ישראל יוסקוביץ
ט' ניסן התשפ"ב
רעידת אדמה פוליטית: יו"ר הקואליציה ח"כ עידית סילמן הודיעה על פרישתה וחבירה למחנה הימין • המושכים בחוטים: הבעל שמוליק סילמן, ח"כ יריב לוין ויו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' • הדיל: מקום 10 ברשימת הליכוד ומינוי לשרת הבריאות • ההערכה: ח"כים נוספים ב'ימינה' בדרכם החוצה מהממשלה • הלו"ז הצפוי: השלמת הרוב הנדרש לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות • פרטים חדשים על הדרמה המתגלגלת
זה בא מוקדם מהצפוי. עם הודעתה הדרמטית של ח"כ עידית סילמן על פרישתה מהקואליציה, שבה כיהנה כיושבת ראש, הממשלה מאבדת את הרוב בכנסת וצועדת בבטחה אל נפילתה.
"איני יכולה עוד", כתבה במכתב פומבי שפרסמה, והותירה מופתעים את חבריה לסיעת 'ימינה' ואת חברי הממשלה כולה. ראש מפלגתה נפתלי בנט שמע על צעדה באמצעות הדיווחים בתקשורת, ומקורביו מספרים שהוכה בתדהמה. במשך כל שעות היום ניסתה לשכתו להשיגה אך ללא הצלחה.
את הפצצה הטילה סילמן אתמול בשעה 06:30 בבוקר. זמן קצר אחרי שהזיזה את מועד פגישתה עם ראש הממשלה, משלישי בערב לרביעי בבוקר, הרעידה את המערכת הפוליטית כשהודיעה על חזרתה למחנה הימין.
בנט זימנה בניסיון לפתור את המשבר, אך זה כנראה כבר מאוחר מדי. במקום פגישה שיגרה לו מכתב שבו היא מפרטת את הסיבות שהובילו להחלטתה.
"הצטרפתי לקואליציה הנוכחית מתוך רצון אמיתי לייצר אחדות וקירוב לבבות על בסיס הטוב המשותף המאחד אותנו כעם וכמדינה", פתחה את דבריה, "סברתי באמת ובתמים שבדרך זו נצליח לממש את הערכים עימם יצאנו לדרך. אתה יודע אילו מאמצים כבירים השקעתי בשימור הקואליציה ובקידומה, בתפקידי כיו"ר הקואליציה וכיו"ר וועדת הבריאות בכנסת. כמה ניסיתי לשמר את הביחד, למצוא את המכנה המשותף ובדרך זו להביא לידי ביטוי את המשימות החשובות שעמדו לפתחנו.
"חלק משותפינו, בעלי תפקידים מרכזיים בקואליציה", הוסיפה סילמן וכתבה, "רואים ככל הנראה את הדברים אחרת, ואינם מוכנים לכל פשרה מצידם בנושאים העומדים בליבת השקפת העולם של הציבור שבחר בנו והביא אותנו לכנסת ישראל. ערכים מרכזיים בתפיסת עולמי אינם עולים בקנה אחד עם המציאות הנוכחית. אני קשובה לקולות מהשטח ולמחאה הכנה של ציבור הבוחרים שזכינו בתמיכתו ונבחרנו בקולותיו וגם לכאבם של אלה שלא בחרו בנו אך שייכים למחנה הלאומי. איני יכולה עוד לשאת את הפגיעה בערכים ובדגלים שהם מהות וזכות. על רקע האמור, הריני להודיעך על הפסקת חברותי בקואליציה…"
בליץ מימין
אתמול, רביעי, מרגע הודעתה של עידית סילמן עבר הלחץ למגרשם של ניר אורבך, איילת שקד ואביר קארה. ראש הממשלה פצח בסבב פגישות בקריה בתל אביב, איתם ועם גורמים פוליטיים נוספים, במגמה למנוע מהם לקבל החלטה דומה לזו שקיבלה סילמן.
ההערכה היא, שהשלישייה תפרוש מהקואליציה. ספציפית לגבי ניר אורבך, ייתכן שיעדיף לסיים את דרכו בכנסת הנוכחית ובכך יאפשר לבא אחריו ברשימה להמשיך ולתמוך בממשלה.
