״אם יש דבר שאני מתחרט עליו באמת״, פתח בנימין נתניהו את סגור ליבו בצהרי שלישי השבוע בשיחת נפש עם אחד משרי הליכוד היוצאים, ״זה ששמעתי בקול אחרים ולא כיבדתי את הרוטציה עם בני גנץ״.
נתניהו המשיך במונולוג – כפי שחשף בפנינו השר בדימוס: ״נכון ששר המשפטים לשעבר ניסנקורן הוא האחראי לחבלות בתפקוד הממשלה. הוא הלך והפך אותי למושחת, וכל מי שמכיר אותי ועבד איתי יודע את האמת שאינני כזה, אבל אני הייתי צריך לנשוך שפתיים ולקיים את הרוטציה. מבין כל הפוליטיקאים בממשלה החדשה, הרציני היחיד שאפשר לסמוך עליו בעניינים של ביטחון המדינה זהו בני גנץ. ראיתי את זה במשבר האחרון. אין להשוות בינו לבין האחרים שם".
השיחה של אותו פוליטיקאי מהליכוד עם נתניהו גלשה במפתיע למחוזות אחרים. הראשון הגיע בסך הכל לקיים שיחת ניחומים בלשכת יו״ר האופוזיציה ומצא עצמו בשיחת וידוי. ״ביבי היה מהורהר״, תיאר לנו השר לשעבר, ״הוא לא כועס על בנט וסער. כאדם קונספירטיבי מטבעו, הוא תמיד חשד בהם בגרוע מכל. הם לא הפתיעו אותו בחבירה לשמאל, והוא תמיד אמר וחשב שהם ינצלו את המומנט, כל מומנט, כדי להוריד אותו מהשלטון. תתפלאו, אבל אפילו על איווט הוא לא כועס״.
אז במי הוא תולה את האשמה, שאלנו.
״בשניים״, השיב השר לשעבר, ״בו עצמו ובסמוטריץ׳״.
מילא בו עצמו, אמרנו, אבל למה בבצלאל סמוטריץ׳ שעמד בדיבורו.
״מה אתם לא מבינים?״ השיב הפוליטיקאי מהליכוד, ״סמוטריץ׳ הוא יציר כפיו של נתניהו ועבר את אחוז החסימה רק בגללו. ביום פקודה, כשביבי היה צריך אותו וביקש ממנו לאפשר לו מרחב תמרון עם עבאס, לא רק שבצלאל לא סייע אלא דאג לקבור את ההצעה בו ביום ולסתום את הגולל על כל אפשרות של מו״מ ומרחב תמרון. במקום לשתוק, הוא הלך וכינה את עבאס בכינויי גנאי ודחף אותו לזרועות השמאל.
״אבל אל תתבלבלו״, אמר לנו בן שיחו של נתניהו, ״ביבי לא הולך לשום מקום. ראיתי בשיחה איש מבוגר, נושק לשנתו ה-72, שלא מוכן לחשוב על פסק זמן להעברת הרצאות בחו״ל והעשרת הקופה הפרטית במיליוני דולרים. מתוך שעת שיחה, ביבי דיבר חמישים דקות על המדינה ורק עשר על המפלגה. זה לא משחק אצלו, הוא באמת חרד לגורל המדינה. הוא כל כך מזלזל ברמה האישית בבנט ובלפיד, עד שמבחינתו, מדינת ישראל בהנהגת השניים, נמצאת בסכנה קיומית. לא פחות מזה״.
נתניהו רואה בבנט סוג של מהמר שנהג בפזיזות לאורך כל דרכו הפוליטית, ובטוח שהדבר ישפיע על התנהלותו מכס ראש הממשלה, גם ביחסו לענייני המדינה הרגישים ביותר. ״ביבי בטוח״, ממשיך בן השיח, ״שלבנט אין צל של מושג איך לנהל את המשבר עם האיראנים ואיך להתמודד מול האמריקאים. הוא פשוט בז לו והוא בטוח שבנט יעשה את כל הטעויות. זו הסיבה שבנאום הראשון כיו״ר אופוזיציה הוא אמר בביטחון: אנחנו עוד נחזור בקרוב. הוא משוכנע בכך שבנט יעשה כאלה טעויות, עד שכולם יקראו לו מהר מאוד לחזור לדגל ולהציל את המולדת״.
מתן בסתר
בעולם מקביל אחר: נפתלי בנט מבין היטב את מצבו הפוליטי והמדיני. הוא מודע לכך שאיבד את הבייס הטבעי ומנסה לייצר לעצמו בייס חדש סביב דת ומדינה. רבים מאיתנו פספסו את רגע המפנה השבוע, אך שני תהליכים נראו פה בבירור.
מצד אחד, יש עתיד בהנהגת בעל-הבית האמיתי של הממשלה, יאיר לפיד, לובשת צורה ממלכתית, מתרכזת וכמעט שלא עוסקת באופן רשמי בסוגיות של דת ומדינה. בנט מהצד השני, נכנס לנעליים השחוקות והישנות של לפיד. הוא מבין שהימין לא יסלח לו על החבירה לשמאל, וגם מודע היטב לכך שהשמאל רואה בהכתרתו סוג של ׳השתמש וזרוק׳ – להשגת המטרה של הדחת נתניהו בלבד.
