בתוך מחנה מעצר, אי שם בערבות המדבר האוסטרלי, עומד יהודי אחד ומכריז 'שלום עליכם' שיאיר את עתידו
הוא התיישב מולי וביקש לספר סיפור שכמותו לא שמעתי. קראו לו שטרנפלד, יהודי מבוגר שהתגורר ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, ומאחוריו הסתתר סיפור חיים מופלא.
כמו שאפשר להבין משם המשפחה, מוצאו מהונגריה, אך הוא עצמו חצה את הגבול והתגורר בווינה בירת אוסטריה. הוא עשה שם חיל, אלא שאז, בתרח"צ, העולם כולו הלך ונכבש תחת רגלי הצורר הנאצי. בלי ירייה אחת, ובהסכמה שתקנית של אומות העולם – סופחה מדינת אוסטריה, במסגרת האנשלוס ההיטלראי, אל ממשלת הרייך.
בבת אחת הפכו חייהם של יהודי וינה למפחידים ובעיקר למסוכנים. היהודים החלו לחשוש לגורלם ולחייהם.
היהודים בעלי הקשרים החלו לחפש דרך מילוט ובתוכם התארגנה קבוצה של אנשי עסקים שהחליטו על מבצע בריחה נועז. הם הצליחו לגייס טייס, שהיה מוכן, בעד תשלום של הון עתק, להבריח אותם במטוסו עד לאנגליה.
זה ארך המון זמן. הרבה חששות נלוו ליוזמה הנועזת הזו. טיסה חשאית בניגוד לחוק ולסדר ששלטו אז באוסטריה הפרו-נאצית, הייתה מבצע לא פשוט. הכל חייב היה להיות בסתר, גם מעיניהם של פקחי הגבולות. אבל להצלת הנפש, אין שום מחיר שהוא יקר מדי.
קבוצת היהודים הווינאים עשתה הכל, מכרה את כל התכשיטים ונכסי הנדל"ן וקיבצה את כל הסכום רק כדי לזכות למקום על רצפת המטוס, שהמתין באישון לילה בשדה מרוחק מווינה. זה היה מסע מטלטל, שכל רגע בו היה נס מחודש. הנחיתה של מטוס הבוכנה בתוך שדה בלי שם ובלי שום סימון ראוי, ההמראה בלי לעורר יותר מדי רעש ובעיקר הטיסה שבה עשרות בני אדם יושבים בצפיפות איומה על רצפת המטוס, משתדלים לא לזוז. והנס, אולי הגדול ביותר, היה בנחיתה, כשהמטוס הצליח לזהות מסלול מאולתר בתוך שדה בור אי שם בצפון אנגליה – וכל זה בלי להתגלות על ידי הנאצים.
כמו ביציאה מתיבת נח, ברגע הנחיתה התפזרו להם היהודים אל כל עבר. כל אחד בוחר לו עיר אחרת בממלכה הבריטית ומנסה להתערות בה ולהסתיר את מוצאו. אלא, שבימי המלחמה המתוחים ההם, קשה היה להסתיר באנגליה מבטא ומוצא גרמני-אוסטרי.
כמה חודשים לאחר מכן פרצה המלחמה ובריטניה הצטרפה לכוחות הלוחמים נגד גרמניה. בתור הגנה עצמית, דאגו השלטונות הבריטיים לאסור כל אדם שאזרחותו המקורית שייכת למדינות הציר: גרמניה, אוסטריה ואיטליה.
ושטרנפלד מיודענו מצא את עצמו על סיפונה של אניית מסע היוצאת מנמל פורטסמות', מובל במשך שבועות ארוכים עם האסורים בה עד לערבות אוסטרליה, שבאותם ימים הייתה שייכת לדומיניון הבריטי. שם, במחנה מאסר שבמדבר האוסטרלי, הוחזקו האסירים הגולים, בחשד שהם מרגלים פרו-גרמניים הפועלים נגד ממשלת הוד מלכותו המלך ג'ורג' השישי.
- • •
לילה חורפי אחד של מוצאי שבת. היהודים הגולים במחנה המעצר סיימו את תפילת ערבית באחד הפחונים שהפך למין בית כנסת מאולתר. עכשיו הם יצאו החוצה והרימו עיניים לשמים החשוכים, בניסיון לראות את הירח ולקדש את הלבנה. קור מקפיא שרר במדבר, אך הלילה היה בהיר והסהר הזהוב של תחילת החודש – נגלה במלוא הדרו.
היהודים הנרגשים כיוונו רגליים, הביטו פעם אחרונה כלפי מעלה, נעמדו ליד גדר התיל של המחנה והחלו לומר 'קידוש לבנה'.
