ישראל יוסקוביץ
י"ג אייר התשפ"ה
1.
בבוקר ראשון השבוע הצפנתי לציונו הקדוש של רשב"י.
כביש 6 היה ריק יחסית, השמש החלה להפציע והנוף בצידי הדרך בישר אביב: שדות פתוחים, הרים שטופים ירוק, ושדה ראייה מרחיב דעת.
יש משהו בטיפוס הזה, במיוחד בעונה הזאת, שמנקה את הראש. הקצב שונה, הסטרס ממשימות היום יוצא להפוגה, המחשבות מסתדרות אחרת.
סמוך למושב מירון, בפתחו של מתחם 89, הנקרא כך על שם עורק התחבורה החולף על ידו, המתין לי שניאור רוזן. בימי שגרה יועץ, דובר, איש של מילים והודעות כתובות. עכשיו הוא מושקע במלאכת ההסברה.
אני מכיר אותו מספיק זמן כדי לדעת שעבורו זו לא עוד משימה מקצועית. אירועי העבר ניצבים כאן כתמרורי אזהרה באותיות קידוש לבנה. העושים במלאכה מבינים את כובד האחריות.
ארבע שנים חלפו מאז האסון הנורא. ארבעים וחמישה מתפללים נספו; שישים ואחד יתומים איבדו את אביהם, עשרות הורים קברו את ילדיהם.
ההיסטוריה עוד תספר את סיפורה. מי כשל ומי התרשל, מי התעלם ומי התעצל. מה שוועדת חקירה הגונה, יסודית, לא הצליחה לעשות, יעשו דברי הימים. נכון, זה יהיה מאוחר מדי, האשמים יחמקו מדין, אבל קלונם ייחרט לעד.
זה יקרה מתישהו, אבל עכשיו צריכים לדאוג שהפקת הלקחים תמומש. בעוד שבוע יעלו מאות אלפי עמך בית ישראל לציון הקדוש, ומישהו צריך לפקד על האירוע האזרחי הגדול במדינה.
שר ירושלים ומסורת ישראל, הרב מאיר פרוש, יחד עם אנשי אמונו, פרויקטור מירון יוסי דייטש ומנכ"ל משרדו שימי אלבוים, נקראו לדגל. תפקידם, בכל שנה, מאתגר: להפיק חגיגות הילולה במקסימום שמחה ולקבל אחריות מלאה, מונעת אסון, על ניהול הסדר הציבורי.
השנה, הלוח מייצר אתגר כפול: ל"ג בעומר נחוג ביום שישי, ערב שבת קודש פרשת אמור. במקום עשרים וארבע שעות של חגיגות, נקבל רק שש עשרה שעות.
חמישה חודשים שוקדים פרוש ואנשיו על ההיערכות. שום דבר לא ניתן כאן ליד המקרה. הפרטץ', שהפך לסימן ההיכר של הילולות העבר, לא בבית ספרם. אז מה עושים? לשם כך לקחו את אזור 89, שבעבר שימש כפתרון זמני, והפכו אותו ללב הפועם של ההילולה.
המתחם עצום ממדים. ריח אספלט טרי, משכר, ממחיש היערכות חסרת תקדים. השטח, קרקע ציבורית של המדינה, הוכשר לטובת האירוע.
המטרז', ששימש בשנה שעברה – ובזו שלפניה – כמתחם תומך הילולה, יעמוד השנה במרכז ההתרחשויות. הוא נסלל, גודר, חובר לתשתיות קבע, וכולל שלושה מתחמי הדלקה: מתחם אברהם, הגדול, שבו תתקיים בין היתר הדלקת רבבות בראשות הרה"צ ר' מיילך בידרמן; מתחם יעקב, הבינוני, שיארח הדלקות מרכזיות נוספות של קהילות חשובות; ומתחם יצחק, הקטן יותר, שבו יציינו קהילות מפוארות את מעמד ההדלקה המסורתי בדרכן הייחודית.