הפתרון היחיד לנסות ולהישאר על המפה מבחינתו, זהו אימוץ שיח של דת ומדינה. תעודת ההישגים של בנט בסוף הכהונה, תהיה המהפך החוקתי והציבורי ביחסי דת ומדינה, ושבירת ההגה שמאלה, מדרך המלך של הרבנות הראשית לכיוונה של רבנות צֹהר.
צריך לשים לב לשיח הפטרוני של מתן כהנא, אודותיו עוד ידובר פה בהרחבה. עם השבעת הממשלה החדשה אנו מקבלים בגדול את חזרתו של השיח מתקופת המפד״ל של ימי הקמת המדינה. אחרי שני עשורים בהם היהדות החרדית השתלטה על מוסדות הדת במדינה, בנט וכהנא מחזירים את השליטה לידי הכיפה הסרוגה. אך טועה מי שרואה בכך תשובת המשקל להשתלטות של שס על כל המשרות הרבניות, מדובר פה בזהות רעיונית, ולא רק תעסוקתית.
מתן כהנא אמנם הדגיש באוזנינו לא אחת שהוא רחוק מלהיות ״דתי ליברלי״, אך ההסכמים הקואליציוניים החתומים מאפילים על כל אמירה. השיח החדש מתנשא ומכתיב את הטון ליהדות החרדית – כמי שיודעים טוב מאיתנו, מה ראוי ונכון עבורנו בכל המישורים: מלימודי ליב״ה ועד לכשרות, גיור, נישואין אזרחיים ושאר כל הנושאים שבליבת יחסי דת ומדינה. המבט על החרדים, הוא כעל מאכערים וקומבינטורים שיש לטאטא ממוסדות השלטון. ואין לך יריב בעייתי מזה שיודע טוב ממך – מה נכון בשבילך.
הגדוד הערבי
באחד מלילות השימורים שעברו על ראשי ״קואליציית השינוי״ בטרם הוקמה הממשלה, החל ליברמן לשלוף הצעות שונות ומגוונות שמטרתן לחסום את נתניהו – ולמנוע ממנו לא רק להרכיב ממשלה כנאשם בפלילים, אלא גם לכהן כח״כ, כאשר גם האפשרות של פינויו המיידי מכס יו״ר האופוזיציה עלתה על השולחן.
בנט שתק, לפיד לא התלהב, אך איווט דיבר בנחישות – כמו דייג יפואי שהעלה טונה במשקל 500 ק״ג ברשתו. זאב אלקין, השועל הסובייטי שבחבורה, חייך אל איווט המולדובי. ״חשבתי״, אמר זאב לאיווט, ״שאתה תקדם חקיקה שמטרתה להשאיר את ביבי באופוזיציה בארבע השנים הקרובות ולא להיפטר ממנו. אני לא חושב על מחר בבוקר אלא על עוד חודשיים, כשתעלה על השולחן סוגיה מדינית או ביטחונית. מרב מיכאלי תאמר כך, מתן כהנא יאמר אחרת, הקואליציה תרעד. אתם יודעים מהו הדבק היחיד שישאיר את כל הקואליציה המוזרה הזאת? יו״ר האופוזיציה נתניהו. הוא הקמיע שלנו, אז מישהו כאן רוצה להיפרד ממנו?״
הסאבטקסט בדברי אלקין ברור מאוד: ממשלת בנט-לפיד שהגיחה השבוע לאוויר העולם, יכולה לשרוד ארבע שנים ויכולה לגווע בחלוף חודש ימים. כל יום שעובר הוא בגדר נס. קיום הממשלה תלוי ברצון הטוב של סך מרכיביה, כולל מנסור עבאס ושלושת חברי סיעתו שעליהם לא ניתן היה לסמוך אפילו ברגע השבעת הממשלה.
אין ספק שהמבחן הגדול הראשון של הממשלה יהיה בהעברת תקציב המדינה הדו-שנתי. השמיכה הקצרה והמתכווצת של קופת המדינה לאחר טראומת הקורונה ושנתיים ללא תקציב וממשלה יציבה, תצטרך לרצות אסופת מגזרים, שנציגיה כבר הוכיחו בהקמת הממשלה שאינם יודעים שובע.
זהו גזר דינה של ממשלת 60. כאשר כל אחד מחבריה יודע שהשלטר של המדינה בידיו, הסחיטה הופכת לחלק אינטגרלי משגרת היומיום ותהליכי העבודה. לא בכדי, לא נראתה מאז קום המדינה ממשלת 61 שהתחילה וסיימה את הקדנציה בגוף כה שלדי. לנסות לרצות את סל הדרישות של כל אחד ואחד מחברי הכנסת, זה בערך כמו להביא לכך שיחיא סנוואר ואיתמר בן גביר יהיו מרוצים בו זמנית מצעדת הדגלים. כמעט ואין דרך להעביר תקציב מקוצץ שיכול להשביע את רצון כל הקבוצות, לפרטיהן.
