך כל השבוע האחרון.
הגיים-צ'יינג'ר העיקרי של נתניהו זהו הנתון הדי דרמטי – שלא כולם מתייחסים אליו ברצינות מספקת: חמש מפלגות שמאל, מדשדשות סביב אחוז החסימה. דווקא ליברמן שהתחיל מהרף הנמוך יותר עלה כלפי מעלה, והוא כיום המפלגה הבטוחה ביותר ב"גוש השינוי". הרשימות הערביות נמצאות כיום בתחתית הסולם, נושקות לאחוז החסימה, מי מלמעלה ומי מלמטה.
המשתה הגדול שבו פתח יאיר לפיד, שכבר נושק לעשרים ושבעה מנדטים בסקרים ומתקרב לנתוני הליכוד, יכול בהחלט לזרוק את העבודה או מרצ מתחת לקו אחוז החסימה. אך כנראה, וזאת אנו כותבים בזהירות, הנס הגדול של גוש נתניהו יצמח דווקא ברחוב הערבי. מבין שלוש הרשימות שרצות, אחת די בבטחה לא תעבור את אחוז החסימה, וקרוב לחמישים אחוזים שאחת משתי הרשימות המובילות, לא תעבור גם כן את אחוז החסימה.
במצב שכזה, נתניהו ודרעי יוכלו לשלוח משאיות של פרחים לטייבה ולאום אל פאחם, ולהודות לרשימות הערביות שהתפצלו וגם נמנעו מלחתום על הסכם עודפים ביניהן. בשפה יותר פרקטית ומוחשית – בעברית וגם בתרגום לערבית, ייתכן מאוד שמערכת הבחירות תינעל עם מעל למאה וחמישים אלף קולות מהשמאל שילכו לאבדון, אם מהרשימות הערביות, אם מקולות השמאל שחונים היום אצל שקד ואם, בשוליים, גם מרשימת זליכה. וכל זה לפני שדיברנו על תרחיש שבו העבודה או מרצ צוללות מתחת לאחוז החסימה, מה שיקפיץ את הגוש לסביבות ה-63 מנדטים.
מנגד, הימין כמעט ולא מדמם מצביעים. האחוזים מקרב מצביעי הימין שיצביעו לשקד, זעומים, לעומת הסרוגים יפי הנפש שיחצו את הקווים ל'מחנה הממלכתי' או ל'יש עתיד' אם שקד תיעלם מהסביבה.
סוקר שמזוהה עם הימין שעימו שוחחנו, אומר לנו כי הימין צריך לקוות דווקא לריצה עד הסוף של שקד כשהוא מסביר: "שקד אוספת רבבות קולות של דתיים לאומיים שלא מסוגלים להצביע לגוש נתניהו-בן גביר. נוח להם כהצבעת מחאה להצביע לשקד אף על פי שהם יודעים שהיא לא תעבור את אחוז החסימה. אבל אם שקד תיעלם, הם לא יישארו בבית אלא יעבירו לגוש השמאל, לפחות מנדט וחצי נוספים".
כשהמלחמה היא על כל קול כפשוטו, כל מי שיודע לגרוע מגוש השמאל אלפי קולות, הופך להיות שחקן בזירה. במקרה של שקד, היא שחקנית טראגית, כשבנסיבות שנוצרו – התפקיד היחיד שנותר לה, הוא להמליך את נתניהו ולהישאר מחוץ לתמונה.
ביבי לבדו
כאן פחות או יותר מסתיימות הבשורות הטובות. נתניהו אכן הצליח לגבש את הגוש במועד הגשת הרשימות, ולהביא לכך שלא יהיו פילוגים מיותרים שיביאו להשמדת קולות. אך מנגד, נתניהו לא מצליח להרים מטה יום בחירות ראוי ומקצועי, כפי שתכנן מלכתחילה כיעד מרכזי בראשית המערכה.
מערכת בחירות, ואת זה למד הימין על בשרו בשנתיים האחרונות, היא קודם כל נגזרת של מכונה משומנת, כאשר כל אחד יושב במשבצת שלו ועובד תחת היררכיה ברורה. את המערכת המשומנת הזאת, מצאנו השבוע דווקא ב'יש עתיד' ולא בליכוד.