במתחם עצמו תמצאו יותר ממאה תאי נוחיות מחוברים לתשתיות ביוב, אוהל חלאקה ענק, אזורי התרעננות, מערכות מיזוג תעשייתיות, שטחי הצללה, האנגר הכנסת אורחים, עמדות סיוע רפואי, בית מדרש ללימוד הזוהר הקדוש, עמדות התרמה למפעלי חסד ואפילו פינת ילדים אובדים, מאובזרת בחוטים ממוספרים שיקלו על האיתור.
את צוותי ההפקה מלווים שלושה מהנדסים. כל אוהל, כל מתקן, כל במה שמוקמת, נדרשים לחתימתם המשותפת.
2.
השנה נוספו חידושים משמעותיים בהנעת ההמונים להר. יישומון ייעודי יזרים עדכונים בזמן אמת על מועדי ההסעות, יאפשר להזמין מקומות וינווט באופן מיוחד את תנועת המתפללים הרכובים. בנוסף, כדי למנוע עומסים מיותרים, יונהגו מנגנוני ויסות שיפקחו על תנועת המתפללים לפי קבוצות וקהלים.
במקום תופעל תשתית תקשורת ייעודית, שתחובר למוקד תצפית אווירי ולמצלמות כוחות הביטחון. המעקב יתבצע מהחפ"ק המשטרתי שהוקם ב'בית העם' במרכז היישוב, שבו ישבו גורמי הפיקוד ויתצפתו און-ליין על הצמתים והדרכים הסובבות, עד למרחק עשרה קילומטרים.
מערך התחבורה השנה מתוכנן כמו מבצע צבאי. האוטובוסים מגיעים מכל הארץ, אבל אף אחד מהם לא נכנס ישירות להר. במקום זה, מופעל מסלול תנועה סגור שנקרא בפי אנשי ההפקה 'מעגל הציפור': ההסעות נכנסות מהכניסה הדרומית של מירון, פורקות את הנוסעים בטרמינלים שבמתחם 89, ממשיכות בנסיעה מעגלית סביב ההר, וחוזרות חזרה ליציאה, בלי לעצור או ליצור עומסים.
המסלול הזה, שתוכנן מראש לפרטי פרטים, מבוסס על עיקרון פשוט: תנועה שזורמת בלי להצטלב. ללא פקקים מיותרים וללא רכבים שמפציעים משום מקום כי מישהו שתה הבוקר ויטמין P.
שאטלים מיוחדים ימתינו בתחנת הרכבת בכרמיאל ויביאו את העולים ישירות למתחם. מאשדוד, ירושלים, בני ברק וערים נוספות יופעלו רכבות מיוחדות, כדי להפחית את התלות ברכבים ואוטובוסים.
גם השנה תפעל שיטת השהייה המוגבלת בהר; זאת שמכונה כאן "חמש שעות ויורדים". הרעיון פשוט, אבל מחייב שיתוף פעולה של כולם: ההר לא מסוגל להכיל את כל מי שרוצה לעלות. גם לא אחרי ההרחבות. לכן, כל אדם שעולה להר נדרש להתחשב בזה שיבוא אחריו.
המשטרה לא תשלח פקחים לרדוף אחרי אנשים או להוריד אותם בכוח, אבל תיאום התחבורה מאפשר מעקב מדויק בזמן אמת: כל קבוצה שמגיעה להר מסומנת לפי האוטובוס שבו עלתה. אם אחרי חמש שעות האוטובוס לא התחיל לחזור, או שחזר עם פחות אנשים מהמספר שעלה, זה אומר שההר עדיין בתפוסה. בהתאם, התנועה נעצרת והמתפללים ימתינו למטה, במתחם מיוחד שגם הוא צויד במתקני נוחות; כולל מזון ושתייה.
"זה עובד על עיקרון של ערבות הדדית", מסביר שניאור רוזן. "אנשים צריכים להתחשב באלו שרוצים לבוא אחריהם. חמש שעות, זה פרק זמן סביר".
לצד מתחם 89 הופעלו גם חניונים חכמים, בראשם חניון 6, שמיועד בעיקר לחסידויות גדולות ומשמש שסתום לחץ שמוריד עומס מהקווים המרכזיים. "חמישה עשר אחוז מהמתפללים מגיעים מהחסידויות הגדולות", מתווך לי יועץ התקשורת ישכר זלמנוביץ את מה שעומד מאחורי ההחלטה. "זה משחרר באופן דרמטי את הצפיפות התחבורתית מהחניונים הנוספים".
