השערים נסגרו, הזהות היהודית נשארה בחוץ

אומיקרון לא מבחין בין יהודים בעלי אזרחות ישראלית לתושבי חו"ל. האם מדינת ישראל יכולה להבחין ולהישאר מדינה יהודית?

רבה הראשי של דרום-אפריקה, הרב זאב גולדשטיין, הוא אחד האנשים הכי עדינים שניתן לקוות לפגוש. אנחנו מכירים מזה עשרים שנה לפחות, ומעולם לא ראיתי או שמעתי אותו כועס.

אבל למרות המזג הנוח והשלֵו הזה, הוא רחוק מלהיות דמות פסיבית או חסרת תעוזה. מתחילת כהונתו הוא היה מוכן לנקוט עמדות מאוד לא פופולריות כאשר היה חשש לפגיעה בכבוד התורה. הוא גם יצא במיזמים חסרי תקדים, הן במישור הארצי והן במישור הבינלאומי, כשהוא ממשיך את דרכו של רבו וראש הישיבה שלו, הרב עזריאל חיים גולדפיין זצ"ל.

המיזמים שלו כללו, בין היתר, גם את מבצע CAP – מערך אבטחה קהילתי פעיל, שאִפשר ליהודי דרום-אפריקה להישאר בארצם מבלי החשש המתמיד לחייהם, וכן מבצע השבת העולמי.

אולם, שיחתנו בשבוע שעבר הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי אותו מפגין את כעסו. מושא כעסו הייתה מי שעליה הגן פעמים כה רבות בעבר: ממשלת ישראל.

"הממשלה הזו איבדה את עשתונותיה", הוא אמר בנוגע למגבלות הקורונה המונעות את כניסתם לארץ של יהודי חו"ל. "או שהיא לא מבינה, או שלא אכפת לה מה תהיינה השלכות מעשיה על היהודים המתגוררים מעבר לים".

מדינת ישראל לא קמה כדי להיות מדינה ככל המדינות. זו לא רק מדינת כל אזרחיה, אלא ביתם של כל יהודי התפוצות. על יסוד זה, נקראה מדינת ישראל לתמוך ביהודי העולם במשך עשרות שנים. מעמדה הייחודי של מדינת ישראל מוצא את ביטויו האולטימטיבי בחוק זכות השיבה, המעניק אזרחות אוטומטית לכל יהודי בעולם המבקש אותה.

החלטת המדינה להשית כללי כניסה שונים על יהודי חו"ל לעומת אזרחים ישראל השבים מחו"ל, כך לדעת הרב גולדשטיין, שמה ללעג ולקלס את הרעיון שלכל יהודי העולם יש חלק במדינה.

הוא אינו מערער על זכותה של מדינת ישראל לנקוט צעדים כאלה, כאשר הדבר נדרש כדי להגן על אזרחיה מפני מגפת הקורונה, אך הוא מציין כי הקורונה אינה מבחינה בין יהודים תושבי ישראל לאלו המתגוררים בחו"ל: כך, שאין כל יסוד רציונלי להחלת קריטריונים שונים על יהודי התפוצות המבקשים להיכנס אליה, מול קריטריונים אחרים עבור אלו השבים לישראל מחו"ל.

משניהם, לדעתו, אמורים לדרוש את אותם חיסונים, אותן בדיקות PCR ואותה חובת בידוד. כאשר מתנגדים להחלת סטנדרטים אלה על יהודי חו"ל, טוען הרב גולדשטיין, "הממשלה בעצם אומרת, 'אתם לא חלק מאיתנו, אנחנו לא חלק מכם, והגבולות שלנו סגורים בפניכם'. זו חרפה מוסרית, לא פחות".