גם שטרנפלד עמד עימהם. איכשהו, מילות הנוסח זרעו בו אופטימיות ומעט הקלה מהסבל ומהבדידות. "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשוֹת רצון קונם".
לאחר מכן לחש ג' פעמים "תיפול עליהם אימתה ופחד", והתכוון על כל השומרים האוסטרלים ששומרים עליו ומצרים את צעדיו. ואז, הוא מרים עיניים מן הסידור ומכריז: "שלום עליכם". לתדהמתו הרבה, פתאום נראה לו שהשומר האוסטרלי שמעבר לגדר משיב לו: "עליכם השלום".
הוא היה בטוח שזו הזיה בעלמא. ליתר ביטחון חזר על ה'שלום עליכם' והפעם כיוון את פניו אל החייל. ואכן כן, החייל משיב: "עליכם השלום". כך שלוש פעמים. שטרנפלד ההמום מוסיף עוד שאלה: "עמך?" והחייל החמוש מושיט יד מבעד לגדר התיל ומשיב: "עמך!"
וברגע אחד נפרצו כל הסכרים. התברר שזהו חייל יהודי בצבא האוסטרלי. ילד מבית שומר מצוות מהעיר מלבורן. שטרנפלד ראה בכך אות משמים. הוא סיפר לחייל שיש לו בן דוד שני שמתגורר בעיר מלבורן. "במשך כל השנים הקשר בינינו הסתכם בכרטיס ברכה לשנה טובה, מווינה למלבורן ובחזרה".
וכאשר שטרנפלד נקב בשם הבן דוד, החייל הזדעק: "אני גר באותו בניין, ברחוב הוטהאם בשכונת סנט קילדה". שטרנפלד התחנן אל החייל שייגש אל אותו קרוב, יספר לו שבן דודו נקלע לכאן ויתחנן בפניו שאם אפשר, שיבריח למחנה מצה שמורה אחת, כיוון שחג הפסח מתקרב וחשוב מאוד לעשות זכר ליציאת מצרים בליל הסדר.
מספר שבועות הפרידו בין אותו קידוש לבנה לליל הסדר. מכל ביקור של חופשה במלבורן שב החייל כשמתחת למדיו מוסתרת בין שתי מגבות מצה שמורה עגולה. עד ליל הסדר היו לשטרנפלד חמש מצות. קשה לתאר במילים את ההתרגשות העצומה שגרמו המצות הללו בליבותיהם של האסירים הווינאים.
חודשים אחדים חלפו. באחד הימים שטרנפלד יושב לו בצריף, מצחצח את נעליו, ולפתע חייל אוסטרלי פותח את הדלת וצועק בסמכותיות: "מי כאן שטרנפלד?" מישהו מצביע עליו והחייל מכריז בקול שלא בישר טוב: "המפקד קורא לך. בוא אחריי!"
בברכיים כושלות, כשכל גופו רועד מפחד, התייצב שטרנפלד בחדר המפקד. "יש לך קרובי משפחה במלבורן?" שאל המפקד. עכשיו החרדה הפכה מוחשית יותר. בטח גונב לאוזני המודיעין משהו על הקשר. מעתה לא יוכל עוד להסתיר שום דבר על מוצאו. אך הוא הבין שאין מנוס, והוא ענה בקול רפה: "כן".
"והם גרים ברחוב הוטהאם בשכונת סנט קילדה?"
"אכן כך", מאשר שטרנפלד. והגנרל מתחייך ואומר: "יש לכם חגים יהודיים עכשיו. הקרובים שלך שלחו משלוח של פרחים אקזוטיים לחגים ורציתי לוודא שאין כאן מזימה או תחבולה. תצא לחדר המזכירות, שם ממתין לך הזר שלך".
שטרנפלד יוצא החוצה. מבעד לערפילי הדמעות הוא מזהה את ה'זר' שמורכב מלולב ענק, שלושה הדסים, שתי ערבות וביניהם מבצבץ אתרוג מהודר.
- • •
'זר' הפרחים הזה עבר מיד ליד בכל ימי חג הסוכות והפך את החג של האסירים הדוויים לזמן שמחתנו אמיתי.
כשסיים שטרנפלד את סיפורו, אמרתי לו: "שים לב, גם המצות של ליל הסדר וגם ארבעת המינים של חג הסוכות, נתגלגלו לידיכם בזכות שתי מילים: 'שלום עליכם'".
כששני יהודים זרים מושיטים יד איש לאחיו ומברכים זה את זה בשלום, מן השמים מגלגלים שהם יזכו לקיים את החג כהלכתו, בהידור ובשמחה.
חג סוכות שמח ומאחד!
