התברכתי ונושעתי

אנשים מוכנים לשלם, לטוס ולטרוח כדי להשיג ברכות. ולא שמים לב לברכה האמיתית

זו תופעה מטרידה שרווחת בדורנו. אנו רואים אנשים שמוכנים לנסוע שעות על גבי שעות למרחקים, לצפון הארץ או אפילו לערבות אוקראינה, הונגריה ופולין בשביל לקבל ברכה לישועה.

והנה יש סגולה אחת, ברכה שמופיעה בספר קדוש, אולי הספר הכי קדוש, ספר תורת משה. בכל בוקר אנחנו מספרים שהקב"ה אמר למשה שידבר אל אהרן ואל בניו ויאמר להם "כה תברכו את בני ישראל".

בורא העולם בכבודו ובעצמו מבקש לברך אותנו. והנה, לפעמים, אדם מוכן בשביל הפסד הרבה יותר קל, להפסיד ברכה גדולה שכזו.

מספרים שמרן רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל כשהיה נוסע לחו"ל, הקפיד ללכת אחרי התפילה לבית כנסת של ספרדים, שמנהגם לברך ברכת כהנים גם בחו"ל, כדי לשמוע ברכת כהנים.

כך נראה סדר עדיפויות של יהודי שיודע להעריך מה המשמעות שהקב"ה אומר: "ושמו את שמי על בני ישראל – ואני אברכם".

ואם יאמר האדם: וכי הכהן יודע מה אני צריך? עדיף לי ללכת אצל צדיק ולדבר עימו פה אל פה, לספר מה מעיק עליי ולקבל ברכה.

אבל האמת אינה כן. כמו שכתוב בספרים שהתורה הקפידה שתהא ברכת כהנים נאמרת בלשון הקודש דווקא. כי ד' ציוה על הכהנים לברך את ישראל ולהשפיע להם באמצעות הברכה את כל צורכיהם, לכל אחד ואחד מישראל את הדבר אשר ייחסר לו. אך יש שאין הכהנים יודעים ומכירים מה הם הדברים הנחוצים להם, לכן אמר הפסוק: כה תברכו, בלשון הקודש, כי לא ייחסר כל בה, כי בתוך הברכות הנאמרות בלשון הקודש כלל הקב"ה צורכי בני ישראל וכל מחסורם. כי לשון הקדוש עמוק־עמוק, גבוה מעל גבוה, במקומם ובשורשם למעלה בקודש ומהם משתלשלים באלפי עולמות מדרגה אחר מדרגה ונכללו בהם כל הברכות הצריכים לבני ישראל וכל משאלות לבבם לטובה.

וזו גם הכוונה של מה שאמרו במדרש רבה: "אמרו ישראל לפני הקב"ה: אתה אומר לכהנים שיברכו אותנו, אין אנו צריכים אלא לברכותיך. ועל כך השיב להם הקב"ה: עימהם אני עומד ומברך אתכם, 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'".

הכהנים עולים לדוכן ללא מנעלים, וההסבר מבואר בגמרא במסכת סוטה: שמא תיקרע לאחד הכהנים הנעל, ומפני כך יתבייש ולא יעלה לדוכן, ואז עלולים לרנן אחריו שהוא כהן פסול.

ולמרות שהחשש הזה רחוק, בכל זאת הטריחו את כל הכהנים מדי יום לחלוץ מנעליהם, כדי שלא יבוא כהן אחד במשך השנים לידי בושה. כמה עלינו לטרוח ולהיזהר כדי שלא לגרום למישהו בושה.

יש דבר מופלא שמופיע בכתביו של רבנו ה'רוקח' שאומר: "אם היו שלוש מאות כהנים עומדים בהר הזיתים והיו אומרים ברכת כהנים, היה בא המשיח".

לא רבים יודעים, אבל השורות הבודדות הללו גרמו למעמדי 'ברכת כהנים' ההמוניים בכותל המערבי בחג הפסח ובחג הסוכות.

