עו''ד אבי בלום
ד' חשון התשפ"ו
זה היה אותו ביבי על אותו דוכן עם אותו נשיא ישראלי לצידו, אך מעבר לכך אי אפשר היה למצוא מכנה משותף. אלה היו שני נאומים לשני נשיאים.
לפעמים לא צריך לעשות את המרחק בין ירושלים לוושינגטון כדי לחוש בהבדלי הטמפרטורה. נתניהו מורגל בהבדלים שבין אוויר הפסגות בוושינגטון – שם הוא מרגיש על גג העולם – לבין הביצה הפוליטית בכנסת ישראל, שאפשר להגדירה לעיתים רבות מדי כמקום הכי נמוך בעולם.
רק שבמרוצת השבוע האחרון, בתוך הכנסת עצמה, אפשר היה לזהות את ההבדלים בלי לגמוא מרחקים. בתוך ימים ספורים הגיע נתניהו לאותו מקום – אך באווירה שונה לחלוטין.
"מבירא עמיקתא לאיגרא רמא", הגדיר נתניהו השבוע את השינוי שעברה ישראל משמחת תורה התשפ"ד ועד לשמחת תורה התשפ"ו. רק שהשבוע, ביבי עצמו חווה תחושה של מעבר מאיגרא רמא של ביקור טראמפ בכנסת, עם המחמאות שהורעפו עליו כמו חתן חרדי בשבע ברכות שלא מפסיק להסמיק מהמחמאות – לבירא עמיקתא של פתיחת כנס החורף ביום שני השבוע, עם אותו ריטואל קבוע של חילופי מהלומות, גידופים והשמצות. בדיעבד, אולי היה כדאי לדאוג לכך שסגן נשיא ארה"ב ואנס, יקדים את ביקורו ביממה ויגיע למליאה כדי לשמר את האווירה…
במקום לפתוח מושב באווירת אופוריה של הפסקת הלחימה, שחרור החטופים החיים והתמקדות בסדר יום מדיני, נאלץ נתניהו לפתוח את כנס החורף במזג אוויר סגרירי, למרות השמש הקיצית שהמשיכה להכות בחום מחוץ לבניין, גם אחרי אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם.
שני החללים שנפלו אחרי הפסקת האש, ההפרות הסדרתיות של חמאס, הן בטפטוף החטופים החללים והן בחידוש האש, וזאת עוד בטרם יבשה הדיו, והדונט האמריקאי שמונע בשלב זה תגובה צבאית משמעותית ומעלה את החשש משיבה למדיניות הסבבים – העלו על הדוכן את ביבי הישן, כפי שנהוג היה לומר בשנות התשעים.
שני נאומים לשני נשיאים. נתניהו, אוחנה והרצוג בפתיחת מושב החורף, השבוע צילום: פלאש 90
נואם מקדים
גם לראש ממשלה, כמו לראשון לציון, יש נואמים מקדימים בפתיחת מושב. הראשון הוא יו"ר הכנסת, והשני נשיא המדינה. רק שנואם הבית אמיר אוחנה שאמור היה להרים לראש הממשלה, גרם לנתניהו יותר נזק מתועלת, כשבמקום להתמקד בסדר היום המדיני שביבי מבקש להוביל, החזיר את המליאה לשיח של ימי הרפורמה כשסירב לכנות את יצחק עמית בתואר נשיא העליון, וגרר בתגובה נאום של בוז'י הרצוג. לראשונה, דווקא בתפקידו הממלכתי, נראה הרצוג כמנהיג האופוזיציה ולא כמי שמנסה לשמור על נתניהו מאוחדת…
התגובה של ביבי הייתה הכרה דה–פקטו בנשיאותו של יצחק עמית בחלק הראשון של נאומו, ובחלק האחרון של נאומו, קריאה להורדת מפלס האיבה והליכה לסדר יום של שלום, בבית.
כשירד מהדוכן והתיישב במקומו במרכז שולחן הממשלה, קיבל נתניהו כתף קרה מהסגן חמוץ הפנים שיושב לצדו, שר התיקים וסגן רה"מ יריב לוין, שגם הוא החזיר לכותרות השבוע את החקיקה המאובקת של הרפורמה המשפטית, ובמוקד כעת: פיצול סמכויות היועצת המשפטית לממשלה.