בבוקר ההודעה, ובתזמון מקרי, כונסה מליאת הכנסת לדיון על גל הטרור ששוטף לאחרונה את ערי ישראל. יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שהיה הנואם הראשון, בחר לפתוח בהתייחסות לדרמה הפוליטית.
"בחג הפסח", אמר, "אנו חוגגים את יציאת ישראל ממצרים לארץ ישראל, הארץ המובטחת. היום אנו שמחים מסיבה דומה, ומברכים את ח"כ עידית סילמן על כך שקיבלה את ההחלטה הנכונה. עידית שבה הביתה – לימין האמיתי, למחנה הלאומי.
"יש היום בישראל ממשלה חלשה ורופסת. ימיה ספורים", אמר וקרא לחברים נוספים ב'ימינה' ללכת בעקבותיה של יו"ר הקואליציה הפורשת. "ליבם במקום הנכון", אמר. "אנחנו מחכים לכם. נקבל אתכם בכבוד ובהערכה. אתם יכולים לקנות את עולמכם בהחלטה אחת שתציל את מדינת ישראל מממשלת החולשה. קבלו את ההחלטה הנכונה הזאת עוד היום. הצטרפו לעידית, הצטרפו אלינו – חזרו הביתה ויחד נקים ממשלה לאומית חזקה שתדאג לכל אזרחי ישראל – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים – כולם בלי יוצא מן הכלל".
אצבע בעין
הטריגר שפתח את הסחרחרה הפוליטית היא הודעתו הקנטרנית של שר הבריאות ניצן הורביץ, שיאפשר הכנסת חמץ בבתי החולים בחג הפסח. ח"כ סילמן הזהירה בתגובה, שאם ימשיך ברטוריקה הזאת סיעתה לא תוכל להמשיך ולתמוך בממשלה שהוא חבר בה.
מי שנרדם בשמירה היה ראש הממשלה, שכנראה לא הבין את חומרת המצב ורצינות כוונותיה. וכך, בזמן שהוא שואף אוויר פסגות ומתזז בעולם עם מדינאים, כאבי הבטן של חברים במפלגתו הלכו וגברו. זאת הייתה רק שאלה של זמן מי יהיה הראשון מהם שירים דגל אדום ומתי. התחושה הייתה שהמהלך קרוב מתמיד.
עמית סגל, פרשן חדשות 12, חשף השבוע כי לפיד ובנט סיכמו ביניהם לאחרונה על מתווה חריג: אם תמומש הרוטציה ולפיד יהפוך ראש ממשלה, הנושא האיראני יופקד בידיו של שר הפנים המיועד בנט.
הרציונל שעמד מאחור היה הרצון להבטיח את הישארות 'ימינה' בקואליציה. התברר שמצנח הזהב הזה לא הספיק כדי לרצות את חבריה. הלחצים על אורבך, שקד וסילמן לא יצאו להפוגה כי לבנט נמצא מסלול נוח לנחיתה רכה על הקרקע.
עוד לפני הודעת הפרישה הדרמטית, מעטים נתנו סיכוי לקיום הממשלה. במיוחד על רקע השינוי בעמדת 'הרשימה המשותפת' שהחליטה על שינוי כיוון: מרשת ביטחון לקואליציה, חתירה להקדמת הבחירות ופיזור הכנסת.
ערב הקמת הממשלה, לפיד סגר מה שסגר עם אחמד טיבי ואיימן עודה. בתמורה, קיבל שקט עד להצבעה על התקציב. ההערכה הייתה שהטרלות האופוזיציה והלילות הלבנים במליאה יסתיימו ברגע שתקציב המדינה יעבור. התקציב עבר לפני כמה חודשים, אולם החורים ברשת רק הלכו והתרחבו.
בשעתו, המהלך של לפיד הפתיע את האופוזיציה. באחד הבקרים נכחתי בלשכתו של ח"כ בכיר במחנה הלאומי. סיפרו לי שם על פגישה שהתקיימה לילה קודם עם בנימין נתניהו. רק אז, כמה חודשים אחרי הקמת הממשלה, נפל האסימון לנוכחים: הקואליציה מונה שישים ושבעה חברים, לא שישים ואחד. המסקנה הנגזרת: נתניהו יפרוש עם העברת התקציב, בליכוד ייפתחו קרבות ירושה, ולא מן הנמנע שבחסותן, יהיו כאלו שיממשו את 'חוק הפיצול' שהעבירו סער ואלקין.
