התמודדות עם אירוע משברי

מצב ביטחוני מאיים עלול לגרום לחרדות אצל ילדים. בשביל לסייע להם, על המבוגרים לדעת לסייע קודם לעצמם

אירועי משבר ואסון, מעוררים בנו לעיתים עוצמת רגשות מציפה: חרדה, כעס, חוסר ודאות, חוסר אונים ותחושת איום על תחושת הביטחון הבסיסי והמוגנות. בנוסף, בקרב חלק מאיתנו עלול האירוע לעורר זיכרונות טראומטיים מוקדמים יותר ולהעצים קשיים רגשיים שהיו קיימים מלכתחילה.

אירוע משברי מערער את תחושת השליטה בחיינו ופוגע גם בחוסן הקהילתי, תוך העלאת מפלס החרדה והמצוקה הרגשית בקרב כולנו: ילדים, נוער ובוגרים כאחד.

לעיתים, הצפה רגשית משתקת ומביאה להסתגרות והימנעות מיצירת קשר עם אחרים. עצם ההמללה, הדיבור על הפחדים הקשים ביותר ועל המחשבות המטרידות, מביא לתחושת הקלה גדולה במצוקה הרגשית.

מומלץ מאוד כי כל מסייע (הורה, איש חינוך או יועץ) המקיים שיחה בעקבות אירועי טראומה ודחק, יקיים בעצמו שיחה בנושא תחושותיו האישיות עם דמות משמעותית עבורו. חשוב כי השיחה תכלול אוורור רגשי, כמו גם מרכיב של העלאה למודעות את ההשלכות הרגשיות, הקוגניטיביות וההתנהגותיות של האירוע על המסייע. חשוב לזהות את דפוס ההתמודדות האישי, ולשאול את עצמנו: כאשר אני מתמודד עם מצוקה רגשית, מה מקל עלי? מה מקשה עלי? כיצד אוכל להגדיל את מעגלי התמיכה שלי?

עקרונות להגשת עזרה נפשית ראשונה לילדים בחרדה:

שדרו רוגע וביטחון – ילדים צופים בהוריהם ורואים בהם עוגן של ביטחון ויציבות. לכן, חשוב מאוד שתהוו עבור ילדיכם דמויות מרגיעות, שדרו יציבות ושליטה במצב. כשאנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש, ואף עלולים להחריף את החרדה בה הם מצויים.

הקשיבו, גלו הבנה והימנעו מביקורת – שדרו אמפתיה לתחושות ילדיכם והימנעו משיפוטיות. תנו לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שונים ואף סותרים, לרבות העלאת רגשות חריפים של כעס, תסכול וחוסר אונים. יש להימנע מתגובות ביקורתיות ומבטלות כגון: " אין סיבה לפחד". זכרו – הילד מפחד היות והוא קורא נכון את המציאות. תגובה מבטלת למעשה תגרום לו לפקפק בעצמו וביכולתו ובאותו הזמן תגרום לו לפקפק ביכולתכם לעזור לו.

כל רגש הוא לגיטימי ואין רגשות או מחשבות פסולים. כל מבוגר וכל ילד מתמודד עם המצב בדרכו , אין דרך אחת נכונה. גלו עניין: שאלו והקשיבו לתשובות בלי לחפש אחר פתרונות ומתן עצות: פשוט היו שם.

אפשרו אוורור רגשי – אפשרו לילדים המעוניינים בכך להביע את רגשותיהם בכל דרך הנוחה להם (בע"פ, בכתב ובאמצעות ציור, יצירה והבעה).

שמרו על שגרה והעבירו מסר של הרגעה – שמירה על סדר יום מוכר, ככל האפשר, מקדמת תחושת ביטחון. חשוב לנרמל את התחושות ולומר כי טבעי לחשוש במצבי חוסר ודאות. הבהירו כי ישנן דרכים להגן על עצמנו ועל היקרים לנו.

ספקו מידע אמין ועובדתי – ידיעה מפחיתה חרדה. חשוב להקפיד על מידע עובדתי ומדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות), תואם גיל, במינון מתאים ולהימנע מעומס. הימנעו מתיאורים דרמטיים ומעצימי חרדה.

חזקו תחושת מסוגלות – סייעו לילד לזהות בעצמו כוחות התמודדות ומקורות תמיכה, לחיזוק תחושת המוגנות וביטחונו ביכולתו להתמודד.

הרבו בגילויי חיבה והרשו לעצמכם ליהנות יחד – חיוך, ליטוף וחיבוק, קול רך ונעים מקנים לילדים תחושת שייכות. בייחוד במצבי דחק, חשוב לצחוק וליהנות יחד.

גלו רגישות ומנעו חשיפה אפשרית של ילדים לתכנים מעוררי חרדה בתקשורת ובשיחות בין מבוגרים, אשר עלולים לעורר ולהעצים לחץ נפשי – רוצים להתעדכן? עשו זאת בפרטיות ושימו לב לתגובותיכם. תגובות כמו "אוי לא!" "זה אסון", "נורא", עלולות לנטוע תחושות ייאוש וחוסר אונים בקרב הילדים.

צרו ציפייה להטבה – ניתן לומר כי בימים הקרובים יהיה לא קל לכולנו וביחד נתמודד ונתגבר.

גלו ערנות לסימני מצוקה – יש לעקוב אחר ילדים המראים תגובות חריגות מתמשכות וקיצוניות ובעת הצורך לפנות לסיוע של אנשי מקצוע. והכי חשוב – אל תהססו לפנות לתמיכה במקרה הצורך.

הכותבת היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר 'עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר'