זמן תפילה

1.

מחשבות למוצאי שבת: בכל שבת, דוֹרְשֵׁי השם, בני משפחת פאלי, זֶרַע אַבְרָהָם (נח בן יהודית) אוֹהֲבוֹ, מְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת – וּמְמַהֲרִים לָבֹא. ובשבת 'יתרו' תשפ"ג, זה הפוך. הם מאחרים לבוא – כי צריך להספיק לקבור את יעקב ישראל הי"ד. והם ממהרים לצאת – כי צריך להזדרז לקבור את אשר מנחם הי"ד.

ולצד המחשבות הבלתי פוסקות על המכה הכפולה שלא ניתנת לעיכול גם אצל מי שלא מכיר אישית, קשה לי להשתחרר מהמחשבות על הטעות האמונית שאני כן מכיר אישית (אני כותב 'אישית', אבל בסקר מהיר שערכתי בין חבריי הכנים, גיליתי שאני לא לבד בטעות הזאת): התבלבלנו. חיכינו שהממשלה הזאת תקום. התפללנו שיבוא יום ורוב ככל חברי הקואליציה יכירו וידעו את הסכנה בעריצות בית המשפט (הכרה שעד לפני שנים ספורות הייתה נחלת הציבור החרדי בלבד). שיבוא יום והממשלה תפעל לחוקק חוקים שירסנו את שופטי בית המשפט ויעניקו לנבחרי הציבור את הסמכות הנכונה. שיבוא יום וחברי הממשלה יכירו בערך לימוד התורה. שיבוא יום ולא ישתמשו במילה 'סכסוך' כשאנחנו מתמודדים עם צמאי דם שמחנכים ומהללים מחבלים בני 13. התפללנו לזה. גם אם לא בנוסח קבוע של שריה, ראשיה ויועציה, ברור הרי שבכל יציאה שלנו לקלפי, לזה קיווינו. שרק יבוא אותו היום – וכל הרחובות ילבשו חג.

והנה, כל זה קרה. הרבה מעבר לדמיון. שר האוצר של מדינת ישראל מכיר בערך לימוד התורה ומצהיר שהתפיסה התורנית שלו מתווה את משנתו הכלכלית. לצדו של שר החינוך הפרו חרדי, פועל שר נוסף מוכשר מהמגזר. שופטי בג"ץ חרדים סוף-סוף לכיסאותיהם ולאיבוד הבלעדיות שלהם על חוש הצדק. השר הממונה על המשטרה שמכהן כחבר בכיר בקבינט המדיני, מצהיר מעל כל מדרכה שעל כל טיל מעזה אנחנו צריכים להחזיר חמישים טילים. ועדיין, הרחובות, בלשון המעטה, לא לובשים חג. האשליה שבדומה לחולה שירד לנו מ'רפאנו' (בנסיבות משמחות), כך גם קרה בסיפור הקמת הממשלה, היא טעות מסוכנת. זה לא הולך להצליח בלי תפילה. דרושה תפילה שתכריע האם נצעד כצאן לטבח, או שאנחנו נמצאים בתור הזהב בארץ הקודש.

ההכרעה הזאת לא תלויה במבצע 'חומת מגן 2', לא באיסוף נשקים במזרח העיר ולא בחוק גירוש משפחות מחבלים. ברור, כל הדברים האלה חייבים להיעשות – ויפה שעה אחת קודם. אבל צריך לזכור שהקמת הממשלה היא לא אקורד הסיום של תפילותינו. היא רק יריית הפתיחה. נדמה היה לנו שאפשר כבר לחתום ב"ברוך שומע תפילה". אנחנו רק ב"שמע קולנו".

2.

"כל הזמן בשיחה שלנו עלה הצירוף הזה 'יהודית ודמוקרטית'. אתה אמרת בעצמך, 'זה הבסיס'", אומר המראיין רוני קובן למרואיין אהרון ברק אחרי למעלה מ-40 דקות שיחה. "אז בית המשפט העליון, מוסד כל כך חשוב, אמור להיות גם הוא יהודי ודמוקרטי. אולי הייתה להם (לחרדים) תחושה שאתה בעיקר עם הדמוקרטי? זה נכון, אגב".