המסר השלילי עבר שוב ושוב מצד ממשלת ישראל. ראשית, הטיפול בבקשות המגיעות לוועדת החריגים, כפי שתיאר כתבנו, גדליה גוטנטג, בשבוע שעבר ("גבולות אטומים, אוזניים אטומות"). הטיפול בבקשות אלה נמצא במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות של הממשלה. אלה שנבחרו למשימה, הם ברובם צעירים, בלתי מנוסים, בלי שום ניסיון חיים וללא הרגישות הדרושה כדי להבין, למשל, את כאבם של הורים מבוגרים וילדיהם, כאשר אלה אינם נמצאים לידם בימיהם האחרונים; או את צערן של משפחות שאינן יכולות לחגוג שמחות ביחד – חתונות, בר-מצוות, הולדת ילד או נכדה.

ב'טיימס' הישראלי הופיע בכותרות, בשבוע שעבר, סיפור על המתרחש בוועדת החריגים במשרד הפנים האמורה לטפל בבקשות אלה: "בשעה שהבקשות לאישורי כניסה חריגים הולכות ונערמות, מואשמת הוועדה בהוצאת מכתבי סירוב אוטומטיים". צעד זה תואם את דבריו של השר לענייני התפוצות, מר נחמן שי, שצוטט בשבוע שעבר על ידי כתבנו, גדליה גוטנטג: "אנחנו מנסים להוריד לאפס את מספר האנשים הנכנסים, כדי שלא נמצא את עצמנו סוגרים את הכלכלה או את מערכת החינוך".

ניתן רק לתהות, האם שי יודע שתעשיית התיירות היא חלק גדול וחיוני בכלכלה הזו. קביעתו היא דוגמה למנטליות ה'אפס קורונה' – הרעיון שניתן למגר את הקורונה לחלוטין באורח פלא, רק עם עוד דחיפה קלה – חשיבה שהזינה הרבה מההיסטריה ומהנזק המקיף, הרבה יותר מהנזק שמסוגל לחולל ה'אומיקרון'.

אולם, הצעד הממשלתי השערורייתי ביותר, היה ההחלטה שהתקבלה ביחס לטיסה מדרום-אפריקה, עליה היו גם כמה מידידי משפחתו של אלי קיי הי"ד, עולה חדש וחייל במילואים, שנורה ונרצח על ידי מחבל, בן עוולה, בעיר העתיקה בירושלים. הנוסעים נאלצו לעלות בחזרה אל המטוס, שבו נלקחו ליעד אחר – בשבת.

לו הייתה זו כל מדינה אחרת בעולם, שהייתה מזלזלת כך ברגשותיהם של נוסעים דתיים, כשהיא מאלצת נוסעים יהודים לחלל את השבת, הייתה פורצת מחאה עולמית נגד הממשלה האנטישמית והפוגענית. במקרה הזה, ממשלת ישראל ידעה על הטיסה הזו לפחות תשע שעות מראש, והיא יכלה, לכל הפחות, לארגן לנוסעים הנוחתים בישראל ביום שישי מלונית עם ארוחות שבת. כל ארגון היה שמח לספק אוכל כשר לשבת ולארגן מיטות מתקפלות בשדה התעופה עבור שומרי השבת.

הרב גולדשטיין שלח מכתב חריף לראש הממשלה, נפתלי בנט, בו הביע את תדהמתו וצערו על חילול השבת שכפתה הממשלה על יהודים: "לכפות על יהודים חילול שבת, זו בגידה בזהות היהודית ובערכים היהודיים של המדינה. האופן שבו נפגעו זכויותיהם הדתיות של נוסעים אלה, הוא לא משהו שהיינו מצפים לו מאף מדינה, בוודאי לא ממדינה יהודית".

הוא עדיין ממתין לתגובתו של ראש הממשלה.