המתח בין הח"כים והשרים לשעבר לבין כוורת נתניהו, נמצא בשיא. מזכירי הסניפים והפעילים הוותיקים חשים שהם מנוטרלים על ידי מטה הבחירות שהעביר את כובד המשקל להסברה במדיה וברשתות. במקום שקמפיין הביבי-בא יתגבר את פעילות השטח, הוא נראה יותר כתחליף לעבודת השטח.
לעבודה השחורה של גיוס פעילים ורכבים ליום הבחירות, שיעברו מבניין לבניין ויאספו את הישישים ואת המנומנמים וייקחו אותם אל הקלפי יד ביד כשהם עוברים מדלת לדלת – אין כמעט מתנדבים בליכוד של היום.
תוכנית העבודה היא להישען על הכריזמה של נתניהו ולקוות שסרטוני הבחירות של ביבי יעשו את העבודה. לצערו ולצערנו, במערכות הבחירות הקודמות זה לא קרה. עשרות אלפי ליכודניקים נשארו בבתים בלי שנמצא הגורם היעיל, הפיזי והנוכח בשטח, שיוציא אותם מהבית ויוביל אותם אל הקלפי.
התזה שמחליפה את הרחוב ברשתות, והופכת את המדיה לזירת דעת הקהל, רווחת כיום בקמפיין הליכוד. זו תפיסה שמוותרת, אם מבחירה אך בעיקר מכורח הנסיבות, על הפשלת שרוולים ועבודה קשה מבית לבית.
את שיטת העבודה הזאת שכשלה במערכות קודמות, ביבי שאף לקעקע ולהוביל לכך שקמפיין השטח של הליכוד ייראה כמו קמפיין 'יש עתיד', שעובדת על מאגר מצביעים מפולח ומהודק, עם תקציב מדויק ונושאי משרות שכל אחד יודע בכל רגע נתון איפה הוא נמצא ומהו תפקידו.
את מערכת הווייז הפוליטי המשוכללת הזאת, שעוקבת אחרי כל מצביע פוטנציאלי ועוטפת אותו עד לרגע שבו שמו מהבהב במטה המפלגה כהוכחה לכך שהנ"ל מימש את זכותו הדמוקרטית והצביע, יש כיום ל'יש עתיד' – ולא לליכוד. אם הרכבת תיתקע על המסילה, זה יקרה על רקע חריקת הקרונות ולא בגלל הקטר.
גוש אמונים
ואחרי כל זה, אי אפשר לזלזל בכריזמה של ביבי שנראה בקמפיין הנוכחי כמי שחזר לימיו הגדולים. הוא לא נח לרגע, ובמקום להתייאש מהמצב הפנים-ליכודי, האיש לוקח את המטף ורץ לבדו להציל היכן שאפשר.
נתניהו נהנה משניים שרצים לצידו, אך לא מתוך הליכוד אלא מחוצה לו. האחד, שועל קרבות ותיק. השני, הפך לאירוע הדומיננטי של מערכת בחירות 2022. דרעי ובן גביר, אנשים כל כך שונים, אך בעלי רקע זהה. שניהם נמנים עם משפחות עדות המזרח, ומדברים ליהודים המסורתיים שומרי התורה והמצוות בגובה העיניים.
אם הרכבת של נתניהו תחצה את ה-61, הקרדיט יינתן לשניים הללו. דרעי, בשל היותו הגורם האחראי בימין שמלווה את נתניהו בשנים האחרונות, קודם כל כמי שחיסל את כל קיני המרד בתוך הימין ומנע מכל מי שניסה להזיז את נתניהו, להצליח במשימתו.
וזה לא נגמר רק בזה. דרעי למעשה, הוא היחיד שמתנהל לפי תוכנית הפעולה של נתניהו, כשהוא מסתכל קודם על הגוש ורק אחר כך על המפלגה שהוא עומד בראשה. זה בא לידי ביטוי השבוע, בהוראתו לפעילי השטח של שס, לשנע לקלפיות כל מצביע שמצהיר על כך שבכוונתו לבחור באחת ממפלגות הגוש.
גם ההנחיות לצוותים בשיחות השכנוע, מדויקות וברורות. לא מבזבזים דקה אחת כדי לנייד מצביע מ'ג' או מ'ט' ל'שס', "אנחנו פה בשם הגוש הגדול. תפקידנו להוציא את המצביעים החוצה, ולכל מפלגה מהגוש שיצביעו – יבורכו". הנחיה שכזאת, מעולם לא ניתנה בעבר בשס, והיא מבוססת על הלקח המר של ארבע מערכות בחירות שבהן נוכחנו לראות כי אין משמעות לגודל המפלגה אלא אך ורק לגודלו של הגוש.