הלכה למעשה, התקציב עבר אבל האיש החליט לפעול נגד כיוון התנועה. הוא נשאר על מקומו והמשיך עם הראש בקיר. לילה אחר לילה קירקע את חבריו לכיסאות במליאה. מי שנעדר בויש. ההבקעה בוא תבוא, חזר ואמר.
והנה, השבוע הגיעה ההבקעה ונחתה בהפתעה על ראשי הממשלה. עוד לפני בעיותיה הפנימיות, הקואליציה איבדה לאחרונה, בשקט ובלי הודעות רשמיות, שש אצבעות. זה קרה כאמור אחרי שב'משותפת' הבינו שבבחירות הבאות יראו את אחוז החסימה מלמטה, אם יאפשרו מצב שבו רע"מ מממשת את הישגיה בהסכם הקואליציוני.
המושכים בחוטים
מי שבימים האחרונים תפרו את מהלך העריקות, הם הבעל שמוליק סילמן, יועץ בכיר למגזר החרדי בתחומי הבנקאות והרפואה, וח"כ יריב לוין, יד ימינו של בנימין נתניהו.
על פי הסיכום שהושג בין השניים, ח"כ עידית סילמן תשובץ במקום העשירי ברשימת הליכוד ותמונה לשרת הבריאות בממשלה מטעמו. במקביל, ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהיה שותף בסוד המגעים, נתן ערבות אישית לסילמן, שעל פיה לא יצטרף לממשלה אם מה שהובטח לה לא יקוים.
נכון לעכשיו, ההבנה היא שמועטים הסיכויים להקמת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית. לפי החוק החדש, כדי להפיל את הממשלה בהצעת אי-אימון לא מספיקים שישים ואחת אצבעות, אלא נדרשים שישים ושמונה חברי כנסת בתוספת מועמד לראשות ממשלה המוסכם על כל אחד מהם.
גם אם, כצפוי, יושג ח"כ נוסף שייטוש את הקואליציה, הסיכוי ש'המשותפת' תתמוך פוזיטיבית במועמדותו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, שואף לאפס.
בהתאם לכך, ובהנחה שהאופוזיציה תשיג את הרוב הדרוש, חבריה ייאלצו להמתין עד לסיום הפגרה, ורק אז יוכלו לקדם חוק לפיזור הכנסת שעבור תמיכתו נדרשים שישים ואחד תומכים בלבד.
אפשרות נוספת שנבחנת כעת באופוזיציה, היא לשוב ולחדש את ההצעה לשר הביטחון גנץ לבוא עם שמונת חברי סיעתו ולקבל בתמורה את ראשות הממשלה. גנץ כזכור, היה מאלו שהתחייב לבוחריו שלא לכהן בממשלה תחת נתניהו. זאת ועוד, אחרי העימותים הקשים שהתחוללו בין מרכיבי הקואליציה הפריטטית, כולם מבינים שהסכמתו תינתן רק אם יממש, באיחור, את חלקו ברוטציה.
לאורך החודשים האחרונים נעשו ניסיונות מצד גורמים שונים במחנה הלאומי למשוך את גנץ למהלך כזה. עד עכשיו, למרות החיכוכים והמתיחות עם בנט ולפיד, הוא סירב. הרושם שהתקבל ממנו – ועל כך כתבנו בעבר – היה שרק אם ממילא הממשלה תתפרק ישקול בחיוב את ההצעה. זאת, מתוך אמונה שבוחריו יקבלו בסלחנות צעד שנועד למנוע בחירות ואת חזרתו של בנימין נתניהו לשלטון.
רמזים מטרימים על הכוונה לחדש את ניסיונות החיזור אחריו, קיבלנו בהודעתו של יו"ר יהדות התורה, ח"כ משה גפני. "…האופוזיציה גם צריכה לעשות חשבון נפש מי הכי ראוי ומי יש לו הכי הרבה סיכוי להרכיב ממשלה ב(אופן) מיידי ללא צורך בהליכה לבחירות", כתב ובעצם הכריז על הצהרת כוונות.