אחד ההישגים המשמעותיים של הפקת ההילולה השנה הוא שיתוף הפעולה המלא עם הקהילות שהסכימו – מתוך הבנה עמוקה בצורך למנוע סכנת חיים – להעתיק את ההדלקה המסורתית למתחם 89.
מאחורי ההבנה הזאת עומדת עבודת שטח ארוכה ומורכבת. מפיקי ההילולה, בראשם השר פרוש, ניהלו שיחות שקטות ופוריות עם בעלי החזקות ורתמו אותם למשימה החשובה.
הרה"צ ר' מיילך בידרמן, שמדי שנה מרכז סביבו קהל עצום בהר עצמו, יערוך את ההדלקה הסוחפת המונים במתחם שהוכשר למטה. שניאור לוקח אותי לצפות בבמת ההדלקה שכבר הוקמה בשטח. "זה בגודל של נמל התעופה בן גוריון, רק בלי טילים מתימן", אמר בסרקזם.
הוא נזכר באותו ל"ג בעומר נורא, שבו נדחסו על ההר שבעים אלף איש. "אחד הלקחים שהופקו", אמר, "הוא החובה להוריד קהלים למטה. עשינו עבודה מול כל האדמו"רים; כולם שיתפו פעולה".
במעלה ההר, סמוך לאזור הציון, נפרץ השנה נתיב חדש הנקרא 'דרך הלל'. זהו שביל רחב, סלול ומוגן, שתוכנן במטרה לשבור את צוואר הבקבוק המוביל לציון.
במשך שנים, הגישה הייתה דרך מעבר צר שהפך למלכודת המונית בשעות העומס. הנתיב החדש מתחבר מהצד הדרומי של המתחם, עובר מתחת לשבילי העלייה הראשיים, ומגיע כמעט עד לפתח היציאה.
השנה, לראשונה, הנתיב הזה מאפשר זרימה דו-כיוונית בטוחה: עולים מהכיוון הוותיק, יוצאים בדרך הלל, או להפך.
רוחב השביל שישה מטרים, עם מרחבים מוגדרים, שילוט הכוונה, תאורה, וסימון מדויק לנקודות עצירה.
כמו למטה, כך וביתר שאת גם כאן: כל אבן, כל מעקה, כל רמפה, נדרשים לחתימתם של שלושת מהנדסי הבטיחות.
3.
בין עמדות ההפקה, מאחורי מחסני ציוד וערמות קונסטרוקציות, אני פוגש את מוטי רבינוביץ' מ'טיפ הפקות'.
חסיד בויאן, בן 44, נשוי פלוס 12, מתגורר בביתר עילית. מגיל שלוש, הוא מספר, לא פספס אף הדלקה אחת; כולל מלחמה וקורונה. כשמירון הייתה סגורה, מצא איך לעלות.
"כשהתחילו לדבר על הגבלת קהל", אמר, "ידעתי שאם לא נייצר חלופה אין אירוע. האיסור לא יחזיק.
"מה שעשינו כאן", הסביר, "זה לקחת שטח של 25 אלף מטר ולהכפיל אותו פי שניים וחצי. היום אנחנו מדברים על יותר מ-60 אלף מטר, עם יכולת קליטה של עשרות אלפי אנשים".
הוא עובר איתי על רשימת השמות שירדו למטה. "הצלחנו להעתיק לפה את כל מוקדי המשיכה של ההר", אמר. "ההדלקות, האוכל, ארגוני החסד, השטיבלך – הכל כאן".
רבינוביץ' מצביע על שטח עם עשרות תאי נוחיות מחוברים לביוב. על ידם אוהלי הכנסת אורחים, גידור בטיחותי, נקודות מים, נקודות חשמל, עמדות חפ"ק, פינות ילדים אבודים – ולא פחות מ־40 עמדות חלאקה, כולל מראות, כיסאות, ומכונות תספורת.