בן גביר לעומת דרעי, פועל במרץ למען מפלגתו שלו כשהוא לא מהסס להתחשבן על הדרך עם נתניהו במינון הנכון, אך בדרכו האיש מצליח להזרים דם וחמצן באזורים מתים, בגוף הגדול שנקרא הימין הפוליטי.
יבוא יום ודוקטורנטים למדעי המדינה יידרשו להסביר איך בחור צעיר מקריית ארבע, שרק לפני שנה וחצי היה פסול בעיני כל המפלגות במשכן הכנסת, ובשפל כשרץ לבדו הצליח לגרוף כעשרים אלף קול, הפך לכוכב הגדול של הימין הישראלי. שני במדד הפופולריות רק לבנימין נתניהו.
לכל מקום שבן גביר מגיע אליו, כמו אש בשדה קוצים, הוא מצליח לעורר את המצביעים המנומנמים, גם כאלה שאיבדו אמון בנתניהו ולא מאמינים שאחרי יותר מעשור בשלטון, נתניהו יחזור ויצליח לחולל שינוי במערכת המשפט, ולהשליט ריבונות בדרום ובצפון.
לא בכדי, דרעי שמזהה זאת, מצהיר מעל כל במה ובכל ריאיון, כי בשום פנים ואופן לא ייתן יד לממשלה שתוקם, ובן גביר לא יהיה חבר בה. גם הוא מבין שבן גביר זהו הקלף המנצח של הימין במערכת הבחירות הנוכחית, ומי שעשוי להזרים דם חדש של כשני מנדטים שבמערכות קודמות נותרו בבית, אם מאדישות ואם מייאוש.
יצחק אחרון
את יצחק גולדקנופף אין צורך להציג לאיש. בתקופה הקצרה מאז דרך כוכבו בשמי הפוליטיקה החרדית הוא הפך מנציג חסידות גור ברשימת 'יהדות התורה', למוצר הפוליטי נוטף הרייטינג של המפלגות החרדיות. כולם מבקשים לראיין אותו, וברוך השם יש לו בארסנל 'ויצים', מסרים ותובנות לכל דורש.
בין חתך הרבנים ואישי הציבור הדורי הפנים שייצגו את המגזר בכנסת לבין חברי הכנסת האלמוניים נותני השירותים שמכונים 'הפועלים השחורים', גולדקנופף מציג זרם שלישי: פניו מלאי הוד, דיבורו מדוד, כיפת גור גדולה לראשו – וללא כובע כמנהג קודמו. כולו אומר כבוד.
אבל יצחק שלנו, ממצב את עצמו כצ'ארלי ביטון האשכנזי של המפלגות החרדיות. אחד שאומר מה שהוא חושב, שלא עושה חשבון לאיש ובא "לדבר דוגרי", כפי שאיש לפניו לא דיבר. כל יום וההברקה שלו, כשהעכשווית ולא האחרונה, נכון למועד סגירת הגיליון, היא אותה אמירה, בריאיון לשרון גל ברביעי בבוקר, כשהסביר כי החרדים לא משיבים לסקרים מחשש שמדובר בטלפון מביטוח לאומי או ממס הכנסה.
במפלגתו של ליברמן עטים על השלל של גולדקנופף בכל בוקר מחדש, ומהדהדים כל מסר שהאיש משמיע – בחדווה רבה. לגולדקנופף זה לא ממש מפריע והאיש לא ממצמץ לרגע. להפך, בשטיבלא'ך הירושלמיים מריעים לו. סוף-סוף אדם כלבבנו, שמקהה את שיניהם. "הטלפון שלי", סיפר גולדקנופף השבוע, "לא נח לרגע. מצלצלים חסידי סלונים, רחמסטריווקא, כאלה שלא חשבו להצביע. הם מתקשרים ואומרים: יישר כוח שאתה לא מפחד לומר את מה שאנו חושבים".
אבל יש פן נוסף באישיותו של גולדקנופף שמוכר פחות לאנשים. גולדקנופף הוא סוחר גליצייאנער: "אתם יודעים למה אני אומר כל הזמן שאני רוצה להיות שר אוצר?" הוא שאל השבוע, "כי אני מכניס לראש לכולם שנגמרה התקופה שזורקים לחרדים 'שיריים', כמו בטיש. אחרי האמירות שלי אף אחד לא יחשוב אפילו להציע לנו את 'תיק המים', ולהסביר שהתיק חשוב כי המים יתייקרו לאחרונה".
