"וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים"
אנו עומדים כעת בתקופת יציאת מצרים ותקומת עם ישראל. ודאי נסתרים הם פעולות ומעשי ד', אשר עין אדם לא תבחננו ואיננו יודעים מהות דרכיו והנהגתו, אך בתוך הדברים ישנם גילויים נקודתיים שמכוונים אלינו, בני האדם. הכתוב מקשר את יוסף הצדיק עם ריבוי התעצמותו של כלל ישראל, וכנראה שלהתנהגות של יוסף יש חלק בזה.
מה שגלוי לנו מייחודיותו של יוסף הצדיק בתקופה זו היא מידת החסד, שכלכל משפחת אביו וביתו ונהג כלכלת מצרים, שהיו צפויים לסבול מרעב גדול. אם כן, מידה זו היא יסוד תקומת העולם ותקומת כל אחד ואחד מישראל. רבותינו מאריכים ומפרשים עניין זה – 'עולם חסד יבנה'. התורה מספרת גם על גדילתו של משה דרך החסד של אחותו מרים, והריגת המצרי שהכה עברי, ואחר כן הצלת בנות יתרו ונשיאת הגדי שברח מעדרו, כדברי חז"ל.
חכמינו ז"ל מצאו יתדות ורמזים בדרכו של בורא עולם לכך שתהליך יציאת מצרים קשור במידת החסד, והרמ"ק זי"ע מרבה לבאר עניין זה בספרו העמוק 'תומר דבורה'.
והנה בזמננו זה, כשזקוקים אנו לרחמי שמיים מרובים, ריבוי מעשי החסד שבא על ידי ריבוי התלמוד תורה – 'עולם חסד יבנה' – מחייב גם אותנו.
ואוסיף בזה ממה ששמעתי וראיתי אצל רבותיי כמה צריכים להתמסר למעשי חסד.
בתקופה מסוימת הייתה לי אחריות על מוסד לבנות בעיר חיפה. מו"ר הרב שך זצוק"ל היה נושא בעול של מוסד זה והוא ביקש ממני שאקבל את האחריות על כמה עניינים במוסד. התפקיד חייב אותי להיות שם כמה ימים בשבוע. כדי להקל מעליי את עול הנסיעות מירושלים הייתי לן בבית אחותי ע"ה בנתניה כמה פעמים בשבוע.
ערב אחד בעת שהותי בבית אחותי שבנתניה התקבלה שם שיחת טלפון מהרב שך זצ"ל. הרב אמר שכל שעות אחר הצהריים הוא מנסה לטלפן לביתי שבירושלים, ורק כעת נודע לו שאני בנתניה. לאחר הקדמה זו סיפר לי שיש בישיבה בחור טוב שהוא עולה חדש ללא מכרים בארץ, והוא ביקש מראש הישיבה שיעזור לו בבירורי שידוכים. כעת מציעים לו שידוך מהמוסד בחיפה. הרב שך הוסיף ואמר: "היות שאתה קשור למוסד, עלה בדעתי לשאול אותך, אז תסלח לי על השעה המאוחרת ועשה מאמצים גדולים להביא לי תשובה ברורה".
הבטחתי לו שלמחרת בבוקר כבר תהיה לי בעזרת השם תשובה ביד, אך ביקשתי רשות לשאול את הרב שאלה: "האם הרב, שכל עול הישיבה ברוחניות מוטל על שכמו, לא יכול להשתמש בשירותו של איזה בחור שיעשה את מלאכת הבירורים?"
וענה לי הרב זצ"ל: "דע לך, אנו שעוסקים כל היום בתלמוד תורה וצריכים הרבה סייעתא דשמיא בשביל להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד – הרי צריכים הרבה זכויות לכך, והחסד, בפרט למתקשים, הוא המשען והיסוד להצליח בלימוד התורה ועיונה. וכי אני יכול להרשות לעצמי לדחות סיוע זה בגלל קושי?"
כדי להדגים את חשיבות העמל להבנת התורה לעומקה, אספר סיפור קטן שבדידי הווא עובדא והוא לקח חשוב:
כל מי ששמע את השיעורים הכלליים של מרן הרב שך בישיבת פוניבז', שאליהם היו מגיעים שומעים רבים – הן מתלמידי הישיבה והן מכלל ציבור תלמידי החכמים שבבני ברק – יודע שהשיעור היה עיוני ביותר והיו צריכים להתרכז לעומק כדי להבינו. בדרך כלל השיעור היה מעורר תסיסה למדנית ורבים מהלומדים היו מתפלפלים בקול רעש גדול, ומרוב קולות היו תלמידים צעירים שלא קלטו היטב את תוכן השיעורים.