אם לוין היה פועל בתבונה, הצעת החוק לפיצול סמכויות היועמ"שית הייתה מונחת על השולחן ביום הראשון של הכנס בראשות הממשלה החדשה ולא בפתח המושב האחרון של הקדנציה. בהרב–מיארה עצמה נבחרה לתפקיד על סמך הסכמה שהעניקה לשר המשפטים לשעבר גדעון סער לפצל את התפקיד. באותו שלב ראשוני של הקמת ממשלה, שום עתירה שיפוטית לא הייתה יכולה לעצור את המהלך, אם בכך הייתה מתמקדת ראשית הרפורמה.
אבל כמו כל פעולותיו של לוין, מדובר במים עכורים מתחת לגשר רעוע. שום פעולה לא נעשית בזמן, במקום ובתכנון המתאים, ולכולם ברור שמדובר בקריצה לבייס ולא בתוכנית בת היתכנות לביצוע.
מבחינתו של ביבי, סדר יום שמקפיץ לתודעה את הרפורמה המשפטית, גורם יותר נזק מתועלת ויביא להברחת מנדט או שניים של ציבור ימני מתון, שמתלבט בינו לבין בנט ואיווט, ומעריך את התנהלות נתניהו בשנתיים האחרונות.
בכל סקרי העומק שנעשו, הציבור ברובו הגדול משתוקק לדיבורים של אחדות. החזרת סדר היום הקפלניסטי, אולי תועיל לאוחנה ולוין בפריימריז ובבחירות הקרובות לוועידת הליכוד, אך תזיק לליכוד בראשות נתניהו בבחירות הכלליות. הקו החדש של ביבי לא היה מעידה על הדוכן, אלא עמדה שנשמע עוד ועוד, גם מכאן ולהבא. גם בשבילנו החרדים, שחוטפים את הריקושטים, צריך לקוות שעמדתו של ביבי תישמע בקול רם יותר, מדיבורי הסרק של יריב לוין.
סולם נתניהו
אצל ביבי המוטו התמידי הוא: סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כפי שהאיש אמר לי בעבר – מי שרוצה לשרוד בפסגה חייב לדעת, כל אימת שצריך, לרדת לקרקע המציאות. להכניס את הידיים לבוץ, לחלץ, לסדר, ולחזור לעסוק בעניינים שברומו של עולם.
ביבי מגיע לפתיחת כנס החורף במצב פנטסטי. כמעט כל הקלפים בידיו. לו היה רוצה – הכנסת הייתה מודיעה על מועד בחירות תכף ומייד לאחר תום ביקורו של הנשיא טראמפ, עם שובו של נתניהו מהוועידה בשארם א' שייח, בנוכחות נשיא ארצות הברית, מנהיגי אירופה ומנהיגי העולם הערבי, פסגה שבכמותה לא נכח שום מנהיג ישראלי מאז שנות התשעים.
אבל ביבי רצה אחרת. שימור הקואליציה, לדידו, זהו עדיין ערך עליון. האופציה של הליכה לבחירות על רקע סיום המלחמה ומגעים מדיניים להרחבת הסכמי אברהם ומעגל השלום, היא האלטרנטיבה הרצויה, אך עדיף שתידחה למחצית השנה הבאה.
אם הבחירות תתקיימנה בנובמבר 2026, זו תהיה אחת מהכהונות הארוכות בתולדות הכנסת, והארוכה ביותר בשש הקדנציות של נתניהו. ביבי לא רואה בכך יעד בפני עצמו, וסמליות מעולם לא הייתה אישיו מבחינתו. למרות הצהרתו שיעביר את תקציב 2026, ריאלי יותר לדבר על בחירות במחצית השנייה של 2026. עד אז ינסה לחתור להרחבת הסכמי אברהם וייצוב החזית האזורית. ללא העברת תקציב קיצוצים ערב בחירות, שנראית בשלב זה כמשימה קשה עוד יותר מהעברת חוק גיוס, הממשלה תוכל לשרוד עד יוני 2026, שלושה חודשים אחרי המועד האחרון להעברת תקציב ב-31 במרץ.
כמי שקורא סקרים, נתניהו מבחין במגמה של התחזקות הימין ובעיקר הליכוד בראשותו, אל מול היחלשות יריביו – ובעיקר נפתלי בנט, מי שאמור בהתאם לסקרים לקרוא תיגר על מנהיגותו כראש ממשלה ולכרסם בבייס מצביעי המרכז־ימין שמתלבטים בין הליכוד בראשות נתניהו לבין בנט בראשות מפלגת מרכז כלשהי.