הפרדוקס של בנט

כפי שדווח בשבוע שעבר, אל ועדת החריגים במשרד הפנים מגיע מספר רב של בקשות לאישורי כניסה לארץ, וישנם פעילים רבים, כמו ארגון 'חיים וחסד', העוסקים בקידום אותן בקשות. אך מה שחסר בקהילייה היהודית העולמית הממוסדת, הן בארגונים הדתיים והן בארגונים הלא-דתיים, זו מתקפה ישירה על האבחנה בין אזרחים ישראלים לבין יהודי חו"ל ביחס לזכות הכניסה לארץ. ##היכן הם כל אותם הקולות האחרים, כמו זה של הרב גולדשטיין, רבה הראשי של דרום-אפריקה, שיעוררו על כך שמבחינה בריאותית, לאבחנה הזו אין כמעט כל היגיון?##

נכון, את העיקרון של חוסר-אבחנה בין אזרחים ישראלים ליהודי חו"ל ניתן לקחת רחוק מדי. אף אחד – לפחות לא אני – לא יתלהב להעניק ליהודים המתגוררים בחו"ל זכות הצבעה על נושאים הקשורים לביטחון ישראל, שכן לא הם יצטרכו לחיות עם השלכות החלטות הביטחון שתתקבלנה. אך למעשה, מדינת ישראל אינה מעניקה זכות הצבעה כזו, גם לא לאזרחיה המתגוררים בחו"ל. העובדה שנולדת בישראל או זה שיש לך אזרחות ישראלית, אינה מעניקה לך זכות הצבעה בעת מגוריך בחו"ל.

אך המדהים הוא, לראות איך הממשלה, שראתה ערך עליון באיחוי הקרע בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, החליטה לעשות זאת בצורה הפוכה כל כך. נראה שהיא נחושה להרחיק את אלה בעלי הקשר הקרוב ביותר לישראל – אלה שלהם בני משפחה קרובים המתגוררים בארץ, ילדים, נכדים או הורים, שעלו לאחרונה לארץ או שהם תושבי קבע, אלה המבקרים כאן בקביעות, או אלה שלהם דירות ובתים בישראל.

בה בעת, שאותה ממשלה מכלה את משאביה לריק בניסיון לזכות בתמיכתם של אותם יהודים בעלי הקשרים הקלושים ביותר עם מדינת ישראל. למי, מלבד כמה מראשי התנועות ההטרודוקסיות, אכפת אם ישנה הפרדה בכותל? ליהודים המתבוללים, הקבוצה הלא-אורתודוקסית ההולכת וגדלה, אין שום בעיה להתפלל בבית. למה שיהיה אכפת להם איך מתפללים במדינת ישראל? המצב גם לא טוב יותר בקרב אלה המזוהים עם הקהילות ההטרודוקסיות.

מהו אחוז היהודים המתבוללים שביקרו אי פעם בישראל? והרפורמים? ומאלה שכן ביקרו כאן, כמה מהם התפללו בכלל בזמן שהיו כאן, או טרחו ללמוד משהו על כל אותם מקומות שבהם הם יכולים להתפלל, על פי כללי טקסיהם, כאן בישראל?

האם נפתלי בנט או יאיר לפיד מדמיינים ששינוי תקנות הגיור או הכשרות, או התקנת רחבת תפילה מעורבת בכותל, תזכה אותם פתאום בתמיכה גדולה יותר בעמדת ישראל בנושא תוכנית הגרעין האיראנית, או אפילו שמישהו שם באמריקה יגלה יחס מתחשב יותר כלפי דאגותיה של מדינת ישראל?

רק מה שמחזק את הזהות היהודית ואת הקשר בין כלל יהודי העולם, שעמדו כולם יחד למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה, רק זה יחזק את הקשר בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל. השיקול הזה, הוא שצריך לעמוד בראש מעייניהם של ראשי מדינת ישראל. תפקידה של המנהיגות החרדית לדחוף לכך, כפי שעשה הרב גולדשטיין, רבה הראשי של דרום-אפריקה.

האם נפתלי בנט או יאיר לפיד מדמיינים ששינוי תקנות הגיור או הכשרות, או התקנת רחבת תפילה מעורבת בכותל, תזכה אותם פתאום בתמיכה גדולה יותר בעמדת ישראל בנושא תוכנית הגרעין האיראנית?