כאן יש להוסיף הערת אזהרה, הואיל ולממשלה הזאת יש כוח מילואים שיושב על הגדר תרתי משמע. הגדוד הערבי של ממשלת השינוי לא כולל רק את רע״מ אלא גם את חברי המשותפת, למעט בל״ד, שהמתינו מחוץ למליאה בסיבוב השמי הראשון של הצבעת האמון בממשלה, כדי שיוכלו להימנע ולא להתנגד, אם אחד מחברי גוש השינוי, יהפוך את הצבעתו במפתיע בהצבעה הראשונה. חברי המשותפת יתמחרו כל הצבעה, אך לסמוך עליהם זוהי צרה צרורה. משבר ביטחוני שייפתח מעזה, יהפוך את הממשלה כולה לבת ערובה.
את הגזרה העזתית ניהלו בנט ולפיד השבוע בשת״פ עם האח מנסור, בהבלגה ובהכלה. אין לדעת מה יטמון בחובו העתיד הרחוק יותר, אך המבחן הראשון והקרוב של הממשלה, כנראה לא יהיה ביטחוני-מדיני, אלא תקציבי-כלכלי. כבר בדיונים שקדמו להקמת הממשלה, הוקדש פרק נרחב למכשול של תקציב המדינה, כשהמטרה היא – לפרום עד כמה שניתן את הקשר הגורדי שבין ימיה הראשונים של הקואליציה לבין העברת התקציב. לא פחות ממאה ארבעים וחמישה ימים – במקום מאה ימי חסד להעברת תקציב, במקור – ניתנו לממשלה החדשה, לפי ההסכמים, כדי להעביר את תקציב המדינה.
איך יצליחו כל הקצוות להתכנס בתקופה הזאת תחת מטרייה תקציבית אחת? כאן מתכוונת שלישיית הקודקודים – בנט, לפיד ואיווט – לסגור מראש ביניהם את גבולות הגזרה ולהכתיב זאת ליתר השותפים. צריך לומר כבר בשלב זה: חונטת הננסים שמחזיקה את הממשלה הנוכחית, מכירה בערכה הריאלי מול ביבי. כולם היו עוזריו או שותפיו, כולם התמודדו עם השפנים ששלף מהשרוול במשך השנים, וכולם מבינים שאם לא יעבדו מולו בצורה מתואמת ומתוכננת ויסגרו מראש כל פינה, הם עשויים לגלות מהר מאוד שביבי לא אמר את המילה האחרונה.
אקמול בקנה
לנתניהו היה סיסטם שלטוני מובהק: בכל מה שנוגע להחלטות בנושאי מדיניות, חוץ וביטחון – הוא ידע לשלוף את הקלפים בטיימינג הנכון לפי תחושות בטן ואינטואיציה שהוכיחו את עצמן פעם אחר פעם. בשאר הדברים, ובמרכזם נושאי הפנים בישראל, הוא אהב לגלגל, לדחות, למרוח ופעמים רבות גם לפספס את המטרה. הבליצ׳ים הגדולים, חיפו תמיד על היעדר המשילות בתוך המדינה פנימה כשהדוגמה הקלאסית לכך מהשנה האחרונה: מבצע החיסונים ההרואי וההסכם עם האמירויות.
ביבי עשה בקורונה את כל הטעויות האפשריות בבית פנימה, אבל אינטואיציה נכונה ברגע האמת גרמה לו להניח בצד את כל התוכניות, להשתיק את היועצים שלחשו מסרים שותקים ולשבת על האוזן של מנכ״ל חברת התרופות פייזר בורלא. האסטרטגיה של נתניהו שנבעה מאינטואיציה אישית, למקד דווקא בו את כל האנרגיה והמשאבים – הוכיחה את עצמה ובגדול. כך גם בנוגע להסכמי אברהם: ביבי שם את כל הקלפים על שנת טראמפ האחרונה והשיג את כל החבילה.
שר השיכון לשעבר ותופר תוכנית החילוץ של פרויקט אחיסמך בהווה, אריאל אטיאס, נהג לומר על נתניהו מועד ב׳ – אחרי ההדחה הכאובה ב-99׳ וקדנציית שר האוצר ממנה יצא בשן ועין אלקטורלי עם שנים עשר מנדטים – כי האיש הפיק לקחים. ״ביבי למד כראש ממשלה שהמצרך הזול והזמין מחד והכי אפקטיבי מאידך הוא כסף קואליציוני לשותפים״, תיאר אטיאס במדויק. האמירה הזאת יפה לכל ממשלה שיש לה בעל בית אחד ששולט על האירוע מתחילה ועד סוף. ממשלת הטלאים הנוכחית, היא היפוכה הגמור של ההגדרה.