לכן הסכימו כמה מהבחורים היותר מבוגרים להקים קבוצות של הבחורים המתקשים, שיתקבצו בכל פעם בבוקר שלמחרת השיעור, ובראש כל קבוצה עמד אחד הבחורים שהבין טוב את דברי ראש הישיבה וכך חזר על השיעור בפני קבוצת שומעים.
יום אחד נתבקשתי לעמוד בראש חבורה הנ"ל. באמצע הדיבורים והוויכוחים נכנס הרב שך זצ"ל, ניגש לחבורתנו, נעמד מאחוריי וביקשני להפסיק מאמירת החבורה כי יש לו משהו חשוב לשאול אותי. ואז שאלני הרב אם ישנתי טוב בלילה. לא הבנתי את כוונתו, אך עניתי לתומי שברוך השם ישנתי טוב מאוד. הוא חזר ושאלני: "תאמר את האמת, ישנת טוב הלילה?" עניתי שוב: "וכי ח"ו אשקר, הרי אמרתי שישנתי טוב מאוד!" אך הרב חזר ושאלני את אותה שאלה שוב ושוב.
בפעם השביעית שהוא שאלני את אותה שאלה, שאלתי את הרב אם מראה פניי מעיד על חולשה (כי הרב היה מתעניין מאוד בבריאות הבחורים). הרב ענה לי שברוך השם אני נראה טוב מאוד, אך יש לו עניין חשוב לברר אם ישנתי טוב. עניתי שאם היה מותר להישבע, הייתי נשבע בפני ראש הישיבה שישנתי טוב הלילה.
הרב עצר משאלותיו והגיב: "אה, ישנת טוב. אז אמור לי, האם נכחת אמש בשיעור כללי שמסרתי?" עניתי בחיוב: "שמעתי את השיעור וברוך השם הבנתי טוב". הרב הוסיף לשאול: "אם הבנת טוב כמו שאתה אומר, אז מה התוצאה הסופית של השיעור?" עניתי לו, שלפי העיון של השיעור הרשב"א נשאר קשה.
אז הרים הרב את קולו: "אם כך, חייבים לגלגל אותך מכל המדרגות של גבעת הישיבה (כ-150 מדרגות…)!" שאלתי בתמיהה ובחרדה: "מדוע ולמה?" והרב ענה: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! נשארנו באי הבנה בדברי הרשב"א ואתה מוכן להישבע שישנת טוב! איך אפשר לישון טוב אם יש רשב"א מוקשה?!"
אנו עומדים בזמן קשה. הרבה מבני ישראל נופלים בחרב האויב בצורה נוראה, רבים גלו מבתיהם וישנם רבים שעדיין לא ידוע מקומם וגורלם, וכעת ישנם אנשים שבעיוות דרכם ומחשבתם חושבים שביטול תורה יהא בסעדם.
הרי לא מזמן קראנו את סיפורו של המן הרשע, שאף הוא הבין שרק לימוד התורה הוא המציל היחידי בעת צרה, וכשראה תינוקות של בית רבן משננים את תורת המנחות בבתי המדרשות הגיב: "קומץ הקמח שלכם דחה את עשרת אלפים כיכר כסף שלי".
והרי זה נס כפול – אתה המן, שהיית משנה למלך, מכופף קומתך לפני ילדים קטנים השונים משנתם בביטחון ודנים בכמות קטנה של קמח להקרבת המנחה? אתה נכנע להם וללימוד התורה הקדושה?
אולי כוונת חז"ל בגילוי זה היא להראות לנו שלימוד התורה הוא היסוד הגדול של הצלת העם היהודי בזמנים הכי קשים, ואף המן הוכרח להודות שההצלה היחידה של עם ישראל היא בלימוד התורה.
ייתכן שהבזק האור הקצר הזה שבו זכה המן להבין זאת, הוא שזיכה אותו שמבני בניו למדו תורה בבני ברק, כמאמר חז"ל. וכמובן זה עניין גדול במידת החסד שבו פתחנו, שהוא יסוד גדול בקיום העולם. אף אנו במצבנו הקשה עלינו לחזק את לימוד התורה בנערינו ובזקנינו, והרי רבים מעימנו נפקחו עיניהם לחזות בנועם ד' ומבקשים ללמוד תורה ולהתנהג במנהגי היהדות.
מי שישמע לתחנוני רבים מעימנו לקרבם לתורה ולתפילה ולקיום המצוות הרי יהיה במעלה גדולה, כי ודאי שכל הייסורין נועדו להגדיל תורה ולהאדירה, ומצווה לפרסם את האגודות שנועדו לחזק את התועים ולקרבם לתורה תפילה ומצוות.
כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.