לקראת ההכרעה הגורלית, גולדקנופף מזכיר במשהו את הגישה החסידית לימים הנוראים. בלי תבהלה ופחד שמרחקים את היהודי המאמין, אלא בלב שמח ואמונה מראש בתוצאה. אצל האחות הגדולה שס העניינים פחות שמחים ויותר יגעים. שם, אווירת הפורים של גולדקנופף מתחלפת באווירת יום הכיפורים של דרעי.
ך
כוח צביקה
קשה לאמוד את שעות השינה של דרעי בשבוע האחרון. כל מי שרואה את שמו על צג הטלפון נדרך. דרעי יורה משימות, דורש לקבל דיווח על עבודה ולא על הערכות ותחזיות, כשהוא אינו מוותר לאף נציג או פעיל.
ניתן לומר שדרעי השליט סוג של 'תוכנית צ'רידי' בשס: לכל נציג מקומי הוא הציב יעד לאן עליו להגיע וכמה קולות מוטל עליו להביא.
"אני לא מוכן לקבל תירוצים אלא רק קולות", אמר והתנה את מעמד הנציגים המקומיים בבחירות הבאות לרשויות בתוצאות שיביאו הפעם בבחירות הארציות. "זה הפריימריז שלכם", אמר.
פגשנו השבוע את אחד הבולדוזרים של דרעי, צביקה כהן, מ"מ ראש עיריית ירושלים מטעם שס והאיש החזק של שס בבירה. בימים כתיקונם, אפשר להחליף עם כהן הלצה או ללגום עמו כוס קפה מהביל. לשמוע תחזיות על ירושלים או סיפורי עבר על דייגים טברייניים יראי השם.
בסיבוב הזה, אי אפשר להחליף עם כהן מילת חולין. צביקה הוא אחד הבולדוזרים שדרעי זרק למערכה. בבחירות הקודמות, שס ירדה בירושלים מ-44 אלף קולות ל-39 אלף קולות. כעת, כהן הוזעק להחזיר את הקולות האובדים ולהעלות את סך הקולות לאזור ה-50 אלף קולות. מבחינתו, כל הדרכים כשרות כדי להגיע למספר הנוסף והנכסף. הוא חורש מתנ"סים ובתי ספר, מגשר בסכסוכים ישנים בין רבני שכונות ופעילים ותיקים, ובלבד שכל אחד ייקח אחריות על ה-50, 100, 200 קולות סביבו, וידאג להביאם בקלפי.
חייל נוסף במערכה של דרעי, באזור חיוג 03, הוא פעיל השטח אברשה אוחיון – שמרכז את פעילות שס מול הציבור המסורתי בעולמות המדיה, המוזיקה והשמחה. ועוד כהנה וכהנה פעילים, כאשר לכל אחד מהם מוצמדים יעדים ברורים.
מגזר נוסף שפורץ מעל פני השטח בקמפיין הנוכחי, הוא זה של 'הבאבות' ומגידי המישרים, שהפכו לפנים הרעננות של שס. הם משיבים על שאלות של חבר'ה צעירים במסגרת סרטונים שמופצים ברשתות, והופכים את ההצבעה ל'שס' למצוות השעה של תנועת החזרה בתשובה.
דמות דיוקנו
מעל לקמפיין של שס, מרחפת דמותו של הראשון לציון הגר"י יוסף, שאינו יכול להורות רשמית על הצבעה למען שס בשל מעמדו הממלכתי. ובאותה נשימה אי אפשר להתעלם מכך שמאז הסתלקותו של מרן הגר"ש כהן נשיא מועצת החכמים, כל העיניים בשטח נשואות לעברו של הגר"י יוסף כנשיא מועצת החכמים בפועל והאיש על העדה. דמותו עטוית הגלימה וחבושת המצנפת, מזכירה את דמות דיוקנו של אביו ומניעה את המצביעים לקלפיות. אבא מסתכל עליך מלמעלה והבן מתבונן מכאן.
בעוד פחות מעשרה חודשים, הכל יהפוך לרשמי. הראשל"צ יסיר מעליו את מגבלות התפקיד ויהפוך לפנים הרשמיות כ'מרן' הרשמי של שס. כאן אולי, ניקלע לאחת הזירות הגועשות ביותר בעולם הרבנות. זה יקרה, אם אכן הימין ירכיב את הממשלה ורשימת הציונות הדתית תביא את המספרים הגדולים שמייעדים לה הסקרים.