– "לא", השיב ברק. "אני נמצא יותר בדמוקרטית, משום שאני לא מכיר מספיק את המקורות היהודיים. אני הייתי בעד שילמדו יותר יהדות. אני מיצר על כך. אבל לא משום שאני חושב שבאיזון בין יהודית ודמוקרטית צריך לתת לדמוקרטית משקל יותר כבד. לא. הם שווים. שניהם שווים. עקרון השוויון".

"אני חייב לשאול", המשיך קובן. "באלוקים אתה מאמין?"

וואו. זו שאלה יפה. קנאתי קנאת מראיינים בקובן, שחשב על השאלה הדי מתבקשת מול מי שאומר על עצמו 'מלוא כל הארץ משפט'. כן, זה לא כינוי גנאי שהדביק לו שמחה רוטמן. כבר בשנת תשס"א, בכנס לשכת עורכי הדין דיבר בחריפות השופט הדתי לשעבר מנחם אלון ע"ה נגד הרטוריקה המסוכנת של 'מלוא כל הארץ משפט'. "אלה לא דברי נועם", אמר אלון בכנס. "הביטוי 'מלוא כל הארץ כבודו' הוא ביטוי דתי. ההסבה שברק ערך לו מעוררת חשש שמערכת המשפט הפכה למערכת תיאולוגית. מה זה 'היקום המשפטי'? המשפט הוא רק פסיק קטנטן ביקום". אז לשאול את ברק אם הוא מאמין באלוקים זה לא לסטות מהנושא המדובר. זה הנושא! ובכן, ברק כדרכו השיב מייד (אין אצלו שתיקה ממושכת לפני שהוא עונה תשובה. כל רז לא אניס ליה): "לא".

למשמע התשובה הנחרצת המראיין המשיך להקשות: "אז איך אדם שלא מכיר את המשפט העברי, לא מאמין באלוקים, אמונתו הכה ליברלית לא תזלוג לפסקי הדין שלו?"

מה ברק ענה? כבר פחות חשוב. האם הפתיע אותי שהוא לא מאמין באלוקים? לא. אבל הקלות שבה הוא הצהיר זאת, היא מדהימה. תחשבו שבראש מערכת המשפט יעמוד שופט שיצהיר שהוא לא מאמין בדמוקרטיה. ונכון, גם שופט שכן מאמין באלוקים ולא מבין ש'מלוא כל הארץ' זה 'כבודו', הוא לא באמת מאמין באלוקים. אצל ברק זה יותר מזה. מי אמר למי "מִי ד' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"? ובכן, התשובה העדכנית היא: אהרון ברק לעם ישראל. זה מה שעומד מאחורי המהפכה החוקתית שלו. זה לוקח את כל הסיפור למקום אחר לגמרי. אנחנו לא נמצאים במערכה בין הפוליטיקאי יריב לוין לשופט אהרון ברק. אנחנו לא במשחק כיפופי ידיים בין רשויות החוק. בעומק, אנחנו במערכה האם 'אין עוד מלבדו' או חלילה אין עוד מלבדי.

צריך לדייק את התפילות שלנו. בעזרת השם ננצח.

מבט

חמישה חודשים

חלפו מאז הקליט עמיחי פלסר את הלחן שלו 'בלבב שלם'. חמישה חודשים ובורא העולם החליט שרק בשבוע הקשה שעברנו, אשמע לראשונה את הניגון הטהור הזה. "הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ. וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם". אי אפשר לתאר ניגון במילים. ודאי לא את השירה של עמיחי (תלמיד ישיבת 'הר המור').

אבל הנה דברים שעמיחי עצמו כתב כשיצא השיר: "לפעמים כשהלב קצת נשחק ונרדם, מתעוררת תפילה על הלב. מעומק הלב עולה תפילה מלאה טהרה ורצון לקרבה על פתיחתו של הלב. תפילה שהוא, יפתח את ליבנו, לאהבתו, ליראתו, לעשיית רצונו". התיאור הזה מסגיר את הביצוע המיוחד. זה לא שיר. זו תפילה. ועמיחי הוא לא 'אומן זמר', הוא מתפלל. שוב ושוב הוא חוזר בתפילתו הטהורה על המילים "בלבב שלם".

בהמלצה להאזנה לשיר, מקובל להוסיף: 'תפתחו את הלב שלכם'. אני לא כותב את זה פה. פשוט תאזינו. הלב כבר ייפתח לבד.