גם  רבו של בעל ה'רוקח', רבי יהודה החסיד, מספר שרב האי גאון היה מקפיד לעלות בכל שנה מבבל לירושלים, ובחג הסוכות היו מקיפים את הר הזיתים שבע פעמים ואומרים מזמורים שסידר להם רב האי. בראש היה צועד רב האי, ולפניו היו הולכים הכהנים לבושים סירקון ומעילים, ורק במרחק של מאה אמה הלכו כל העם.

וכששאל מישהו את רב האי: "רבי, למה אתה הולך לבדך?" השיב לו: "מפני שאליהו הולך איתי". וסיפר רב האי ואמר: "שאלתי לו מתי יבוא המשיח? ואמר לי 'כשיקיפו הר הזיתים עם כהנים'". ועוד אמר אליהו לרב האי: "רואה אתה את כל הכהנים שמלובשים מעילים והולכים בגאווה? אין בהם אף אחד מזרע אהרן, רק אחד שהוא הולך אחר כולם לבוש בגדים רעים והוא חיגר ברגלו אחת, וחסר עין, רק הוא כהן אמת מזרע אהרן".

החסיד רבי מנדל גפנר הוא שהחדיר הרעיון של ברכת כהנים המונית. מספרים שרבי מנדל גפנר פנה בתחילה אל גדולי ישראל, מרנן האדמו"רים ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ, ה'בית ישראל' מגור וה'סטייפלער' זצ"ל, ושלושתם בירכו וסמכו ידיהם על הרעיון.

ה'בית ישראל' הוסיף ואמר רמז לדבר, מה שנאמר בפסוק: "כי תישא את ראש בני ישראל" – 'כי תישא' בגימטריה תשל"א. רמז שבאותה שנה, תשל"א, יינשא ראש בני ישראל על ידי ברכת כהנים, ולא זו בלבד אלא ימים מספר טרם שהתקיימה ברכת כהנים ההמונית בפעם הראשונה, יצאה הוראה מבית האדמו"ר מגור שציווה להשתתף במעמד.

יושבי ארץ ישראל רגילים לשמוע ברכת כהנים, אבל בני חו"ל האשכנזים זוכים להתעוררות מיוחדת רק במוסף של יום טוב וביום כיפור, בסך הכל שלוש עשרה פעמים בשנה.

נציין שיש מקורות שניסו להנהיג ברכת כהנים גם בחו"ל, אך מחמת מניעות וסיבות שונות לא עלה בידם. כך נאמר בשמו של בעל התניא, וכך נאמר גם בשם רבנו הגר"א זי"ע, שאמר כמה פעמים שהיה הולך מעיר לעיר ומתבטל מתורה ותפילה לו היה בידו לתקן לטובת הכלל נשיאת כפיים, בכל יום. כך העיד תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב זצ"ל ששמע זאת מפי רבו.

מי שניסה לקדם את העניין היה הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בעל ה'לב העברי', שפעם אחת החליט בעצה אחת עם תלמידיו, לישא כפיים בבית מדרשו כבר למחרת.

אלא שבדיוק לפני אותה תפילה נכנסו כמה חיילים ואסרו את הרב בעלילות שווא שהתבררו תוך כמה שעות. כשיצא מבית אסורים החליט שלא להשתדל עוד לשנות את המנהג.

גם על רבנו חיים מוולוז'ין זי"ע מסופר שניסה ללכת בדרכי רבו, ופעם אחת החליט שיישאו הכהנים כפיהם למחר. ובאותו יום אירעה שרפה ונשרפה חצי העיר כולל בית הכנסת ונתבטל הדבר. מי שמעיד על כך הוא רבנו הנצי"ב מוולוז'ין בספר 'משיב דבר' שחותם ואומר: "וראו שיש איזה סוד בסתרי השפעת הברכה היורדת על ידי ברכת כהנים בחוץ לארץ ואין איתנו יודע עד מה".

עומדים אנו בערב חג השבועות ובערב שבת פרשת 'נשא' שבא נאמרה המצווה החשובה הזו. בואו נשים לב לכוון, להתחזק ולהתעורר, לפחות שלוש פעמים בשנה.

ובעזרת ד' נזכה לכל הברכות הגדולות. וישם לך שלום.