חושבים מהבטן הקדמה למדור כלכלה התנהגותית
"אחח…" נאנחת עמליה רוטשילד ומתיישבת על הספה עם כוס קפה, למנוחה קצרה.
היא שולפת עיתון מסל העיתונים, תרה אחר כתבה מעניינת.
הכתבה המרכזית, כרגיל, עוסקת בפוליטיקה. "את מי מעניינים דיבורים קטנוניים מדוכן הכנסת?" תוהה עמליה. לא מעניין. הלאה. את תחזית מזג האוויר היא קוראת בעשר שניות. הלאה. בעמוד הפנימי ישנו מדור המתאר אירועים היסטוריים. אותו עמליה דווקא כן מחבבת, אישה הומנית שכמוה, רחבת אופקים ויצירתית.
הכותרת מעט מאכזבת: 'השבוע לפני 20 שנה זכה דניאל כהנמן בפרס נובל לכלכלה על מחקרים שערך עם עמיתו – ד"ר עמוס טברסקי'.
"הלאה", מהרהרת עמליה. היא מעולם לא חיבבה מתמטיקה, מקצוע חסר מעוף, תמיד העדיפה ללמוד ספרות, פסיכולוגיה, חינוך – מקצועות עם נשמה.
תוך כדי שהיא הופכת את הדף, עיניה נתקלות בכמה מילים מהכתבה:
"טברסקי וכהנמן, חוקרים מוערכים, פסיכולוגים בהכשרתם, גילו תגלית מרעישה".
"פסיכולוגים?!" מקמטת עמליה מצח, מביטה שוב בכותרת, שבה כתוב בגדול: 'פרס נובל לכלכלה'.
"אויש, כנראה הייתה טעות בהקלדה", מבינה עמליה, אולם בלי משים נשאבת לתוך השורות. ספרות היא מקצוע החביב עליה, ודיג של טעויות כתיב מתוך כתבה מקצועית בהחלט קורץ לה, עם הקפה, והופ – היא עמוק בפנים:
בכתבה מסבירים, שבעבר אנשים האמינו בכלכלה הקלסית, הסוברת שכאשר אדם נתקל בשאלה כלכלית, כמו למשל: 'האם כדאי לי לקנות עכשיו מנת פלאפל?' או 'האם כדאי לרכוש אופניים בחנות זו או אחרת?' הוא מפעיל אך ורק את כישוריו המתמטיים, משווה עלויות ובודק מהן האפשרויות הכלכליות שיש לו. בקיצור – מחשבן חשבונות, ואז, על סמך החשבונות שעשה – הוא מחליט את ההחלטה הכלכלית.
"ברור שזה כך", מסכימה עמליה, "וכי איך מחליטים החלטה כלכלית אם לא לפי שימוש בחשבונות מדויקים?!"
היא לא נהנית מקריאת התיאורים החשבוניים, אולם האתגר שבמציאת הטעות בכותרת הכתבה מדרבן אותה לקרוא עוד:
"…אולם אז הגיעו טברסקי וכהנמן והוכיחו לעולם אחרת: כאשר אדם עומד בפני הכרעה כלכלית, לרוב הוא לא מקבל החלטה ריאלית הנובעת מחשיבה המנתחת מספרים ועלויות, אלא הוא מקבל החלטה לפי טעויות חשיבה הקיימות אצל כלל האנושות…'
"אממ", מהמהמת עמליה, "נשמע קצת לא הגיוני, אולם גם אם כן, מה בכך? מדובר בקבלת החלטה אחרי חשיבה, אז מה אם לא נבדק העניין המספרי?"
"… הבעיה היא שטעויות החשיבה שלנו גורמות לנו לעיתים קרובות להחליט החלטות שאינן נכונות מבחינה כלכלית",
ממשיכה הכתבה להתריע.
אופס, כאן עמליה כבר קצת נבהלת. "איך אפשר לדעת מהן טעויות החשיבה הללו? שנדע להיזהר מהן ולהחליט בתבונה החלטות כלכליות?" היא תוהה לחלל הסלון.
היא מביטה שוב בעיתון, קוראת את שורת הסיכום:
"…ולכן מחקריהם של כהנמן וטברסקי, שכלל לא היו מתמטיקאים, זכו בפרס נובל לכלכלה דווקא (כהמן זכה בפרס לבדו, כיון שטברסקי כבר לא היה בין החיים בעת קבלת הפרס) – כיוון שהם הצליחו, באמצעות מחקריהם בתחום הפסיכולוגיה, להגיע לתובנות ברורות איך אפשר לנהל נכון את הכסף. ובכך הם גילו מדע חדש שנקרא 'כלכלה התנהגותית', כלומר צורת ההתנהלות הכלכלית של בני אדם שיותר ממה שהיא מושפעת מהמתמטיקה – היא מושפעת מפסיכולוגיה".
"אההההה", נאנחת עמליה בהקלה, "אז כל מה שנשאר לי זה רק ללמוד את אופן החשיבה של האנושות על הכספים וכך אוכל לקבל החלטות כלכליות נכונות השומרות על הכסף".
ומול עיניה קופצת כוס הקפה, אספרסו עם חלב מוקצף, שהכינה במכונת הקפה שקיבלה במחיר מיוחד כאשר רכשה מקרר משודרג, ובמוחה מחלחלת ההבנה: 'כשרכשתי את מכונת הקפה במחיר מוזל – הרגשתי שאני מרוויחה כסף, אולם במבט לאחור – הפסדתי: גם שדרגתי את המקרר ללא צורך וגם קניתי מכשיר שמעולם לא היה חסר לי.
'אז כנראה שיש לי עוד מה ללמוד', היא מסכמת ולוגמת מהקפה עוד לגימה קטנה.
הכלכלה ההתנהגותית מלמדת אותנו
כאשר בני אדם נדרשים להחלטה כלכלית, לרוב הם לא מחליטים על פי חשיבה ריאלית, אלא על פי טעויות חשיבה נפוצות.
כלומר, במקום לחשוב מהראש – הם 'חושבים מהבטן'.
השבוע הזה נעשה ונחסוך
השבוע הזה נפנים: כדי לנהל את כספנו בתבונה, להגדיל נכסים ולהימנע מבזבוז מיותר – עלינו להכיר את עולם הכלכלה ההתנהגותית, לדעת מהן טעויות החשיבה ולנצח אותן.
מוכח מדעית
בימינו ברור לכל שהכלכלה ההתנהגותית היא-היא הקובעת בשטח. לפיכך, מעצבי המדיניות הציבורית במדינות מתקדמות מסתמכים יותר על הכלכלה ההתנהגותית ופחות על הכלכלה הקלסית.
אחת המדינות החלוצות בתחום היא בריטניה, שכבר בשנת 2010 הקימה צוות תובנות התנהגותיות: behavioral insights Team, ובשמו המקוצר: BIT.
בשנת הקמתו של צוות BIT היה תקציב הצוות כמיליון לירות שטרלינג, אולם תוך שנה מהקמתו קיבלה בריטניה החזר של פי עשרה מסכום ההשקעה בצוות, וזאת מפני שתהליכים רבים במדינה התייעלו לאחר יישום הצעות המדיניות של הצוות.
