ידידות נצח

האמת היא, שעוד לא עיכלתי לעומקה את השמועה הנוראה שידידי היקר ר' משה גרילק, איננו.

הכרתיו לראשונה באלול תש"י. הייתי ילד צעיר שהגיע מקריית מוצקין אל ישיבת 'קול תורה', ושם פגשתי במשה חיים גרילק. מאז, יותר משבעים שנה, צעדנו יחדיו.

זה התחיל בחברותא שקבענו יחדיו בישיבת 'קול תורה', ונמשך לאחר מכן כאשר עלינו לישיבת פוניבז' בבני ברק. גם שם המשכנו ללמוד בחברותא, למרות האווירה האחרת, הנוף האחר והסגנון השונה. תמיד הייתה לנו הצמידות והחברות ההדוקה, שליוותה אותנו מגיל 14-13 ועד נישואינו.

גם לאחר שנישאנו, נמשכה הידידות בינינו. הוא התגורר עם זוגתו מרת שרה ע"ה ברחוב בלפור, ואני עם הרבנית שתחי' התגוררנו ברחוב פרץ חיות הסמוך. שמחנו בכל לב זה בשמחתו של זה, בשמחות המשפחתיות איש אצל רעהו, ולצערי, גם כאשר איבדנו ידידים ומכרים קרובים – נפגשנו והצטערנו יחדיו.

הרב משה גרילק היה דמות של אדם חכם, יצוק כסלע מול כל רוח נושבת, ועמד מול רוחות העולם כולן. ולא שר' משה לא הכיר או לא ידע. הוא האחרון שניתן היה לומר עליו כי היה צר אופקים. הוא הכיר היטב כל רוח, ודווקא מתוך היכרות זו – עמד איתן על האמת ועל השקפת העולם הברורה והבהירה שאותה ייצג בכבוד במאמריו, בהרצאותיו, בכתיבתו ובעריכתו.

הוא אומנם הגיע ארצה מאנטוורפן ומשווייץ היישר לרחוב רבי עקיבא בבני ברק, אך הכיר את העולם הגדול וידע את מכמניו. גם כשיצא בהמשך לריו דה ז'נרו לשליחות רוחנית ופגשתי אותו שם, היה ר' משה סופג את השגות העולם הרחב ומציג את אותן תובנות שהגיע אליהן, מתוך זווית ראייה ייחודית, השקפתית-תורתית – זו שאפשרה לו להביע את דבר היהדות בגאון ובתבונה לאורך השנים.

הרב גרילק היה איש חכם, איש טוב לב ובעל מידות תרומיות, שזכה והקים משפחה לתפארת, דור ישרים מבורך ומפואר שהולך בדרכיו, ולא בכדי רבים ראו זכות להשתדך עימו.

עוד לא עיכלתי, כאמור, את הבשורה המרה על לכתו של איש תם וישר דרך, מפליא ומופלא באורחותיו ובהליכותיו, כלי מלא וגדוש שהיה בעל יכולות הבעה ייחודיות וזכה לעשות שימוש במתנות שמיים אלה שבהן ניחן, לאורך כל ימי חייו.

רק לאחרונה נפגשנו בירושלים בכמה וכמה הזדמנויות, והיה נראה לי שהקשר בינינו הוא קשר לנצח – כזה של יותר משבעים שנה.

חברי, ר' משה חיים ב"ר אליהו, תהי נפשך צרורה לנצח בצרור החיים.

הביא לדפוס: ישראל פלר