הקדימו מחשבה להודעה

תארו לעצמכם את השיחה הבאה:

הטלפון מצלצל ועל הקו נשמע אדם אומר: "שלום וברכה, רציתי לעדכן כי התפילין בזירת הפיגוע שייכים לבן שלכם שנהרג זה עתה. אהה רגע, אתם לא יודעים שהוא נהרג?! סליחה. מתנצל. כן בטח, אתם צודקים. לא כך מודיעים. נכון, נכון, בפעם הבאה נשתדל להודיע בצורה רגישה יותר. שוב סליחה. כלומר, כמובן שלא תהיה פעם הבאה, אבל בכל זאת אם כן, לא עלינו, נהיה קצת יותר רגישים…"

זה אולי נשמע כמו סיטואציה מופרכת. ברור שלא כך מודיעים על פטירתו של אדם קרוב. הבעיה היא שזאת בדיוק הדרך שבה לא מעט אנשים מגלים טרגדיות שפוקדות אותם, לצערנו.

כך היה בשבוע שעבר בפיגוע שהתרחש בתחנת היציאה מירושלים. תמונות הסתובבו ברשתות החברתיות והגיעו למשפחת הנרצח; כך היה עם אביו של הילד בן ה-9 שנהרג לפני כחודש בתאונת דרכים וגילה זאת במהלך טיסה; כך זה היה בעוד הרבה מקרים. וכך היה גם איתי, כשגיליתי שבעלי נהרג בתאונת דרכים דרך קבוצת מסרים חברתית.

מי כמוני יודעת שלא זו הדרך וכדאי שתדעו גם אתם, כי מודעות מונעת כאב מיותר.

בכל תחום בחיים המודעות למצב, למורכבות, לקושי, מונעת חוויות שליליות שלא חייבים לחוות אותן. הקושי גדול מספיק גם בלעדיהן.

ישנם אנשים חזקים יותר וחזקים פחות, יש ילדים, סבים וסבתות שלא יכולים לקבל את הבשורה הקשה בלי להתפרק ולהתרסק. הם חייבים הכנה והרגעה. זה נורא מספיק גם כך. השמיים נופלים על ראשם של קרובי הקורבן. הם לא צריכים גם לקבל את המידע בדרך לא דרך, באקראי, בדרך אגב, בלי כפפות של משי, בלי הכנה והגנה.

לכל אחד יש זכות לקבל את ההודעה הקשה בדרך מבוקרת. אל תהיו ממבשרי הרעות חסרי האחריות.

*

כך גם לעניין הפצת שמועות לא נכונות, לעיתים מבהילות ולעיתים רכילות שכולה פרי דמיון של מישהו.

למשל שמועות על הרעה במצבו של פצוע, ואף דיבורים על מותו. תארו לכם מצב שהאדם קורא את זה על עצמו או מישהו מהמשפחה הקרובה. מניסיון, זה תופס את שריר הלב בצורה נוראית, אפילו שהשמועה אינה נכונה. או כאשר מתרחש פיגוע ואנשים מדמיינים קולות של יריות או פיצוצים ושולחים הודעות שווא על זירה נוספת, ולציבור נשאר רק להצטרף למחול הדמיונות והפחדים.

אם אותו סקרן או צלם תורן סביבנו יבין שקשה לחוות טרגדיה, ועוד יותר קשה להתוודע אליה דרך התקשורת, דרך תמונות או הפצת שמות, הוא ידע שהמעשה שלו הוא איבוד צלם אנוש ממש.

אם נבין את חשיבות המילה הכתובה ואת הכאב בצפייה בתמונה מזירת הזוועה, אולי לפני העברת הודעה נעצור, נקדיש עשר שניות של מחשבה (ושל תפילה) ונחסוך הרבה כאב בלתי נסבל.