למרות זאת, ספק רב אם בנקודת הזמן הנוכחית, לאור הסקרים האחרונים המחמיאים לנתניהו ומצבו המשפטי, ההצעה הנשנית ליו"ר 'כחול לבן' עדיין תקפה.
בכירים בליכוד אומרים לנו כי השאיפה היא לפזר את הכנסת בהקדם ולהביא לבחירות חדשות, חמישיות, בסבב בלתי נגמר, שנגזר מהקיטוב החריף שתוקף בשנים האחרונות את המערכת הפוליטית.
בקרת נזקים
בהינתן שאלו פני הדברים, יהפוך נפתלי בנט לראש הממשלה שתקופת כהונתו הייתה הקצרה ביותר בתולדות המדינה. שני רק ליגאל אלון שכיהן תשעה עשר ימים בלבד בתפקיד.
לפי חוק ממשלת החליפין, שניסחו בשעתו נתניהו וגנץ, אם הממשלה נופלת והגורם להפלתה הוא חבר בגוש שאותו מייצג רה"מ המכהן, התפקיד יעבור לרה"מ החלופי שיכהן בו כראש ממשלת מעבר.
לפיכך, לוח הזמנים הצפוי הוא כדלהלן: השגת עריק נוסף שיתמוך בחוק לפיזור הכנסת, העברת החוק וכניסתו של יאיר לפיד לתפקיד ראש ממשלת המעבר.
בזמן ששורות אלו נכתבות, צהרי יום רביעי, חברי הקואליציה ירדו למחתרת. שתיקה רועמת נחתה עליהם והם מסרבים להתראיין. ההנחיה הגורפת התקבלה, אחרי מתקפה קשה שהופנתה כלפי ח"כ סילמן מייד אחרי הודעתה. כך כתב למשל ח"כ אלי אבידר: "חודשים שאני מתריע שמימינה תפתח הרעה. פרשנו להם שטיח אדום, אנחנו דורכים מולם על ביצים, נמנעים מלקדם חוקים שהתחייבנו עליהם לבוחר ואז מחנה השינוי מקבל יריקה בפרצוף".
והיו הודעות של חברים נוספים, כמו ח"כ מוסי רז, שקרא לחבור ל'משותפת' כשהוא מתעלם מהעובדה שגם 'המשותפת' איננה חפצה בכך, וגם סיעתו של גדעון סער 'תקווה חדשה' ויתר חברי 'ימינה', שעדיין מחשבים צעדים, יפרשו מייד אם מהלך כזה יישקל.
גוש חוסם
את שעות הבוקר של יום רביעי העבירו ראשי הקואליציה במרתון שיחות, רובן טלפוניות, בינם לבין עצמם ובינם לבין היועצים הפוליטיים. בשלב הזה, מוקדם להעריך מה יעשו סער ובנט. בכל הסקרים שנערכו במהלך עשרת החודשים האחרונים, שתי המפלגות, 'ימינה' ו'תקווה חדשה', נגעו-לא נגעו באחוז החסימה. פעם מלמטה ופעם מלמעלה.
בנט דוחף בחודשים האחרונים להקים מפלגת ימין מרכזית, שתאגד תחתיה את שתי המפלגות בתוספת החיזוקים האלקטורליים הנדרשים.
במקביל, היו מי שלקחו את הרעיון כמה צעדים קדימה. מיזם שמתגלגל כבר תקופה והואץ בשעות האחרונות, מדבר על הקמת איחוד מפלגות הימין בגוש רל"ב: 'ישראל ביתנו', 'תקווה חדשה' ו'ימינה'. הנדוניה שליברמן מביא איתו למיזם כזה, משמעותית: בסיס תמיכה מוצק של חמישה-שישה מנדטים שמבטיחים את צליחת אחוז החסימה. סער, אלקין ואולי גם בנט מביאים לעסקה, כל אחד, שניים-שלושה מנדטים. המטרה: גוש חוסם לנתניהו.
באשר לבנט כתבנו אולי, מפני שלא מן הנמנע שיחליט בקונסטלציה הנוכחית לפרוש מהחיים הפוליטיים. אפשרות נוספת שעלתה היא שיחבור למפלגתו של לפיד, 'יש עתיד'.
