יחי ההבדל

אחרי שצעקנו ולחמנו, הגיע הזמן לחזור לכמה רגעים אל העובדות >> מי עשה את 'הונאת המאה' של השנים האחרונות? מי זה שהסכים ל'הונאת השישה'? ומי זה שהכשיר טרוריסטים לקואליציה בישראל תמורת הפקרת הנגב? >> תיראו מופתעים

1.
צו האופנה: סימטריה

הרוחות סוערות. הטמפרטורות חמות כרגיל בעונת אופוזיציה. ככל שזה תלוי בי, הייתי מעדיף לא לכתוב כלום בשבועות אלו. אין לי עניין להכעיס מישהו, אבל גם אין לי יכולת לכתוב את ההפך ממה שעיניי רואות.

יודעים מה, בואו נברח לעבר. אל טקס השבעת ממשלת נתניהו השנייה. זאת שהוקמה, אי שם, בשנת 2009. זיכרוני הסובייקטיבי, מציף בי רגשות כעס על סגנונה הרטורי של יו"ר האופוזיציה דאז, ציפי לבני, כלפי ראש הממשלה הנכנס. לאורך כהונתה באופוזיציה, נאומיה היו משתלחים, אישיים, פוגעניים. היא ירדה נמוך ועוררה כלפיה תחושות אנטגוניזם גם מקרב רבים במחנה שלה.

משום מה, זכרתי בטעות שיחסה האגרסיבי והמביש, החל כבר באירוע ההשבעה בכנסת. למרבה ההפתעה, הארכיון מלמד אחרת: נאום רה"מ נישא בקול דממה דקה; ללא כל הפרעה. "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני", פתח בנימין נתניהו את נאום הקאמבק הממלכתי, והכנסת הגיבה בשתיקה מכבדת.

כאז, כן עתה: שני הצדדים טענו לניצול ציני של כללי המשחק. 'קדימה', בראשות לבני, קיבלה יותר מנדטים ממה שקיבלה הליכוד. היא דרשה שהנשיא יטיל עליה את הרכבת הממשלה. פרס סירב. לאכזבתה, הוא קיבל את הטענה הנגדית, שלא גודל המפלגה קובע אלא רוב ממליצים מקרב חברי הכנסת. בהתאם לכך, העניק את מלאכת ההרכבה לבנימין נתניהו.

ועל אף ההתנהלות המקוממת של לבני בהמשך, היא כיבדה את הכללים והעניקה מאה ימי חסד לממשלה החדשה. איש מחברי האופוזיציה לא הפריע לנאום ההשבעה, ורה"מ היוצא, אהוד אולמרט, העביר באופן ממלכתי את השרביט לבא אחריו.

הוא עשה זה זאת, למרות שגם היום אולמרט משוכנע שהגורם שעמד מאחורי החקירות שהובילו להתפטרותו, הוא בנימין נתניהו. הזעם שחש כלפיו, לא בא לידי ביטוי בהליך החפיפה ביניהם שהתקיים במסגרת כמה פגישות שהתפרשׂו על פני כמה ימים. אולמרט גם השתתף בטקס החילופים במשכן הנשיא, ונשא בו נאום ממלכתי ומפרגן, כשבקהל יושבת גם יו"ר האופוזיציה.

מי שהגה והמציא את 'אסטרטגיית הגושים', שבזכותה הרכיב את ארבע ממשלותיו, לא יכול לֶבַכּוֹת בדמעות תנין את העובדה שעוזרו לשעבר קם על יוצרו, ונוהג בדיוק רב כמותו. כללי המשחק הם אותם כללים, גם כשהם לצידך וגם כשהם נגדך.

2.
לזכרן של העובדות

"ממשלת שמאל. מסוכנת". מכנה בנימין נתניהו את הממשלה החדשה.

