והיא חברתך ואשת בריתך

אנחנו נשואים כמעט עשרים שנה. בעלי אדם פסיבי, ואני מעריכה מאוד אנשי עשייה. אני יודעת שזה האופי שלו ואין מה לעשות ולשנות, אבל קשה לי עם הנושא הזה ואני ממש עובדת על עצמי להעריך יותר. איך עושים את זה?

את מבנה הנישואין התקין והטוב, אנו לומדים בתורה מהזוג הראשון בהיסטוריה – אדם וחווה. מורי ורבי הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ”ל לימד אותנו, שפרשה זו היא בבחינת “הפוך בה והפוך בה דכולא בה”. כלומר זו פרשה המספרת על העקרונות האנושיים הבסיסיים ביותר, ואם נלמד אותה היטב, נצליח להבין דרכה דברים רבים הקשורים להבנת נפש האדם ולהתמודדויותיו, ובפרט בסוגיית התקשורת הקדושה האמורה להתנהל בין איש לאישה הכורתים ברית ביניהם.

שונות מייצרת סקרנות

רבנו עובדיה ספורנו בפירושו על הפסוק “על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו”, כותב שהצורך בדמיון בין האיש לאישה הוא חשוב כל כך, עד שנכון אפילו לעזוב את האב והאם ואת הסביבה המשפחתית הקרובה לנו כדי למצוא את ההתאמה המדויקת לנו “כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים”.

כשלוש מאות שנה אחר כך, הסביר הרב שמשון רפאל הירש על אותן המילים, שהסיבה שבגללה עוזב האדם את אביו ואימו בדרכו לחפש את זיווגו, היא כדי להתרחק מהדמיון הקיים בתוך המשפחה ולמצוא דווקא את השונה.

“אם יש ביניהם קירבה יתירה, אולי ניחנו באותן מעלות, אך גם לקו באותן חסרונות. אם ינשאו רק יחזקו את סגולות שניהם בין לטוב בין לרע. אך נישואיהם לא ישלימו את סגולותיהם המיוחדות… בזכות ההבדלים האלה הם יהיו יחדיו לאדם שלם”.

האם מדובר במחלוקת בין שני המפרשים? לא חייב להיות. דומה שאפשר לקיים בקלות את שתי הגישות בהבנה אחת.

אין ספק שצריך דמיון כדי שיהיה בסיס טוב לקשר, ובמקביל ברור לחלוטין שהשונות גם מייצרת סקרנות ועניין וגם נותנת השלמה טובה ונעימה.

המעלות מאפילות על החולשות

דומה שעצתו המופלאה של הרמב”ן באיגרת הנוגעת לענווה, יכולה להועיל גם במקרה כזה לתקשורת בריאה וטובה. “וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך… חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי”. אפשר לאמץ את העצה הזו כמובן בנוגע למעלות רוחניות. אבל אולי אפשר להשתמש בזה גם בנוגע לתכונות אופי.

האם אני מושלם בכל התכונות? ככל הנראה לא ממש. האם ישנה איזו תכונה שאני מרגיש שהיא יושבת עלי כמו יבלת? האמת שכן. ואיך מרגיש בן זוגי עם התכונה הזו שלי? אני מקווה שהוא לא מסתכל עליה כל הזמן ונושך שפתיים.

אז מה כן? הוא פשוט נהנה כל כך מהתכונות האחרות שלי, שהחיסרון בתכונה הזו אינו תופס אצלו מקום משמעותי.

ומאילו תכונות שלי הוא כן נהנה? יש סיכוי טוב שדווקא מאותן תכונות המשלימות לו את מה שחסר לו.

מה שנשאר לנו כרגע לעשות, הוא רק להפוך את השיח ולחשוב שבן הזוג הוא שאומר את הדברים. הוא מודע לכך שיש לו חיסרון, זה אפילו יושב לו קצת כמו יבלת, אבל הוא מצפה בהחלט שהמעלות האחרות שהוא מביא איתו, תהיינה נוכחות כל כך מבחינה רגשית, עד שהחיסרון יבלוט פחות. אבל לא סתם יבלוט פחות, אלא פשוט תהיה פה מישהי מאוד מעשית ואקטיבית שתיתן מענה לחיסרון הזה…

נשלים לזולת את החסר

הדרך הטובה יותר היא לא לסלוח על חולשות, אלא להעצים בעינינו את המעלות ברמה כזו שהחולשות תיכנסנה לפרופורציות.

סיפר לי חבר, שאביו הוא אדם יקר מאוד, אך בגלל נסיבות חייו לא היה איש ספר וידיעותיו התורניות היו מעטות ממש. כיוון שהחבר היה בחור ישיבה והוא היה הדמות התורנית בבית, כיבדו אותו אביו ואימו בצורה מיוחדת, עד כדי כך שהוא חשש לכיבוד אב ואם, חשש שהיוצרות יתהפכו קצת. הוא שטח את תחושותיו בפני מורו ורבו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ”ל. רבי שלמה זלמן חייך אליו את החיוך המפורסם שלו ושאל אותו: “האם יש באביך תכונה או שתיים שאתה מסוגל לכבד אותו בגללה?” “בוודאי”, השיב הבן. (האב באמת היה אדם מיוחד בעל מידות נאצלות.)

“אז מה שתעשה”, המשיך הרב, “זה פשוט להתמקד בתכונות הללו. הכבוד”, כך הוא אמר, “כבר יגיע מאליו”. אם נדע להעצים בתוכנו את ההערכה לתכונות הטובות של בן הזוג ובמקביל נבין שגם הוא צריך שנשלים לו קצת את הדברים החסרים לו, אולי נצעד צעד אחד קדימה למקום המקסים של “והיו לבשר אחד”.