כך או אחרת, המרוץ בבחירות הקרובות שוב ייסוב סביב השאלה שטורדת אותנו בשנים האחרונות: כ"ב ל"ב.
מטרתם של בנט, סער, ליברמן, אלקין ואחרים תתמקד בחסימת גוש נתניהו מהרכבת ממשלה. בעקבות הסקרים האחרונים, ספק רב אם ישיגו את יעדם.
- ••
ישראל יוסקוביץ
חרב פיפיות
שנה חלפה מאז הבחירות האחרונות. שלושה עשר חודשים שבהם הקיטוב הפוליטי העמיק, השנאות התרחבו ומדינת ישראל עומדת בפני שבר חברתי שכמותו טרם נראה.
הרבה קווים אדומים נחצו במהלך השנה האחרונה, משני צידי המתרס, אבל רמת משטמה כזאת, ח"כ כלפי רעהו, שנאות כאלו בין מפלגות, האיבה, התיעוב – כזה עוד לא היה לנו.
הכתובת למצב המביש נמצאת היכנשהו. יהיו כאלו שיראו אותה במשרד האוצר, אחרים במשרד רה"מ ואחרים נוספים בלשכת יו"ר האופוזיציה. האמת? זה באמת לא חשוב. המציאות הישראלית הפכה בלתי נסבלת. אם בעבר הצד שכנגד טעה בעמדתו, כעת הוא חוטא בעמדתו. וזה כל ההבדל: עם טועה אנחנו יכולים להתווכח, עם חוטא אנחנו לא מקיימים שיח. מנתקים מגע.
הקיטוב העמוק בין הצדדים הבטיח את הצלחת האופוזיציה למוטט את הממשלה. לערוק לבני הפלוגתא זה דבר אחד, לחבור לדמון זה דבר אחר.
יש לא מעט אשמים במצבה השברירי של הממשלה. את המקום הראשון לוקח יאיר לפיד. הוא יכול לבוא בטענות אך ורק לעצמו.
הוא הראשון שהמציא את שיטת החרמות כתוכנית עבודה. מעולם לפני כן לא היה גורם במערכת הפוליטית שנקט שיטה דומה.
זה לא אומר שהנרטיב שמשווק – בהצלחה מונומנטלית – לציבור, תואם את העובדות, אך חייבים להתייחס לטריגר. התקדים המעוות הזה, שצד אחד מחרים באופן גורף כל כך את הצד השני, נוצר בראשיהם של שני אדריכלי הממשלה הנוכחית: בנט ולפיד. האולטימטום שהציבו ב-2013 לנתניהו, ממשלה בלי חרדים, פתח ערוץ חדש של סחר-מכר פוליטי: חרמות תמורת כניסה לקואליציה.
ח"כ יעקב ליצמן, בתגובה נבונה ורואה פני עתיד, החליט להשיב באותה מטבע. אין חרם פג תוקף, חזר ואמר.
מרגע זה ואילך, היה ברור שדרכו של יאיר לפיד לממשלה – ובוודאי לראשות הממשלה – חסומה. זה היה צעד מתבקש והכרחי. למען יראו וייראו כל אלו ששוקלים לחקות מהלך דומה. המסר שליצמן העביר היה ברור וחד: מי שמדיר את החרדים משלם בעתידו הפוליטי.
לפיד למד את הלקח. עובדה: בשלושת סבבי הבחירות האחרונים בחר להחרים לא רק את החרדים, אלא את המחנה הלאומי כולו. עד שנתניהו לא ילך, הצהיר, אנחנו איתכם לא יושבים. התוצאה: שיטת ליצמן עברה עדכון גרסה. מעתה ואילך, כל מחנה הימין לא מוכן לשבת עם המחנה שכנגד.
עשרה חודשים בלבד כיהנה הממשלה. היא לא הצליחה להשיג עריקים. החרם פעל את פעולתו.
אפשר להאשים את המחנה הלאומי בפילוג ובעוד אלף ואחת האשמות. המציאות היא, שהדייסה הזאת בושלה על ידי אדריכלי הממשלה המכהנת.
בסופו של דבר, לפיד עשה את מה שבכורת מחנה השמאל, מפלגת העבודה, מנוחתה עדן, לא עשתה: הוא תרגם את המנדטים לממשלה. אבל בניגוד אליה, חצה קו אדום.