או אז, יבינו גם בשס שאת השלל של הרבנות הראשית לישראל – בבחירות שמיועדות לחודש מנחם אב הבעל"ט – הם יצטרכו לחלוק עם הציונות הדתית. הנחמה היא, שהפעם זוהי לא הציונות-דתית לייט של בנט, אלא ציונות-דתית חרד"לית של סמוטריץ' ובן גביר. כזו שעומדת על שלה, אך יודעת לקבל את דעתם של גדולי התורה. ציונות דתית שאינה מבקשת להקל, אלא להחמיר בדרכה.
כך לדוגמה, עולים שמותיהם של שניים מרבני הערים הדתיים-לאומיים כמועמדים ראויים לשבת על כיסאו של הגר"ד לאו כרב ראשי אשכנזי. הראשון הוא הגאון הרב מיכה הלוי רב העיר פתח תקווה, והשני הוא הגאון הרב קלמן מאיר בר, רב העיר נתניה. שתי הדמויות מקובלות גם על התושבים החרדים בעריהם, שאף סומכים על תעודות הכשרות למהדרין שהם מפיקים. השניים נהנים מיוקרה בציונות הדתית ומהערכה בציבוריות החרדית.
דווקא על כהונת הרב הראשי הספרדי, ההתמודדות תהיה סבוכה יותר. כאב הראש העתידי של יו"ר שס אריה דרעי והגר"י יוסף, יהיה בבחירת אחד מארבעה מועמדים מובילים: חבר מועצת חכמי התורה הגר"ד יוסף, רבה של באר שבע הגר"י דרעי, ראב"ד תל אביב הגר"ז כהן, ויד ימינו של הראשל"צ ברבנות הראשית הרב יצחק לוי – רב העיר נשר.
אחד מהארבעה האלה יוכתר בגלימה ובמצנפת, כשהפעם המועמדים יהיו מוסכמים גם בגזרה הציונית-דתית של סמוטריץ' ובן גביר.
דבר סקר
איך מפלחים נתוני אוכלוסייה שאינה משיבה לסקרים – ולא רק בגלל החשש שמדובר במס הכנסה או ביטוח לאומי – ואי אפשר לאתר אותה בטלפונים אקראיים? עם הדילמה הזאת מתמודדים בחודש האחרון במטה השטח של 'יהדות התורה'.
ב'אגודת ישראל' ההתבססות העיקרית היא על רשימות השטח שמגיעות מהחסידויות, איש לבית אבותיו. ב'דגל התורה', הפילוח הוא על בסיס המשכיות בין-דורית, מסב לאב ומאב לבן.
מערכת הבחירות הקודמת הוכיחה, שאי אפשר לבסס קמפיין על מצב אוטומט. במפלגות הגדולות ובעיקר באלה הבינוניות שמצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית – למדו מזמן את הצורך להתבסס על פילוח מדויק של קבוצת מיקוד.
בשס עשו זאת לפני שהחליטו לבסס את הקמפיין דווקא על יוקר המחיה. האסטרטג ישראל בכר שחזר לשתף פעולה עם אריה דרעי, אחרי סבבי בחירות שבהם עבד עבור המחנה השני, היה שותף מלא לצוות החשיבה.
שס ממקדת את הקמפיין גם בקרב המצביעים הרכים שנמנים עם המגזר המסורתי וניתן לפלח אותם בסקרי עומק. לפחות לפי הסקרים שממקמים אותה בסביבות התשעה מנדטים, אפשר לומר ערב פתיחת הקלפיות, שלקמפיין הממוקד יש תהודה. איש לא יתפלא אם במוצאי הבחירות נראה את שס חוזרת למספר מנדטים דו-ספרתי, ובימים שהטרנד הוא בן גביר, השותה את קולות הימין הרך, זה יהיה בהחלט הישג לא מבוטל.
ב'יהדות התורה' שמבוססת על מאגר המצביעים החרדי לבדו, אין כמעט אפשרות להתנהל על בסיס נתוני עומק. הסוקר שלמה פילבר הוא כיום הגורם המקצועי היחיד שמחזיק במסד נתונים של כמה עשרות אלפי נשאלים חרדים. את דף הנחיתה למילוי הפרטים הוא שלח לכשבעים אלף כתובות מייל, כדי להצליח ולהגיע לבתי אב שמחזיקים טלפון ואינטרנט כשר. אבל גם כאן אין מדע סטטיסטי מובהק, זהה ברמת דיוקו למגזר הכללי או הדתי-לאומי.