אני מתאמץ להבין: איך ממשלה שמירב מיכאלי מכהנת בה כשרת תחבורה וניצן הורביץ כשר בריאות, נחשבת ל"שמאלנית" יותר מממשלותיו שלו, בהן, אהוד ברק כיהן כשר ביטחון, ציפי לבני כשרת משפטים ואחראית על המו"מ עם הפלסטינים, יאיר לפיד כשר אוצר ואבי ניסנקורן כשר המשפטים?

מה הופך ממשלה ל"שמאלנית" כשבקבינט יושב רוב מובהק של אנשי ימין, אידיאולוגים, כמו גדעון סער, זאב אלקין, נפתלי בנט, איילת שקד ומתן כהנא? במה היא "שמאלנית" יותר מממשלת נתניהו, ב-2009, שאת מהלכיה, המדיניים והביטחוניים, ניהלה 'השביעייה' שמנתה את אהוד ברק, דן מרידור, פואד בן אליעזר ושלום שמחון? במה היא "שמאלנית" ו"מסוכנת" יותר מהפורום המצומצם שקיבל החלטות בממשלת נתניהו השלישית, ב-2013, שעליו נמנו, אהוד ברק, ציפי לבני ויאיר לפיד?

מה הופך ממשלה שראשיה מתנגדים למדינה פלסטינית, התנגדו ונאבקו נגד 'תוכנית ההתנתקות' – ל"שמאלנית" יותר מממשלת נתניהו השנייה, שבראשיתה נשא ראשה את 'נאום בר-אילן', ובמסגרתו הכיר במדינה פלסטינית?

מה הופך ממשלה ל'שמאלנית', שהעומד בראשה, בעת היותו מנכ"ל מועצת יש"ע הוביל את מחאת הימין, נגד החלטת ממשלת נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות – בלחצו של הנשיא אובמה?

אילו פרמטרים צריך כדי לקבל את התואר "שמאלן", כשלא אתה זה שנסוגות מעיר האבות חברון, לא אתה זה שהצבעת שלוש פעמים בעד עקירת יישובים וגירוש אלפי יהודים מחבל עזה, ולא אתה זה ששחררת אלפי מחבלים רוצחים בשורת מחוות למחמוד עבאס?

3.
דיל המאה

בואו נדבר על 'הונאת המאה' של רה"מ בנט. "הוא הונה את בוחריו", חוזר ואומר בנימין נתניהו. כן, זה אותו אחד שרק לפני שנה לחץ ולחץ ולחץ על בני גנץ להפר את מילתו לבוחריו, לפרק את מפלגתו, ולהצטרף לממשלתו בתמורה לרוטציה ושוויוניות. אבל כעת, הוא כל כך נסער מהעובדה שסיעת 'ימינה' – שהתעקשה שלא להתחייב לשום גוש שהוא, ובכל עמודות הסקרים ניצבה לצד רע"מ כלשון מאזניים שאינה מזוהה עם מי מהצדדים – מממשת את ההבטחה המרכזית של קמפיין הבחירות שלה, לא להוביל בחירות חמישיות.

זאת בוודאי הרבה פחות הונאה ממה שעשה בני גנץ לבוחריו, שנתנו לו את קולם שלוש פעמים רק בגלל ההתחייבות המרכזית שלו – שלא לשבת עם בנימין נתניהו. גנץ עשה זאת מכוונה טובה. היה לו רצון לעצור את הכאוס הפוליטי. חרף האזהרות, הוא החליט לתת צ'אנס להבטחות הפומביות שנתן נתניהו לכיבוד הרוטציה. או במילותיו שלו: "בלי טריקים ובלי שטיקים".