פלח המנדטים שמתלבט בין בנט לבין מפלגות הימין, קטן ממה שמקובל להעריך, והוא עומד על כשני מנדטים, לפי סקרי העומק שנעשים על ידי הליכוד. בעיני נתניהו מדובר במספר שיכול להבדיל בין הפסד לניצחון, אך במשקפיים של בנט שנאבק לשמר את הובלת גוש השמאל, משמעות המספרים היא, שמאבקו הגדול הוא מול מפלגות גוש השמאל, ולא מול נתניהו. יותר משקמפיין המשתמטים של בנט בא לנגח את נתניהו, הוא נועד להחליף את לפיד כמי שהוביל את האג'נדה במשך שנים.
נתניהו בונה על כך שבזמן שיחלוף, בנט יעשה עבורו את העבודה, ויימוג לתוך עצמו כפי שסיים את כל ריצותיו בעבר כשהתרסק ממרומי הסקרים אל תהום הבחירות. גם כשכפה את בחירתו כראש ממשלה, האיש עבר רק בקושי את אחוז החסימה.
חמאס מוחלש
באותם סקרים שערך נתניהו מאז שובו מוושינגטון ניכרת מגמה מעניינת: גוש הימין בראשותו נושק למנדט השישים. כמות המתלבטים, בניגוד לחלק מהמגמות שנראות בסקרים של הערוצים המסחריים, אינה גדולה במיוחד כשמפלחים את מצביעי הימין והשמאל.
הבחירות הבאות יקומו וייפלו על אחוזי ההצבעה. אם מצביעי הימין ילכו לקלפיות בתחושה של מורך לב וחידלון, מול מצביעי השמאל שיצאו לרחובות בעוצמות – שאליהן נחשפו ויטקוף וקושנר בכיכר החטופים – אפשר להכריז כבר מעכשיו על הפסדו הצפוי של גוש הימין.
בשנה הקרובה, שתהיה בכל מקרה שנת בחירות – במוקדם או במאוחר – נתניהו ינסה לעשות הכל כדי שמצביעי הימין הם שינהרו לקלפיות, בפרפרזה לאותה אמירה בלתי־נשכחת שלו על הערבים בבחירות 2015.
כדי להגיע לבחירות עם כמה שיותר מצביעים שרוצים ללכת ולהצביע "רק ביבי" או למפלגות הנלוות לו בגוש, ביבי צריך לשדר מסר של עוצמה. לאומית ולא בהכרח יהודית.
ביום שאחרי ביקור טראמפ, חזרה למלחמה היא אופציה אחרונה מבחינתו – ולא רק בגלל הנשיא האמריקאי שרואה בהסכם את הישגו המדיני הגדול מאז תחילת הקדנציה, אלא גם משום שנקעה נפשו של הציבור הישראלי, גם הימני, לפי כל הסקרים, מהמשך הלחימה.
מסר של שיקום כוח ההרתעה, הסכמים מדיניים בלי לוותר על שטחים, וחיזוק הקשר עם טראמפ, ישדר למצביעי הימין שיש להם כל הסיבות שבעולם – גם אם הם מתעלמים מאירועי השבעה באוקטובר 2023 ומתייחסים רק למה שקרה מאז – ללכת ולהצביע "רק ביבי".
"המלחמה תסתיים כשכל החטופים יחזרו, גם החללים והרצועה תפורז", אמר ביבי השבוע, אך לא רק בגלל הלחץ של טראמפ, אלא גם מראיית האינטרס הישראלי, נתניהו יעשה כל שלאל ידו כדי להביא לכך שתישמר מציאות מוגבלת ברצועה.
לכוד בצבת שבין סמוטריץ' ובן גביר לנשיא טראמפ, ביבי היה מעדיף להימנע מהכנסת הרשות לרצועה ולשמר בעזה מציאות של "חמאס מוחלש", ללא יכולת רקטית, כשהכוח שאוחז בקלצ'ניקוב יוגדר בשם אחר, ולישראל תישמר האופציה לתקוף בכל מקרה של הפרה, כמו בלבנון.
תקדים יולי
יואב קיש שתפקד כמרכז האופרציה של גוש הימין בימי ממשלת השינוי ויודע איך מזהים ממשלה נופלת, העריך השבוע שבתוך שבועיים נדע לאן פנינו. אם האופוזיציה תצליח לקדם חוקים, והממשלה תיתקע ללא קידום חקיקה, השעון יתחיל לתקתק.
ככל שזה תלוי בו, נתניהו מעוניין לייצב את הממשלה עם פתיחת מושב החורף השבוע כדי לאפשר לו מרחב פעולה מדיני, וכאן נכנס כמובן לתמונה חוק הגיוס. יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט, שנפגש גם במהלך חול המועד עם חברי הכנסת החרדים היושבים בוועדה, יצא לחופשה קצרה בסוף השבוע שאחרי החג – ואולי טוב שכך, כשהכותרות על "כניעה לחרדים" נחסכו ממנו.