ההחלטה לפעול מהבטן ולהתמקד בישורת האחרונה, בקמפיין יוקר המחיה, נבעה בעיקר מהבטן הריקה. מתחושות חברי הכנסת שמסתובבים בשטח ומתמודדים בעיקר עם שאלות קשות על תוכניות להוזלת יוקר המחיה: מהתחבורה הציבורית שעלותה הוקפצה במאות שקלים לחודש למשפחה בערים החרדיות ועד למס הדרקוני על המשקאות המתוקים והחד-פעמי.
הקמפיין הזה, מחליף את הנרטיב האוטומטי של תמונות הרבנים, כקמפיין מוביל שאיתו, כמעט לבדו, רצה 'יהדות התורה' לבחירות בעבר. ובעניין הזה, יש תמימות דעים לשם שינוי מבורך, הן ב'דגל התורה' והן ב'אגודת ישראל'. זו הסיבה לכך שבשבוע האחרון, התחלנו סוף סוף לראות את חברי הכנסת החרדים מ'אגודה' ומ'דגל', בשורה של התבטאויות והבטחות כלכליות. הסכנה העומדת בראש, לגורל המדינה היהודית, חשובה בהחלט, אך לפני הכל, זו הבטן הריקה שמקרקרת ממצוקת הפרנסה.
מסתכל מלמעלה
פוטנציאל המצביעים של 'יהדות התורה' הוא כעשרה מנדטים, אבל בנסיבות הברורות והידועות לכל, גם האופטימיים ביותר ב'יהדות התורה' מדברים על תקרת הזכוכית של 260 אלף קול, הנושקת לשמונה מנדטים בכפוף לאחוזי ההצבעה במגזר הכללי. אבל גם מספר של 240 אלף קולות ייחשב לתוצאה סבירה בנסיבות. כל מספר שירד מהרף הזה, יחייב הפקת לקחים, מה שכמובן לא יקרה, יהא מה שיהא.
"הבעיה שלנו", אומר לנו בגילוי לב אחד מראשי הקמפיין, "שאין משמעת קמפיין בקרב חברי הכנסת. כל אחד מנהל סדר יום משל עצמו. אנחנו ממקדים את המסר בקמפיין חברתי, וקמים בבוקר עם עוד ריאיון של ח"כ מ'דגל' או 'אגודה' שמחליט לדבר דווקא על יחסי דת ומדינה, או לתקוף במרומז את שס ולהפנות את האנרגיה למלחמה בתוך הבית".
פחות משבוע לבחירות, וחברי הכנסת החרדים הם אלה שצריך להפנות אליהם את הקריאה לגלות אחריות. להימנע מזליגות מסרים בראיונות, לחסוך במלחמות פנימיות, להיצמד למשמעת קמפיין, ואם לא לתרום – לכל הפחות להימנע מחבלה בקמפיין המפלגתי.
כבודו של יוקר המחיה במקומו מונח, כשהפעם יותר מתמיד יש משקל מכריע למצב הכלכלי, אך ברגע האמת, המצביע החרדי יצעד לקלפי עם אמונה בברכות הרבנים. וכאן, במפתיע, דווקא ב'אגודת ישראל' מקווים ש'דגל התורה' תניף בעצימות גבוהה יותר את תמונותיו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל – במודל כרזות הקמפיין של שס עם דמותו של מרן הגר"ע המתבוננת מלמעלה.
"אנחנו נמצאים בתוך השנה להסתלקותו של מי שללא ספק היה הזרז הגדול ביותר להנעת מצביעים חרדים לקלפי", אומר לנו ח"כ ב'אגודת ישראל'. "הפילוח שאנחנו עשינו בירושלים, אחרי ה'שש-שלוש' המפורסם שדגל חוגגת עליו עד היום, העלה שאנשים מקהילות שהיו מזוהות באופן מסורתי יותר עם 'אגודה' ופחות עם 'דגל', הצביעו בשעתו לרשימה של 'דגל' בגלל ברכת רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. להימנע מלשים את רבי חיים במרכז הקמפיין – זו טעות הסברתית. אמרנו זאת לחברים ב'דגל התורה', ובשבוע שנותר צריך לקוות שנראה שינוי בקו ההסברה".