אז נכון. בשלהי הקמפיין, התפתה בנט, כדרכו, להיגרר ולשחק לידי הליכוד. הארכיון מוכיח שכמעט שלושה חודשים הוא הצליח לחמוק ממלכודות הדבש ולא הסכים לפסול אפשרות שיֵשב עם צד כלשהו. אבל ימים ספורים לפני פתיחת הקלפיות הוא נדחק לפינה והתחייב שלא יֵשב בממשלה תחת לפיד, אם נתניהו יחתום ויתחייב שלא ישב ולא יישען על תמיכת רע"מ. נתניהו לא נענה לאתגר ולא חתם על התחייבות כזאת – וכעת בנט לא יושב תחת לפיד, אלא לצידו. אבל כאמור, עובדות זה לחלשים.

כשבוחנים את המסר המרכזי בקמפיין 'ימינה' קשה להתבלבל: נפתלי בנט מדבר על הצורך בהחלפת השלטון ועל מחויבותו למנוע בחירות חמישיות.

בליכוד מנופפים באותה הופעה לילית, חד פעמית, שבה נגרר בנט והסתבך. משום מה, איש מהם לא זוכר את אותו יום שישי, כשנתניהו ביקש להגיע לביתו ברעננה ולהחתימו על מסמך התחייבות שבו הוא מצהיר כי ילך אך ורק עם גוש נתניהו.

בנט, שהבחין באנשי שירות הביטחון הכללי נערכים לבוא רה"מ, מיהר לצאת לעיתונאים וכך אמר: "התעוררנו הבוקר לתנועה של אנשי שב"כ והבנו שנתניהו בדרך לפה, כדי לעשות גימיק ולהגיש לי חוזה לחתימה. אני כמובן לא חותם על שום דבר, כי אני לא עובד אצל נתניהו, אלא אצלכם אזרחי ישראל".

בסדר, יאמרו לך, זאת לא 'הונאת המאה' אלא 'הונאת השישה'. איך הופך ראש מפלגה עם שישה מנדטים לראש ממשלה? שאלה יפה. אם זה כל כך פתטי ולא לגיטימי, למה בנימין נתניהו הציע לבנט רוטציה?

יתרה מכך: ב'ימינה' טענו שלא הרוטציה מונעת הקמת ממשלה ימנית, אלא היעדר רוב לממשלה כזאת. "התחייבנו למנוע בחירות חמישיות", אמרו שקד ובנט. בתגובה, חזר ואמר נתניהו: אם תבואו, יהיו לנו חמישים ותשעה חברים, שבוודאי יביאו איתם שני עריקים נוספים מהגוש השני. כלומר: לא רק שישה מנדטים הוצעו לבנט, אלא גם הונאת הבוחרים שהצביעו מסער וצפונה, למפלגות שהתחייבו שלא לשבת בשום אופן עם נתניהו. האם גם אז היה טוען נתניהו שזאת הונאת המאה?

הלאה. אם ראש מפלגה המונה שישה מנדטים אינו יכול לכהן כראש ממשלה, איך הציע רוטציה משולשת, לגדעון סער ונפתלי בנט? "הוא לא באמת התכוון לכך", יאמרו האומרים. ואנחנו נשאל: באיזו מתכונת הוא לא התכוון לכך, במתכונת הערבות שנתן דרעי לגנץ לקיום הרוטציה בממשלת החילופים, או במתכונת המסמך החתום בידי ראשי סיעות 'גוש נתניהו' – שערבו לקיומה ופרסמו זאת בשער בת רבים באותו יום ראשון, שעתיים לפני כינוס סיעת 'ימינה' שבו התקבלה ההחלטה הסופית על הקמת ממשלת השינוי?

אם אחרי הערבויות והחתימות איש לא מוכן לקחת ממך צ'ק, אתה צריך לבוא בטענות אך ורק כלפי עצמך. אחרי שהפרת ברגל גסה את הסכם הרוטציה עם גנץ, תוך שעבוד תקציב המדינה, לא פלא שאף אחד כבר לא מאמין להבטחותיך ולערבויות שאתה מגייס עבורן.

