החלטת היועמ"ש היוצא מנדלבליט בנוגע לפיקוח ההקדשות פוגעת בסמכות בית הדין הרבני הגדול, וצריכה לגרום למקדישים דתיים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים להקדיש
בחודשים האחרונים קיבלו נאמני ההקדשות הדתיים מכתב דרישה מרשם ההקדשות הציבורי, לפיו עליהם להמציא לו דיווחים על ההקדש ולעמוד תחת פיקוחו. מדובר בדרישה חריגה, מאחר שהקדשות דתיים הם הקדשות שנוסדו בבית הדין הרבני, מתוך הנחה שהם יפוקחו וינוהלו ע"י בית הדין הרבני, בהתאם להלכה היהודית. כך היה בפועל במשך כל השנים עוד טרם קום המדינה ואיש לא ערער על כך. במקביל, נוהלו ההקדשות הציבוריים (שאינם הקדשות דתיים) באמצעות רשם ההקדשות הפועל תחת רשות התאגידים, שהיא יחידה במשרד המשפטים, כאשר הערכאות השיפוטיות הממונות עליהם הם בתי המשפט האזרחיים.
כך התנהלו הדברים במשך עשרות שנים, כאשר מלכות אינה נוגעת בחברתה וכאשר ברור לחלוטין שאין לרשם ההקדשות שום מעמד בהקדשות הדתיים. אלא שבשנים האחרונות זה כנראה לא כל כך ברור – וההחלטה האמורה היא צעד נוסף בתהליך הכיבוש הזוחל של ההקדשות הדתיים.
דרישה זו נובעת מחוו"ד של היועמ"ש היוצא אביחי מנדלבליט, שקבע שבתי הדין הרבניים יטפלו רק בניהול הפנימי של ההקדשות. כל ההיבטים האחרים – כולל הפיקוח – יטופלו באמצעות רשם ההקדשות ובתי המשפט האזרחיים. אלא שעמדה זו סותרת תקנה מפורשת בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים.
החלטת היועמ"ש תלויה ועומדת בבית הדין הרבני הגדול שאמור להוציא פסק דין, אך כבר עתה פרסם החלטת ביניים חריפה לפיה נאסר על נאמני ההקדשות הדתיים לשתף פעולה עם רשם ההקדשות, תוך הוראה לבתי הדין הרבניים האזוריים לשקול להעביר מתפקידם נאמנים שיפעלו אחרת. אלא שבאורח תמוה, המידע על החלטת בית הדין לא נמסר לנאמני ההקדשות. כך בדיוק נראית מלחמת סמכויות.
למרבה הצער במשך שנים רבות לא הייתה מערכת פיקוח מסודרת על ההקדשות הדתיים, אם משום שמערכת הפיקוח לא תוקצבה כראוי, אם משום שנשיא בתי הדין הרבניים לא מימש את סמכותו למנות מפקח מטעמו. כתוצאה מכך אירעו תקלות שונות בהקדשות הדתיים. אלא שאירועים בודדים, לא יכולים להוות עילה להעברת הפיקוח על ההקדשות לגורמים שאינם מתאימים – בפרט לאור העובדה שתקלות קשות רבות אירעו גם בהקדשות הציבוריים, למרות שלכאורה הפיקוח עליהם היה מסודר יותר. אם יש צורך לחזק את הרגולציה, צריך לעשות זאת במסגרת שתשמור על הסמכות ההלכתית, ולא שתפגע בה.
קשה להפריז במשמעות צעדיו של רשם ההקדשות בנוגע להקדשות הדתיים; הנחת היסוד היא שכל מי שהקדיש הקדש דתי, עשה זאת מתוך כוונה ברורה שהוא ינוהל ויפוקח בהתאם להלכה היהודית באמצעות בתי הדין הרבניים, מתוך ידיעה שלרשם ההקדשות האזרחי לא יהיה בו כל מעמד. מדובר אפוא במגמה שהיא בראש וראשונה לא הגונה ולא מוסרית כלפי מי שהקדישו את רכושם לציבור.
רשם ההקדשות הוא מערכת אזרחית הנשלטת על ידי גורמים שההלכה היהודית אינה לחם חוקם. לא ברור מה הן הסמכויות שהיא מבקשת לקחת לעצמה בצעד האמור, אך קשה להאמין שמדובר בפעולות טכניות של רישום בלבד. אמנם סמכות השיפוט של בתי הדין נותרה בעינה, אך רוב התיקים לא מגיעים לפתחם, אלא כאשר יש קונפליקטים המצריכים הכרעות. כוחו של הרגולטור שמפקח על הפעילות השוטפת הוא אפוא כוח עצום.
קיימים הקדשות רבים שקיים ספק על סיווג מעמדם המשפטי כהקדש ציבורי או דתי. עמדת רשם ההקדשות ידועה בהם מראש. אם ניסיונות רשם ההקדשות להשתלט על הרגולציה של ההקדשות הדתיים תצלח, יהיו הקדשות ששליטת בית הדין בהם תנוטרל מאחורי גבו, אף מבלי שהדברים יובאו בפניו.
סוף דבר, המסקנה ברורה. מי שמבקש להקדיש את רכושו לציבור למען מטרה יהודית קדושה היקרה בעיניו, ידע שעל המוסד המפואר של ההקדשות הדתיים מרחפת בימים אלו סכנה גדולה ועליו לכלכל את צעדיו בתבונה ובזהירות רבה. בשלב זה נראה שאין מנוס מהמלצה גורפת להימנע מהקדשת הקדשות דתיים, עד להתבהרות התמונה.
הכותב הוא היועץ המשפטי של הוועד הציבורי להצלת הקדשים
קשה להפריז במשמעות צעדיו של רשם ההקדשות בנוגע להקדשות הדתיים; הנחת היסוד היא שכל מי שהקדיש הקדש דתי, עשה זאת מתוך כוונה ברורה שהוא ינוהל ויפוקח בהתאם להלכה היהודית