חונטת השינוי, היא פדרציה של מנהיגים שהרציני שבהם הוא יאיר לפיד. את הדֹב שעורו הופשט בכפר המכבייה, לפיד דאג לחלק לארבעה – ואין צייד אחד נוגע במה שהוכן לחברו. הראשון בין שווים (ממנו), ראש הממשלה הייצוגי, שידלג בין הר הרצל לחידון התנ״ך וישמש כפרזנטור של חונטת השינוי, הוא נפתלי בנט – פניה של המהפכה. מעבר לכך, בנט סונדל בצורה כזאת שהוא כמעט היחיד מבין חברי החונטה שאין לו יכולת תמרון, והוא מתפקד כמנהיג נטול כוח השפעה על סדר יומה של הממשלה.
בעצם, אומרים לבנט החברים להנהגה: רצית לעמוד בראש המדינה עם שישה מנדטים? אהלן וסהלן, ביצעת את העקיצה, כל הבמה שלך, אך את מאחורי הקלעים תותיר לנו באופן מוחלט וטוטלי. עולם הדיבור יהיה בלשכת רה״מ, עולם המעשה בלשכותיהם של רה״מ החלופי ושר האוצר.
על הציידים הנוספים שזכו בשלל – מיותר להכביר מילים. ראש הממשלה הכלכלי יהיה איווט ליברמן, ראש הממשלה המשפטי – גדעון סער וראש ממשלת הפנים של ישראל יהיה שר החוץ יאיר לפיד. איש מראשי הממשלה לא ייתן הוראות למשנהו, למעט נפתלי בנט, המסונדל מכולם, שכבר נאלץ למסור מראש את נאומיו, עוד לפני ההשבעה, לאישורו של יאיר לפיד.
את ההתייצבות של כל אחד מהאישים במשבצת שנקבעה לו מראש, יכולנו לראות בהשבעה ובישיבת הממשלה הראשונה. בנט ישב כמו נער בר מצווה, מרוגש עד דמעות, משוח במזמורים ופסוקים מהמקורות, וכדי להיצמד לדימוי, הוא אפילו התבלבל בתפילת רבי אלימלך מליז׳ענסק, כמו אותו נער בר מצווה שלמרות כל החזרות מתלעלע בלשונו ומבלבל את טעמי המקרא.
הבוס הגדול ישב מימינו. בטוח בעצמו, זחוח, כבוגר שבחבורה יאיר לפיד אותת לבנט בעיניו ובשפת גופו מתי להתקדם ומתי להחריש. אחת לכמה רגעים, בנט, על מצב אוטומט, פנה וביקש את הסכמתו של האיש שהראה מנהג בעלים מבלי לדבר. בדיוק כפי שבחר בהשבעת הממשלה בכנסת להותיר לבנט את רשות הדיבור על הדוכן, ולרכז במקביל את כל תשומת הלב של ח״כי הקואליציה במליאה עצמה, כאשר לכולם היה ברור למי יש לגשת תחילה ולאחל מזל טוב על הקמת הממשלה.
מכמיר לב להיווכח עד כמה בנט מנותק מהאירוע שמתרחש סביבו. בכל פעם שהוא לוחש לעמית או לחבר על זכות הווטו שטמונה לו במזוודה הגרעינית, דרכה יבקש ליירט כל החלטה שלא תיראה לו – הצחוק המתגלגל של אלעזר שטרן נשמע מירושלים ועד לטמפל הרפורמי בתל אביב בו מתפלל לפיד. הכדור האחרון שנותר לבנט לאחר שמילא את מבוקשו של מחנה השמאל ופינה את נתניהו בבלפור – הוא כדור אקמול להפגת כאב הראש הצפוי, מאינספור הפעמים בהן הוא עומד להפוך לנוכח-נפקד במוקדי קבלת ההחלטות.
בניכוי שליש
קבלו בבקשה נתון עובדתי שלא רבים מודעים לו: היחסים בין בנט לסער גובלים בתיעוב הדדי ובזלזול אינסופי. מספר הפעמים בהן הנציגים החרדים שמעו את גדעון סער מסביר מדוע אינו מאמין לאף מילה של בנט, גדולה מכמות ההבטחות שבנט הפר. דרעי שמלא טענות כרימון על בנט אומר שעל סער כמעט ואין לו טענות: ״בנט הוא זה שטרפד כל ניסיון להקים ממשלת ימין. כל קלף שנתנו לו הוא הכניס עמוק לכיס והשתמש בו נגדנו במעשה נוכלות״.
דרעי חשף באוזנינו סיפור שמעיד על הכל. לדבריו, מיד לאחר חג הפסח, כאשר בנט בא לשכנע את דרעי לתמוך בו לשנה ראשונה ברוטציה כראש-ממשלה, שאל דרעי את בנט: ונניח שנתמוך בך לראשות הממשלה, מאיפה נביא עוד שני עריקים?
״העריקים מתקווה חדשה – עלי״, השיב בנט, לפי עדות דרעי.
