הרב של כל יהודי

מול עולם של חומר וזוהר מזויף, חשוב להביא לתודעה הציבורית כי היה כאן אדם גדול, מלא חכמה ויכולות, שיכול להשפיע על כולנו

לפני כשנה, לראשונה בחיי, סיימתי מסכת מהש"ס. במשך תקופה ממושכת למדתי את מסכת תענית בעיון יחד עם חברותא, ואת הסיום שלה זכיתי לערוך בסלון ביתו של רבי חיים קניבסקי. במעמד הזה, הרב ישב בראש השולחן ואני קרוב-קרוב לצידו. חשתי יראה והתרגשות עצומה.

למעמד הזה הבאתי את ילדיי. רציתי שיפנימו את הדמות הזאת, שכל גדולתה היא תורה צרופה. שיבינו מה גדולה הזכות להיות במחיצתו, ושהאירוע הזה, בו רב כל כך גדול מתפנה במשך דקות ארוכות מלימודו על מנת להשתתף בסיום מסכת, ייחרט בזיכרונם.

אז, וביתר-שאת היום, אני חש הכרת הטוב גדולה מאוד לרב חיים קניבסקי שהקדיש לי ולילדיי מזמנו היקר ומתשומת ליבו כדי לתת לנו את התחושה שיש לנו מקום בביתו ובחייו. זה עניין שלחלוטין לא מובן מאליו, וזהו אירוע שנצרב בליבי וילווה אותי כל חיי.

בעיניי, הייחוד של הרב קניבסקי היה בכך שהיה בו את היכולות לאפשר לכולם להתחבר אליו. הוא היה פתוח לעם ישראל – סייע לכל אחד במה שצריך והיה שם בשבילם. כל זאת מעבר להתמדתו ובקיאותו בכל חלקי התורה. זהו דבר שאנו לא מוצאים בכל אחד.

בשנה האחרונה הרביתי לעסוק בדמותו בבמות התקשורתיות בהן אני מופיע. עשיתי זאת על מנת שכמה שיותר ישראלים יכירו את שמו, ויבינו שיש אנשים כאלה בתוכנו. ראיתי בזה חלק ממטרה שהצבתי לעצמי בעיסוקי בעולם התקשורת – לחזק את החיבור לזהות היהודית בקרב הציבור הרחב.

לא תמיד הבנתי את החשיבות בנחיצות החיבור הזה ליהדות. נולדתי לבית שהייתה בו תודעה חזקה ליהדות אך היה זה בית חילוני. כאשר גדלתי, באופן טבעי התגייסתי ליחידה מובחרת ונתתי את כולי למען המדינה. רק לאחר שהשתחררתי, הבנתי שהציוניות החילונית לבדה אינה יכולה לשאת בנטל הכבד שהחיים גובים מאיתנו על מנת לשרוד כאן בארץ ישראל. כדי להצדיק את הנטל הזה, חייבים ליצוק בתוך החיים שלנו תוכן משמעותי ומעשי של היהדות. מתוך ההבנה הזאת קיבלתי על עצמי את קיום המצוות.

ככל שהתקדמתי בעולם התקשורת הישראלי, שמתי לב שבחברה הכללית חלה התרחקות ואף התנכרות ליהדות. שכן, אם בראשית המדינה החילונים עוד ידעו מהי שבת ודברים בסיסיים נוספים ביהדות, הרי שככל שחלפו השנים אנשים איבדו לגמרי כל ידע על היהדות וקשר עימה. וכך, פתאום ניתן היה לשמוע דיבורים נגד הדת ובעד התבוללות, נגד ברית מילה ובעד חילולי שבת בפרהסיה ועוד. במקביל, גם הזהות הלאומית הלכה והתמסמסה, ובהמשך גם הזהות המשפחתית והאישית. מול כל התופעות האלה שוב התגייסתי כחייל ואני נלחם בשוחות של שדות הקרב התקשורתיים, למען צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולמען עתידה היהודי.

בשל כך היה חשוב לי להבליט ככל שיותר את דמותו של הרב קניבסקי. מול עולם של חומר וזוהר מזויף, היה חשוב לי להביא לתודעה הציבורית כי קיים רב גדול, מלא חכמה ויכולות, שיכול להשפיע על החיים של כולנו. דמות שמשקפת יותר מכל את החיבור ליהדות.

מאז נפטר הרב, ילדיי מבקשים לראות את התמונות שצולמו במעמד הסיום. כדי להתבונן בהן שוב וגם כדי להראות אותן לחבריהם. היום הם מבינים שהם זכו למשהו נדיר שהיה ואיננו.

במעמד סיום המסכת, כאשר נפרדנו מהרב חיים קניבסקי, הוא חילק סוכריות לילדיי. ואז להפתעתי, הוא פנה לאחד מהם וייחל לו שיזכה לסיים את כל הש"ס.

אני מייחל ומתפלל שכמו במקרים רבים אחרים, גם ברכה זו תתגשם.

הכותב הוא איש תקשורת בערוץ 14 וברדיו 103FM