זאת ועוד: מה בדיוק ביקשת מבנט שיעשה? שיחזור לחסות תחת כנפיך, רק כדי שתוכל לקחת את מדינת ישראל לבחירות, חמישיות במספר, ועל הדרך למחוק אותו?

אז מה עדיף: ראש ממשלה עם שישה מנדטים, או בחירות חמישיות? במדינה נורמלית התשובה ברורה; בטרפת שאחזה בנו בשנתיים האחרונות, היא ניתנת מהפוזיציה.

4.
אחד בפה ואחד בחדר

הנדסת תודעה היא משהו שקשה להתחרות בו.

עובדות, לעולם לא יצליחו לבלבל את אנשי הפוזיציה. לכן, איש למשל לא שואל מה בעצם עושה את ההבדל בין ממשלה שנתמכת בידי רע"מ, לבין ממשלה שנתמכת בידי הרשימה המשותפת? למה מנסור עבאס, איש התנועה האסלאמית, הוא פרטנר ראוי יותר מאחמד טיבי החילוני והמתון?

איש למשל לא מבקש להבין מדוע כשבנימין נתניהו, מפר הבטחות מנוסה, מתחייב במערכת הבחירות שלא יקיים שום משא ומתן עם מנסור עבאס ולא יישען על מפלגתו (ציטוט: "בשום צורה שהיא"), מקיים איתו סדרת מפגשים בבלפור, תוך גיבוי אקטיבי ונלהב של שופרותיו; אבל כשנפתלי בנט, בסך הכל ממנף את ההכשר שנתן לכך הליכוד, הוא מואשם בהפקרת ביטחון ישראל ובפגיעה במשפחות השכולות? איפה הם היו באותם שבועות כשביבי ניהל שיחות אינטנסיביות עם עבאס – כשעוד היה משוכנע שסמוטריץ' יתקפל בסוף ויאפשר להישען עליו?

באיזה עולם מתוקן מפעיל ראש מפלגה מכבש לחצים, חסר תקדים, על יו"ר רע"מ לזרום לבחירות חמישיות, בתמורה לשורת מחוות מופקרות, ואז, כשעבאס אץ-רץ לצד השני עם אותן הבטחות, מוציאים אנשיו הודעות היסטריות על מכירת חיסול לנגב, זאת, בזמן שהצד השני סירב לדרישתו והסכים רק להקפאת מצב קיימת.

5.
רוב זה רוב

עשרות שנים ניסה מפקיד האצ"ל, רה"מ המנוח, מנחם בגין ז"ל, להיבחר לראשות הממשלה. במערכות הראשונות קיבלה סיעתו מספר מנדטים זעום. לאט-לאט, עם הרבה נחישות ודבקות במטרה, בגין הצליח לגרוף בקלפי גם שלושים וארבעים מנדטים.

למרות זאת, עד בחירות 77' קיבלה המפלגה היריבה, מפא"י/המערך, סך מנדטים גבוה יותר, ובגין נותר באופוזיציה. למעט בן גוריון שבדורסנות מבחילה הכריז על החרמתו, איש מיורשיו לא הדירו אותו. בגין כיבד את ההליך הדמוקרטי והמתין בסבלנות לשעת הכושר.

גם שמעון פרס, שכלוזר מיתולוגי, היה המועמד האולטימטיבי לעשות היסטוריה, ולהוביל לראשונה את מפלגתו לאופוזיציה, לא קונן על כך שמחרימים ומדירים את שלושים ושניים המנדטים שבחרו בו.

הטיעון על הדרת בוחרי הליכוד לא מובן. בוודאי כשבמקרה דנן כל הדרישה הייתה רק שנתניהו יפנה את הדרך ויאפשר לאחרים מהליכוד לתפוס את מקומו.

חשוב לומר: הכעס והביקורת בציבור שלנו כלפי הממשלה החדשה, נכונים ומוצדקים. עסקתי בהם לפני כשבועיים, וכבר אגע בהם מזווית מעניינת נוספת. השאלות לעיל אינן מתייחסות לביקורת הסופר-נכונה שנבחרינו משמיעים, אלא לטענות העולות מצד הליכוד.