״בנט לקח את ההצעה שלנו ורץ לתמחר אותה מול לפיד, כשהוא מבטיח ללפיד כי ירוץ איתו ולא עם ביבי ברגע שיגיד לו כן. ואחר כך הייתה לו את עזות הפנים לבוא אלינו בטענות. גם בישורת האחרונה כשהבין שהכרזת התעלול בעקבות המבצע הצבאי, כביכול אופציית ממשלת השינוי ירדה מהשולחן – עשויה להביא להקמת ממשלה עם סער, בנט מיהר להדליף לעמית סגל כי המגעים מול לפיד התחדשו. מאותו רגע ואילך, סער הבין כי בנט נחוש לחבור ללפיד ולא לאפשר לאף אחד מלבדו לכהן בשנתיים הראשונות כראש ממשלה.
"סער לא פטור מאחריות אבל אפשר להבין אותו. הוא לא רצה להיות זה ששובר את המילה וממליך את נתניהו אלא אם כן כלו כל הקיצין, ולכן, מרגע שבנט הבהיר בתרגיל מכוון כדי לפוצץ את המגעים, שהוא חובר לגוש השינוי, לא הייתה לסער שום אלטרנטיבה אחרת״.
בנט שיחק בכל הקלפים, אך מהרגע בו מונה, לא נותר לו אף קלף בשרוול מול שותפיו להנהגה. בניגוד אליהם, אין לו לאן לחזור. כל אופציה של התנגדות לחקיקה אנטי-דתית, תיתקל בקיר ברזל של לפיד ואיווט שעל פי הסקרים יכולים ללכת לבחירות בכל רגע נתון ולצאת מחוזקים.
השבוע, לא מעט עיתונאים ודוברי ימין הפליאו במילותיהם על גודל העקיצה של בנט, האיש שעשה אקזיט – משישה מנדטים, עד לכס ראשות ממשלה, תקדים כמותו לא חזינו באף מדינה דמוקרטית. ואנו אומרים, טעות בידם: לראש ממשלת ישראל בפועל, קוראים יאיר לפיד. מעמדו של נפתלי בנט, משופר אך קמעא מזה של מרב מיכאלי, ואולי גרוע ממנה, היות ולמיכאלי יש פרטנרים בשמאל ונותר לה מאחור בייס שלא התפוגג.
שארית הפליטה של בנט – לפי סקר עדכני של מכון ׳מסקר׳ המתמחה בפילוח המגזר הדתי-לאומי – מונה רק שליש ממצביעי ׳ימינה׳ שתומכים במהלך. או במילים פשוטות יותר: כחמישים-שישים אלף איש בלבד ממצביעי ׳ימינה׳, סטייל בוחרי ממד לשעבר, תומכים במהלך העריקה. הבייס של בנט מהבחירות האחרונות, התפוגג כשהדיל הפוליטי שעשה לפיד, אכזרי וקר. אם הממשלה תצליח – כל המניות יהיו רשומות על יאיר לפיד שוויתר ואפסן את האגו. הכישלון – יהיה רשום אך ורק על נפתלי בנט, היורם מרעננה שניצל את הסיטואציה וסחט לעצמו את תפקיד ראש-הממשלה.
צ׳ק מאיווט
בלי מילה על יחסי בנט-ליברמן אי אפשר: עד לרגע כינון הממשלה השניים לא היו מסוגלים להחליף ביניהם חמישה משפטים רצופים. השיח כולו, נעשה בתיווכו של יאיר לפיד, זאת משום שבטנו של איווט הייתה מלאה ומבעבעת על בנט, לא פחות מאשר על נתניהו. כשר ביטחון מכהן, איווט האשים את בנט, כמי שמגיע לישיבות הקבינט במטרה מכוונת מראש להציג אותו כשר ביטחון כושל, שנכנע לחמאס ומשמש כפיון של נתניהו.
ליברמן ראה בבנט את המדליף הגדול של כל הציטוטים מהחדרים הסגורים שפורסמו מדי ערב בכותרות המהדורות ושמו את איווט ללעג. האבסורד הוא, שכעסו הגדול של איווט על ביבי, היה שכראש ממשלה הוא לא בלם את בנט בכל פעם שירה חיצים ויידה בליסטראות על שר הביטחון, בקבינט ובאולפנים. ״ביבי נהנה מזה וגם שולח אותו״, האשים בשעתו איווט את נתניהו. על ביבי הוא כעס. את בנט הוא פשוט תיעב.
לצפות מליברמן – שגם כך לא מקבל הוראות מאיש – לקבל כיום הנחיות כלכליות מבנט, לו הוא בז במשך שנים, זוהי תוחלת חסרת סיכוי. כאשר ליברמן שמע במהלך השבוע האחרון על ההבטחות לכאורה שבנט ושקד פיזרו לחרדים ולפיהן לא ייפגעו תקציבי הישיבות הוא צחק צחוק מתגלגל.