למצביע החרדי של 'יהדות התורה' נותר רק לייחל, שהאווירה הזאת של כבוד הדדי כלפי גדולי התורה משני המחנות, יימשך גם אחרי הבחירות, ולא רק כלפיהם של גדולי ישראל שהסתלקו לעולמם.
צאו להשפיע
אי אפשר שלא לפנות בישורת האחרונה לכל מי שחושב להישאר בבית ולהימנע מהצבעה. דווקא בשנה האחרונה, נוכחנו לראות איך חברי הכנסת משס ומ'יהדות התורה' נלחמים בשוחות, מהאופוזיציה, ומצליחים במקרים רבים לבטל או לנטרל את גזרות ליברמן שכוונו נגד החרדים. בהפוך על הפוך, נכון יותר יהיה להתעלם מהקמפיין המקרטע של החודש האחרון, ולהתמקד בעשייה של הח"כים במשך כל הקדנציה האחרונה.
בפעם הזאת – תיקו ייחשב להפסד. בכל סיטואציה שבה הגוש הימני-אמוני לא ישיג 61 ונתגלגל למערכת בחירות נוספת, איווט ליברמן ימשיך לכהן כשר אוצר כשהגזרות הנוספות שטרם מומשו, מוכנות לביצוע מיידי. עם תמיכתה הכמעט אוטומטית של היועצת המשפטית לממשלה בכל ההליכים שמובילה ממשלת המעבר, אפשר להניח בסבירות קרובה לוודאי שהמהלכים שמוביל ליברמן, יאושרו בממשלת המעבר הבאה.
מי שמאפשרת מינוי רמטכ"ל שבוע לפני הבחירות ומאשרת חתימה על הסכם גבולות עם לבנון בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, תאשר בלי למצמץ מהלכים תקציביים רוחביים שתוכננו וחלק מהם גם הוגשו לפני חודשים רבים. התירוץ לאישור הקיצוצים נגד החרדים, כבר מונח על השולחן – בדמותו של ההסכם שנחתם עם המורים, המחייב קיצוץ תקציבי של כארבעה מיליארדי שקלים, כמקור למימון תוספות השכר לעובדי ההוראה. האורות במשרד האוצר דולקים שעות נוספות כדי להביא לכך שמרבית הסעיפים התקציביים שיקוצצו לא יבואו על חשבון המגזר הכללי, אלא במסגרת מה שתוכנן כבר ממילא, כקיצוץ עומק בתקציבי המגזר החרדי.
כל תוצאה של פחות מ-61 לגוש עלולה להפוך אפוא לבליץ תקציבי של שלושה-ארבעה חודשים, שבמהלכם יצליח ליברמן ליישם את האג'נדה התקציבית נגד כל היעדים החרדיים. במערכת הבחירות החמישית, הימין קרוב יותר מאי פעם להשגת הרוב, ומי שחולפת בראשו המחשבה להישאר בבית בגלל כעס, מוצדק יותר או פחות, כלפי מי מחברי הכנסת החרדים, צריך להביא בחשבון את המשמעות הרוחבית שתהיה לתוצאות מערכת הבחירות.
אם יש מערכה שבה ההצבעה היא הכרזת נאמנות לגוש האמוני, זוהי מערכת הבחירות הנוכחית. כשייפתחו הקלפיות בלילה שבין שלישי ורביעי, יוכרע מהו הקול הדומיננטי בישראל: המסורתי או האזרחי.
נורת אזהרה מהבהבת מעל לראש של המחנה הימני-אמוני. נכון לכתיבת השורות, אחוזי ההצבעה הצפויים במפלגות השמאל, גבוהים יותר מאחוזי ההצבעה הצפויים גם בימין וגם בקרב החרדים. התופעה הזאת התחדדה בבחירות האחרונות אך המגמה ניכרת גם בבחירות הצפויות.
מבחינת הקול המסורתי והיהודי במדינת ישראל, תיקו במערכת הבחירות הקרובה, משמעותו תבוסה. זוהי ההזדמנות של כולנו, להפוך מאנשים מהשורה ההולכים בגפם להצביע, לשלוחים של דעת תורה. שכנוע האדישים והבאתם אל הקלפיות, היא המשימה של כולנו בעת הזאת. אל תצאו אך ורק להצביע. במערכה הזאת, צאו להשפיע! [