ערב צאתו לחו"ל, התרשמו הח"כים החרדים בוועדה, שהצגת מתווה מוסכם – במרחק נגיעה, אך כאן, כהערת אזהרה, יש להזכיר כי זו הייתה התחושה מול יו"ר הוועדה הקודם ערב מלחמת איראן.
עם שובו של ביסמוט מחו"ל, חזרה מנגינת הדחייה. יממה אחרי שנתניהו נפגש עם גפני, ויו"ר הקואליציה אופיר כץ ישב עם מקלב ואזולאי, הוריד ביסמוט מסדר היום את סוגיית הגיוס בשבוע הקרוב, כדי לאפשר ליועמ"שית של הוועדה מירי פרנקל שור להגיש את הסתייגויותיה.
אף על פי שפרנקל שור נתנה בזמנו את ברכתה העקרונית למתווה, היא מסתייגת כיום מסעיפים רבים. אבל גם לכמות ואופי ההסתייגויות יש משמעות. יולי אדלשטיין עצמו קבע את התקדים כשבימיו האחרונים בתפקיד, העביר חוק לגירוש משפחות מחבלים למרות הסתייגויות היועמ"שית לוועדה.
הסכמה לכל סעיף מהצד המשפטי לא תהיה בכל מקרה, אך שבוע של עיכוב, בניסיון לצמצם ככל האפשר את הסתייגויות היועמ"שית עד למינימום האפשרי, מתקבל בצד החרדי בהבלגה.
בסיעה המרכזית לעומת זאת, מסרבים להכיל ומזהירים שההסכמה החרדית תהפוך למסמך כניעה. "ביבי לא רוצה חוק, אבל גם אם יידחק אל הקיר ויעביר חקיקה בניגוד לעמדת היועצות המשפטיות לממשלה, לכנסת ולוועדה, הרי החוק ייפסל בבג"ץ, ובקדנציה הבאה, ההסכמה החרדית שנפסלה בבג"ץ תהפוך לנקודת ההתחלה".
החזית הפנימית
ביסמוט ממשיך להבטיח גם אחרי פתיחת המושב שיגיש לוועדה הצעה מגובשת בתוך שבועיים, ועושה רושם שפיו וליבו שווים. המסר שהוא מעביר ולא רק לחרדים, משקף נכונות ללכת עד הסוף ולהעביר חקיקה גם אם תהא זו משימתו הפוליטית האחרונה.
האם גם נתניהו מעוניין להעביר חוק גיוס? זו שאלה שעליה, כמו על כל תוכניותיו של נתניהו, אף פעם אין תשובה ברורה.
אבל יש סימנים מעידים, כמו נאומו על הדוכן והצהרתו כי יביא לגיוס עשרת אלפים חרדים בתוך שנתיים. גם בשיחות עם השותפים, ביבי מדבר על חוק שיחזיר את הכבוד לימין ויאפשר לגייס אלפי חרדים מחד גיסא, ולשמר את מעמדם של לומדי התורה מאידך גיסא.
נתניהו מאמין שאם הבחירות יתקיימו באמצע השנה הבאה, ובינתיים ייראו אלפי חרדים שמגיעים לבקו"ם – קמפיין "חוק ההשתמטות" יתמסמס לתוך עצמו.
כאן צריך להביא בחשבון את החזית הפנים־אגודאית שמובילה הסיעה המרכזית הגוראית, שעבורה נדמה כי חוק הגיוס הוא עוד כלי בדרך להשגת המטרה של הפלת נתניהו מהשלטון. תנועת הרל"ביזם (רק לא ביבי), מסתבר, קנתה אחיזה גם בחוגים חרדיים.
בסיעה המרכזית של 'אגודת ישראל', אין אמונה וגם לא ביטחון בראש הממשלה. מערכת היחסים עם שס, 'דגל התורה' וגם 'שלומי אמונים' ובעלזא – זו כבר אופרה אחרת. נתניהו מדבר על חזרתה של שס לממשלה, לאחר שיונח מתווה חוק גיוס על שולחן ועדת החוץ והביטחון ועוד לפני שהחקיקה תעבור בשלוש קריאות במליאת הכנסת.
בשביל תלמידי הישיבות שפותחים בסוף השבוע הזה את זמן חורף תשפ"ו, צריך לקוות שלא רק בהבטחותיו לשינוי פני המזרח התיכון נתניהו יצליח לעמוד – אלא גם בהבטחה האחת והיחידה שניתנה לחרדים לפני שלוש שנים.