אחד מהאנשים שהולכים עם איווט שנים אמר לנו השבוע משפט קולע וחד: ״רק מי שלא החליף מעולם מילה עם איווט יכול להאמין שהאיש יחתום לחרדים על הצ׳קים שבנט ושקד מפזרים. עד שהחרדים לא יגיעו לאיווט ללשכה, יעמדו בתור וינסו להסתדר, שום הבטחה תקציבית של גורם אחר בקואליציה לא תחייב אותנו״.
מי שמטיל עדיין ספק למי מהצדדים להאמין, מוזמן לפנות למוסדות ההסתדרות הציונית, ולעקוב אחר רשימת הג׳ובים שחולקו בהסכמה בשיתוף פעולה מלא-מלא בין נציגי ישראל ביתנו לחברים החרדים.
מורשת רביץ
השבוע נחשפנו פעם נוספת לקיתונות הבוז והלעג ששופכים חברי הכנסת החרדים על הממשלה החדשה – ובנט במרכזה. הסמיילי של בנט עם כיפת הגרוש וחצי, הקרחת הבוהקת והעיניים העגלגלות – הפך ללוח המטרה של הנציגים החרדים. מדרעי ועד אבוטבול, מפינדרוס ועד ברוכי הנעלם בערבות נורבגיה, כל המרבה לצווח: ״נוכל״, ״תוריד את הכיפה״ וכל שאר משפטי הלעג, הרי זה משובח – ומסובך בהרחקה בשלוש קריאות מהמליאה. עד כדי כך, שאחד מחברי הכנסת הצעירים של שס פנה לפני ישיבת האופוזיציה המשותפת ליריב לוין ושאל: ״למה לא הוצאת אותי אתמול? צעקתי יותר מכולם״.
כאן צריך להפריד בין הכאב האמיתי וחובת המחאה, לבין החזית הציבורית-תקשורתית אותה יש לנהל בקפידה, מתוך אחריות והבנת המטרייה. כן לחובת ולזכות המחאה, לא להבעת ביטויי לעג וקלס, קללות ונאצות – שחוזרים כבומרנג לציבור החרדי כולו.
מי שקלט זאת בעומדו על הדוכן היה שר הדתות החדש מתן כהנא, שניצל את הטעות של הנציגים החרדים שקראו לבנט להוריד את הכיפה, וניגח את חברי הכנסת כשהזכיר איך שכב עם כיפה וציצית במארבים. גפני השיב לו בסגנונו כששאל האם שכב באותם מארבים עם לפיד ומנסור עבאס, אך המסר של כהנא – היה מכוון כלפי הבייס הנעלם של הציונות הדתית, ואף הודהד אחר כך בקמפיין ממומן של ׳ימינה׳, ברשתות החברתיות.
ופה טמונה הטעות הקשה של הנציגות החרדית: כל מסר שמדבר על הכיפה הקטנה ומפשפש בדתיותו ובציציותיו של בנט וחבריו, מאפשר להם לנווט את דרכם בחזרה לבייס הדתי לאומי הכאוב מהעריקה ולנסות להפוך את השיח למחלוקת וקרב בין החרדים לציונות הדתית. הרוב הדומם במדינה לא יכול לקבל מציאות שלפיה שפת השיח של הנציגות החרדית הבכירה ביותר היא כשל תגרנים בשוק, ולא כשל מייצגי היהדות הנאמנה שדרכיה דרכי נועם.
השבוע נשאל אחד מרבניה הוותיקים של דגל התורה מדוע שלא לאמץ את המודל שהתווה בשעתו מרן הגראי״ל שטיינמן בקדנציה הראשונה של האחים לפיד-בנט, תחת מטריית הגג של נתניהו. ב-2014 ביקש גפני לצאת במתקפה חזיתית נגד נתניהו, שבראשית אותה קדנציה נתן יד לכל המהלכים של לפיד נגד החרדים. הגראי״ל ישב אז עם חברי הכנסת וקבע אחרת: ״עם ראש ממשלה לא שורפים את הגשר״, הוא הורה, ״הוא צריך פינגרס (אצבעות) ובכל הצבעה צריך לנסות ולדאוג לעולם התורה״.
מה נשתנה הפעם? הנה לכם ההסבר שקיבלנו. ״בממשלת בנט-לפיד הראשונה, נתניהו היה בן ערובה שלא רצה במהלך של הרחקת החרדים. לכן היה עם מי לדבר ואסור היה להחרים אותו אישית. הפעם, ראש הממשלה גנב קולות מימין שבחרו בו כדי שיֵשב איתנו, וסחר בהם כדי להגיע להסכמות עם כל אויבי הדת, שמקעקעות את כל הקיום היהודי בארץ ישראל, לראייתנו. ועם אדם כזה, אסור לעשות עסקים ואסור להראות לו פנים שוחקות״.