לצד ההפקה הרשמית, פועלים במתחם גם עמותות וארגוני חסד. "כל ארגון שאושר", אומר רבינוביץ', "קיבל שטח מוגדר, ותיאם איתנו תנאי בטיחות מוקפדים. לא תמצא כאן חאפרים.
"קיבלנו עשרות בקשות. כל מי שפנה מילא טופס, עבר סינון, הוקצה לו מתחם, ואנחנו דואגים לתשתית: אוהלים, חשמל, מיזוג, גידור".
"המבחן שלנו", מסכם רבינוביץ', "הוא לא רק למנוע אסון. זה הבסיס. המבחן הוא לייצר חוויה רוחנית, ששומרת על הצביון והשמחה המסורתית ועם זאת לא מסכנת אף אחד".
4.
מבצע 'מרכבות גדעון', שעליו החליט השבוע הקבינט, נועד להביא לשחרור החטופים. הוא לא מה שימומש בשטח ברגע האמת.
הרעיון שעומד בבסיסו – השתלטות על שטחים, שיטוחם, והחזקתם עד ועד בכלל – נועד ללחוץ על אוכלוסיית עזה לצעוק עוד יותר חזק 'די'.
להבנתי, פרסומו הוא תכליתו. הכוונה לדחוק החוצה את אזרחי הרצועה ובעצם לצמצם דרמטית את השטח, לטובת הקמת מוצבים ישראליים – ומי יודע, אולי גם יישובים – אמורה להלך אימים על תפיסתם המעוותת של הפלסטינים שרואים בקדושת האדמה ערך נעלה עשרות מונים על פני קדושת האדם.
הלכה למעשה, אם חמאס יעמוד במריו וצה"ל יונחה לחדש את האש, תורת הלחימה תהיה שונה מהותית מזו שפורסמה.
הכוונה לשטח את המבנים שנותרו באזורים מסוימים ולעקר כל יכולת לשוב ולהתגורר בהם. הדגש יהיה על הפרימטר שעל גודלו יחליט הדרג המדיני.
ישראל לא מעוניינת לעשות בעזה מה שעשתה 18 שנה בלבנון. גם שם זה התחיל בכניסה זמנית והפך להקמת מוצבי קבע שגבו מחיר כבד מחיילינו.
לכן, בניגוד לדיווחים, מדובר במבצע תחום בזמן, שיכלול הרבה יותר אש והרבה יותר מודיעין. אנחנו נראה מתקפות יזומות בתאי שטח ספציפיים, ואז שקט ממושך, ושוב מתקפה ממוקדת באזור לחימה אחר.
בחודשים שחלפו, אגף המודיעין בצה"ל, יחד עם שירות הביטחון הכללי, הרחיבו דרמטית את יכולת החדירות שלהם למערך הלוחם בחמאס. המהלומות שיספוג יהיו קטלניות יותר, קצרות יותר ומפתיעות הרבה יותר.
הנשיא טראמפ הביע הסכמה לסבב נוסף אבל דורש מועד ברור לסיומו. בסביבתו גיבשו מפת דרכים שתכליתה השגת היעדים בפרק זמן קצוב. הרבה יותר קצוב מכפי שנדמה. מה שיושג, יושג; מה שלא, לא.
לאחר מכן, ישראל תיכנס לתקופת טרום מערכת בחירות שתוביל אותנו במשך חצי שנה, אולי קצת יותר, לקלפי. העיסוק בוועדת חקירה, מי אשם ומי יחקור, יביא את החברה הישראלית לנקודת שבר מסוכנת.
לכן, מי שלא קשור לאירוע מתבקש להתרחק. כולל הפסקת קריאה של טור זה. מי שנפשו מבקשת קצת שפיות, רצוי שיסגור כל חלון או פרצה שעלולים להכניס אותו לקלחת. ככל שנפחית, כולנו, בצריכת אקטואליה, כך נעקר את יכולתם של שורפי האסמים משני המחנות לעשות בנו שימוש.
הם חיים מזה, חלק מהם מתפרנסים מזה, אבל אתם? מה לכם ולזה?