6.
תחושת החמצה

כל כך חבל שכך מסיים את כהונתו אחד מראשי הממשלה המוכשרים שהיו כאן. יש לא מעט אנשים ששמחו השבוע בלכתו, אבל גם הם חייבים להודות שכל החסרונות שלו לא מגמדים את היכולות האדירות שהביאו למדינה הישגים כבירים. לא מזמן חזרתי מביקור בצרפת. מדינה מודרנית, מבכירות האיחוד האירופי, שעדיין נאבקת בנגיף הקורונה. נסגרת ונפתחת חליפות, ומנסה, ללא הצלחה, לחסן את שישים ושמונה מיליון אזרחיה.

בדברי הימים ייזכר בנימין נתניהו, על מיגור הקורונה, חתימת ארבעה הסכמי שלום עם מדינות המפרץ, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ויחסיו המיוחדים עם ממשל טראמפ. מנגד, הוא גם ייזכר על המשבר הפוליטי המתמשך, חציית קווים אדומים, הכשרת רשימה תומכת טרור כשותפה לגיטימית בממשלה, אי העברת תקציב מדינה רק בגלל שיקולים אישיים, והקפדה קונסיסטנטית על אי אמירת אמת.

בנאומו השבוע בכנס, טען נתניהו שקיבל דרישה מהבית הלבן להקפיא את הבנייה וסירב. בדקתי עם מקורותיי, מדובר בשקר מוחלט. ההפך הוא הנכון: נפתלי בנט ואיילת שקד נתנו אור ירוק לממשלה עם לפיד, רק אחרי בדיקות שעשו מול ממשל ביידן שהבהיר להם שלא יאתגר את הממשלה החדשה בנושא הפלסטיני – בטווח של השנתיים הקרובות.

על הסכם הגרעין שעומד להיחתם יצוצו מחלוקות. גם לפיד וגם בנט מתנגדים לו. זה לא יהיה שונה מחילוקי הדעות שהיו בין הדמוקרטים לממשלת נתניהו.

7.
בין מריצה למריצה

על רקע דברי ההסתה של שר האוצר הנכנס, אביגדור ליברמן, שהמליץ להשליך למריצות את הציבור החרדי, התקשר לפני כמה ימים ראש ישיבת 'אור יוסף' בצרפת, הרב שלוש שליט"א, אל אחד מקרובי משפחתי – ובפיו, סיפור מטלטל, אותו שמע ממורו ורבו, הגאון הנודע רבי גרשון ליבמן זצ"ל – שהיה גם מורה דרכו הרוחני של סבי, הרב פנחס מנחם יוסקוביץ זצ"ל.

זה קרה בעת שהותם המשותפת במחנה אושוויץ. יום אחד הבחין הרב ליבמן שהגרמנים ימ"ש משתמשים בטלית כמפת שולחן, שעליה הניחו מאכלי טרפות ובשר פיגולים. כשחשב שאין איש בסביבה, משך את הטלית וניסה להימלט איתה. אלא שאחד החיילים הבחין במעשה. בתוך שניות, עטו עליו הנאצים ימ"ש והפליאו בו את מכותיהם. כשסברו שנפח את נשמתו, השליכוהו במריצה המיועדת להובלת גופות המתים למשרפות.

אלא שסבא זצ"ל הבחין שרבי גרשון נושם. כשאיש לא שם לב, חילץ אותו מתוך המריצה ודאג להחביאו במחנה עד שהתאושש.

"במשך כל השנים", מספר הרב שלוש, "אמר לנו רבי גרשון שהישיבות שייסד ברחבי אירופה עומדות לזכותו של הרב יוסקוביץ זצ"ל שהצילו ממוות".

ההבדל בין מריצה למריצה.