מעניין יהיה לראות במורד הדרך, אם הוראת רבני דגל התורה, הרבנים הגאונים זוכובסקי ואפרתי, תקוים במלואה. בתחילת חודש מאי, בישיבה של ח״כי 'דגל' שהתקיימה בבית דגל התורה, הוראתם הברורה הייתה לשבת עם גדעון סער ולבוא לנתניהו עם דרישה ברורה ״להוריד יד או רגל ולעשות כל מאמץ להציל משהו, לפני שהולכים לאופוזיציה״. ההוראה קוימה באדישות ובנרפות. פגישה משותפת של יעקב אשר עם חיים כץ מהליכוד וזאב אלקין מתקווה חדשה אמנם התקיימה, אך לשאר חברי הכנסת, ובראשם יו״ר התנועה ח״כ משה גפני שאמור היה לדחוף את המהלך, נרדמו גם הידיים וגם הרגליים.
מיותר לבכות על גלוני החלב שנשפכו. עם הפנים קדימה, דומה שחברי הכנסת החרדים שמשתוללים במליאה, מלאים וגדושים בתסכול – גם על עצמם. הביקורת שלהם על בנט במקומה, אבל משהו מהקלאסה של הרב אברהם רביץ המנוח והשר דוד אזולאי המנוח היה חסר לנו כל כך השבוע. לא בכדי את הבן הממשיך ינון אזולאי לא ראינו צווח במליאה.
״לא אהבתי את הסגנון״, הוא אמר לנו בסיום הדיון כמי שמכיר את הבייס הספרדי עם הנפש היהודית ההומייה שיודעת לכנס סביב שולחן השבת את הבן החוזר בתשובה ואת הילד עם הכיפה השקופה, ״כשקוראים לחבר כנסת להוריד את הכיפה זה מרחיק מאיתנו לבבות – במקום לקרב״. ועל כך יש לומר לנציגים הוותיקים, קבלו את האמת, גם כשאומרה הוא אחד הצעירים שבין ח״כי הבית.
הסוויטה האחרונה
דן קיסריה הוא מלון הבית של ראש הממשלה נתניהו. למרות שבמרחק נגיעה שוכן ביתו רחב הידיים בקיסריה, שמומן במלואו עד לשבוע זה על ידי המדינה כולל הבריכה, נמנע נתניהו מלארח בסופי שבוע את הפגישות בביתו הפרטי והעדיף להעביר אותן לסוויטה בדן קיסריה.
כראש אופוזיציה הוא ייאלץ לממן את שכירות הסוויטה בכוחות עצמו, מה שמביא למסקנה שסופ״ש פרשת קרח היה גם סופ״ש הפרֵדה של נתניהו מהסוויטה בדן קיסריה. מי שהגיע למפגשים הצפופים בשישי שעבר (ואל נא נזכיר את שבת מנוחה) ציפה למצוא את נתניהו באווירת דכדוך לנוכח המפלה המסתמנת, אך הופתע לראות נתניהו אחר, שכמו אותחל מחדש.
ביבי לא הפסיק לדבר באוזני המשתתפים על מעשה הנוכלות של בנט, כשהוא מוכיח באותות ובמופתים כי הוא מבחינתו עשה הכל כדי להציל את המחנה הלאומי. לפני שבוע ימים סיפר לנו דרעי, איך הציע את אופציית הרוטציה המשולשת לסער ולביבי בשיטת הסנדוויץ׳: סער ראשון לשנה, בנט שלישי וביבי ביניהם. סער – לגרסת דרעי – סירב למהלך אחרי שהבין שבנט חותך ומצהיר אמונים פומבית לגוש השינוי כדי לטרפד את המהלך.
השבוע נחשפנו לגרסה נוספת של הרצים שפעלו בין עו״ד יעקב אטרקצ׳י איש אמונו של נתניהו, לבין שלוחי גדעון סער במו״מ שהתנהל מתחת לפני המים בנמל קיסריה. לגרסתם, סער הביע הסכמה למהלך הרוטציה והמתין לאישור סופי מצד נתניהו. סער, מספרים הרצים, ציפה לחתירה של נתניהו למגע והמתין לקביעת פגישה, אך ליעקב אטרק׳צי לקח תשעה ימים לחלץ הסכמה מנתניהו.
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: כשההסכמה הגיעה, לא רק הסוסים אלא גם החמורים ברחו מהאורווה. הגאון הפוליטי של העשורים האחרונים, נראה כמו סלולר חכם שלא עודכן. האיש שהרגיל את כולם בכך שהוא מאתחל ראשון כל מהלך ומפתיע את יריביו, הגיב הפעם באיטיות לכל תרחיש.
שניים מהאנשים המקורבים ביותר לזאב אלקין הוכיחו לנו השבוע, בראיות חזקות יותר מהוכחות הפרקליטות בתיק 4000, שאלקין וסער היו יכולים ונכונים בחודשיים האחרונים, לא פחות משלוש פעמים, להגיע לדיל עם נתניהו. לא מרצון ולא מאהבה אלא משילוב של אינטרסים וגם נאמנות שעוד נותרה לבייס הימין. אלקין שנחשב לפחות עד ליום הקמת הממשלה, לאידיאולוג ימני נוקשה, הזהיר כי לכל הצעה יש דד ליין ותאריך תפוגה: ״אם תפספסו ותתמהמהו – לא נוכל לחזור לאחור״, הזהיר, אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות.
ובחזרה לסוויטה בדן קיסריה: מודע עד כאב לטעויות שביצע במהלך הדרך, ביבי עוד ניסה עד לרגע האחרון לגלגל את הכדורים באוויר. בסביבתו דיברו על שני נמנעים מרע״מ שיובילו ברגע ההצבעה לתיקו דרמטי, אך נתניהו עצמו לא נתן למהלך סיכוי. ״הפור נפל״, הוא אמר, ובכל זאת שמר על מצב רוח חיובי שהפתיע את סובביו.
רק במוצ״ש התגלתה הסיבה, שאולי מסבירה את העובדה שנתניהו נראה למחרת ההשבעה, בישיבת ראשי האופוזיציה, כמי שנורה מלוע של תותח ולא כראש ממשלה מכהן מזה ברציפות מזה 12 שנה שהושפל אך אמש על ידי עוזרו לשעבר במליאה.
מסתבר, שנותר קוסם בסביבתו של נתניהו, אך לא בחדר הפוליטי אלא באגף המשפטי. עו״ד בועז בן צור שהופך את הפרקליטות דיון אחר דיון ממאשימה לנאשמת, באירוע ששווה טור נפרד בפני עצמו, ישב בן צור עם נתניהו בסופ״ש האחרון וגרם לו לחייך, בעיצומה של מפלה פוליטית אכזרית.
בן צור שנחשב לפסימיסט מבין סדרת עורכי דינו של נתניהו שהתחלפה בזה אחר זה, השמיע לראשונה באוזני נתניהו הערכה ולפיה סעיף השוחד בתיק 4000, שהוא אבן הראשה של משפט נתניהו, מתמוסס במהלך הדיונים. על פניו של נתניהו שהורגל לשמוע שחורות מעורך דינו הבכיר נשפכה נהרה, שהדיה נותרו גם ברגעים שלאחר המפלה הפוליטית הגדולה.
מאפיית אחדות
רגע אחרי המפלה במליאה התרכזו כל העיתונאים בקומת הממשלה בניסיון ללכוד את נתניהו, כשהוא נבלע בפעם האחרונה בין כותלי הלשכה. מתוככי הלשכה נשמעו בכיות של המזכירות שמיאנו להיפרד והמתינו לבוס, אך נתניהו בושש מלהגיע וחמק אל מחוץ לבניין הכנסת כשהוא חוסך מעצמו את הרגע המשפיל.
והנה במפתיע, למחרת היום הוא הגיח לישיבת ראשי האופוזיציה ונראה כמי שחווה אתמול קורס קטן לנהיגה מונעת ולא איבד את הגה המדינה ונזרק תוך כדי נסיעה על ידי שני עוזריו לשעבר שישבו מאחור. חדי עין הבחינו שבדרכו לפודיום, כשמסביבו כל ח״כי האופוזיציה – למעט אדלשטיין שנעדר עקב התחייבויות קודמות, מתוזמנות – ביבי העניק צ׳אפחה של חיבה לח״כ יעקב אשר דווקא.
גורם בלשכת יו״ר האופוזיציה הסביר לנו מאוחר יותר את פשר המחווה. יעקב אשר, מתברר, נצמד אל נתניהו בסיום טקס השבעת הממשלה החדשה. ״שמת לב שהחבר׳ה החרדים הם כמעט היחידים שעשו פה את העבודה כשבכירי הליכוד שותקים?״ הוא אמר לנתניהו, ״זו טעות קשה. אם אתם מצפים שתהיה פה אופוזיציה לוחמת כשאנחנו נאבקים ואצלכם שותקים – תגלו מהר מאוד שהאופוזיציה מאבדת כל כוח והופכת לבלתי רלוונטית. הדבר האחרון שהאופוזיציה צריכה זה להפוך את המריבה בין הממשלה לאופוזיציה לקרב בין החרדים לסרוגים״.
ביבי הנהן בתגובה ומיהר לעזוב את המליאה. מאוחר יותר הרים אשר טלפון ליריב לוין ולראש הסגל אשר חיון והציע את מיזם כינוס כל ח״כי האופוזיציה. ביבי נדלק והרים את הכפפה, כשלמחרת היום התייצב והבטיח לשמש דוגמה ולהישאר בבניין, לכל הצבעה.
ימים יגידו האם יעמוד בדיבורו. אחד משרי הממשלה היוצאת העריך באוזנינו שנתניהו יבחן בשלושת החודשים הקרובים את עמידות הממשלה ויחליט לאן פניו. לפחות בשלב הראשון, העצה שנתן לו יעקב אשר, אפשרה לאופוזיציה בראשותו לתת פייט צנוע במהדורות, כאשר מול התמונות מטקס ישיבת הממשלה החדשה, שודרו תמונות האופוזיציה בראשות נתניהו. מאוחדת למופת – כמעט כמו הסיעה הידועה מהגוש שחרטה את האחדות על שמה: יהדות התורה…
